אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן ככ

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן ככ

סימן יט

לכבוד הה"ג המובהק מו"ה חיים צוקער אבד"ק האלאס:

ע"ד השאלה אי מותר לו לישראל לקנות לו עגלה הנקרא (טאטענוואגען) להוליך בו מת עכו"ם לבה"ק ולהשתכר בו, וכת"ה האריך בזה בענין מת עכו"ם אי אסור בהנאה והביא מדברי הח"ס או"ח סי' קכ"ח שהביא תשו' חוו"ד לרעק"א ז"ל במה שלוקחין שכר בעד קבורת מת והוי משתכר באיסוה"נ, דהוי כמו שכרו לשבור ביי"נ דלמעוטי תפלה ש"ד כדאי' בע"א ס"ד וא"כ ה"ה במת עכו"ם די"ל כן:

א והנה בגוף דברי החוו"ד יש לפקפק דיתכן דלמעוטי תפלה היינו דבר עבירה כמ"ש הערוך והובא בבאה"ג סו"ס קל"ג וזה שייך רק ביי"נ דבא בעבירה וכן בכלאים דאמרינן כן בע"א שם. אבל מת אף דאסור בהנאה מכ"מ אינו עבירה, אבל פשטות הגמרא דלמעוטי תפלה הוא בכל איסוה"כ וכ"נ קצת מלשון הב"י יו"ד סוס"י קל"ג וז"ל כל למעוטי תפלה ש"ד כלומר דלא מיתסר רוצה בקיומו אלא כשהוא רוצה בקיומו כדי להשיב לבעליו או עד שימכור אבל רוצה הוא בקיומו עד שיאבדנו בידו ל"ה רוצה בקיומו יעוי"ש, הרי דלא קאתי עלה כלל מטעם עבירה רק רוצה בקיומו כדי לאבדו אינו בכלל רוצה בקיומו, אבל יש לדקדק קצת מלשון הב"י דדווקא כשהוא בעצמו מאבדו בידו אבל להוליך על עגלה והקבורה יהי' ע"י אחרים י"ל דאסור ובזה יש להצדיק דברי מהר"ם שי"ק יו"ד סי' שמ"ג שחתר למצוא היתר על מה שלוקחין שכר שימור של מת, והרי פשוט דשרי לפי דברי חת"ס הנ"ל בשם חוו"ד משום למעוטי בתפלה ולהנ"ל שכר שימור והוא לא יקברנו כ"ד כלל להא דלמעוטי בתפלה כדברי הב"י ז"ל בזה:

ב והנה הגאון חת"ס שם כתב דכל עיקר קו' רעק"א ז"ל הוא רק משום רוצה בקיומו דכיון דהממהר לקבור מתו ה"ז משובח א"כ מצו' למהר לקוברו ולכך יאסר השכר משום רוצה בקיומו, ודעת החת"ס ז"ל דל"ש רוצה בקיומו במת דזה שציותה תורה לקברו אינו משום איסוה"נ שלו רק משום בזיונא או כפרה וליכא בי' איסור רוצה בקיומו ופשיטא דשכרו מותר יעוי"ש ולפי"ז במת נכרי אף לפי קו' רעק"א ז"ל ואף בגוונא דל"ש למעוטי תפלה שרי דהא לא אשכחן כלל מצו' במת עכו"ם לקברו וא"כ ל"ש בי' איסור רוצה בקיומו אף לפי דעת רעק"א ז"ל אבל גוף דברי החת"ס צ"ע דנהי דאיסור רוצה בקיומו ל"ש במת לפי סברתו אף במת ישראל אכתי קו' רעק"א ז"ל במקומה עומדת דליתסר משום משתכר באיה"נ דאסור בכל האיסורים אף היכא דל"ש רוצה בקיומו כלל, ובחת"ס שם כתב דשכר שימור של איסוה"נ כל דליכא בי' משום רוצה בקיומו שרי ואיני יודע טעמו ובתשו' רשב"א הובא בב"י או"ח סי' ת"מ מבואר להדי' דיושב ומשמר חמצו של נכרי בשכר אסור דאע"ג דבדיעבד שכרו מותר דדווקא ביי"נ קנסו אבל לכתחלה אסור יעוי"ש הרי דלא קאתי ע"ז כלל משום רוצה בקיומו רק משום משתכר באיסוה"נ וכ"מ בש"ג ר"פ השוכר דלהיות סרסור ביי"נ אסור משום דהוי איסוה"נ בין בשכר בין בחנם ועוד משום רוצה בקיומו יעוי"ש ומוכח דגם בלעדי רוצה בקיומו אסור משום משתכר באיסוה"נ:

ג והנה מ"ש דבחנם נמי אסור היינו דמחזיק לו הנכרי טובה דהוי כמו שכרי וכמ"ש תוס' פסחים דף כ"ב ד"ה מנין שלא יושיט דאם אבמה"ח הי' אסובה"נ הי' אסור להושיט אבמה"ח לנכרי אף שהוא של נכרי משום דהנכרי מחזיק לו טובה והוי כשכר ובאבמ"ה אף אם הו"א דאסור בהנאה אבל רוצה בקיומו וודאי ל"ש בי' דל"ד כלל ליי"נ ואפ"ה אסור להשתכר באיסוה"נ וכ"מ בתוס' ע"א ס"ג ע"ב ד"ה אין עוזרין שכתבו שם דלא מיירי בכה"כ דאסובה"נ דא"כ כי מוקי לה כרבנן ופריך מאי איריא לעקור אף לקיים נמי שרי והלא משתכר באיסוה"נ הוא יעוי"ש, והרי אם נימא דלקיים שרי שוב ליכא בכלאים משום רוצה בקיומו ואפ"ה בשכר אסור משום משתכר באיסוה"ב, וע' פר"ח או"ח סי' ת"נ כתב דבחמץ של נכרי ל"ש רוצה בקיומו ואפ"ה אסור יושב ומשמר משום משתכר באיה"נ ובאמת פשטות לשון הגמרא בע"א ס"ג שכרו לשבור ביי"נ מאי מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור, א"ד למעוטי תפלה ש"ד יעוי"ש משמע דשואל רק משום רוצה בקיומו ולא משום משתכר באיה"נ ובחידושי חת"ס לע"א כתב שם דקמבע"ל נמי משום משתכר באיה"נ וזה דלא כדברי' באו"ח הנ"ל, ועכ"פ מדברי התוס' וש"ג ורשב"א הנ"ל מוכח דכל שכר של איה"נ אף יושב ומשמר או שכר פעולה אסיר אף באיה"נ דל"ש בהו כלל רוצה בקיומו אכן יש לתמוה מהא דבית גרמו הי' בקיאים במעשה אפי' לחה"פ והי' לוקחין שכר ע"ז כדאי' ביומא דף ל"ח והרי לחה"פ הי' אסובה"נ בשעת אפי' אף קודם שנתקדש בתנור דעכ"פ קבה"ב הוי והי' אסורין לכל אדם עד שהוקטרו הבזיכין והאיך לקחו הם שכר על האפי' וגם מבית אבטינס שהי' עושין הקטורת ולוקחין שכר ע"ז כמבואר ביומא שם יש לתמוה דהא עשיית הקטורת הי' לאחר שכבר הוקדשו כדאי' בכריתות ו' כל מעשי' לא יהי' אלא בקודש, וכן יש להוכיח מכל אומנים שעושין מלאכה בקודש האיך לקחו שכרן הא משתכר באיה"נ ואף דבונין בחול ואח"כ מקדישין כדאי' במעילה י"ד התם מטעם שלא הי' יכול לפרוע שכר האומנים דאין הקדש מתחלל על המלאכה כמ"ש תוס' שם ד"ה בונין, והכו"ל דאפילו מעות חולין אי אפשר לפרוע לאומנין אם אם הי' מקדישין מקודם דמשתכר באיה"נ דעכ"פ לכתחלה אסור, ולפי מסקנת הגמרא שם טעמא דבונין בחול משום דלא ליתי' למזגא עלי' ובעצים דיומא באמת מקדישין ואח"כ בונין וא"כ האיך לקחו האומנים שכר והא משתכרים באיסוה"נ, וכן מהא דסוכה נ"ו דמשמר הנכנס נוטל שבע חלות בשכר הגפת דלתות והא משתכר באיה"נ דהדלתות איסה"נ נינהו ושייך בהו מעילה וע' בפסחים כ"ו בהא דריב"ז ישב ודרש בצלה של היכל דמוכח דמועלין משום דהוי תלוש ולבסוף חיברו, ואפילו במחובר ממש נהי דמעילה ליכא אבל אסובה"נ מה"ת כמ"ש בתשו' רשב"א והאיך לקחו שכר ומכל הני הוכחות מוכח דבמידי דמצו' ליכא כלל משום משתכר באיה"נ ולכך בשכרו לשבור עמו יי"נ כיון דמצו' הוא לשברו ל"ש משתכר באיה"נ רק דס"ד דש"ס דביי"נ כיון דרוצה בקיומו אסור גם בכה"ג אסור ופשוט לי דכל למעוטי תפלה שרי אבל מטעם משתכר באיסוה"נ ל"ש כלל כל שנוטל שכר בעד מצו' שצריכין לעשות כן' והרי כתיב בלוים שכר היא לכם חלף עבודתכם באה"מ והרי העבודה הוא המשא שנשאו כלי הקודש והשמירה וכל הנ"ל אסובה"נ מטעם הקדש, ואפ"ה נותנין להם שכר בעד זה וע"כ דמשום מצו' שרי רק ביי"נ וכלאים דיש בהם איסור רוצה בקיומו בזה מספ"ל לש"ס ופשיט לי' דמותר גם בזה למעוטי תפלה, ובהיות כן יש לקיים דברי החת"ס ז"ל דשכר קבורת מת א"צ כלל לבוא לטעם דלמעוט תפלה רק משום רוצה בקיומו וזה ל"ש כלל במת דכל קבורתו רק משום בזיונא או כפרה ולא משום חומר איסוה"נ שבו, ומשום משתכר באיה"נ ל"ש כלל במצו' אבל מדברי החת"ס ז"ל נראה דאף במידי דלאו מצו' ל"ש בזה דין משתכר באיה"נ:

ד ואולי סברתו דמשתכר באיה"נ ל"ש רק היכא שמקבל שכר בעד זה לתקן דבר האסובה"נ או להיות סרסור בין נכרים לקנות י"נ שהתשלומין הם בעד ההנאה שיש לקונה מזה היין וכן באבמה"ח לנכרי יהנה מזה שאסובה"נ ומקבל שכר או החזקת טובה למושיט, אבל הכא בקבורת המת או שימור המת שאין המשלם כהנה מזה כלל וכן בשמירת חדש לעומר שאין שם הנאה ונשלם רק שיביאו אותו לעומר ל"ש משתכר באיה"נ וזה סברא נכוחה:

ה ומיושב כל הני קושיות שהערותי לעיל מהא דאנשי בית גרמו ועוד אבל אין הכרח לזה די"ל דמשום מצו' שרי, ונ"מ בנידון שאלתו לענין מת נכרי להוליך אותו דלפי סברת החת"ס יהי' מותר לקבל שכר כיון דאין התשלומין בשביל הנאה גופנית שיהי' למשלם אבל לפי סברא הנ"ל מטעם מצו' ובמת נכרי דליכא מצו' שוב י"ל דאסור משום משתכר באיה"נ ובחי' לע"א דף ס"ב הארכתי בדין שכר פעולה באיה"נ אי אסור מה"ת או רק מדרבנן שמתוס' פסחים כ"ב ד"ה מנין שלא יושיט נראה דאסור מה"ת דאל"כ מה פריך ותפו"ר דאסובה"ב הא לפ"ע מה"ת ואיסוה"נ דהושטה רק דרבנן, אבל מדברי תוס' בע"א בר"פ וגם מדברי התו"ח שם נראה דמשתכר באיה"נ רק דרבנן, וא"כ במת נכרי הוי ס"ס להתירא בדאורייתא דילמא מת נכרי מותר בהנאה, ואת"ל דאסור שמא משתכר באיה"נ מותר מה"ת אף דאסור מדרבנן לכו"ע שוב בדרבנן סגי בספק אחד כדאי' ביו"ד ס' ס"ו לענין דם בצים כה"ג:

ואף דאין עושין ס"ס וסד"ר לכתחלה אבל בזה יש לדון בכמה צדדו קולא כמ"ש בספרי אמרי יושר ח"א סי' קט"ו עיי"ש:

ו ויש להביא ראי' להיתר מהא דקוברין מת נכרים עם מתי ישראל וע' בב"י יו"ד סי' שס"ז שכ' דלאו דווקא עם מתי ישראל רק אפילו בפ"ע ומשתדלין בקבורתן, ונהי דנימא דשם בחנם מיירי ולא בשכר הא אכתי איכא בזה משום החזקת טובה שקרובי המת הנכרי יחזיקו טובה לישראל והוי משתכר באיה"נ כמ"ש תוס' פסחים כ"ב דאין לומר דגם זה התירו מפני דרכי שלום דהרי איסור דאורייתא לא התירו אפילו משום איבה וכ"ש מפני ד"ש כמ"ש תוס' ע"א כ"ו ד"ה סבר ר"י וע"כ דליכא בזה משום משתכר באיה"נ כסברת החת"ס ז"ל, ובודאי לכתחלה יש למנוע מזה דהא כל עיקר ההיתר שקוברין הוא מפני ד"ש ובגוונא דליכא ד"ש אסור ואין לישראל להתעסק בזה ומכ"ש לעשות בזה עסק לכתחלה אבל למנוע מזה בחזקת היד יוכל להיות משום איבה וחשש דאורייתא ליכא כמ"ש:

ז וע"ד אשר העיר כת"ר לפי שיטת הפוסקים ביו"ד סי' קכ"ב דטבילת כלים צריך הגעלה מקודם בכדי שלא יהי' טובל ושרץ בידו ובדגמ"ר שם כתב דבכלי שאב"י לכו"ע שרי ובי"ש השיג עליו דהא באמת הבליעה גופא אף שנפגמה אסורה דהא עדיין לא נפסל מאכילת אדם רק כיון דטעם פגום הוא בטל ברוב ול"א בזה טועכ"ק אבל אכתי הבליעה גופא שרץ הוא, וא"כ מה מוכיח הש"ס דטכע"ק אסור מגיעולי מדין הא נהי דטעכ"ק לאו דאו' היינו דהטעם בטל ברוב כמ"ש ריטב"א אבל הטעם גופא בוודאי אסור וא"כ י"ל דלכך הצריכה תורה להגעיל בכדי שיוכל לטבול כל הכלים הנה זה לא כביר ראיתי הערה זו בספר כדמ"ח אב"ל על או"ח להגה"ק מסכטשוב ז"ל, ולי נראה פשוט כיון דכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש ופירש רש"י שם דבר שדרכו באור ילבן ודבר שתשמישו בחמין יכשיר בהגעלה יעוי"ש ובזה כולל כל הכלים שבעולם אף כלי עץ וכדומה והיינו דכתיב כל דבר אע"פ שאינה מתכת רק דלענין טבילה לא הצריכה תורה רק במתכות א"כ ע"כ דטעכ"ק מה"ת דאל"כ כלי עץ וכדומה למה הצריכה התורה להגעיל הרי הם א"צ טבילה וז"ב:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה