שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן לה
לכבוד הרב הגאון מו"ה יוסף באבאד נ"י אבד"ק קאלוש יצ"ו:
ע"ד אשר מסופק כת"ר בקטן שהפקיד דאפשר דעכ"פ מדרבנן חייב השומר עפי"ד הטור סי' צ"ו בשם הרמ"ה דהתחיל בדיני שומרים וכתב דהלואה מקטן מה"ת אינו חייב כלום הלוה אם נאבד אבל לבתר דתקנו חז"ל הפעוטות מקחן מקח מסתברא דה"נ הלוואתן הלוואה ומכי משך לי' לממונא חיוב באחריותן יעו"ש דאפשר דה"ה בפקדון שהפקיד קטן דמה לי פקדון ומה לי הלוואה: ולענ"ד הדבר ברור דמודה הרמ"ה דבפקדון כיון דמה"ת אין דין שומרין לקטן ואין נתינתו כלום ליכא ענין שמירה כלל אפילו מדרבנן אך בהלוואה שחידש רמ"ה דאין נתינתו כלום ואין אמירתו כלום אף שנתן לו בהלוואה הוי כלא אמר לו מידי והוי כמו פקדון של קטן ולא יצא המעות מרשותו של קטן כלל אך למה דתיקנו חז"ל דמקחן מקח וממכרן ממכר ה"נ הלוואה הרי הלוואה להוצאה ניתן א"כ כשנתן לו בהלוואה הרי הקנה לו המעות לגמרי להוציאן והוי קנין בגוף המעות מדרבנן ושוב ממילא חייב באחריות כדין של הלוואה ולא מטעם שמירה כלל דכיון שקנה המעות ממילא חייב להחזיר אחרים אבל בפקדון אין בזה קנין לנפקד רק דרחמנא חייבה לשומר בשמירת הפקדון ובקטן פטור מגזיה"כ. ומ"ש כת"ר דהא הפעוטות יכולין לשכור פועלים וה"נ בשומר הוי כשוכר פועל לשמרו זה ליתא כלל דכל ענין שמירה דחייב רחמנא לשומר גזיה"כ הוא והא בדברים שאין דין שמירה אף שקיבל עלי' השומר בפירוש לשמור ואם יאבד ישלם וגם קיבל שכר ע"ז אפיה פטור אם לא שקנו מידו כמבואר בחו"מ סי' ש"א וא"כ בקטן דליכא דין שמירה מה נ"מ בזה דיכול לשכור פועל לשמרו הא בדבר שאין בו דין שמורה כגון בשטרות אף בקיבל בפירוש לשמרו פטור דאין אדם מחייב א"ע בדברים בעלמא בלי קנין ובהלוואה ענין אחר הוא דחיוב תשלומין בהלוואה אינו מדין שומרים כלל רק כיון שמעות להוצאה ניתן מחיוב לשלם תמורתן אחרים ועי' תוס' ב"ב קע"ה ד"ה ד"ת דאף למ"ד שעבודא לאו דאורייתא מכ"מ מיני' דידי' גבי מה"ת רק כפי שירת הדין בקטן כיון דאין נתינתו כלום ואין ממכרו כלום ל"ש גבי' הלוואה והוי כמו פקדון אבל למה שתקנו חז"ל דממכרו ממכר ה"ה הלוואתו הלוואה ונפיק מרשותי' דקטן וקם ברשותו' דלוה ושוב חייב מחמת הלוואה ולא מכח שומרים כלל. ונראה דבתר דתיקנו חז"ל דהפעוטות מקחן מקח מדרבנן שוב הלוה חייב מה"ת כמו כל לוה ומוציאין ממנו בדיינים דהוי כמו גזל גמור ועי' ש"ך חו"מ סי' ע"ר ובספרי מנחת פתים שם ועי' ב"ח שם סי' צ"ו מ"ש ע"ד הרמ"ה נראה ג"כ מדברי' דבקטן ליכא דין שומרים אפילו מדרבנן והדבר ברור:
ב) ומה שהעיר כת"ר בדין מפקיד לחלק לעניים לפימ"ש סמ"ע סי' ש"א דרק מצד עניים פטור מטעם שהוי ממון שאין לו תובעים ומצד השומר פטור משום דכתיב לשמור ולא לחלק א"כ אפשר דעכ"פ יוכל המפקיד לחייבו שבועה שאינו ברשותו כמו בכל דברים שאין בהם דין שמירה להכרעת ש"ך חו"מ סי' ס"ו, והביא מדברי תה"ד שהובא בש"ך חו"מ ס' קכ"א ס"ק מ"ב דשליח כיון שנתן המעות מידו הוי בע"ד וה"נ הכא. לענ"ד ל"ד דשם הרי עכ"פ יש לו תובעים לזה המעות רק שהתובע האמיתי טוען שמא בכה"ג יוכל השליח לתבוע כיון שהוא נתן המעות הוי בע"ד אבל הכא שניתן לחלקו לעניים והוי מעות שאין לו תובעים לגמרי ממילא גם השומר אינו בע"ד דידי' וכ"נ מפשטות לשון הש"ע סי' ש"א ואין להעמיד יסוד ע"ד לשון הסמ"ע כי אין הדבר מוכרח כ"כ:
אך לפימ"ש בחוו"ד סי' ק"ס ס"ק י' דבאמת ממון עניים הוי יש לו תובעים רק דמשווירה פטרי' רחמנא כיון דלא נעשה שומר לאיש ידוע יעו"ש א"כ יש לומר דשוב הוי גם המפקיד בע"ד לחייבו שבועה שאינו ברשותו דדמי לנידון התה"ד שבש"ך הנ"ל וכעין דברי תה"ד כתב הכ"מ בפ"ב מה' נערה בתולה הי"ג על קושי' הראב"ד במ"ש הרמב"ם דאם הוא טוענת אנסת אותי והוא אומר לא כי אלא פתיתי דחייב שבועת התורה מדין מודה במקצת דהא המעות שייך כאב והוא אינו טוען טענת ברי והכ"מ כתב כיון דע"י באים התשלומין לאב מקריא היא בעלת דבר יעו"ש:
אבל גוף דברי החוו"ד הנ"ל דעניים יכולים לתבוע צ"ע דהרי בש"ע סי' ס"א מבואר דהוי ממון סאין לו תובעין וגם אפשר דאף להש"ך דבשטרות חייב השומר שבועה שאינו ברשותו מדרבנן היינו בשטרות דוקא דהוי עלי' שם שומר משא"כ במפקיד לחלק לעניים לא מיקרי שומר כלל כעין שמחלק הש"ך גופא בס' ס"ו ס"ק קכ"ו לענין חיוב פשועה דבלחלק לעניים אף מפשועה פטור מה"ט אפשר דגם לענין שבועה שאינו ברשותו יש לומר כן: