אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן כט

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן כט

סימן כז

לכ' ידידי הרב הגאון המפורסים וכו' כקש"ת מו"ה עקיבא סופר נ"י אבד"ק פרעשבורג:

יקרתו ע"י הציר מוכ"ז הגיעני נכון לחוו"ד בדבר הענין שבא לפניו בעסק עגונה אשת הר' דוד ליב שווארץ מק' פרעשבורג ותוכן הענין בקצרה כפי העדאת הבחור שמחה נ"י אשר הלך הוא עם הר' דוד ליב הנ"ל אור ליום ב' נשא וכאור בוקר הגיעו לבאהן שטאציאן ושם כשמע קול עקספלאזיאן ברעש גדול וראה את ר' דוד ליב מונח ארצה לפני השטאציאן ובגדי' קרועים וסחובים ודם יצא מגופו מהחזה ומבני מעי' והכיר בט"ע גמור שהוא ר' דוד ליב הנ"ל ושמע מאתו קול גנוחי ולאשר הבחור הנ"ל ג"כ הרגיש דם יוצא מידו הניח את הנ"ל מוטל לארץ והלך לכפר הסמוך לבקש רופא שיעשה לו תחבושת ועדות של ר' אברהם כהן דודו של ר' דוד ליב כי ביום א' מצאו בכי הח"ק של כפר מאדיער הסמוך לשטאציאן הנ"ל מונח במקום הנ"ל לפני השטאציאן והוליכו אותו למקומם ומצאו בבגדי' פאס דהיינו געווערבע שיין על שם הנ"ל מפרעשבורג ונקבר בבגדי' מחמת שהי' מלא דם כ"ז שמע ה' אברהם מהשו"ב בכפר הנ"ל:

ועתה הספק אם מספיק עדות הנ"ל להתיר העגונה אשת הר' דוד ליב הנ"ל וגם לאבילות ואמירת קדיש או נצרך עוד צירופים ובאפשרי לפתוח הקבר להכירו בט"ע אף שהוא לאחר ג"י עפ"י שיטת ר"ת שהובא באה"ע סי' י"ז סעי' כ"ח שהחת"ס נשען ע"ז בכמה תשו' וגם עכ"פ הבגדים אפשר להכיר כולם ע"י טב"ע וגם בזה יהי' צירוף וסניף גדול להתיר וכשנצרך לזה אם יש היתר לפתוח הקבר:

א) והנה בדבר עדות הר' אברהם הנ"ל מפי השו"ב שמצאו אצל הנקבר פאס היינו גיווערבע שיין. אשר כפי הנראה שם נרשם הר' דוד שווארץ מפרעשבורג בכל סימני' באופן שאין בספק כלל שהפאס הנ"ל הוא של ר' דוד ליב הנ"ל רק מצד חשינין לשאלה וכ"ג הביא דברי נוב"י מה"ק אה"ע סי' ל"ז שסמך על היתר פאס כי ל"ש חשש שאלה בפאס כמובן. אמנם הגאון חת"ס בכמה מתשובותי' ומהם בח"א סי' צ"ו ובח"ב סי' קמ"ב כתב דגם בהנהו דלא מושלי אנשי כגון ארנקי וטבעת היינו אם נמצא המת לבוש בכלים אלו אבל נמצא בבגדי' של מת יש לחוש דזה שהטבעת וארנקי שלו השאיל בגדי' לחבירו ושכח שם הארנקי והטבעת יעו"ש וחשש זה שייך גם בפאס כמובן ובס' קמ"ג בח"ב כתב שראה כן כתוב לאחד מהאחרונים וגם בתשו' דברי חיים אה"ע ח"ב סי' מ"ז כתב כן והביא ראי' מרש"י יבמות ק"כ ע"ב במצאו קשור בכיס וארנקי דחשינן שהשאיל כיסו לאחר ואיתו אחר הניח שם גט ושכחו והחזיר לו הכיס יעו"ש. ובפ"ת לאה"ע סי' י"ז ס"ק צ"ה הביא דברי הח"ס הנ"ל ס' צ"ו וכתב דמדברי תשו' גדולי האחרונים לא משמע כן וע' תשו' פרשת מרדכי אה"ע סי' כ"א בסוף התשובה בד"ה והנה מבואר שסמך על פאס שנמצא בארנקי אף דחייש שם לשאלת הארנקי כיון דלא הי' שלו שפיר מושיל אבל עכ"פ בפאס ל"ש שאלה יעו"ש ולא חשש כלל שהשאיל הארנקי ושכח הפאס שבתוכו ואמת שבדבר הראי' מרש"י יבמות ק"כ יש לדון הרבה דשם בחזרת חפץ לאחר שמתחיוב להחזיר לו יתכן שהי' נחפז להחזירו ושכח להוציא המונח אבל להשאיל בגדו לאחר אינו מוכרח להשאיל וכשרוצה להשאיל מסתמא בטרם שנותנו מחפש להוציא כל הנמצא בו. וגם יש לומר דשם יש לומר שהגט שנמצא כבר אין לו חפץ בו כי נמלך ואינו רוצה לגרש והניחו שם ושכחו אבל דבר הנחוץ לו כמו טבעת ופאס שאדם יקפיד עלי' זה אינו שוכח. והארכתי בזה באיזהו תשובות שהשבתי בעניני עגונה. וגם בתשו' חת"ס גופא ח"א ס' ס"ה בד"ה והנה במה שנמצא כתב להדיא דאם מצאו דלוסקמא שלו ונמצא בתוכו פאס ותמונה שלו וגם כתבים וחשבונות הצריכים כל כי האי לא מושלי אנשי ואפילו אם אדם השאיל וועסטא שלו אין אדם שוכח בתוכו הדלוסקמא עם כל אלו הכתבים בתוכו יעו"ש. הרי עכ"פ פשיטא לי' בכמה דברים הצריכין לו אין אדם שוכח. והשתא יש לומר בנ"ד כיון דעתה שעת חירום והפאס כחוץ מאוד על כל צעד וצעד דבר זה יש בעיני אדם ערך רב ולא ישכחנו בשום ענין ובפרט כי ר' דוד ליב הנ"ל הלך לקנות חמאה ולזה נחוץ לו מאוד הגיווערבע שיין הנ"ל ודאי לא שכחו. אבל בתשו' חת"ס ח"א ס' י"ג כתב במקום דהי' סכנה ליסע בלי פאס ואפ"ה חש שם שמא השאיל בגדי' ושכח הפאס יעו"ש. ובס' ס"ה הנ"ל שכ' החת"ס דלא יתכן לחוש שנשכח הפאס וחשבונות הנחוצים לו בבגדו גם שם לא סמך החת"ס ע"ז לחודא רק בצירוף כי שם הי' עדות שנטבע במשאל"ס והי' רק חשש דרבנן יעו"ש. ע"כ אף שמדברי כמה מגדולי האחרונים נראה דלא ס"ל חומרא זו כחוש לשכחה ועכ"ז קשה לעשות מעשה נגד החת"ס זצ"ל וצריכין לחפש אחרי צדדים אחרים:

ב) והנה בעדות הר' שמחה הנ"ל אף שעדותו לבד אינו מועיל כלל כי לא אמר שראהו מת ואפילו אם אומר כן בכה"ג ששמע העקספלאזיאן וראהו מתבוסס בדמו נצרך לקברתיו עכ"ז הרי עכ"פ עדותו נאמנה על גוף המעשה ששם אצל השטאציאן ראהו מוטל לארץ מתבוסס בדמו. ואם נצרף לזה עדות השו"ב שמצאוהו באותו מקום לפני השטאציאן אדם מת וקברוהו, וא"כ יש לדון דהיינו זה הר' דוד ליב שהי' מוטל שם לארץ זה נקבר אח"כ וכמ"ש הב"ח הובא בב"ש סי' י"ז ס"ק צ"א בנפל לגוב אריות דאין מעידין עלי' אם מצאו אח"כ עצמות אמרינן דבודאי הוא זה שנפל לשם ואף שהב"ש כתב דאין דברי' מוכרחים, הכה בתשו' שיבת ציון ס' פ' האריך לקיים דברי הב"ח כיון דמצאו העצמות בגוב האריות הוי מקום סימן מובהק והא דפליגו תנאי אי אמרינן קבר שאבד הוא קבר שנמצא משום דשדה גדולה ואינו ידוע באיזה צד הי' הקבר אבל הכא גוב אריות אינו רחב כל כך והוי מקום מסוים דהוי סימן מובהק והב"ש דפליג על הב"ח היינו דסובר דגוב אריות נמי רחב הוא ואין המקום מצמצום יעו"ש והשתא בנ"ד אם עם עפ"י עדות הר' שמחה ועדות השו"ב הנ"ל יצמצמו המקום ממש באופן שנדע עפ"י עדותם שבמקום שהניחו הר' שמחה הנ"ל שם נמצא הרוג וקברוהו הרי בכה"ג הוי סימן מובהק גם להב"ש כפי דברי שי"צ הנ"ל אבל אם גם לא יוכלו לצמצם המקום בדיוק רק עכ"פ הבחור הר' שמחה יאמר מקום מסוים לפני השטאציאן והשו"ב ג"כ יאמר כן נהי דסימן מובהק לא הוי בכה"ג אבל עכ"פ סימן אמצעי הוי כמ"ש בתשו' הרב רש"ז בעל הש"ע בתשו' סי' כ"ח אות ה' בד"ה והשתא דסימן מקום הוי עכ"פ סימן בינוני אף שאינו נותן סימן בצמצום גמור אלא מקום מסוים סתם וכ"כ בהדיא טו"ז אה"ע סי' י"ז סעי' י"ז ותלינן דמסתמא הי' באותו מקום ממש יעו"ש וכיון דעכ"פ הוי סימן אמצעי א"כ עכ"פ למ"ד סימנים דאורייתא סגי בהכי רק למ"ד סימנים דרבנן לא יועיל וא"כ יש לצרף סימן הפאס אף אם נחוש לחומרת החת"ס הנ"ל דהשאיל בגדו ושכח הפאס, עפ"י דברי מהר"ל מפראג שהובא בב"ש דסימן אמצעי בגופו וסימן מובהק בבגדי' לכ"ע מותר דממ"נ אם סימנים דרבנן ל"ח לשאלה ואם סימנים דאורייתא מועיל סימן אמצעי שבגופו יעו"ש. וה"נ ממ"נ או דמועיל סימן מקום אף דהוי רק סימן אמצעי דסימנים דאו' ואם נימא דסימן מקום ל"מ משום דבעינין סימן מובהק דסימנים לאו דאורייתא שוב יועיל הפאס דהוי סימן מובהק בבגדי' ול"ח לשאלה, וגם לפי הטעם שכתבו האחרונים לקיים דברי מהר"ל לא מטעמי' רק לחוש שהשאיל לאיש שיש לו סימן זה כמוה' הוי נפילה דיחיד כמ"ש ח"צ בתשו' אף דלכאורה האי טעמא ל"ש בנ"ד דהא יש לחוש שהשאיל לאיזה איש שהוא בגדו ושכח הפאס מכ"מ הרי ע"כ אם נימא כן ע"כ שזה שהשאיל אזל כו לעלמא וזה ששאל הי' ג"כ באותו מקום אצל השנאציאן ושם נפצע גם הוא ונהרג שם באותו מקום ממש זה הוי ג"כ כענין נפילה דיחיד דלא יתכן לחוש שיזדמן שמי ששאל ג"כ הלך באותו מקום ונפצע ונהרג שם וסברא כזו כתב נמי החת"ס בתשו' ס"ו סי' יעו"ש ובכ"ד ואף שיש לפקפק בדברי שי"צ הנ"ל שדן בזה דמקום הוי סימן כמו באבידה דבצמצום מקום ממש הוי סימן מובהק ובסתם דבר מסוים הוי עכ"פ סימן אמצעי דיש לחלק דדוקא באבידה שאינה מתנועעת מעצמה הוי מקום סימן אבל באדם יש לחוש דלמא אזיל לו משם דהא זה עיקר החשש בגוב האריות שמא ניצל משם והלך לו וה"נ שמא נתחזק הר' דוד ליב והלך משם. אבל הרי דברי הב"ח מבוארים להקל בכה"ג דגם בזה הוי מקום סימן ובפרט בנ"ד כפי הנראה שהי' נפצע כ"כ וזב דם מחזה ומבני מעי' קשה הדבר לתלות שנתרפא והלך לו משם מעצמו במשך ב' ימים הוי שפיר עכ"פ סימן אמצעי ושוב יש לצרף דברי מהר"ל הנ"ל וגם אין לומר דנידון הב"ח קיל מנ"ד דיש לומר דנפל לגוב אריות רובן אינו ניצלין ורק דחוששין למיעוטא אבל בנ"ד הבחור הנ"ל לא אמר שהי' גוסס דהרי גם בנפל לגוב האריות כבר האריך הריב"ש סי' שע"ט דאפילו ניסת תצא דאין רובן למיתה יעו"ש ואפ"ה סמך הב"ח ע"ז וא"כ ה"ה בנ"ד ואפשר דבנ"ד עדיף אם יאמר הבחור שהי' קרוב למיתה כמו גוסס ועכ"פ בכל ענין לא נופל הוא מגוב אריות ועכ"פ כדאי לאצטרופי להיתר הפאס שלפי דברי רוב האחרונים ל"ח לשאלה כלל בכזה ובשגם דבגוף ענין שאלה הרי יש כמה מקילין בכל ענין ובח"ס ס' ס"ה הביא דברי הב"מ דהנוטה להקל בחשש שאלה בשעה"ד לא הפסיד יעו"ש ומכ"ש בנ"ד בצירוף הנ"ל ובפאס דלא מושלי אנשי כלל: ג) יש עוד לצרף צד היתר בנ"ד דלא נחוש לשאלה כפי מה שסיפר כפי מוכ"ז שהר' דוד ליב הי' לבוש מכנסיים התחתונים ששם הי' לו הפאס בעת נסעו מפרעשבורג שהם שהם פא הי' שלו רק מבקור א' קרובו שהניחם אצל הר' דוד ליב. והנה הר' דוד ליב לבשם כי ידע שקרובו לא יקפיד עלי' ולכ"ע בידוע שאינו מקפיד לא הוי שואל שלא מדעת כמ"ש סמ"ע בחו"מ ס' רצ"ב ובש"ע הרב ה' מציאה ופקדון סעי' כ"א ובקונ"א שם ס"ק ד' אבל עכ"פ להשאיל המכנסיים הנ"ל לאחרים לא הי' לו רשות כי על אחר ודאי יקפיד וא"כ אין חשש שמא השאיל המכנסיים ושכח הפאס כי גם המכנסיים גופייה' לא ישאיל כי אין השואל רשאי להשאיל כמ"ש היתר זה בתשו' צ"צ ס' ק"ו הובא בק"ע ס' תכ"ח ותמהני על תשו' פרשת מרדכי ס' כ"א הנ"ל שכ' דארנקי שהי' שאולה בידו ל"ש סברת הש"ס דארנקי לא מושלי אנשי יעו"ש דהא אדרבא אם ארנקי לאו דידי' בלא"ה אין חשש שאלה אף בלי הטעם דלא מסמנא מלתא דאין אדם השואל רשאי להשאיל כצ"ב הנ"ל והדבר פלא שלא הזכיר כלל מזה:

ד) באופן דאם נמצא הפאס הנ"ל בכיס שבבגדו או קשור עלי' יש מקום להתיר העגונה הנ"ל בצירוף עדות הר' שמחה ועדות השו"ב שבמקום הזה שנפל שדוד הר' דוד ליב שם נמצא ההרוג אף אם לא יוכלו לדעת צמצמום המקום ממש, כיון דגם שניהם יאמרו דבר מסוים לפני השטאציאן הוי עכ"פ סימן אמצעי וכנ"ל וכדאי לסמוך ע"ז אף בלי צירוף שבאות ג' מחמת שהמכנסיים לא היו שלו. אך לא ראיתי עדות מבורר אנה נמצא הפאס הנ"ל שאפשר נמצא הפאס סמוך למקום ההרוג לא עלי' ולא בכיס שבבגדי' וגם מפי מוכ"ז לא שמעתי דבר ברור בזה האיך שמע מהשו"ב ובאופן זה שנמצא הפאס סמוך למקום ההרוג באנו למחלוקת שהב"ש ס"ק ס"ט כתב דלא מהני וגם בתשו' חת"ס ס"ס כ"א וס' י"ג צידד בזה ונראה דעתו להחמיר, ולסמוך על סימן מקום לבד פשיטא דל"מ אפילו אם יצמצמו המקום ממש כי אין לסמוך ע"ז רק לחשבו לסימן האמצעי כמ"ש לעיל ובפרט דקשה הדבר שיצמצמו המקום במכיון ממש:

ה) והנה גם אם כן שלא נמצא הפאס בבגדי' רק סמוך להם שכתבתי לעיל דקשה להקל אף שיש מקילין וחולקים על הב"ש אבל עכ"פ אומדנא גדולה איכא שזה שנמצא הוא ר' דוד ליב הנ"ל נלע"ד להקל לפתוח הקבר ולראות פרצוף פני' בטב"ע ויהי' בזה צירוף שיטת ר"ת ואף אם לא יכירו עכ"פ הבגדים יכירו רובם בטב"ע ויהי' בזה ג"כ צירוף גדול דעת כמה אחרונים דבכל או רוב בגדי' ל"ח לשאלה:

והנה פ"ג הביא תשו' שי"צ סי' ס"ד וס' ס"ו שהחמיר מאוד לבלי לפתוח קבר עבור היתר העגונה והביא תשו' כתב סופר חיו"ד ח"ג סי' קע"ד דמסיק להתיר היכא דאיכא אומדנא דמוכח שהנקבר הוא הנאבד יעו"ש. ותשו' כת"ס אינו ת"י פה אבל דברי תשו' שי"צ ראיתי ומצד הסברא נראה להתיר כיון דמשום פסידא דלקוחות דיהבי זוזי אמרינן בש"ס ב"ב קנ"ו לינוול וכ"ה בחו"מ סי' רל"ה אלא הטעם דסימנים עשוין להשתנות לאח"מ ולא יועיל כלל הבדיקה א"כ הכא דנצרך להיתר אשה עגונה טפי יש להתיר בזה ממשום הפסד זוזו דלקוחות ובפרט דיתכן דודאי ניחא לי' שלא יהי' אשתו עגונה ובני' יאמרו קדיש ואף שאין הדבר ברור דאולי אחר הוא ולא יועיל כלל הרי גם בלקוחות אף אם לא הי' משתנים לאח"מ הרי יתכן שבאמת קטן הוא ולא יועיל להם מידי אפ"ה הי' שרו משום פסידא דאפשר יועיל להם ומכ"ש הכא דאיכא אומדנא שזה הוא. ומ"ש בתשו' שי"צ דשם רק ללקוחות גופייהו התירו לפתוח הקבר אבל הכא האשה לא תפתח הקבר רק אחר ואין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירו יעו"ש דברי' תמוהים דהא היכא דלא פשע אומרים חטא כדי שיזכה חבירו כמ"ש תוס' שבת ד' ובכ"ד ובמק"א כתבתי בענין שאלה במקילין שמתירין מחמת ה"מ דלכאורה נראה דאין להתיר לקנות כיון דאצל הקונה לא הוי ה"מ וכ"כ להדיא בתשו' חת"ס או"ח סי' ס"ה בענין שאלה ביין שהי' עלי' חשש נסך ובתשו' בית שלמה יו"ד ח"א סי' קפ"ח כתב דרשאין לקנותו והכי נהיגי עלמא. ויש לדון בזה עפ"י המבואר מש"ס מנחות מ"ח וברש"י שם ד"ה וטמאוה דיתכן לומר חטא בתרומה כדי שיזכה בחולין יעו"ש והיינו שהחולין לא יפסדו יעו"ש הרי דכל ענין הצלה מהפסד ממון ישראל הוי זכות ממילא בדבר שהתירו הפוסקים מחמת ה"מ כשם שלאותו אדם שאירע לו השאלה מותר לאכלו כענין חטא כדי שיזכה לבל להפסיד הבהמה כן הותר גם לאחרים כענין שאמרו בש"ס חטא כדי שיזכה חבירו ולפי"ז היכא שעיקר ענין השאלה הוא פשיעה מבעל השאלה כענין שנשאל בחת"ס סי' ס"ה לענין יין שפשע בעל היין והניחו בלי שומר ואנו באין להתיר מטעם ה"מ בכה"ג לא הותר לאחר לקנותו ול"ש חטא כדי שיזכה חבירו כיון דפשע חבירו כמ"ש תו"ס שבת ד' ובכ"ד וצדקו דברי החת"ס ז"ל בנידון דידי' והארכתי בזה בתשובה ועכ"פ בנ"ד שלא פשעה שפיר יש לומר דגם אחרים רשאין לפתוח הקבר:

ושו"ר גם בפ"ת אה"ע סי' י"ז ס"ק ק"ד הביא בשם בעל חמודי דניאל אם רשאי כהן להתקרב תוך ד"א של מת להכיר השן כדי להתיר העגונה וכתב ג"כ דאומרים בזה חטא כדי שיזכה חבירו יעו"ש ואף דשם לא הסכים להתיר שם חמיר יותר כי לא אשכחן שהתירו איסור דרבנן לטמאות למת בשביל הפסד ממון אבל הכא כיון דמשום הפסד מעות לקוחות שרי מכ"ש בשביל היתר עגונה. ומ"ש בפ"ת שם לתמוה עלי' מדברי תוס' גיטין דף מ"א שכתבו דאשה דלא מופקדה אפו"ר שמא גם לאחר שתשתחרר לא תקיים יעו"ש, יש לומר דשם שאני דלעולם בהם תעבודו הוי איסור דאורייתא ואין להתיר איסור דאורייתא מספק אבל הכא כיון דכל עיקר האיסור לפתוח הקבר הוי רק מדרבנן כמבואר להדיא בב"י יו"ד סי' שס"ד דפינוי המת הוי רק איסור דרבנן אף דניוול המת כגון לחתכו הוי דאורייתא כדמוכח בחולין י"א אבל לפתוח הקבר הוי רק דרבנן וכמ"ש ב"י הנ"ל וע' בס' נחל אשכול לה' מילה סי' ל"ו כתב כן והביא גם מריטב"א מ"ק ח' שכ' כן יעו"ש שפיר יש להקל מחמת עגונה אף שאין ברור שתנשא וגם מצד חמירת קדיש שמועיל לתקון נשמתו. ועיקר סברת השי"צ הנ"ל מחמת שאין אומרים חטא כדי שיזכה חבירו ושם הלקוחות בעצמו יפתחו דברי' צ"ע דכפי הנראה הבין שלבדוק המת אם יש לו שערות הוא רק משום פה"ק וממילא אם יפתחו הקבר אין חשש אבל באמת נראה דגם הבדיקה גופא אחר שערות הוי ענין ניוול ואסור מדרבנן עכ"פ כמו פתיחת הקבר וא"כ נהי דהלקוחות בעצמם יפתחו הקבר אבל עכ"פ הרי מוכרח ששני עדים יראו ויבדקו אחר השערות דהלקוחות בעצמם אינם נאמנים ושוב מוכרח דאמרינן בכה"ג חטא כדי שיזכה חבירו, וכה ראיתי בנחל אשכול הנ"ל שהבין דהאי דינא דב"ב בלקוחות אם רשאין לנוולו מיירי טרם שנקבר רק הבדיקה גופא הוי ניוול יעו"ש ועפ"י דברי' יש לדון דלפתוח הקבר חמיר טפי ולא הותר משום הפסד ממון ולא משום היתר עגונה אבל דברי נח"א בזה תמוהים דלהדיא מבואר בס' חסידים סי' תש"ל שכ' מי שנתן מתנה וקברוהו ואינו ידוע אם הביא שתי שערות אל יקילו לחפור לראות וכו' יעו"ש ומוכרח דדוקא משום מקבלי מתנה לא הותר אבל משום לקוחות שרי אף לפתוח הקבר ואף דדברי' צ"ע דהרי לטעמא דסימנים עשוין להשתנות לאח"מ גם ללקוחות לא הותר. אבל עכ"פ מוכח מדברי' דלטעמא דניוול ללקוחות שרי ולא נחות הכא לדין אם סימנים משמנין לאחר מיתה. גם יש לומר דהרי תוס' ב"ב קנ"ד ד"ה ועוד הקשו לבדוק אם יהי' שערות האיך שייך לומר סימנים עשוין להשתנות כיון שרואין שערות ותרצו דשמא בחיי' לא הי' גומות ואחר מותו כעשו גומות יעו"ש וכוונתם דשערות בלי גומות ל"מ א"כ לא יועיל אם ימצאו שערות כיון דגומות עשוין להשתנות. וע' נדה נ"ב דשערות בלי גומות ל"מ ולכאורה לפי המבואר באה"ע סי' קס"ט סעי' י"א בריבוי שערות או שערות ארוכים א"צ כלל לבדוק גומות א"כ אכתי יש לבדוק שמא ימצאו ריבוי שערות או שערות ארוכים וע"כ לומר דשם הלקוחות בעצמם ידעו שאין בו ריבוי שערות ולא שערות ארוכין רק איירי שהביא שתי שערות קטנים ולזה בעינין גומות ולא יועיל הבדיקה ובס"ח דמיירי בסתם כתב דבשביל מקבלי מתנה אין לפתוח הקבר אבל בשביל לקוחות שפיר יכולין לפתוח הקבר אם יש מקום ספק דהביא כבר ב' שערות ארוכין או ריבוי שערות וזה נכון:

סיומא דפסקא לפע"ד אם יבורר עפ"י גב"ע מהשו"ב או מא' מח"ק שמצאו הפאס ששם נרשם האיש ה' דוד ליב שווארץ מפ"ב בכל סימני' כנהוג מולדתו ושנותי' וכדומה והפאס הי' בבגדי' וכן יבורר ע"י גב"ע שנמצא הנקבר במקום שנפל שדוד ה' דוד ליב אף שלא יוכלו לצמצם המקום ממש רק בשטח זה היינו נגד השטאציאן לענ"ד יש מקום להתיר העגונה אם יסכים כ"ג נ"י ועוד רב א' מובהק. ואם נמצא הפאס סמוך לו או שלא נמצא הנקבר כלל במקום שנפל הר' דוד ליב לארץ יש לחפש אחר צדדים אחרים ויש להקל לפתוח הקבר להכירו בטב"ע או עכ"פ להכיר רוב בגדי' ע"י טב"ע אבל אם נמצא הפאס בבגדי' שהי' לבוש והנקבר נמצא שם במקום המסיים אף שאינו מצומצם ממש יש להקל וא"צ לפתוח הקבר באופן אם יסכים כ"ג נ"י ועוד רב א' מובהק:

בטרם שלחתי התשו' להגאבד"ק פרעשבורג. אמר לי הציר משום כי הבחור שמחה העיד שהי' גוסס וקרוב למיתה כאשר הוא הלך משם, ואם כן הי' צד גדול להתיר עפ"י עדות זה לפי דעת תוס' יבמות ק"כ ד"ה מאי למימרא דגוסס מגויד מעידין עלי' דדוקא גוסס בידי שמים אין מעידין עלי' והביאו הב"ש להלכה בס' י"ז ס"ק צ"ד וכיוצא לזה כתב בתשו' פנים מאירות בנפל למים שאל"ס ועלה למעלה ושמעו שנחר בגרונו שקורין גארגלין ולא הי' יכול לדבר מכח המים שבאו לגרונו והתיר דהוי כמו גוסס בידי אדם שמעידין עלי' יעו"ש ובפ"ת ס"ק קל"ג הביא כמה מחברים שהסכימו לדברי' א"כ גם בנידן דידן כן. אמנם נראה כיון דהבחור שמחה הנ"ל שמע העקספלאזיאן וראה אח"כ את ה' דוד ליב שווארץ פצוע זב ממנו דם אף אם אמר שהי' גוסס יש לחוש לבדדמי שנדמה לו כן מחמת ששמע העקספלאזיאן וגם ראהו פצוע והוי כמו נהרג במלחמה דצריך לומר קברתי' דאל"כ חוששין לבדדמי כי לא מת וסבור שמת כדאי' בס' י"ז סעי' ל"ג וכיון דאפילו באומר מת צריך לומר קברתי' א"כ כשאומר שהוא גוסס לא מהני מידי בכה"ג ואפילו אם לא שמע העקספלאזיאן כיון שראה דם זב ממנו ונפל ארץ שידע בבירור שהוא מעקספלאזיאן ג"כ חשיבין לבדדמי כמ"ש נוב"י מה"ק אה"ע סי' כ"ח ולכאורה לענין גוסס ל"ש כלל שום היתר דלענין מיתה מהני כשיאמר קברתי' או הזזה ממקום למקום כיון דהזוז אותו ולא ראה בו סימן חיים לא אמר בדדמי אבל כשמעיד שראהו גוסס אף אם יאמר שטלטלו וכדומה לא יועיל דהא גוסס יש בו רוח חיים דאין לומר דבמעיד שהוא גוסס ע"י סימני גסיסה שראה ל"ש בדדמי דדוקא במת שייך בדממי דא"כ במעיד ע"א על א' שנהרג במלחמה ויאמר שראהו פצוע וגוסס תהי' רשאה להנשא לפי דברי ב"ש הנ"ל דגוסס בידי אדם מעידין עלי' וכשמעיד שראהו מת אסורה להנשא דאמרה בדדמי וזה דבר שאי אפשר וע"כ דכשמעיד על גסיסה אומר בדדמי והא דגוסס מגויד מעידין עלי' וכן דברי הפ"מ הנ"ל במים שאל"ס היינו כששני עדים העידו כן למאי דקיי"ל דשנים לא יאמרו בדדמי אבל בנ"ד שרק עד אחד אומר כן אמרינן בדדמי. אמנם נראה כיון דעכ"פ עיקר ענין בדדמי הוא חשש דרבנן דהא בסעי' ל"ג איתא דבלא אמר קברתי' אם ניסת ל"ת וכיון דמה"ת שריא בנ"ד שוב יש לסמוך ע"ז שימצא אדם מת ונקבר אח"כ במקום מסוים דהיינו נגד השטאציאן דהוי עכ"פ סימן בינוני כמ"ש בתשו' לעיל דהרי באיסור דרבנן מהני סימן אמצעי כמ"ש בנוב"י מה"ק סי' כ"ט ובאבן העוזר והובאו דבריהם בפ"ת ס"ק צ"ט ושוב א"צ כלל לסימן פאס הנמצא דסגי בזה סימן מקום ובפרט דבנ"ד עכ"פ נמצא הפאס סמוך לו דבזה נמי כמה מהאחרונים פליגי על ב"ש וסברי דגם זה הוי סימן באופן שהי' בזה היתר מורווח:

אבל במכתב שכ' אלי' הגאבד"ק פרעשבורג כ"י לא ראיתי זה בדברי העד כי שם נאמר רק ששמע שגנוחי גנח ואינו נזכר מענין גוסס וסימן גסיסה היינו שמעלה ליחה בגרונו מפני צרות החזה כמ"ש רמ"א באה"ע סי' ק"כ סעי' ז' והי' מהנכון לשמוע עוד הפעם עדות מהבחור שמחה אולי באמת יפרש דברי' שראהו גוסס וגנוחי גנח הי' כוונתו ענין כחורת גרון ואם יאמר כן יהי' צד גדול להתיר העגונה הנ"ל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה