אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן מד

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן מד

סימן מג

לכבוד ידי"נ הרב הגאון מו"ה דוב בעריש וויידענפעלד נ"י בטשעביץ: ע"ד השאלה. באשה אחת משם שנסעה לרגל מסחרה לפרייסען ונהרגה שם ר"ל ע"י נכרים וכאשר מצאו אותה אחר החיפוש, הנימוס שם מטעם הממשלה לחתוך הראש מהנהרג כדי לעשות פאטאגראפיע מזה, וע"כ הובא משם לקהלתכם הגוף כולו לקבור והבטיחן בעוד איזה שבועות לשלוח גם הראש וקברו הגוף ונהגו אבילות כדת ועתה השאלה אם יבוא הראש לקבור אם צריכים עוד מחדש לנהוג ימי אבילות כי כפי המבואר ביו"ד סי' שע"ה לא חל אבילות אלא עד שיקבר ראשו ורובו ונפש הקרובים מרה עליהם לשבת מחדש באבילות ר"ל ולזאת דרשו מכת"ר לדרוש מאתי חוו"ד בזה והנני לתשו' בקצרה: הנה בטור סי' שע"ה הביא הברייתא דמס' אבל רבתי מצאוהו אברים אברים אין אוננין להם עד שימצאו ראשו ורובו רבי יהודא אומר השדרה והגלגולת הם רובו וכ' ב"י שם דהטור סובר דר"י לא פליג על ת"ק ולפרושי קאתי וכן הביא הטור ברייתא כזו בסי' שע"ד לענין מת מצוה דאין כהן מטמא למת מצוה עד שימצא ראשו ורובו או שדרה וגלגולת, וב"י שם הביא ברייתא דאבל רבתי ג"כ כנ"ל דר"י אומר דהשדרה והגלגולת הן הן רובו וכתב דדעת הטור דר"י לאו לאפלוגי אתי רק לפרש ולכך פסק הטור כוותי' וכן בסי' שס"ד לענין מת מצוה קנה מקומו כתב נמי הטור הכי דשדרה וגלגולת כרוב ועיי"ש:

והנה הב"י בסי' שס"ד פירוש דשדרה וגלגולת דקאמר ר"י היינו לענין רובו אבל ראשו נמי בעינן רק דגלגולת ושדרה במקום רוב הגוף ובדרישה שם חולק ע"ז דהא גלגולת היינו ראשו אלא דת"ק קאמר ראשו ורובו היינו דלא בעינן רק רובו רק בצירוף הרוב צריך להיות הראש שהוא אבר חשיב ור"י אומר הגלגולת אף שאין עלי' בשר עם השדרה זה הוי ראשו ורובו ועיי"ש. ועכ"פ מדברי שניהם מבואר דר"י תרווייהו בעי גלגולת ושדרה אבל מצאת ברמזים להטור ז"ל היינו קיצור פסקי הרא"ש ז"ל מה' טומאה דין שכתב וז"ל המוצא מת מצוה קוברו במקומו וכו' ואינו נקרא מת מצוה אא"כ מצא ראשו ורובו או שדרה או גלגולת ואם מצא שדרה או ראשו ורובו וקברו חוץ מאבר א' חוזר לטומאת עצמו בשביל אותו אבר עכ"ל מבואר מזה שרבינו הטור ז"ל מפורש דברי ר"י שדרה וגלגולת דאו או קתני שדרה או גלגולת ובמעדני יו"ט ה"ק ה"ט ס"ג אהא דמייתי הרא"ש שם הברייתא השדרה והגלוגת הן רובו כתב וז"ל משמע דתרווייהו הן רובו. אבל בקיצור כתב השדרה או הגלגולת ואולי מפשיט פשיטא כלי' הא בעיא שכ' בריש פירקין אמתניתון דנזיר שם עכ"ל, וא"כ לדברי הרמזים הנ"ל בנ"ד שהי' כל הגוף שלם דהיינו שדרה ויותר כבר חל עליהם חובת אבילות בקבירתו דהא בכל הני לענין מת מצוה דבעינן ראשו ורובו ומצא אברים אברים דאין מונין עד שימצאו ראשו ורובו בחדא לישנא קתני בברייתא ר"י אומר השדרה והגלגולת הן רובו א"כ בכולהו חד פירוש הוא לרמזים היינו או שדרה או גלגולת וכיון דאז חל עליהם אבילות פשטא דעכשי' בקבורת הראש א"צ להתאבל עוד מחדש:

נראה לפענ"ד ראי' להטור ז"ל דאו שדרה קאמר דהא בנזיר דף מ"ג בהא דתני רב כהנא בברייתא דראב"י איתא לה מטמא ואינו מטמא לאברי' פרט לכזית מן המת וכו' יכול לא יטמא לשדרה ולגלוגלת או לרוב בנינה ומכינה כתוב ואמרת להם יעיי"ש ברש"י ותוס' דשדרה וגלגולת היינו אחר מהן אף דאינו מטמא לכזית ולאבר א' וא"כ נהי דלא קיי"ל כראב"י ומשום דס"ל כד' זקנים דכהן אינו מטמא לקרובים אלא בזמן שהוא שלם ולא כשהוא חסר וראב"י ל"ל דרשה דלאבי' אבל עכ"פ הרי לא עדיפא קרובים ממת מצוה דבעינן ראשו ורובו וע"כ דראב"י סובר דשדרה או גלגולת כראשו ורובו וה"ה לרוב בנינו או רוב מנינו והיינו כר"י הנ"ל דשדרה וגלגולת כרוב ומוכח דאו או קאמר. ומצאתי באשכול ה' טומאת כהנים סי' נ"ב שכ' וע"כ סבירא לי' להבבלי הא דקאמר ר"י דמטמא לאבר מן המת תיפתר בחזרה דאי לכתחילה לא אתי כר"י ברייתא דפריך מינה דלא שרי אלא בחזרה והכי מסתבר דקרובים לא עדיפא ממת מצוה יעוי"ש וא"כ לדברי' תקשה ברייתא דראב"י דמתיר לטומאת כהן שדרה או גלגולת וכי עדיפא ממת מצוה וע"כ דגם למת מצוה דינא הכי וא"כ דברי הרמזים מוכרחים בגמרא:

ונהי דלהלכה לא קיי"ל כראב"י היינו משום דלקרובים גם ראשו ורובו אינו מועיל דלאבי' בזמן שהוא שלם אבל בזה דפשיטא לי' לראב"י דלמת מצוה מטמא כהן לשדרה לא אשכחן דפליגו עלי' וע"כ דר"י דשדרה וגלגולת להלכה הוא. ועוד דאפילו נימא דאנן דס"ל דכאבי' בזמן שהוא שלם ל"ל כראב"י כלל גם בזה הא באמת הרי"ף פסק לגמרי כר"י דמטמא לאבי' כשהיא חסר ועי' באשכול שם דטעמי' משום דמשנת ראב"י קב ונקי יעוי"ש א"כ להרי"ף ודאי הלכתא כראב"י גם בזה דשדרה הוי כמת שלם לענין מת מצוה, ונהי דהרא"ש שם פליג עלי' היינו משום דספיקא דאורייתא לחומרא כמ"ש הרא"ש להדיא א"כ עכ"פ לענין אבילות יש להקל דשדרה הוי כראשו ורובו וכבר הועיל האבילות משעה שנקבר גופו שלם דהוי שדרה ורוב בנינו ורוב מנינו דלראב"י גם בחדא מהני מקרי מת מצוה שיטמא לו כהן וה"ה לענין אבילות דהא בברייתא דאבל רבתי חד לישנא איתא לענין מת מצוה. ולענין אבילות דת"ק אמר ראשו ורובי, ור"י אמר השדרה והגלגולת הן הן רובו ובאמת שבשו"ע בכל הני דוכתא בס' סס"ד ובס' שע"ד ושע"ה סתם הדברים בראשו ורובי ונראה דסובר דאין הלכה כר"י ואזיל להחמיר בדאורייתא לענין מת מצוה שכהן לא מטמא רק בראשו ורובו ולענין אבילות אזיל לקולא דלא יתאבל עד שימצא ראשו ורובו אבל הכא בנ"ד שכבר התאבלו בקבורת הגוף יש להקל עפ"י שיטת הטור ורמזים דבשדרה סגי והוי כמת שלם דהרי ראב"י ע"כ הכי סבירא לי' לענין מת מצוה וה"ה לענין אבילות וכבר יצא י"ח אבילות לשיטה זו וא"צ לכפול דהלכה כדברי המקיל באבל: ועוד הי' מקום לצדד בזה להקל דהא דאין מונין עד שימצאו ראשו ורובו היינו כשמצא אברים וקברן כיון שעדיין לא מצא ראשו ורובו לא חל עלי' אבילות. אבל בנ"ד שמצא כל גופו וקברו ושוב בודאי לא נשאר רק ראשו שוב י"ל שמעתה חל עלי' אבילות. דהא דאבילות אינו חל עד שיקברנו היינו כיון דקבורה הוא חיוב מה"ת כ"ז שלא קיים המצוה לא חל עלי' אבילות כי אם שנתייאשו שר"א לקברו והיינו בדבר שיש עלי' חובת קבורה מה"ת אבל בלא נשאר רק הראש ומעתה אין חיוב מה"ת לקבור הראש כמ"ש המנ"ל סוף הל' אבל דאין חיוב קבורה מה"ת רק בראשו ורובו, וכיון דאין עלי' חובת קבורה חלה האבילות תיכף כמו בנתייאשו ודו"ק. ובאמת מדברי ראב"י נזיר דף מ"ג מוכח דשדרה או גלגולת חייב לקבור מה"ת ומטמא להן כהן היינו דראב"י סובר דשדרה כמת שלם חשיב ועכ"פ כראשו ורובו ולדידי' פשיטא דבנ"ד כבר חל עלי אבילות בעת שקברו הגוף וא"כ אף שחייב עתה לקבור גם הראש מכ"מ לא חל עתה שום אבילות כיון דכבר התאבל כדינא וגם חזי לאיצטרופו דעת ר' שרירא גאון שהובא בטו"ר סי' שע"ה דהא דאין מונין אלא משעה שנתייאשו היינו בקול בעלמא אבל בידעו ברור מונין משעת שמיעה וא"כ משעה שהובא הגוף הרי ידעו ברור, ובאמת לדינא לא קיי"ל כרב שרירא אבל בנ"ד דלדעת הטור ברמזים הדבר ברור שא"צ להתאבל יש לצרף גם דעת גאון רק עכ"פ ביום שיבוא הראש לקבור ינהגו אבילות כל היום כדין ליקוט עצמות ועי' סי' שע"ה ולאשר כבר אמרו חז"ל הלכה כדבר המקיל חתרתי למצוא טעם להקל וד' ישמור עמו ישראל מצרה וצוקה:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה