שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן לו
לכ' הרב החו"ב מו"ה משה וואלפאנג נ"י דומ"ץ דק' צעשינאוו:
ע"ד שאלתו בדבר עגונה שבעלה הר' יונה הלך לצבא בראשית המלחמה ומאז לא נשמע ממנו מאומה ועתה העיד אחד בב"ד באליונ"ע ששמע מפי איש חיל ישראל ושמו לא נודע לו שהי' יחד עם הר' יונה הנ"ל מצעשינוב בשיטצענ: גראבען ונהרג צערשוועטוטערנו לחתיכות והאיש המעיד מפי ישראל הוא ספר ומגלח זקן לישראלים וכה"נ גם הוא בעצמו מגולח זקן:
וכת"ר הביא דברי תשו' רעק"א סי' צ"ו שמצדד להקל במגולחי הזקן שהרבה נכשלים בזה ועי"כ מורה היתר ואינו חשוד על דבר אחר ומסופק כת"ר אם גם לענין לגלח זקן אחרים כן:
הנה זה ידוע שבעיני העולם פשוט יותר היתר לגלח זקן אחרים מלגלח זקנו ולגלח זקן אחרים הוא מלתא דאתי' מדרשא דהקיש מקיף לניקף ואם בעיני העולם כהיתר לגלח זקנו מכ"ש לגלח זקן אחרים ועל יסוד היתר רעק"א הנ"ל דלא משמע איסורא לאינשי בהכי סמך ג"כ בשו"ת ב"ש אהע"ז סי' מ"ז. ויש לצרף בנ"ד שעברו כמה שנים ולא נשמע ממנו שבתה"ד סי' קל"ט בכה"ג מדמה לי' למשאל"ס ובתשו' מבי"ט הובא בקה"ע סי' רכ"ט מצדד דגם עד נכרי שאינו מסל"ת נאמן בדרבנן ועי' בתשו' דברי חיים אהע"ז ל"ג בשם כנ"י דבמקום דאיכא אומדנות והוכחות אף עד פסול נאמן יעי"ש וצ"ע בזה שבנוב"י סי' ל"ו כתב כן דברגל"ד אף באינו מסל"ת נאמן ובתשו' חת"ס בס' מ"ו השיג ע"ז בחזקת היד מכ"מ בנ"ד דנשתקע זכרו עדיף מרגל"ד דלפי דברי מהרא"י הנ"ל הוי כמשאל"ס, ועוד דאפשר ישראל רשע עדיף מנכרי שאינו מסל"ת דהא בנכרי ליכא מאן דמכשיר רק במסל"ת וישראל רשע הרי רב יוסף ביבמות כ"ה מכשיר גם גזלן דאו' לעדות אשה ואף דלא קיי"ל כן להלכה מכ"מ הרי בתה"ד בפסקי' סי' קל"ט הנ"ל צידד בנתכוין נכרי להעיד כיון דר"ל מכשיר בש"ס דילן יש לומר דאם ניסת ל"ת ועי"ש וה"נ יש לצדד לענין רשע אף במתכוין להתיר בדיעבד א"כ ביש אומדנא שנשתקע זכרו יש מקום להתיר בצירף דברי המבי"ט הנ"ל. ועוד דאפשר גם בנ"ד אף שהעיד בב"ד הוי רק נתכוין להעיד כדאי' ביבמות קכ"ב דכל שלא אמר התירו את אשתו הוי רק נתכוין להעיד ומ"ש כת"ר דעמפ"ע חמיר טפי כיון דלכ"ע נאמן רק מדרבנן לכן אף פס"ע דרבנן יש להחמיר דממנ"פ אם אזלית בתר דאו' הרי בלא"ה פסול ז"א דמוכח מכל הפוסקים דגזלן דדבריהם כשר לעדות אשה אף בעמפ"ע או אשה שלכ"ע אינה נאמנת מה"ת ובתשו' מבי"ט כ' דעמפ"ע השני המעיד לפנינו יש לומר דאף פסול נאמן כיון דהראשון הוי כשר והדבר תמוה דאם הוא חשוד לשקר א"כ אין כאן עד כלל אבל עכ"פ אינו חמור יותר מהראשון ודברי המבי"ט הובא בק"ע או"ת רל"ד עיי"ש: גם יש לצרף בנ"ד דברי הב"ח בתשו' סי' ק"ב דנראה מדברי' דאף בעבר עבירה שנפסל לעדות מחמתה לא נפסל מעד שיעידו עלי' בב"ד זולת במומר לע"א או מחלל שבת בפרהסיא דא"צ יעו"ש ואף שדברי' צע"ג מכ"מ חזי לאיצטרופא בנ"ד דלא משמע לאינשי איסורא וגם שיש קצת מקילין באינו רשע דחמס אף שדבריהם תמוהים והארכתי במק"א אך בנ"ד חזי כל הני לאיצטרופא להתיר העגונה הנ"ל באופן שיסכים לזה עוד רבמובהק ב) וע"ד השאלה בא' ששידך אשה בתנאים כדין ומקודם לכן נתן ת"כ לבתולה שישאנה וגם שניהם תובעים אותו לדין:
וכבר ראה כת"ר דברי מהרש"ם ח"א סי' קט"ו שכ' דחייב לשלם קנס להשני' ודברי' ברורים אך כת"ר כתב דהכא שאין עדים כלל שנתן ת"כ לראשונה רק הוא מודה יש לומר דאינו נאמן כלל ומחיוב לישא השני' כמו בחדרגמ"ה שאומר שזינתה והדברים עתיקין כי גם שם כתבו אחרונים דאין כופין אותו לשמש עמה דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו והכא האיך נכוף אותו לישא השני' לעבור על הת"כ הרי בידו ליתן קנס להשני' וישא לראשונה ומ"ש כת"ר כענין קנס בזמנינו אם דנין כפי מטבע הקדומה אף דיש בזה דד"מ מכ"מ אפשר דלענין קנס דאין זה נוהג בדיניהם כ"ש דד"מ וכעין זה כתב בתשו' חת"ס אהע"ז לענין כתובה:
לענ"ד דכיון דהקנס הוא מחצה מהנדן הוא נגרר בתר הנדן וכיון דענין חיוב נדן דד"מ שנהוג גם אצלם ממילא גם הקנס נגרר אח"ז מיהו כשהצד הרוצה בשידוך אינו מפויס בזה בזמנינו שכמעט אינו שוה כלום לעומת המטבעות הקדומים ודאי אין ליתן היתר רק כפי ראות עיני המורה שיוסף כפי חוו"ד שהרי בלא"ה מלבד הקנס איכא חרם הקהלות ועי' תשו' מהרש"ם ח"ד סי' קנ"ב שחושש למאוד לחרם הקהלות וגם הקנס לא יפטור ובנ"ד הרי כל ענין דד"מ שכ' בחת"ס הוא ספיקא דדינא כמבואר מדברי' שם ורק דאין להוציא מיד המוחזק א"כ נהי דנימא דע"י קנס הותר גם חרם הקהלות אבל בזמנינו שהדבר מסופק אם זה דמי הקנס א"כ יש עכ"פ ספק חרם ויש להתאמץ לפשר בזה וע"י ח"נ קנס אין ליתן היתר בזמנינו לדון כפי דד"מ בהמטבעות אף להמקילין דהקנס פוטר וע"כ בנדון שאלתו הב"ד ישיתו עלי' קנס כפי הנ"ל ואם יאמר שאי אפשר לו לקיים כי אין לו אזי יוכלו ב"ד להתיר התק"כ שהרי עכ"פ אי אפשר לו לישא הבתולה בלי תשלומין והוי דבר מצוה שלא לבטל מפו"ר יש לסמוך על הפוסקים שמתירין נדר ע"ד חבירו ובפרט שהדבר ספק לו אם נתן לה תק"כ: