שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן ל
להנ"ל:
יקרתו עם כל הגב"ע ותשו' הרמתה אשר העלה כ"ג נ"י בדבר ענין העגונה הנזכר לעיל והן כפי הגב"ע הנשלחים נשתנה הדבר. א) כי צידוד היתר שכ' שם בדבר הרייזעפאס או גיווערבע שיין כי דבר זה לא ישכח בבגדו כי נחוץ לו לכל צעד הן כפי הגב"ע לא הי' גיווערבע שיין אלא מוסטערונגס שיין אשר היום איננו כחוץ ב) כי מאז נכתב כי ישראלים מצאו את גוף הפציע בבאהן שטאציאן והם מצאו גם התעודה הנ"ל וע"ז דנתי ג"כ יסוד היתר מחמת כי מקום הי' סימן אמצעי עכ"פ וגם מחמת התעודה שנמצא אצלו, ועתה כפי הגב"ע נכרים הובילו את המת הנ"ל לכפר והם אמרו כי מצאוהו בהבאהן שטאציאן והם אמרו שמצאו אצלו המוסטערונגס שיין, ובהגב"ע אינו מבורר אם היו נכרים מסל"ת או הי' ע"י שאלה. אכן גם למעליותא נוסף, א) כי עפ"י הגב"ע דעתה מר' ישראל אברהם הכהן שמע מפי נכרי מסל"ת שאיש אחד מפרעשבורג סוחר חמאה נהרג שם ע"י פעטארדע שעשה שחוק ומת תיכף ב) כי הקברן ישראלי שקבר את האיש שהובא לשם ע"י נכרים כאשר הראה לו פאטא גראפיע ואמר כי הנקבר הי' לו צורה זו ממש והפאטאגראפיע הוא של ר' דוד ליב בעל העגונה וכ"ג האריך בטעמים נכונים להתיר העגונה ולאשר כבר כתבתי בזה בתשובה הקודמת עתה באתי רק לברר בדבר ענין השינוים:
א והנה מצד עדות הר' ישראל אברהם ששמע מנכרי מסל"ת שסוחר מפרעשבורג סוחר חמאה שחק שם עם פעטיארדא ומת רק הריעותא שלא הזכיר שמו ושם אבי' והביא כ"ג מנוב"י מה"ק סי' כ"ח דמזכיר מלאכתו הוי כמזכיר שמו וממילא דהוי הכא שמו ושם עירו דמהני והנה בנוב"י הנ"ל לא מצאתי זאת אבל כ"כ בס' מ"ח בשם מהר"ם ברבי ועכ"ז יש לדון עדין בזה דבתשו' פרשת מרדכי ס' כ"ז הביא מתשו' מהר"ם לובלין סי' נ"ז דזה דוקא בשם שאינו רגיל כ"כ אבל בשם הרגיל הוי כהוחזק שני יב"ש יעו"ש והכא סוחר חמאה מסתמא נמצאו כמה סוחרי חמאה בפרעשבורג. וגם מצד בדיקה שלא נחסר ולא יצא סוחר חמאה בעת ההוא מפרעשבורג ג"כ יש לדון דהא יתכן שמכבר יצא סוחר חמאה מפרעשבורג וצריכין בדיקה מזמן רב והבדיקה קשה מאוד כמ"ש בתשו' פרשת מרדכי הנ"ל. אך בס' כ"ב בתשו' הנ"ל נראה דפשיטא לי' דשמו ושם עירו סגי ולא מחלק ובס' כ"ז מסיק דעכ"פ בידוע שהלך לשם מהני בדיקה וחיפוש יעו"ש. וגם בנ"ד יש אומדנות והוכחות דזה הוא ובכה"ג מקיל הרמ"א בשם בס' י"ז סעי' י"ח. באופן נהי דאכתי בכה"ג נראה דבעינין קברתי', וע' כוב"י מה"ק ס' כ"ח דגם בנטבע במים כיון שראהו עתה ויודע שנטבע יש לומר בדדמי אף דל"ש כלל לומר שהעד ירא לעמוד שם יעו"ש באורך ומכ"ש בנ"ד מכ"מ עכ"פ בזה יצאנו מחשש דאורייתא דהא גם בלי קברתי' אם ניסת ל"ת:
וכן יש לצרף העדות שהעידו ב' אנשים כשרים כי ביום ב' כשא הי' בבאהן-שטאציתן וראו שם מת מושכב על הארץ ושאלו לנכרים דשם מה הוא והשיבו כי הוא איש שווארץ מפ"ב סוחר חמאה והרי זה עדות שמו היינו שם משפחה ועירו ומלאכתו דזה ודאי מהני לכ"ע ואף שהי' ע"י שאלה יש לומר בזה כיון דהמת עדיין מוטל ואפשר לברר הדבר תיכף אם זה הוא בכה"ג כ"ב מסל"ת כלל כמ"ש יש"ש יבמות פט"ז ס' י"ח שהביא כן בשם תשו' מיימוני בשם מהר"ם ז"ל. ואמנם אין בזה כדי סמיכה כל כך דהא עדותם הי' שהבאהערדע אמרו כן עפ"י חקירתם והרי יתכן שהי' זה ע"י שמצאו אצלו המוסטערונגס שיין ועדיין יש לחוש לשאלה וכנ"ל. אמנם עכ"פ חזי לאצטרופי לעדות ר' ישראל אברהם הכ"ל שהי' במסל"ת גמור ולא הגיד כלל מהבאהערדע רק סוחר מפרעשבורג סוחר חמאה מת ועכ"פ בצירוף הנ"ל יצא מידי חשש דאורייתא:
ב וכיון שעכ"פ יצאה האשה מחשש דאורייתא שוב יש להתיר עפ"י עדות הקברן שהנכרים שהביאוהו לקבורה אמרו שמצאו בבגדי' המוסטערונג שיין כמ"ש בפ"ת אה"ע ס"ק צ"ב בשם מראה"צ דבדרבנן ל"ח לשאלה כגון במים שאל"ס יעו"ש ואף שקשה לסמוך ע"ז בחשש שאלה גמורה אבל בנ"ד הרי דבר זה לא מושלי אנשי ול"ש בזה שאלה רק דניחוש שמא השאיל בגדו לאחר ושכחו שם שדבר זה חידוש הוא שחידשו החת"ס זצ"ל ומדברי מחברים האחרונים ל"מ כן כמ"ש בפ"ת והראי' מרש"י יבמות ק"כ יש לדחות בכמה אופנין והארכתי בכמה תשובות בזה ועכ"פ בכה"ג יש לסמוך על סברת מראה"צ הנ"ל להקל בדרבנן. ועוד דכפי דברי הנכרים מצאוהו בבאהן שטאציאן והוי סימן מקום דהוי עכ"פ סימן אמצעי ותו ל"ח לשאלה כמ"ש בתשו' הקודמת דאפילו אינו בצמצום הוי עכ"פ סימן בינוני ושוב ל"ח לשאלה לשיטת מהר"ל מפראג וגם סברת הח"צ דהוי שאלה דיחיד כמ"ש שם אמנם החשש שכ' כ"ג בזה כי לא פורש בהגב"ע של הקברן הנ"ל אם הי' ע"י שאלה דאולי שאלו לנכרים שהביאו המת והוא השיב שנמצא בשטאציאן ומצאו המוסטערונג שיין בבגדי'. נראה דכיון דהנכרים הביאו המת לקברו שם הוי כהתחיל הוא לדבר דאף אם שאלוהו אח"כ לא נפיק מכלל מסל"ת כמו בההוא מעשה דפונדקית כיון דבכייא הוי זה כהתחלה כמ"ש הרי"ף שם וה"נ ההובלה לקבורה הוי כהתחלה מצדם ושוב לא איכפת לן אף אם היו אח"כ ע"י שאלה ואף דשם דוקא ע"י צירוף אומדנות הכא שעשו מעשה והביאוהו הוי התחלה טפי משם. ועוד דגם בספק מסל"ת מקיל הט"ז, ובנ"ד כיון דנפיק מחשש דאורייתא כמ"ש לעיל וא"כ אף בלי מסל"ת דעת המבי"ט הובא בקה"ע סי' רכ"ט דבדרבנן אף נכרי שאינו מסל"ת נאמן ואף שבתשו' פמ"א ח"ג סי' ב' הובא בפ"ת סי' י"ז ס"ק ס"ד פיקפק עלי' וכתב עלי' שהמבי"ט בעצמו לא החליט הדבר אבל עכ"פ בספק ודאי יש להקל ובפרט בצירוף הנ"ל דהוי כהתחיל הנכרי ע"י ההבאה לקבורת ישראל:
ג יש לצרף ענין ההכרה שהכירו הקברן ע"י הפאנואגראפיטג שאמר שהוא ממש כמו זה האיש הנקבר וכ"ג הביא מתשו' האחרונים תשו' רצ"ה ומהרש"ם ח"ג סי' רנ"ו שפקפק בזה והנה מאז הארכתי בספרי מ"פ לאה"ע סי' י"ז בתשובה דלענ"ד יש לסמוך ע"ז ועתה ראיתי בתשו' מהרש"ם שפקפק ע"ז שאין הכרה ברורה מדיוקן קטן לדיוקן גדול ועכ"ז כתב שם דלענין דרבנן יש לסמוך בזה יעו"ש, א"כ בנ"ד לענין דרבנן דכבר יצאה מידי חשש דאורייתא ע"י עדות נכרי מסל"ת כדלעיל אות א' שפיר יש לסמוך ע"ז וכן ראיתי בתשו' עין יצחק סי' ל"א שהאריך לסמוך על הכרת פאנואגראפיע ומשמע שם דאף בדאורייתא סמך ע"ז דהוי הכרה גמורה וגם אני בעניותו במ"פ כתבתי דרך נכון בזה כדי סמיכה ותשו' מהרש"ם לענין זה דמדיוקן קטן לדיוקן גדול אין הכרה אינו מוכרח ואף דאמרו בחולין דף נ' בכה"ג דאין מקופין מבר חוליא לחוליא ל"ד כלל לנ"ד. והרי מי שהי' לו טב"ע באחד בקטנותו ואח"כ הגדול ודאי מהני הטב"ע דמקודם באם אומר שמכירו דאין הבדל כ"כ בין אפי רברבי לאפי זוטרא אך בנ"ד יש לומר דכפי הנראה המת הזה שהביאוהו הנכרים לקברו בקבר ישראל כפי הענין נראה שכבר הי' מוטל יותר מג' ימים ולאחר ג"י הרי המת נשתנה ואינו מועיל אף טב"ע בו ומכ"ש בפאטואגראפיעל ואף דיש לומר דאדרבא פאטאגראפיא עדיף טפי לפי מה דאמרו במס' ב"ב דף נ"ז מנא הוי ידעו איכא דאמרו כלילא הוי להו וברש"י שם כתרים ובכל כתר שלשה פרצופים ואיש את שמו מחוקק על פרצופו וכשבאין יסורין על א' מהן פרצופו נשתנה יעו"ש ונראה מזה דכמו שע"י יסורין נשתנה פרצוף האדם קצת כן נשתנה הפאטאגראפיא שלו וממילא דלאחר ג"י שנשתנה לגמרי תמונתו נשתנה נמי הפרצוף פאטאגראפיא שלו וכשמכירין עכשיו בפאטאגראפיא שזה הוא כמו הנקבר הוי הכרה גמורה אבל ראיתי במהרש"א בח"א שכ' דזה הוי ע"י ענין כישוף ואינו ענין טבעי א"כ שוב לאחר ג"י אין מועיל הכרה ע"י פאטאגראפיע אמנם עדיין יש בזה צד להקל עפ"י שיטת ר"ת דאם פרצוף פני' שלם מעידין ע"י טב"ע אפילו אחר ג"י וראיתי בדעת זקנים עה"ת בשם הרב בכור שור דהא דאין מעידין אלא על פרצוף פני' ועד ג"י אינו אלא באיש שאין מכירין אותו רק העדים באו לפנינו לתארו תמונה זו שהיא כזו, משא"כ כשהרואים עצמו הכירוהו מקודם יעו"ש ולכאורה משמע ענין זה היינו הכרה ע"י פאטא גראפיא דאל"כ מה שייך שבאין לפנינו לתארו תמונה זו שהיא כזו דלא יתכן לומר שהכוונה שמתארין אותו שדומה הי' לאיש חי דא"כ מה מועיל עדות זו לעגונה להתיר וע"כ כנ"ל ועכ"פ מוכח דלאחר ג"י אין מתירין. ונראה דזה כוונת תוס' יבמות ק"כ ד"ה אין מעידין ועוד דשמא דוקא בסימנין הוא דקאמר הכא אבל ע"י טביעת עין ניכר היטב ע"י סימני הגוף יעו"ש ואינו מובן כלל דע"י סימנים מה נ"מ בין תוך ג"י ואם פרצופו או שאר גופא הלא סימנין מועיל בכל מקום ולהנ"ל הכוונה שמתארין ע"י פאטאגראפיא ואין מכירין אותו דזה הוי כענין סימן ודומי' כמ"ש קצה"ח סי' מ"ו ס"ק ח' דדמוי הוי רק כמו סימן ואינו כמו טב"ע יעו"ש. ועכ"ז לפי דעת ר"ת בתוס' שם ובס' הישר דפרצופו שלם מעידין אחר ג"י יתכן דאף ע"י הכרה בפרצוף מועיל וגם אם נימא דלאחר ג" ל"מ שום היכר וטב"ע וא"כ אין הכרת פאטאגראפיע כלום הרי יש די בהיתרים אחרים שכתבתי לעיל ואף שכ' בהגהות רעק"א ז"ל הובא בפ"ת סי' י"ז ס"ק ק"כ מתשו' פנ"י סי' ז' שאם מכירין אותו בטב"ע לאחר ג"י ע"כ שלא זה הוא ואף סימן מובהק שוב אינו מועיל יעו"ש א"כ בנ"ד אדרבא זה שהכירו אותו ע"י פאטאגראפיא אם הי' לאחר ג"י לגריעותא הוא ואדרבא עי"ז נסתרו סימנים שכתבתי לעיל להתירא דהיינו סימן מקום אבל באמת דברי הפנ"י תמוהים למאוד דנראה דאחר ג"י יש רק חשש אישתני אבל אינו ודאי דאישתני א"כ נהי דלא מועיל מכ"מ אינו מגרע, וע' בכורות כ"ח אבע"ל מפני הנשתנין וכלהו משתנין א"ד איכא דמשתני ואיכא דלא משתני נ"מ לאכחושי סהדא יעו"ש וה"נ בנ"ד איכא דמשתני אבל אין בזה ריעותא כלל לגרוע עי"ז כח סימנים וכ"מ בב"ש ס"ק קמ"ד וכן מבואר מדברי כל המחברים שסמכו על שיטת ר"ת בצירוף היתר סימנים אף שאינם מובהקין כ"כ ואם נימא דלהפוסקים דלאחר ג"י אינו ניכר אף בפרצופו שלם א"כ מה יועילו סימנים וא"כ נצריך לסמוך לגמרי על ר"ת וזה אי אפשר וע"כ דלכ"ע אין ההכרה דלאחר ג"י מגרע כח סימנים וא"כ שפיר לצרף סברת ר"ת וכן בנ"ד יש לצרף סברת ר"ת ולפימ"ש בס' עין יצחק ס' ל"א מתשו' רעק"א ס' ק"ז שהוכיח מתשו' הר"ן דלאחר ג"י דאין מעידין הוי רק חשש דרבנן יעו"ש מוכח בפשיטות דאין זה מגרע כלל כח סימנים דהא אינו משתנה תמיד רק חשש דמשתני ותשו' רעק"א אינו ת"י כעת והארכתי בזה בתשו' זה כביר שגם הגאון פנ"י ז"ל לא אמרו למעשה רק לפלפולא והנני מסכים ומצטרף לכ"ג כי העגונה אשת הר' דוד ליב שווארץ מפרעשבורג מותרת להנשא ככל אשר הורה גבר כ"ג נ"י בתשובתו: