אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן לד

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן לד

סימן לב

לכ' הרב הגדול החו"ב בח"ת מו"ה אליקים געצל הכהן נ"י ראבד"ק יאווארזנא:

ע"ד שאלתו באשה שהסיחה באמצע ספירתה איזה ימים מחמת טירדא או שגמרה בדעתה שלא תספור שבוע זו רק שבוע שלאחריו ואח"כ חזרה בה אם מועיל הספירה, כי בתשו' מעיל צדקה הובא בס"ט סי' קצ"ו ס"ק י"ד החמיר בזה וכת"ה האריך לפלפל בזה בטוב טעם ודעת ודרש חוו"ד ולרוב טרדותי אשיב בקצרה:

הנה מ"ש כת"ר מתשו' מהרש"ם ח"ג סי' קי"ד שמקיל בזה עיינתו שם וראיתי שסמך על תשו' שם ארי' ובי"ש או"ח סי' כ"ו שהשיגו על המע"צ. ובאמת בתשו' בי"ש הנ"ל לא סמך ע"ז רק באירע לה כתם בתוך ימי הספירה ושלחה השאלה לאיזה עיר רחוקה והקיל דבכה"ג לא הסיחה דעתה וספרה על הספק דלמא יטהר לה החכם ובזה גם המע"צ מודה אבל בהסיחה דעתה לגמרי אינו מקיל שם ותשו' שם ארי' אינו תח"י, ובאמת נראה כל שלא גמרה בלבה שלא לספור המנין אף ששכחה מחמת טירדה ובפרט היכא שהיתה מסופקת אם יבוא בעלה ועכ"פ לא הסיחה דעתה לגמרי יש להקל אבל בגמרה בלבה כעובדא דמהרש"ם צ"ע להקל נגד המע"צ ונראה ראי' דכל שלא הסיחה דעתה לגמרי רק הוא מסופקת הוי ספורין לפנינו מדברי התוס' נדה ס"ט ד"ה שבעה לנדה ומהרש"א שם בסוגי'. דמטעם הפס"ט הוי אמרינן דטובלת אף דלא הפסיקה בטהרה דלמא לא ראתה. אך מטעם ספורים לפנינו אף בלא ראתה לא הוי ספורה וטמאה ודאי וכמו שביאר הס"ט הנ"ל והשתא תקשה לפי תירץ שני שבתוס' שם דבזבה קטנה הי שפיר ספורין לפנינו כיון דבודקת עתה באותו יום יעו"ש והא אכתי אין זו ספורה כיון דמסופקת שמא לא פסקה בטהרה א"כ אינו ספירה כלל וע"כ כיון דעכ"פ בודקת הוי ספירה אף שהוא מספק ובזה יש לדון גם ע"ד הס"ט, וביותר בתשו' בי"ש הנ"ל שהחליט דלמאן דסגי בבדיקת ז' ע"כ לא בעי ספורין לפנינו דהא בתחילת הספירה מסופקת שמא תראה אח"כ דבשלמא בבדקה בראשון הרי כבר איתחזיק בטהרה יעו"ש דיש לומר דגם לדידי' בעינין ספורין בפנינו ובהסיחה דעתה לא הוי ספירה כלל והא דמהני בדיקת שביעי היינו בלי הסיחה דעתה ואף דבשעת ספירה הוי ספק מהני כמו שהוכחתי לעיל דבלא הפסיקה בטהרה הוי ג"כ ספירה לפנינו, מיהו יש לחלק בין ספק דלמפרע לספק דמכאן ולהבא אך בלעדי סברא הנ"ל הדבר מוכרח בש"ס דלמאן דסבר סופו אף שאין תחילתו ל"ב כלל ספורין לפנינו כמו שהאריך הס"ט בטוב טעם ודברי החכמ"א כלל קי"ז סעי' י"ב שהחליט במקום עיגון לסמוך על רוב הפוסקים דסגי בבדיקת שביעי ובתנאי שלא הסיחה דעתה מלמנות נציע דלרוב הפוסקים הנ"ל ודאי ל"ב ספורין לפנינו כהכרעת הס"ט ז"ל וע"כ ודאי דיש להקל בשכחה מחמת טירדה איזה ימים אבל בגמרה בלבה בפירוש לבל לספור עוד להרמ"א דבעינן תחילתן וסופן והכי נוהגין אף בכתם קשה להקל נגד המע"צ. והנה הס"ט הביא ראי' למע"צ מהא דמשני בש"ס על ברייתא דטועה הא מני ר"ע הוא דל"ב ספורין לפנינו אבל למאן דבעי בדיקת ראשון וז' אינה טובלת דהא יתכן שטובלת מספיקא משום טבילת מצוה כמו למ"ד דל"ב ספורין אבל עכ"פ הפס"ט בעי ואפ"ה טובלת מספק כמו"ש תוס' ומהרש"א א"כ גם למ"ד ספורין לפנינו יש לומר כן וע"כ דלמ"ד דבעי בדיקת ראשון ושביעי כל שלא ידעה בשעת ספירה שהוא טהורה אין זה ספירה כלל והוי טמאה ודאי וא"כ א"צ לטבול. וכת"ר הקשה עלי' דלמא לאו מטעם דבעינין ספורין ממש רק לדידהו הבדיקה מעכבת ולאו משום הפסק טהרה כלל רק משום וספרה לה שצריכה שתהי' בודקת בכל יום או בראשון ושביעי ולענ"ד דברי הס"ט נכונים דהרי הפסק טהרה דאו' הוא ואפ"ה לענין טבילה בזמנה שפיר טובלין אותה דדלמא פסקה בטהרה א"כ ממילא גם למ"ד דבעי בדיקה כל שבעה או ראשון ושביעי כל ענין הבדיקה הוא ספק דלמא חזיא כמ"ש רש"י שם דף ס"ח במשנה ד"ה ר"ע וע"כ מוכח מזה דכל ענין דמצריך ר"ע בדיקה כל ז' וכן ר"ח בדיקת ראשון ושביעי הוא מכח וספרה לה דספרה היינו ספירה ודאית שזה עולה לה. ולכן לר"ע צריכה בדיקה כל יום דאית לי' מסברא דכל יום יש חשש דלמא חזאי ולר"ח סגי בראשון ושביעי להחזיק כל הימים בחזקת טהרה ודאית, וענין זה דבדיקת ראשון ושביעי מסברא הוא כיון דאיתחזיק תחילתן וסופן הוי חזקה ודאית וזה רק לענין הבדיקה אבל וספרה לה היינו כל שבעה כפשטא דקרא רק דע"י בדיקת אלו הוי ספירה דיודעת שהוא טהורה אבל בלי הבדיקת נהי דהוי רק ספק דלמא חזאי טמאה בודאי מכח קרא דוספרה דאין כאן ספירה וכיון דמוכח לפ"ז דלר"ע בעינן ספורין ממש א"כ צדקו דברי הס"ט דכל שהסיחה דעתה באמצע אין כאן ספירה כלל דהא ספירה כל שבעה בעינן והא בהא תליא:

ומ"ש כת"ר להוכיח דל"ב כוונה כלל וספירה מדברי התוס' ס"ט הנ"ל בתירוצם הב' דבשומרת יום מהני ספירה בסוף היום לכ"ע הרי דאף שהסיחה דעתה כל היום עד סמוך לערב הוי ספירה אין זה ראי' דנהי דבעינן וספרה כל שבעה הרי עכ"פ סגי לכו"ע פעם א' ביום אפילו סמוך לערב והוי שפיר ספורין לפנינו ומה"ט נראה פשוט דגם להמע"צ אף בהסיחה דעתה לגמרי כל היום עד סמוך לערב הוי שפיר ספירה גמורה ואותו יום עולה לה ושו"ר בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ט"ז שכתב כן והוכיח כן מדברי התוס' הנ"ל ועי' בתשו' הרד"ם יו"ד סי' מ' דפשיטא לי' שם דלהמעיל צדקה באשה שטבלה וחסר יום א' לנקיים ואחר עבור איזה שעות בלילה נודע לה שאי אפשר למנות עוד יום זה לנקיים כיון שבמקצת היום אסחה דעתה כדעת המע"צ הנ"ל יעו"ש ולדעתי הדבר תמוה כדמוכח להדיא בתוס' הנ"ל דבמקצת היום אין קפידא כלל ונראה עוד להוסיף ראי' לזה לפימ"ש הס"ט והב"ש הנ"ל דלמאן דסובר סופן אף שאין תחילתן ע"כ כ"ב ספורין לפנינו דהא בשעת ספירה אינה יודעת שטהורה עד שתבדוק בז' יעו"ש והא גם למ"ד דבעינין בדיקה בתחילתן הרי עכ"פ סגי בבודקת ביום ראשון סמוך לערב וא"כ לא הוי ספורין לפנינו וע"כ דכל דהוי ספירה באותו יום ספורין לפנינו מיקרי א"כ לא יזיק כלל הסה"ד כל שנזכרה בסוף היום וזה ברור ומה שתמה כת"ר ע"ד המעי"צ הנ"ל מדין מפורש בש"ע סי' קצ"ו דבלא ספרה ז' שלימים רק ו' ושימשה לאחר שלשה ימים תספור יום א' שהרי עכ"פ באותן שלשה ימים הסיחה דעתה מספירה א"כ שוב ניחוש שמא ראתה באותן שלשה ימים וממילא כל הימים הראשונים יפלו לדעתי הדבר ברור דגם למעיל צדקה היינו דימים אלו שהסיחה דעתה אינם עולים כיון דהסיחה דעתה אין זה ספירה אבל עכ"פ אינו סותר ימים הקודמים שספרה דלמע"צ בטעמו הנ"ל דבעינן כוונת ספירה אינו מטעם שמא ראתה כלל רק גזיה"כ הוא כעין שאמרו חז"ל בפסחים ל"ד היסה"ד פסול הגוף הוי ולא פסול טומאה רק לטעם השני חידש שמא ארגשי' ולא אדעתי' אבל לטעם הראשון אינו מטעם חשש ראי' כלל והוי כמו ש"ז דאינו עולה ואינו סותר ואין זה דומה למה דאמרו בש"ס דנדה ס"ח דבדקה בראשון ושביעי דנראין דברי ר"ע דאין לה אלא אחרון דשם הבדיקה הוא מחשש דלמא ראתה לכן כיון דלר"ע צריכין בדיקה כל יום כל שלא בדקה יש חשש דראתה אבל למאי דקיי"ל דסגי בבדיקת ראשון ושביעי דבאלו הבדיקות מוחזקת בטהורה ודאי כל הימים שוב אין חשש ראתה כלל רק גזיה"כ דבעינן ספירה כל שבעה והר"ז כש"ז או כדם קושוי דלדעת כמה פוסקים אינו סותר ואינו עולה אך לטעם השני דלא ארגשי' ולאו אדעתי' בוודאי סותר הקודמים אך דלמא ארגשי' ל"ש רק באם הוא מחזקת עצמה בטמאה והסוחה דעתה כעובדא דמע"צ אבל בטבלה שמחזקת עצמה בטהורה אין לחוש כלל לדלמא ארגשי' דיהבא דעתה ובלא"ה על החשש דארגשי' השיג בתשו' בי"ש סי' ל"ו ודחאו לגמרי ושו"ר גם בתשו' הרד"ם סי' מו' הנ"ל דפשיטא לי' דלמע"צ לסברתו דבעינין ספורין בודאי היינו שאינו עולה אבל אינו סותר הספירה שמקודם יעו"ש:

והנה מ"ש דבספרה ששה וטבלה כאש לומר דלמא ארגשי' ולאו אדעתי' כיון דמחזקת עצמה לטהורה דהא טבלה ואף שאח"כ נודע לה שטמאה וצריכה לספור עד יום אחד ולפעמים צריכין להמתין שש עונות כגון ששימשה ואח"כ למנות יום אחד מכ"מ לא יתכן לומר דלמא ארגשי' כיון דרצונה לספור עוד יום לצרף לספירה הקודמת ואם תראה סותר הקודם ותצטרך למנות מחדש ודאי שמה על נפשה ואם תרגיש תבדוק והא דחייש המע"צ דלמא ארגשי' הוא רק כנדון שלו שאמרו לה שעל כתם צריכה להמתין ה' ימים וא"כ כבר הסיחה דעתה מימים שספרה מקודם ואין לה שום נ"מ אם תראה באותן ה' ימים. או לא בזה יש לחוש דלמא ארגשי' אבל היכא שרצונה לצרף ספירה הקודמת אין שום חשש לומר דלמא ארגשי' גם להמע"צ ובמ"ש לעיל דאם מחמת טירדה שכחה איזה ימים באמצע דשפיר עולה לז' נקיים רק בהסיחה דעתה וגמרה בלבה שלא למנות כלל כעובדא דמע"צ שהי' בדעתה שתתחיל למנות אחר ה' ימים, יש להוסיף טעם בזה דכל עיקר ראי' הס"ט להמעי"צ מהש"ס דנדה ס"ט הנ"ל דלמאן דבעי ספורין לפנינו אינה טובלת ושם הרי לא התחילה כלל לספור אבל בהתחילה לספור יום או יומיים ושכחה שפיר הוי ספירה אף דשכחה מכ"מ מדעת ראשונה היא ועי' רש"י שבת ט"ז ד"ה הניחן דע"י שכחה לא בטל מחשבה הראשונה וגם החשש דלמא ארגשי' כ"ש דאם הי' מרגשת היתה נזכרת שעומדת באמצע הספירה אבל כשגמרה בדעתה שלא לספור כלל כעובדא דמעיל צדקה הנ"ל או שבעלה נסע למק"א וגמרה בדעתה שלא לספור מחמת שבעלה לא יהי' בביתה אף שסיפרה מקודם יום או יומיים הרי בטלה מחשבתה הראשונה בכה"ג יש לחוש לדעת המע"צ הנ"ל וחכמ"א וס"ט העולה מכל מה שכתבתי דבשכחה איזה ימים מחמת טירדה כיון דהתחילה למנות יום או יומים ושכחה ואח"כ נזכרה גם הימים ששכחה עולים לה ובהסיחה דעתה לגמרי והסכימה שלא לספור עתה כלל וכעובדא דמע"צ נהי דאותן הימים שהסיחה דעתה לגמרי אינם עולים מכ"מ אינו סותר ויש לצרף ימים הראשונים למה שתספור עתה כשחזר מדעתה ואף שהסיחה דעתה לגמרי במקצת היום כיון שנזכרה סמוך לערב שפיר עולה לה אותו יום לספירה אף ביום הראשון כשבדקה אחר שנזכרה אף שהי' סמוך לערב ומחמת ספק כעובדא דב"ש הנ"ל לא הוי היסה"ד כלל. ובמק"ע דיש להקל דסופן אף שאין תחילתן בכה"ג שוב יש להקל בהסיחה דעתה לגמרי דלא כחכמ"א:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה