אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן לב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן לב

סימן לא

לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי מו"ה אהרן נפתלי זאוולאדער נ"י מו"צ דק' ווארשא:

ע"ד השאלה באחים שיש להם חצר ובית חומה שירשו מאביהם ויש שם ביהכנ"ס זה בערך שבעים שנים והמייסד הביהכנ"ס הי' איש א' שמו ר' זימל עפשטיין ואחר איזה שנים נמכר החצר ובית חומה כהר' זישא ז"ל אביהם של האחים שירשו מר' זישיא. ועתה איזה אחים דחוקים לפרנסה ומוכרחים למכור החצר ובית חומה הנ"ל ואין יהודים קונים רק נכרים אם רשאים למכרו:

והנה כפי מ"ש כת"ר שנודע שהר' זוסיא הנ"ל לקח מהגבאים דביהמ"ד שכר נראה שהי' רק בדרך שכירות מעיקרא ובאופן זה אין חשש במכירה כיון דלא הקדישו לביהכנ"ס ומכ"מ צ"ע כיון דהי' שם ביהכנ"ס זה כמה שנים אולי באמת הקדיש לביהכנ"ס רק שהמייסד השאיר לעצמו זכות ליקח מזה שכר דירה אבל עכ"פ גם באופן זה לא נמסר לקהל והוי כיחיד בשלו דהוי כזט"ה דיכול למכרו כמבואר ביו"ד סי' רפ"ב לענין ס"ת ואף להחולקים שם מכ"מ בביהכנ"ס כל שלא מסרו לצבור יכול למכרו וכמ"ש בתשו' בית שלמה או"ח סי' כ' ומסתמא לא אמרינן דנמסר להקהל אף שהתפללו שם כמ"ש בתשו' בית שלמה שם אמנם צ"ע אם מותר למוכרו לגמרי דאע"ג דמבואר בש"ע דזט"ה במא"ה מותרים למכור אף למרחץ ובורסקו מכ"מ אפשר דמכירה לנכרי גרע דיוכל לעשות מזה בית תפלה לחם וכעין זה חש במג"א סי' קנ"ד ס"ק ל"ז בשם מהר"ם לובלין יעוי"ש:

וראיתי בתשו' מהרש"ם ח"ג סי' ר"ו שנשאל בכעין זה והשיב להתיר דאין חשש במכירה לנכרי ולי צ"ע דבתשו' תשב"ץ ח"ג סי' ס"ה מצאתי שכ' שם בדבר השאלה בביהכנ"ס במיורקא שקנו מככרו והתפללו שם כפ"ה שנים ואח"כ לא הניחו להתפלל שם מטעם הממשלה ולאשר הבית הי' משועבד לנכרים בעד חובות ומס שעלה הרבה יגבה ביהכנ"ס הזה ויוציאהו לחולין לצרכו או ללמד בו תנוקת נכרים והקהל מצטערים מאוד ע"ז שתצא קדושת ביהכנ"ס ליד האומות וכו' והשיב התשב"ץ שם דחייבין הצבור לשלם החוב ואם צריכים עזר מהקהלות חייבים הקהל לעזרם להציב גבול אלמנה וכו' ואם אינם יכולים להתפלל בו יעמוד שימם עד יחנן ד' וישם בלב אנשי הארץ להרחיב את גבולה ולהתפלל בה ובין כך יעמוד בקדושתו סגור כאשר הוא וכו' יעו"ש ולכאורה אינו מובן מה כל הרעש הזה דהרי המקום ההוא הי' מקום קטן ומעט יהודים שם שקנו המקום והתפללו שם כ"ה שנים והרי יכולים למכרו בזט"ה במאה"ע ויצא לחולין אפילו בבורסקי וע"כ נראה דלמכור לנכרי חש התשב"ץ ביותר כמו שרמז בלשונו להציב גבול אלמנה וכו' ואולי חש שיבנו שם בית תפלה שלהם ומהגם דגוף הדין דזט"ה במא"ה מוכרים אף לארבעה דברים הראב"ד הובא בב"י חולק ע"ז יעו"ש ועי' בתשו' מהר"ם שי"ק סי' ע"ב שכ' דלכתחלה יש להחמיר שלא למכור לד' דברים כמ"ש מהר"ם לובלין הובא במג"א ס"ק ל"ז יעו"ש ואולי יש להחמיר ביותר למכור לנכרי מטעם חשש הנ"ל שכ"ה חש לזה התשב"ץ ז"ל וגם יש בזה חילול השם ח"ו וגם יש חשש קצת במכירה לנכרי עפי"ד הפנ"י פסחים דף כ"ח דנכרי אין בכוחו לפדות הקדש דלא גלי רחמנא פדיון רק בישראל יעו"ש א"כ מכירת ביהכנ"ס לשיטת הר"ן ז"ל דהוי חילול ופדיון על המעות יש לומר דל"מ ע"י נכרי, ועי' בספרי טל תורה סנהדרין י"ד הבאתי ראי' שם מהש"ס דלא כהפנ"י ועכ"ז יש לחוש לדברי הפנ"י לכתחלה ובוודאי אם אין ה"מ בדבר ואפשר למכור לישראל צריכין לעשות כן אך כת"ר כתב כי א"א כלל למצוא קונה ישראל והם דחוקים בפרנסה לכן עכ"פ יתנו עם הקונה שלא יהי' בביהכנ"ס הנ"ל שום ענין פרסום (אפענטליך לאקאל) כאשר יבוא ליד הנכרי וגם עכ"פ כפי שיוי הבהכנ"ס הנ"ל כפי השומא יתנו האחים על דבר שבקדושה כמו ס"ת או שאר ספרים שילמודו בהם רבים, ובזה האופן יצאנו מידי חשש פדיון ע"י נכרי כי המה יתנו מכיסם מעות הנ"ל ולדעת הר"ן הנ"ל א"צ מכירה רק פדיון וחילול כמ"ש פרמ"ג סי' קי"ג, ולרמב"ן דכל הטעם דמכירה דעי"ז הוי כתשמישי מצוה לאח"ז א"כ פשיטא דגם מכירה לנכרי מועיל דאינו מטעם חילול וכיו"ב החמיר בתשו' בי"ש הנ"ל סי' כ' בנידון שלו וכולי האי ואולי שלא יהי' חילול השם בדבר ח"ו. ועכ"ז דעתי לבל יעשה מעשה בלתי אם יסכימו לזה הב"ד כללי שבעיר וארשא. ומאז הערותי לדעת הרמב"ן בכל ענין היתר מכירה בביהכנ"ס דהוי כתשמישי מצוה לאח"ז מצותן דנזרקין קשה דהאיך מותר למכור לד' דברים הא קיי"ל באו"ח סי' כ"א דגם תשמישי מצוה לאח"ז מצותן אין נוהגין בהם דבר בזיון ולר"ן דהוי משום חילול ניחא דנפקע הקדושה על המעות וקיל טפי משאר תשמישי מצוה דשם אין חילול אבל לרמב"ן דחילול לאו כלום הוא רק דע"י המכירה הוי כתשמישי מצוה לאח"ז דנזרקין צל"ע האיך מותר למכור לד' דברים דהוי בזיון. וראיתי בתשו' מהר"ם שי"ק או"ח סי' ע"ב כתב בשם רמב"ן הובא בר"ן פ"ג דמגילה דלד' דברים בכל ענין אסור אף בזט"ה במעמד אנשי העיר. ועוד דהא גם תשמישי מצוה לאח"ז מצותן אין משתמשים בהם תשמיש בזיון כמבואר סי' כ"א ואנכי לא מצאתי בר"ן שם בשם רמב"ן לאיסור. ומ"ש מהא דס' כ"א הנה לר"ן אין זה דומה לשם דהכא נתחלל על המעות רק לרמב"ן צ"ע ואולי סובר רמב"ן כראב"ד הנ"ל שהובא בב"י דלארבעה דברים אסור אף לזט"ה במעמד אנשי העיר:

סי' ל"ג:

לכבוד ידי"נ הה"ג המובהק החסיד המפורסם מו"ה שמואל אהרן מיללער נ"י אבד"ק לאבאווע:

בדבר השאלה שנשאל כת"ר באחד שהלוה לגוי בריבית מכל אלף מרק ג' מרק ליום והנכרי נתן שטר והשלישו השטר ביד ישראל א' והשליש עשה ערמה שגבה המעות מן הנכרי והחזיר לו השטר ולקח לעצמו המעות ששה שבועות ורוצה עתה ליתן למלוה בעד המעות ה' מרק לכל יום ומענה בפיו כי הי' כוונתו לטובת המלוה והמלוה דחיל חטאין ושואל אם מותר לקבל ממנו והנה הדין מבואר להדיא בשו"ע סי' רצ"ב וסמ"ע שם דכיון דאינו הלוואה כשרוצה ליתן לו מותר לקבל הימנו וכ"ה ביו"ד סי' קע"ז סעי' י"ט, ובתשו' הרשב"א שהובא בב"י שרמז עליו הש"ך מבואר דמותר לקבל ממנו אף כל הריוח שהרויח יעוי"ש ואם הי' דרך הלוואה בכה"ג הוי רבית אבל בפקדון אף במקום דמותר להשתמש כיון דאינו הלוואה מותר מכ"ש הכא דאינו אפילו פקדון רק לקח לעצמו המעות פשוט שרשאי לקבל ממנו ואין בזה שום נדנוד איסור ואולי אף חייב ליתן לו הריוח כולו או עכ"פ מחציתו דמסתמא עסק לצורך האיש שהמעות שלו כמ"ש רמ"א סי' רצ"ב וסמ"ע שם, אלא דהסמ"ע פקפק בזה אבל עכ"פ בגילה הנפקד דעתו שלצורך בעל בעל הפקדון עסק בזה לכו"ע חייב לשלם הריוח וא"כ עכ"פ בסתם יש להטיל עליו חרם וכמ"ש בתשו' חת"ס סי' קע"ח ובי"צ סי' רצ"ב השיג עליו, וכבר כתבתי בספרי מ"פ סי' רצ"ב דדברי הח"ס נכונים, ומכ"ש הכא שאומר בפירוש שכיון עבור המלוה לגוי שהדין כן שצריך לשלם לו הריוח וע' בחוו"ד סי' קס"ט ס"ק י"ד כתב בפשיטות בכה"ג בלקח מעות חבירו שלא ברשות והתעסק בהן והרויח דצריך לשלם הריוח והביא מס' רצ"ב דבסתמא אמרינן שעסק לטובת המפקיד וכן בספינה דקיי"ל דאם לקחה ע"ד דגזלנותא פטור וע"ד לשלם אגרא חייב וסתמא אדעתא דאגרא יעוי"ש וזה סותר לדבריו בנה"מ סי' רצ"ב ס"ק י"ב דסובר כהסמ"ע דבסתמא פטור וע' בחוו"ד סי' קס"ט ס"ק ד' כתב ג"כ דבסתמא כשהרויח חייב יעוי"ש ודלא כדבריו בנה"מ אבל עכ"פ גם להסמ"ע ונה"מ סי' רצ"ב אם באמת עסק לצורך בעל המעות מחויב לקבל חרם כמה הרויח והרוח לבעל המעות וע' נה"מ סי' רצ"ב ס"ק י"ג שכ' בשם מרדכי דמקבל רק חצי ריוח וזה בנתעסק לצורך שניהם אבל אכתי מחויב לקבל בחרם גמור דילמא עסק לטובת בעל המעות לגמרי: ועוד נראה דבנ"ד אף להסמ"ע צריך לשלם עכ"פ החצי ממה שהרויח דהא מבואר בשו"ע שם דבתבעו ולא נתן לו צריך ליתן לו חצי הריוח ועיקר הטעם דבתבעו הרי רוצה להרויח בו ויכול להרויח מחויב הנפקד לשלם מהריוח עכ"פ החצי וכמ"ש המרדכי דאף דמבטל כיס חבירו פטור בנהנה חייב ובלא תבעו אמרינן דילמא לא נזדמן למוכר להרויח אבל הכא שלקח הישראל המעות שלוה בריבית והי' לו ריוח ברור הוי כתבעו וכשהנפקד הרויח צריך לשלם לו עכ"פ החצי מהריוח, אך שדעת רש"ל שם דפטור אף בתבע אבל עכ"פ בזה גם רש"ל מודה דבעסק לטובת בעל הפקדון צריך ליתן לו הריוח א"כ עכ"פ צריך קב"ח או שבועה כמ"ש בח"ס שם ובנ"ד שמודה שעסק לטובת בעל המעות חייב לשלם ועכ"פ הסך ה' מארק שאומר שהרויח בוודאי:

ובעיקר הדין דתבעו חייב לשלם שהחת"ס סי' קע"ח החזיק בזה ודחה דברי הרש"ל שבש"ך דפוטר מטעם מבטל כיס חבירו דכיון דנהנה מחסרונו של זה חייב כמו בדר בחצר חבירו, וכ"ת כ' דיש לחלק דשם עשה מעשה בשל חבירו והוי גרמי ממש אבל הכא הי' בידו מקודם לכן בהיתר והוי גרמא, הנה חילוק זה עלה ע"ד חו"י ס' קנ"א ודחאו רק שמחלק באופן אחר דספינה עומד תדיר להרויח משא"כ מעות דצריך התחכמות יתירא לסחור ולהרויח לכן פטור אף שנהנה והביאו בנ"צ לחו"מ סי' רצ"ב וכפי טעם החו"י בנ"ד שלקח המעות מיד הנכרי שהי' בידו בריבית גם להחוי חייב דהא ל"ה צריך שום התחכמות להרויח והוי ריוח ברור טפי מספינה דגם טעמא דגרמא שעלה ע"ד החו"י ל"ש בזה דהא כשלקח המעות מיד הנכרי עשה מעשה, אך זאת צל"ע דהא כל דין הנ"ל בדר בחצר חבירו הייני בקרקע שאינה נגזלת אבל במטלטלין בגזל ועשה מלאכה והרויח ג"כ פטור והעיר בזה הנ"צ שם והביא מדברי הפלפלא חריפתא שמחלק בין קרקע למטלטלין יעוי"ש ולא הי' צריך להביא ממרחק לחמו דדבר זה מבואר להדיא בחו"מ סי' שס"ו החילוק בין מטלטלי למקרקע, אך כבר הרגיש בזה החת"ס שם וכתב לחלק דירד ע"ד דגזלנותא שאני דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה אבל הכא לא רצה לגזול הקרן רק הריוח וכשתבעו צריך למיפלג בהדי' ברווחא יעוי"ש ואכתי צ"ע דהא מבואר בחו"מ סי' שס"ג סעי' ה' דבשואל שלמ"ד מטלטלין ועשה בהם מלאכה א"צ לשלם השכר יעוי"ש הרי אף דלא כיון לגזול גוף החפץ הדין כן: ובאמת שבמח"א ה' גזילה סי' י"ג הביא מתוס' וש"ג שחולקים ע"ז דכל שלא כיון לגזול אף דשואל שלמ"ד צריך לשלם השכר יעוי"ש אבל עכ"פ קשה להוציא מהמוחזק כי בשו"ע סי' שס"ג מפורש דפטור ובנה"מ סי' רצ"ב ס"ק י"א הקשה ג"כ מהא דכל הגזלנין ומתרץ דבגזלן גמור קונה בשבח מלאכה מפני תקנת השבים יעוי"ש וסברא זו כ' נמי בסמ"ע סי' שס"ג ס"ק י"ג ומשו"ה בגזל ספינה והשכירה לאחר שייך המעות לנגזל יעוי"ש א"כ גם בנ"ד כיון דלא טרח כ"כ רק קנה סחורה במעות והרויח י"ל דשייך לנגזל אבל ל"ד כ"כ דשם הרי החפץ שגזל בעין אבל הכא שקנה סחורה והרויח הרי אין גוף הגזילה בעין עוד, ובמח"א ה' ריבית סי' מ"א כ' בגזל מעות מחבירו והלוה בריבית לנכרי דשייך לנגזל כמו בגזל חפץ והשכירו לאחר, וגם בזה יש לפקפק דהרי הריבית שנותן הנכרי הוא מחמת המעות שהוציא א"כ אין גוף הגזילה בעין וכבר הערותי בזה בספרי מ"פ לחו"מ בשירי מנחה סי' שס"ג סעי' ה', ואף גם זאת זאת שגוף הדין הנ"ל בס' שס"ג דשייך המעות לנגזל כתב הש"ג הובא בהגהות רעק"א ז"ל שם דדוקא באם המעות ביד השוכר אבל אם כבר נתנו לגזלן אין מוציאין מידו יעוי"ש ונראה יותר דעיקר טעם רמ"א בס' רצ"ב דבתבעו חייב היינו משעה שתבעו מאז ואילך חייב בריוח שהרויח ול"ד לגזלן או שואל ש"מ שעשה מלאכה טרם שתבעו אבל משעה שתבעו ועדיין הגזילה בעין או חלופיו בסחורה הריוח שאח"כ יש לחייבו וכ"כ בס' ערוך השלחן ס' רצ"ב ועכ"פ החת"ס שם לא מלבו הוציא מילין שהרי כן כ' במרדכי ופסקו רמ"א סי' רצ"ב ובפרט בדיני שמים בוודאי חייב מטעם, גרמא דאפילו במבטל כיס חבירו והי' יכול להרוויח בוודאי חייב בדיני שמים ומשו"ה יש לו עליו תערומות כדאי' בירושלמי ב"מ וע"כ לדינא המורה כהרמ"א והחת"ס ז"ל יש לו ע"מ לסמוך אך בנ"ד שלא תבעו אף שהי' ריוח ברור י"ל דפטור אך כבר כתבתי לעיל דבנתעסק עבור בעל המעות בוודאי חייב בהריוח ויש להטיל עליו קב"ח או שבועה כחת"ס, ובנ"ד שמודה בוודאי צריך לשלם ואין כאן חשש כלל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה