אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן מג

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן מג

סימן מב

לכבוד הה"ג החו"ב מו"ה משה העלמאן נ"י מו"צ בקראסניפאל:

ע"ד שאלתו באח ואחותו שנסעו באיזה מקום רחיצה לרפואה אם מותרים להיות שם בחדר אחד, והביא כת"ר מדברי הב"ש ס' כ"ב שכ' דמתייחד עם אחותו לפי שעה והעיר מלשון רש"י קידושין פ' שכ' שם מתייחד עם אחותו לפרקים אבל כא ידור עמה תמיד יעוי"ש ומשמע דכל שאינו בקבע רק על איזה ימים פחות מל' יום שרי ויפה דקדק, ובירושלמי סוטה פ"ח איתא מתייחד אדם עם אמו ועם בתו ודר עמהן ומייחד עם אחותו ואינו דר עמה יעוי"ש מדנקט דווקא ואינו דר עמה משמע דווקא בקביעות דומיא דדר עמהן דהיינו ודאי אפילו בקביעות:

וראיתי באדר"נ פ"ב לא יתייחד אדם עם הנשים בפונדק אפילו עם אחותו ועם בתו מפני דעת הבריות דהיינו שאינו מכירין אותן ויסברו שהיא אינה אחותו ובתו ובתוי"ר סי' כ"ב באה"ע הקשה דא"כ אפילו עם אשתו נמי לא וכדאמרינן שם לא יספר עם אשה בשוק אפילו עם אשתו מה"ט. ולענ"ד י"ל דוקא לפי שעה יש לחוש באשתו אבל מתייחד בפונדק היינו ליום ולילה או איזה ימים ובאשתו ניכר הדבר שהוא אשתו אבל באחותו ובתו לא ידעו וא"כ עכ"פ מוכח דמותר להתייחד עם אחותו אף למשך זמן מה כדרך ששוהין בפונדק לולא הא דאין מכירין אותן לאסור משום דעת הבריות ובנדון השאלה הנ"ל להיות עמה ביחד במקום שאין מכירין אותן יש לחוש לדברי אדר"נ הנ"ל ובאמת שהפוסקים השמיטו ד"ז ונהי די"ל דהשמיטוהו דסברי דיחוד עם אחותו אסור בכל ענין משום דסברי כשמואל וכמ"ש הב"ש בדעת הרמב"ם ז"ל אבל עכ"פ הי' להם להביא דב"ז לענין בתו ובאמת בבתו אין נזהרין כלל בזה אבל באחותו כיון דבלא"ת דעת כמ"פ שאסור אפילו יחוד בעלמא ואין הדבר מבואר להתיר יחוד רק מלשון רש"י ז"ל ובאדר"נ ז"ל מפורש לאיסור בפונדק במקום שאין מכירין אותן ע"כ וודאי דאין להורות קולא בזה ובהיותי בזה ראיתי בהגהות רש"ש קידושין שם שדייק מדברי רש"י שם דהטעם דמותר להתייחד עם אחותו משום דלא מיגרי אינש בקריבתו כדאי' בסנהדרין ס"ד דלפי"ז בכל עריות מטעם קורבה מותר להתייחד לפי שעה ודייק כן מדליגלג אותו תלמיד על ר"ט שאמר הזהרו בי מפני כלתי וע"כ דמדינא שרי דלא מיגרי בקריבתו יעי"ש, והדבר מבהיל שבדה בלבו היתר כזה והרי מקור ההיתר באחותו הוא מהרא"ש שפוסק כרב אסי וברא"ש גופא שם מבואר דאסור להתייחד עם עריות וכ"ה באה"ע סי' כ"ב רק באחותו מביא הב"ש דברי הרא"ש להתיר אבל בשאר עריות לכו"ע אסור. ומצאתי בזה בס' עזר מקודש להדע"ק זצ"ל באה"ע שם שהרגיש בדברי רש"י הנ"ל והאריך בזה דאף דלא מתגרי בקרובותיו עכ"ז לענין יחוד לא שרי רק באחותו אף לרב אסי אבל בשאר עריות לכו"ע אסור והא דאמר ר"ט הזהרו מפני כלתי וליגלג אותו תלמיד היינו משום דר"ט אמר הזהרו בי אף בבעלה עמה דליכא איסור יחוד עיש"ה:

ובגוף דברי רש"י ז"ל שכ' טעם זה גם לענין אמו דמותר להתייחד משום דאנשי כנה"ג בעי רחמי דלא איגרי בקרובותיו יעוי"ש צע"ג דהא ילפינן לי' מקרא דכי יסיתך וגם הא לרוב פוסקים יחוד אסור מה"ת והאיך ישתנה הדין עי"ז שפעלו אנשי כנה"ג בבית שני ושו"ר בש"ק על ירושלמי דסוטה פ"ק שהעיר קצת בזה על רש"י הנ"ל:

ב) ומה שתמה על חי' הר"ן חולין ק"כ דהביא ראי' דדם שבשלו עובר עלי' דל"ח חומר חלב מבדם בין אוכלו חי בין אוכלו מבושל לוקה משא"כ בדם המבושל, דהא חלב חי פטור כדאי' פסחים כ"ד לענ"ד נראה דכונתו דודאי בחלב חי דפטור דהוי שלכד"א אבל אם חבלו בתבלין ועי"ז ראוי לאוכלו חי ודאי חייב וע' חוו"ד סי' ק"ג משא"כ בדם כיון דבשלו נפיק לי' מתורת דם וע"ד פלפול אפשר דכוונתו דהנה במשנה דחולין קי"ז דקחשיב שם חומרי דחלב מבדם דחלב חייב עלי' משום פיגול נותר וטמא משא"כ בדם והנה שם הכוונה דבדם פטור משום פיגול נותר וטמא אבל חייב משום דם ובחלב חייב שתים והנה לפי המבואר בזבחים ל"ד דוהבשר לרבות עצים ולבונה דאם אכלן בטומה"ג חייב כרת ואם בטומאת עצמן בלאו אף דהוי שלכד"א דודאי עצים ולבונה לאו בני אכילה נינהו ואפ"ה רבינהו קרא, ולפי"ז באוכל חלב קדשים בטוה"ג או בטומאת חלב חייב מכות כשהתרו בו משום טמא דהא לענין זה חייב אף בשלכד"א כמו עצים ולבונה וא"כ ה"ה דחייב נמי משום חלב מיגו דחשיב אכילה לענין איסור טומאה ה"ה לענין חלב כדעת הרמב"ם הנודע בגה"ב דנבילה ושעה"מ פ"ח ממא"ס וא"כ שפיר כתב הר"ן שם דליתני חומר בחלב מבדם בטמא דבחלב אם אכלו בין חי ומבושל חייב משא"כ בדם דנפיק מתורת דם ופטור לגמרי דטומאה ל"ש בדם קדשים ועכ"פ משום דם ודאי פטור כיון דדם שבישלו אינו דם ל"ש כלל לדון בזה דיני מיגו כמובן ובפרט דדם קדשים ל"ש טומאה וא"כ ליתני הא חומרא וע"כ שבשלו עובר ודוק:

ג) ובדבר הבועות ששכיח באונדיקעס בריאה שאין בהם טיפת לחה כלל אם לדונם כטינרי להכשיר אף בבועי דסמיכי והביא רו"מ דברי ג"ד למהרש"ם ז"ל סי' ל"ז שכ' דאף שאינו קשה כאבן הוי טינרי ודברי' נכונים למעיין בגוף תשו' הרמ"א בזה ועכ"ז לענין סמיכי ק' להקל אך לענין שפילי ומעל"ע יש להקל ואולי באונדיקוס יש להקל יותר לפימ"ש בסולת למנחה דשכיחי בכבדי שלהם טינרי מחמת התרגזותם וכפי אשר ראיתי כמ"פ תמונת הטינרות של האונדיקעס נמצא ג"כ בריאות שלהם ואולי הכא רבותייהו וצ"ע בזה ואם נמצא בכבדים וגם בריאה על אופן א' ואין בהם טפה לחה יש להקל בכל ענין וע' בית מאיר ליו"ד סי' ל"ז שהקיל בטינרי אף ביש בה לחה מגט אבל קשה לסמוך בזה נגד התבו"ש ז"ל:

ד) ובדבר הספק לענין א' שהי' לו מיחוש מורידין והי' לו כאב גדול מאד מאד ורצו לנסוע עמו בשבת ללבוב אם שרי דזה הוי מכה של חלל ובשו"ע מבואר דווקא בועא או מכה, ולענין כאב שנים כ' הרב זצ"ל דאפילו כואב לי' טובא ל"ה מכה של חלל ובב"ח שם מבואר דכאב גדול הוי כמכה של חלל ומצאתי בשו"ע הרב בקו"א ליו"ד סי' קפ"ז ס"ק י"א שכ' בפשיטות דמהסוגיא דע"א כ"ח מוכח דכאב גדול הוי כמכה של חלל דוודאי יש שם איזה בועא או חבורה והביא מדברי הב"ח סי' שכ"ח שכ' כן עי"שה ובוודאי דיש לסמוך ע"ז למעשה ובפרט דס' סכ"נ להקל ומ"ש הרב בס' שכ"ח דאף כאב גדול ל"ח כמכה של חלל היינו בנודע בבירור דאין שם מכה אבל בספק יש להתיר כמפורש בקו"א הנ"ל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה