אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן לט

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן לט

סימן לח

לכבוד הרב החריף המופלג בתוי"ר מו"ה בעריש נ"י בק' טשערנלינא: ע"ד שאלתו בישראל וגוי שהי' להם בשותפות פאבריק משמרים ויש לישראל חלק א' ולגוי ג' חלקים ולא נמכרו השמרים קודם הפסח ועבר עליהם פסח מה דין השמרים הנ"ל, ועיני כת"ר שפיר חזי כל הנאמר בזה בספרי המחברים ופלפל בחכמה ונפשו אותה לשמוע חוו"ד בזה:

והנה בדין ישראל וגוי שהי' להם חמץ בשותפות שוה בשוה כ' הח"י סי' תמ"ח דלאחה"פ כשחלקו חלק הישראל מותר בהנאה דבדרבנן יש ברירה ובאכילה צ"ע, ובמקו"ח שם סק"א כתב ע"ד הח"י הנ"ל דכוונתו דלענין אכילה עשאוהו כשל תורה ובדאורייתא אין ברירה ולא ידעתי דהא חזינן דלענין ספיקא עשאוהו כדרבנן להקל בספיקו כמ"ש בעצמו בס' תמ"ט ואמאי נחמיר לענין ברירה עכ"ל. וכוונתו מבואר להקשות דברי הח"י מדידי' אדידי' דהא הח"י גופא הכריע בס' תמ"ט דספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר אפי' באכילה דלא כהמג"א שם א"כ ה"נ כיון דספיקא הוא אם יש ברירה וא"כ בדרבנן כגון חמץ שעעה"פ הו"ל ספק בדרבנן ומותר אף באכילה. אכן בחידושים שם במקו"ח הניח הדבר בצ"ע לענין אכילה משום דהוא גופא בס' תמ"ט פסט כהמג"א דספק חמץ שעבר עליו הפסח אסור באכילה יעוי"ש ולע"ד צ"ע למה כחמיר בספק חמץ שעעה"פ לענין אכילה הא בשמעתא דביצה ד' מבואר דהיי"ט ביצה ספק יו"ט ספק חול אסורה דהו"ל דשיל"מ וכל דשיל"מ אף בדרבנן לא בטול יעוי"ש וברש"י דכי היכי דבביטולה מחמרינן ה"נ בספיקא יעוי"ש הרי דסד"ר דמי לביטול א"כ אדרבא לענין חמץ שעעה"פ שהכריע המג"א ס"ס תמ"ז דבטל ברוב אפילו במשא"מ ומותר באכילה א"כ קיל טפי משאר איסורי דרבנן דבעי ס' א"כ ה"ה דקיל לענין סד"ר וכן הכריע בא"ר סי' תמ"ד ובס' מגן האלף שם דס' חמץ שעבר עליו הפסח מותר אף באכילה ובפרט די"ל דספק אם יש ברירה דהוא ספק דדינא קיל יותר דהא בדשיל"מ אזלינן בספיקא להחמיר ואעפ"כ בספק אם יש ברירה דהוא ספיקא דדינא אזלינן להקל כמ"ש בשאג"א סי' צ' וכ"כ הפנ"י בחי' לביצה דף כ"ז ומכ"ש לענין חמץ שעעה"פ וע' מ"ש ע"ד השאג"א בספרי טל תורה עירובין ל"ט. ומ"ש במקו"ח סי' תמ"ט דמבואר בר"ן ר"פ כ"ש דספק חמץ שעעה"פ אסור באכילה חפשתי ולא מצאתי דבר מזה בר"ן אמנם בנדון שאלתינו שיש לעכו"ם ג' חלקים לכאורה הכל שרי גם חלק הישראל משום דבטל ברוב חמצו של עכו"ם וכן העיר מעכ"ת ואע"ג דבדרבנן יש ברירה א"כ כשחלקו הוברר חלקו של הישראל ול"ש ביטול ברוב דהוי כניכר האיסור הא ליתא דכבר כתב השאג"א הנ"ל דהא דבדרבנן יש ברירה היינו משום דהוא סד"ד ואזלינן להקל א"כ אדרבא אמרינן דילמא אין ברירה ולא הוכר האיסור ובטל חלק הישראל ברוב:

אמנם דיש לדון טובא בזה דהנה התוס' במעילה כ"א ד"ה פרוטה הקשו שם ולבטל הך פרוטה שנפלה ברובא ומדלא הקשו שם נמי אהא דאיתא שם באומר פרוטה בכיס זה הקדש דליבטל ברובא מוכח דבכה"ג ל"ש תורת ביטול ברוב כלל ולאו מטעם דהוי נולד בתערובות דהא אדרבא מעיקרא הי' הכל היתר אלא דכיון דעל כל חדא וחדא איכא למימר דזה האיסור בכה"ג ל"ש ביטול דהא אין ההיתר מבורר לעצמו ועל כל חדא וחדא איכא למימר דזה האיסור בכה"ג ל"ש ביטול ברוב וכן תפסו הפמ"ג והחוו"ד וכבר ביארתי הדברים בספרי שי"ט זבים פ"ג מ"ד וביארתי בזה הסוגיא דשבת צ"ג יעויש"ה וא"כ ה"נ בנ"ד כיון דאין ההיתר מבורר כלל ועל כל חדא וחדא איכא למימר דזה האסור דזה חלקו של ישראל ל"ש בזה תורת ביטול ברוב כלל ומיושב בזה קו' המנ"ל בפ"ז מה' מעילה אהא דאמרינן בפ"ב דנזיר דהאומר מעות אלו לנזירות לא נהנין ולא מועלין משום דדמי שלמים מעורב בהם והא דמי שלמים מועט ויבטל ברוב וימעלו בהם יעוי"ש ולהנ"ל ניחא דבכה"ג ל"ש ביטול ברוב דאין הדבר מבורר כלל ועל כל חדא וחדא איכא למימר דזה שלמים. אמנם עיקר ההוכחה הנ"ל מתוס' מעילה יש לפרש לכאורה בענין אחר דהא בתוס' סוטה דף י"ח ד"ה חזר וחלקן כתבו דיש לפרש טעמא דר"ע דאמר בפרוטה של הקדש לתוך הכיס או באומר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא הראשונה מעל דסובר יש ברירה והוברר הדבר שפרוטה הראשונה היתה של הקדש והתוס' שם תמהו ע"ז דא"כ בכל איסור שמעירוב בהיתר ניקח אחד ונימא הוברר הדבר שזה יעוי"ש וכבר כתבו התוס' בתמורה ל' בשם הרמ"ר דל"ש ברירה רק כשנולד האיסור בתערובות אבל בהוכר האיסור מקודם ואח"כ נתערב ל"ש ברירה יעו"ש והנה לפי הסברא הנ"ל דטעמא דר"ע משום ברירה א"כ ל"ק כלל דנימא ביטול ברוב דכיון דסובר ברירה דהוברר הדבר שזה הי' של הקדש א"כ הו"ל כהוכר האיסור אלא דהתוס' במעילה נאדו מזה וסברו דבכה"ג ל"ש ברירה כלל דהא הוכר האיסור ואח"כ נתערב ומה"ט נמי מפרשי תוס' במעילה שם בטעמא דר"ע משום דמחייב אספק מעילות אשם תלוי ולפי דבריהם בסוטה א"כ לר"ע חייב אשם וודאי וא"כ תו שפיר הקשו ולבטל הך פרוטה ברובא אבל בהאומר פרוטה בכיס זה הקדש דנולד האיסור בתערובות ל"ק דיבטל ברובא דיתכן דר"ע אית לי' ברירה והוברר הדבר למפרע שמה שלקח בראשונה הוא הקדש וכיון דאית לי' ברירה הוי כניכר האיסור א"כ לדידן דלית לן ברירה אף בכה"ג שאין ההיתר מבורר שייך ביטול ברוב:

אמנם להכריח כפי' הא' בדברי התוס' הנ"ל דנהי דלר"ע ניחא באומר פרוטה בכיס זה הקדש דלא בטיל משום דסובר ברירה מכ"מ אכתי תקשה לרבנן דסברי דלא מעל עד שיוציא את כל הכיס וא"כ ע"כ דל"ל ברירה דאל"כ הי' מעל בפרוטה ראשונה א"כ מדוע בהוציא את כל הכיס מעל ליבטל ברובא ולכאורה אפשר דבאמת לרבנן קשיא מתרווייהו הן מנפלה פרוטה של הקדש לתוך הכיס הן מאומר פרוטה בכיס זה הקדש אלא משום דלר"ע לא קשיא רק מפרוטה שנפלה לכך הקשו תוס' רק מזה דקשה לכו"ע וגם התוס' שם העמידו דבריהם ע"ד ר"ע אבל בהיות כן אכתי תקשה דהא התוס' שם תירצו לקושיא הנ"ל דמטבע חשיב ול"ב יעוי"ש ואם נימא דלרבנן תקשה נמי מהאומר פרוטה בכיס זה הקדש א"כ מה יועיל תירוצם הנ"ל הא בכה"ג שהאיסור הובא לעולם ע"י תערובות כל הדברים החשובים מתבטלים כמ"ש האו"ה והובא בפמ"ג בס"ד ולכאורה י"ל דאו"ה לשיטתי' דסובר דכל דברים החשובים שאינן מתבטלין הוא רק מדרבנן אבל התוס' במעילה הנ"ל דמוכח מתירוצם דסברי דד"ח אף מה"ת לא בטיל כמ"ש הפ"ת ביו"ד סי' ק' ובפלתי שם ובמנ"ל פ"ז דמעילה א"כ אף בבא לעולם ע"י תערובות לא בטיל אבל הא ליתא דהנה כבר תמהו ע"ד התוס' הנ"ל דמנין להם דב"ז דד"ח ל"ב מה"ת והגאון יעב"ץ בתשו' ח"א סי' קנ"ח תי' דילפי לה מהא דכתיב לא תענה על רב דהוא אזהרה שלא יאמר הרב ומופלא שבב"ד דעתו מתחלה רק מתחילין מן הצד והטעם משום דמופלא שבב"ד הוא ד"ח וכ"ב יעוי"ש ולכאורה תמוהים דבריו מאד דהא ע"כ מחויב הרב לומר דעתו רק דבד"נ מתחילין מן הצד והרב יאמר דעתו לבסוף וכפי הסכמת הרוב כן יקום הרי דד"ח בטל. אבל הדבר נכון דכשיאמר הרב דעתו לבסוף לאחר שכבר אמרו כולם אף אם יאמר הרב היפך מדבריהם שפיר יתבטל דעתו דהא דעתו בא לעולם ע"י תערובות שכבר קדמוהו הרוב ובכה"ג אף דב"ח בטל משא"כ כשיאמר הרב דעתו בתחלה לא יתבטל אח"כ ברוב א"כ מוכרח דלשיטת תוס' דד"ח מה"ת ל"ב אבל בבא בתערובות בטל ושוב הדק"ל ואפשר לומר בזה דהנה הפלתי סי' ק' העלה דגם התוס' מעילה סברי כרוב פוסקים דד"ח ל"ב רק מדרבנן ואעפי"כ כיון דמדרבנן ל"ב שפיר מייתי קרבן מעילה דיש כח לחכמים לעקור דבר מה"ת רק בדשיל"מ מוכח דלשאר אמוראי דשיל"מ בדרבנן בטל וחזינן דלא עשו דבריהם כשל תורה שפיר הקשו יעוי"ש והנה אנן קיי"ל אין מבאיס"ל בעירב במזיד ל"ב כמבואר בכ"ד וביו"ד סי' ק"י א"כ בשלמא בנפלה דהי' בשוגג שפיר הקשו דליבטל אבל באמר פרוטה בכיס הקדש הא מבטל במזיד ול"ב ושפיר מייתי קרבן ואע"ג דהא דעירב במזיד ל"ב רק מדרבנן מ"מ הא מבואר ברא"ש פ"ק דביצה סי' ב' דאמאיס"ל גם בדרבנן ושוב עשו דבריהם כשל תורה ושפיר חייב קרבן ודוק, ויש להוסיף דאף אם נימא דלא כהפלתי עכ"ז בתרי דרבנן דעשו בוודאי כשל תורה וכמ"ש המנ"ל פ"ד ממלוה ובספרי ט"ת ביצה ח' הבאתי ראי' כזה מרא"ש ביצה ח' יעוי"ש ומה"ט ל"ק קו' המנ"ל על תוס' דמשמע מדבריהם דד"ח דאורייתא דכוונתם בצירוף דשיל"מ וד"ח דהוא תרי דרבנן ושפיר חייב אך בקושיתם דליכא רק חד דרבנן דדשיל"מ שפיר הקשו, אבל בנפלה פרוטה דאיכא ב' דרבנן לק"מ. ובגוף קו' הנ"ל דלא פריך רק מר"ע י"ל פשוט דהנה עיקר קו' התוס' צל"ע דהא בכ"ד אשכחן מעילה דרבנן ומה הקשו אפשר הפשט מעל מדרבנן אך י"ל דכיון דלר"ע הוא ספק ורק דמחייב גם על ספק מעילות אשם תלוי וכ"ז אם הוא מה"ת אבל אם דרבנן הוא אף דל"ש סד"ר לקולא דדשיל"מ הוא עכ"ז בוודאי אין סברא דיחייב בספק דרבנן ושפיר הקשו אבל לרבנן דעד שיוציא את כל הכיס א"כ וודאי הוא שוב ל"ק דיבטל די"ל דמדרבנן מעל מצד דשיל"מ ומיושבים בזה דברי הכ"מ שכ' טעם הרמב"ם מצד דשיל"מ וכולם הקשו דהא דשיל"מ רק דרבנן להנ"ל ניחא דלרמב"ם דפסק כרבנן שוב י"ל דמעל מדרבנן וז"ב:

סוף דבר לענין דינא בדבר הנ"ל אף שמדברי המבי"ט בקרית ספר שהובא בשעה"מ פ"ג מגירושין שכ' בטעמא דהר"ם ז"ל דהחליף עשרה טלאים נגד תשעה וכלב דבורר חד מהם וכלהו שרי מטעם ברירה אף דאנן קיי"ל בדאורייתא אין ברירה התם שאני דמה"ת בטיל מחיר כלב ברובא יעו"ש מוכח דסובר דאף בכה"ג שלא נתברר ההיתר ועל כל חדא וחדא איכא למימר דזה המחיר כלב אפ"ה שייך ביטול א"כ בנ"ד כל החמץ שרי מטעם ביטול מכ"מ מדברי התוס' מעילה כ"א הנ"ל נראה דבכה"ג ל"ש ביטול והדבר מסתבר מאד וגם הסוגיא דשבת צ"ג מוכח מאד דכך הוא כמ"ש בחיבורי שי"ט הנ"ל בשגם שיש לצרף נמי דעת היש"ש דסובר דהא דקיי"ל בדרבנן יש ברירה היינו בין לקולא בין לחומרא א"כ תו ל"ש ביטול בנ"ד דהא אפשר לברר חלק הישראל ע"כ נראה דבין בשותפות שהי' לישראל ועכו"ם חלקים שנים בין שהי' לעכו"ם חלק יותר מישראל לאחר שיחלקו חלק ישראל אסור בין באכילה בין בהנאה וחלק העכו"ם מותר אף באכילה:

סי' מ':

לכבוד הרב המאוה"ג חו"ב מו"ה מרדכי פארהאנד כ"י מו"צ דק' ניטרא: ע"ד שאלתו ביער נכרי ומכר העצים כיהודי א' שיחטוב ממנו האילנות כרצונו והישראל והישראל הנ"ל מכר כוחו וזכותו לישראל אחר הקונה הנ"ל רוצה לעשות מהעצים שוועלין שמניחין תחת נתיב הברזל אם מותר לשכור נכרים בקבולת מאה שעושים מקבלים סך קצוב אם יהי' מותרים לעבוד גם בש"ק והמנהג שם לעשות דברים אלו בקבולת וכ"ת האריך להתיר מכמה טעמים ודרש חוו"ד והנני בזה בקצרה להשיב:

הנה צידוד ההיתר שכ' כת"ר כי אין שמו בקרא עליו כי גוף היער של נכרי ומכרו לחטוב עצים לישראל וזה הישראל קונה זכות זה מישראל אחר וכעין דמבואר בס' רמ"ג לענין להשכיר מרחץ, ואין הנדון דומה דשם כיון דהגוי נוטל דמים לעצמו ליכא מראית העין כ"כ כמו בקבלנות כמו שמחלק כה"ג המג"א סי' רמ"ד ס"ק ז' דחשדא דקבלנות אלים טפי ושו"ר שכ' כן בתשורת שי ס' תקל"ד ומ"ש כת"ר דהכא אין הרשות של ישראל כלל דאין לו רשות רק לחטוב עצים ולא יותר הנה כעין היתר זה כתב רש"ל הובא במג"א ס' רמ"ד ס"ק י"ז לענין היתר שכירות המלח ששכר הזכות לחפור מלח וכ"כ בתשו' פמ"א היתר בקבולת לשוכרים מהשר שיהי' רשות בידם לחפור אחר עפר שעושים ממנו ברזל והעתיקו בשו"ע הרב ז"ל סי' רמ"ד סעי' כ"ב ועכ"ז פ"ד כ"כ לנ"ד כי העצים המחוברים מסויימים וקנוים לישראל וכל מחובר שם בעלי' נקרא עלי' אבל שם המלח והעפר אינו מסויים בטרם שחפרו אותו שהוא שייך לישראל והוא מקנה לו לאחר החפירה ואז כבר הוא תלוש באופן שבמחובר לא נקרא שמו עליו, וגם עוד הבדל יש בדבר דשם אח"כ הוי תלוש גמור אבל הכא הרי העצים נשקעים אח"כ בבנין או בקרקע והוי מלאכת מחובר לפי דעת התוס' ויש לומר דגם ברזל מסתמא קובעין אח"כ בבנינם ואפ"ה התיר הפמ"א אבל החילוק הראשון במקומו עומד דהכא הוי דבר מסויים ונקנה לישראל בטרם נתלש וגם שם גופא בשכרו המלח כ' בשו"ע הרב ז"ל שם דאם יש מרה"ע בעיר אסור זולת במקום הפסד מרובה כמו במכר וע' בחיי"א כלל ג' מתיר בשכר ברייא הויז מנכרי לשכור לו פועלים בקבולת יעו"ש ודברי' צ"ע דל"ד כלל למלח הנ"ל דשם גוף המקום שמבשלין שם המלח אינו שלו אבל הכא כיון ששכר הברייא הויז הרי שכירות ליומא ממכר הוא והוי קבולת בביתו של ישראל ממש ונהי דשכירות ל"ק מ"מ מדרבנן מיהו קניא לחומרא וע' ס' רמ"ו ועכ"פ בקבולת בביתו של ישראל דאסור משום חשדא ודאי אין נפ"מ אם הבית שלו לחלוטין או שכרו מנכרי וגבי עשית המלח שאני דגוף המקום אינו משכיר לו כלל רק לעשות המלח אבל ברייא הויז הרי מושכר לו לגמרי וכבר הערותי עליו בספרי מ"פ לאה"ע בהוספות שי"מ לאו"ח סי' רמ"ד:

ובנ"ד כפי שכ' כת"ר דאין לו לישראל שום זכות במקום היער רק לחטוב עצים שפיר י"ל דלא הוי ביתו של ישראל כלל כמי במלח אבל אכתי צ"ע מחמת שהעצים הם לצורך מחובר ובכה"ג אף בביתו של נכרי אסור לשי' תוס' הנ"ל וכת"ר כ' דדוקא מחובר לצורך בנין שלו איכא מה"ע אבל הכא חתיכת העצים למוכרם לסחורה ודכה"ג ל"ש מה"ע אף שנקבע אח"כ בבנין והביא סמך לזה מדברי נשמת אדם יפה כתב בזה, ויש להוסיף עוד היתר בזה עפי"ד הרב רש"ז ז"ל בקו"א לס' רמ"ד ס"ק ד' שכ' עיקר הטעם דסיתות אבנים אסור דאח"כ כשמנשקעם בבנין יתפרסם למפרע שהן של ישראל וכו' יעוי"ש וזה דוקא כשהוא בעצמו ישקעם בבנין שלו אבל הכא לסחורה ואם ישקעם מי בבנין לא יתפרסם למפרע כלל כמובן ועכ"ז אין ההיתר ברור כ"כ מאחר ששם ישראל נקרא עליהם במחובר ממש כי העצים מסויימים וא"כ חמיר מעפר ומלח הנ"ל אכן נראה דשם במלח ועפר הרי עושין מלאכה במחובר ממש שמוציאין העפר והמלח מהארץ ובזה הוא דבעינן כנ"ל שאין המלח במחובר נקרא שם ישראל עלי' אבל הכא אם העצים נקצצין מהארץ בחול רק חתיכת העצים הוא בין בחול בין בשבת הו"ל רק מלאכת תלוש וכיון שאין היער מושכר כלל לישראל רק לחטוב העצים שם אין זה ביתו של ישראל ותלוש מותר והכא תלוש הוא ואף דיקבענו הלוקח אח"כ בקרקע אין חשש כמ"ש בנש"א וכנראה מדברי קו"א הרב הנ"ל אבל זה ודאי דלחטוב עצים מהארץ בשבת אף בקבולת אסור דזה הוי מלאכת מחובר גמור רק חטיבת העצים יש להתיר בקבולת כמ"ש כת"ר בצירוף כל צדדי היתר הנ"ל שכ' כת"ר וגם שם המנהג לחטוב העצים בקבולת וראיתי במכתב רו"מ שהיער הוא חוץ לתחום וליכא מתא דמקרבא בתוך התחום ובאופן זה הדבר פשוט להיתר אפילו לקצוץ ממחובר בשבת רק בחוה"מ ליתא להיתר זה כמ"ש בשו"ע סי' תקמ"ג אבל היתר חטיבת העצים בתכוש מותר אף בחוה"מ מטעמים דלעיל. וראיתי לרו"מ שהעיר ע"ד הגמרא ע"א כ"א לא ישכיר אדם מרחצו לכותי מפני שעושה בו מלאכה בחוש"מ ובתוספתא איתא מפני שעושה בו ביו"ט:

מאז הערותי דלכאורה ביו"ט שני שמטעם מנהג ודאי אין הכותי נוהג א"כ לימא מטעם יו"ט שני ואפשר זה באמת כוונת התוספתא וש"ס דילן דנקט חוש"מ אפשר דבא"י קאי דאין יו"ט שני נוהג ואף דאיכא יו"ט של ר"ה הא לדעת רז"ה בביצה פ"ק גם יו"ט של ר"ה אינו נוהג בא"י או אולי לחד יומא לא חששו למה"ע או די"ל דש"ס דילן סובר דמלאכת חוש"מ דאורייתא וניחא לי' לומר מלאכת חוה"מ דאורייתא מלומר יו"ט שני דהוי רק דרבנן ובזה יישבתי קו' התוס' בע"א כ"ב ד"ה א"ה אהא דאמרינן שם מה איריא דנקראת על שמו תפו"ל משום לפ"ע והקשו תוס' דבכל ענין קשה קו' זו ונראה דהנה מדלא נקיט יו"ט רק חוה"מ הרי מוכרח לומר דסובר דמלאכת חוה"מ דאורייתא ויו"ט שני דרבנן או תרווייהו דרבנן רק תנאי בא"י קאי ולכך ל"ה ק' תפו"ל מלפ"ע די"ל דחוה"מ דרבנן ול"ש לפ"ע והא דלא נקיט יו"ט שני משום דתנא בא"י קאי ובדרבנן ל"ש לפ"ע כמו שצידדו תוס' שם אבל השתא דקאמר דלנכרי שרי להשכיר א"כ ע"כ לא מיירי בא"י דהא אסור להשכיר שדה לנכרי בא"י ככו"ע גזירה אטו מכירה אף אם לא יעבוד בשבת וע"כ מיירי בחו"ל ושוב ק' למה לא נקיט יו"ט ב' וע"כ דחוה"מ דאורייתא ובודאי איכא לפ"ע וא"כ שפיר ק' תפו"ל מלפ"ע ודוק:

סי' מ"א:

לכבוד הרב הגאון הצדיק מו"ה שמעון סופר שליט"א אבד"ק ערלוי: ע"ד אשר נסתפק כת"ר באנשי הצבא היהודים אשר ניתן להם מהווירטשאפנוס קאנצעליי שומן ד"א ועד כה הי' מקבלים בעד זה מאתם מעות כי לא רצו לקבל השומן וקבלו מעות שיקנו שומן כשר אבל שומן כשר הוא ביוקר כפלי כפליים מהמעות אשר ינתן להם אם רשאים לקבל השומן ויכולים למכור תיכף זאת לנכרים בסכום מעות יותר הרבה מאשר תתן להם הקאנצעליי והמה עניים אביונים וצריכין לזה ביותר והנה גם אם הי' שומן הנ"ל מתנה לאנשי החיל מהממשלה הי' מקום לדון דמותר ליקח ולמוכרו דהוי כנזדמנו כיון דאינו קונה במעות כמו נפלו בירושה דחשוב נזדמנו כמ"ש תוס' פסחים בפ' כ"ש אלא שיש לחלק דשם לא עביד מידי אבל הכא אין לו לקבל מתנה ובפר"ח סי' קט"ז הביא בשם שי למורא שמותר לקבל מתנה נכרי דהוי כמציל מידו יעוי"ש ומשמע דלקבל מתנה מישראל חבירו אסור אבל בתשו' נוב"י מה"ת יו"ד סי' ס"ב כתב בהא דאמרינן בבכורות ו' בעשרת חריצי חלב דילמא לסחורה דהא לפשר האלף ל"ה נזדמנו אף דלגבי ישי הוי נזדמנו לשר האלף אסור לקנותם כמ"ש הב"ח והש"ך ותירץ שם דזה דווקא דרך מקח שנותן לו מעות אבל במתנה מותר יעוי"ש הרי דעתו דגם מישראל מותר לקבל מתנה וע' תיו"ט פ"ז דמס' שביעית הקשה על הא דעשרת חריצי חלב דאמרינן דילמא לסחורה הא אסור לעשות סחורה בנו"ט ובראשון לציון שם תמה עלי' מדוע לא תמה מהמוקדם בש"ס שם על קרא דדי עיזים דילמא לסחורה ותירץ שם קו' תיו"ט דמחריצי חלב ל"ק דכגון שגבה בחובו אבל מדדי עיזים קשה טפי דאא"ר שיהא בהזדמנות יעוי"ש ודברי' תמוהים מאד דדברי התיו"ט מדוקדקים דקרא דדי עיזים הו"ל נזדמנו כיון דמותר לגדל עיזים כדי לשחטן ולאכלן ולהתכסות בצמרן או נוצה שלהם מותר למכור החלב אבל מחריצי החלב דקיבל שר האלף מתנה מישי קשה לי' דזה ל"ה נזדמנו וסובר דמתנה כמכר והוי שר האלף כקונה איסור להרויח ומ"ש בראשון לציון דשם בגבה בחובו תמוה טובא דהא שם במתנה הי' ועכ"פ מקושית התיו"ט נראה דסובר דבמתנה הוי כלוקח ואסור וע' בתשו' מקום שמואל סי' ע"ב הובא ביא"פ יו"ד סי' קט"ז הביא מתוס' סוכה ל"ש דנראה משם דכל שאינו נותן דמים רק לוקח בחנם למכור לא הוי כסחורה יעוי"ש וכמו צייד שנזדמן לו ואף דבשו"ע פוסק דווקא צייד אבל בש"ך ס"ק ו' הביא בשם רמ"ע מפאנו דאפילו אינו צייד כיון שנזדמן לו מותר ליקחו ולמסרו כל שאינו נותן דמים בעדו כגון שנזדמן לו בחנם עיי"ש ברמ"ע:

וגם מדברי התיו"ט הנ"ל אין הכרח דפליג ע"ז די"ל דמודה דלגבי שר האלף הו"ל כנזדמנו כיון דישי נתן לו במתנה וגם ישי הי' רשאי ליתן לו במתנה או אפילו למוכרו לנכרי כיון דנזדמנו לו רק דקשה לו דהרי גבינה הוא ע"י בישול ונהי דנזדמנו מותר היינו למוכרו כמות שהוא ולא לבשלו ולהשביחו כעין שכ' בתשב"ץ סי' רצ"ב במ"ק דאם נזדמנה לו טריפה בביתו ומולחה כדי להרויח בה אסור דצריך למוכרה מיד ולא להתעסק ולהשהות יעוי"ש וה"נ דכוותי' שלא הי' לישי לעשות מהחלב גבינות אי לאו דחלב מותר וזה הוא קו' התיו"ט ויש מקום לתרץ עפי"ז קו' התויו"ט דאפשר שהחלב הי' מתקלקל ולא הי' לו אז נכרי למוכרו ע"כ בהכרח עשה מהם גבינות ואח"כ שלחן במתנה לשר האלף ובכה"ג ודאי הי' מותר לעשות גבינות כמ"ש התשב"ץ שם להדיא דאם א"א למוכרה בלי מליחה תחלה מותר ונראה ראי' לזה מש"ס דחולין בט"ז דיליף דבב"ח אסובה"נ מקרא דלא תאכלו כל נבילה אמרה תורה כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה יעוי"ש ברש"י ומוכח דאם הי' בב"ח מותר בהנאה הי' רשאי לבשל הנבילה ולמוכרה א"כ מוכח דעכ"פ בא"א למכור ודאי רשאי לבשל ולהתקיים בנזדמנו לו וה"נ בחלב אם נתקלקל ול"ה לי קונה הרי רשאי לעשות גבינות ועכ"פ אין הכרח מתיו"ט דסובר דאסור לקבל במתנה דבר האסור ועוד דהכא ל"ה כלל כמו מתנה דהרי אנשי חיל שעובדים בצבא צריכין מהממשלה ליתן להם לאכול די צרכן רק שהם נותנין שומן חזיר והוי ממש כמו גבאו בחובו והיינו בשכר פעולתו דשפיר רשאי למוכרו כדי ליקח לעצמו דבר אחד כשר לאכול ואין זה סחורה האסורה ובפר"ח הנ"ל מתיר להדיא בלוקח מנכרי מתנה ע"כ לפענ"ד אין להחמיר עליהם כלל בזה וההיתר מסתבר:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה