שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן כא
לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה שלום יוסף פייגענבוים נ"י אבד"ק לארקאטש:
ע"ד שאלתו בדו"ד הבא לפניו בקבלן א' שקיבל עליו לבנות חנות אחד מבעלי החנות שהי' לשריפת אש, בעסקו במלאכתו לפנות ערימת עפר ולכונן יסוד בנין החומה חפר שם באדמת החנות החריבה כדי לבנות בתוכה וגם ע"ג תחתיים ושניים ולא הספיק לבנות את כותלי החפירה עד שנפלה חנות השכן שאצלה מהחפירה, והשכן תובע מהקבלן דמי היזק חנותו וגם הסחורה שנפסדה ע"י נפילת החנות וא' מהדיינים רצה לדמותו להא דח"מ סי' תט"ז מתשו' רשב"א והובא בהג"ה שם דאם חפר בכותל וגרם להפילו חייב דהו"ל חציו ממש, וכת"ה כתב דבח"מ סי' קנ"ה סעי' ל"ג דסמך בא' מאלו שהי' לו להרחיק וגרם היזק לחבירו דיש מחייבין ויש פוטרין דהוי גרמא בנזיקין יעוי"ש, ומשמע דאף בהיזק דסמך בורו לכותל חבירו תוך ג"ט דמבואר שם בסעי' י' נמי ליש פוטרים פטור וכ"מ בטור שם דבכל נזיקין פטרי וע"כ הא דס' תט"ז שאני שחפר בכותל חבירו או תחת כותל חבירו זה הוי מזיק ממש אבל הכא חפר בדידי' אף שעי"ז נתקלקל חנות חבירו ליש פוטרין שם הוי גרמא בנזקין והממע"ה:
והנה בכותש הריפות ועי"ז מנדנד כותל חבירו והזיק בשעת הנדנוד לכו"ע הוי חציו וצריך לשלם כמ"ש בנה"מ שם ס"ק י"ז אף שעושה בשלו כיון דההיזק באה בשעת ההכאה ומחמת ההכאה הוי מעשה ממש וא"כ בנ"ד יש להבחין עפ"י בקיאים אם לא חפר תחת חנות חבירו דבכה"ג הוי מזיק ממש כדין דחו"מ סי' תט"ז, ואם לא נגע בשל חבירו נ"ל דל"מ ליש פוטרים דסעי' ל"ג וודאי פטור, אבל גם ליש מחייבין היינו כשלא הרחיק ג"ט כד"ת אבל הכא כשחפר תחת שלו הרי לא עשה איסור כלל ולכו"ע פטור דרק באש מחייבין אף שהרחיק כשיעור כמ"ש נה"מ ס"ק הנ"ל, ואם אולי חפר שם הקבלן בחוזק מאד שמחמת ההכאות נתרועע חנות חבירו ועי"ז נפל אח"כ, נראה קצת דבכה"ג דמי להא דכותש הריפות אף שהנפילה הי' אח"כ וע' בסעי' ז' שם ברחיים דמשמע דאף שנפל אח"כ כיון שמחמת קול הרחיים נתנדנד, וע' נה"מ ס"ק י"ז דברחיים לכו"ע חייב כמו בכותש הריפות יעוי"ש, ומכ"מ י"ל דהיינו כשבשעת הנדנוד נפל אף דבסעי' ז' משמע דחייב אף אם נפל אח"כ וע' בתשו' הרא"ש ס' ק' שמשם מקור הדין אבל הרא"ש לשיטתו דמחייב בכל הרחקת נזיקין בהיזק נעשה עי"ז אבל לדידן דהיינו ליש פוטרין בעינן שיהא ההיזק בשעת מעשה או כשעושה מעשה בשל חבירו בזה אף שההיזק נעשה אח"כ כדין דס' תט"ז ובלא"ה בנ"ד כבד הדבר להבחין ולומר שע"י הכאה יתירה בחפירה נתנדנד החנות בשעת החפירה ע"כ יפה כתב כת"ר דאין להוציא מיד המוחזק:
וכת"ר כתב עוד טעם לפטור בנ"ד עפי"ד רשב"א ושט"מ שהבאתי במ"פ לחו"מ סי' ת"י שהביאו דברי ירושלמי ב"ק פ"ק כתיב בבור והמת יהי' לו תני ר"י יצאו קרקעות שאינם מטלטלין והקשה רשב"א הא א"א כלל נזקי בור בקרקע ולמה הוצרך למעטו ואולי מחמת הבור נפל כותל חבירו וצ"ע עכ"ל, וא"כ אם מחמת חפירה נפלה כותל חבירו פטור על היזק הכותל וה"נ בנ"ד על היזק החנות, ובמ"פ שם הערותי מהא דס' קנ"ה סעי' ל"ג דיש מחייבין בכל הני היזיקות והיינו נמי אם חפר בור סמוך לכותל חבירו, ובהא דס' תט"ז בהג"ה הנ"ל בשם רשב"א י"ל דשם הוי חציו ממש ול"ד לבור כלל, אך מהא דס' קנ"ה סעי' כ"ג דיש מחייבין מוכח דלא קיי"ל כירושלמי הנ"ל ואף ליש פוטרין דהיינו משום גרמא ולא משום קרקע, ובגוף דברי ירושלמי יש לתמוה למ"ל קרא לפטור נזק קרקע מבור תיפוק לי' דכל מידי דניזק ע"י בור פטור לבד מאדם ובהמה דפטור כלים בבור לאו דדוקא דה"ה תבואה וכל מילי דרק בבע"ח חייב בבור כמבואר בתוס' ב"ק י' ד"ה שייר טמון והבאתיו במ"פ שם, ואולי ר"י בירושלמי סובר כר"י דחייב על נזקי כלים בבור ולדידי' קרא למעט קרקע דמטלטלין חייב, ולפי"ז לדידן דקיי"ל נזקי כלים בבור פטור ל"ל כלל האי דרשא דר"י הנ"ל ולכך השמיטו הפוסקים דברי ירושלמי הנ"ל רק לר"י גופא דממעט קרקע קשיא לי' לרשב"א דלא משכח"ל וע"ז חידש דמיירי בחפר בור ועי"ז נפל כותל חבירו וסיים בצ"ע שהדבר חידוש גדול כי באמת בחפר בור ונפל עי"ז כותל חבירו אין חיובו מחמת בור כלל דא"כ לדידן גם על כלים ליפטר בכה"ג, רק לר"י ע"כ מוכרח לומר כן אבל לדידן אין לחדש כלל דבר זה כי אין לנו לימוד מיוחד על קרקע רק כל מילי פטור בבור לבד מבע"ח ואין לנו טעם לחדש דנפל כותלו ע"י בורו הוי נזקי בור וע' בתוס' ב"ק י' ד"ה ליחכה נרו שכתבו בשם רש"י דבבור ל"ש היזק קרקע, והיינו דשם קאי לר"י דמחייב על נזקי כלים בבור רק בקרקע ל"ש היזק בור כי אין הקרקע נופל לבור, אבל לדידן דאמרינן דעל נזקי כלים בבור פטור אף אם יצוייר נזקי קרקע בבור הי' פטור דלא עדיף מכלים דאין בור חייב רק בנזקי בע"ח וז"ב: ובגוף קו' רשב"א דהאיך יתכן נזקי קרקע בבור הי' אפשר לתרץ עפי"ד הרא"ש ז"ל פ"ק דב"ק סי' א' דכותל ואילן שנפלו לרה"ר והזיקו בשעת נפילה נסתפקו בתוס' אם יש לו דין אש או דין בור ונראה דיש להם דין בור ול"ד לאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' והזיקו דרך הילוכן דהנך נעשו בור ע"י כח אחרים יעוי"ש וכן מבואר להדי' בחו"מ סי' תט"ז דכותל ואילן שנפלו ברה"ר לאחר התראה והזיקו בין בשעת נפילה בין אח"כ חייב משום בור, וא"כ פטור על הכלים לדידן, ולר"י בירושלמי הנ"ל דמחייב על כלים ופוטר בקרקע בכה"ג מיירי שנפל כותלו על כותל חבירו והפילו פטור מגזה"כ דהמת יהי' לו למעוטי קרקע ול"ק דהאיך משכח"ל נזקי קרקע בבור דבכה"ג שפיר משכח"ל כיון דבשעת נפילה נמי הוי בור ובשעת נפילה הזיק כותל חבירו ומכ"מ מדברי רש"י ב"ק דף י' הנ"ל נראה דלא משכח"ל כלל היזק בור בקרקע אבל עכ"פ סוגיית ירושלמי יש ליישב כצ"ל דמשכח"ל בכותל ואילן שנפלו ובשעת נפילה הזיקו לכותל חבירו ובזה מובן דברי תשו' הרא"ש כלל פ"ז הובא בחו"מ סי' ש"ז בא' אחרות והוא חשש חירום דסגי בחליצת האיטר בזאח"ז כהב"ח ומהר"ם הנ"ל. ומ"ש כת"ר דמוטב כשיחלוץ א' עכ"פ ממדה"י ונסמוך ע"ד המרי"א הנ"ל דלאו ח"פ בשעה"ד לחפש אחר האח השני והאיטר ג"כ לא יצרך לחלוץ דיש לסמוך על רמב"ן דאיטר לאו בר חליצה הוא כנ"ל אבל אם יחלוץ האיטר תהי' צריכה לחזור על כל האחים דהוי כס"ס לאיסורא דגם בדרבנן להחמיר ולדעתי ליכא בזה ס"ס לאיסורא מטעם חליצת האיטר דכדון בזה דתהוי ח"פ הלא הסכימו הב"ח ומהר"ם ונוב"י לחלוץ בזאח"ז ולאו ח"פ הוא וגם בג"מ אף שחלק על טעם הב"ח אבל לדינא מסכים גם הוא דלא הוי ח"פ כשחולץ בזאח"ז סמוך ממש מטעם אחר וגם בנוב"י כתב עוד טעם דלא הוי ח"פ עפ"י שיטת התוס' דלא קלשה זיקה ועכ"פ לכולם אין כאן ח"פ ולחוש לרמב"ן דחליצת איטר לאו חליצה כלל ונעשה מזה ס"ס להחמיר הא כיון דלהרמב"ן לאו חליצה היא כלל ומה"ת אסורה הו"ל ספיקא דאו"ר ואעפ"כ אין אנו חוששין בזה לשיטתו מחמת שהוא דעת יחיד א"כ שוב אינו בכלל ספק כלל דאל"כ גם בלי חשש ח"פ לא הי' סומכין על חליצתו אפילו כשאין יבם אחר, וכיון דסומכין ע"ז שוב אינו בכלל ספק דהלכה כרבים ול"ש כלל לצרף ספק זה לספק דלמא ח"פ מטעם יש לו בנים. וכעין זה אמרו ב"מ כ"ג דאור' דרבנן לא נצטרפי וס"ס בדרבנן היינו כשני הספיקות בדרבנן זה הוי כס"ס להחמיר לדעת קצת פוסקים וכפי הנראה ממכתבם האח האיטר הנ"ל ירא לחלון אבל שומר מצוה לא ידע דבר רע ח"ו וידעתי מגדולי העולם שהקפידו מאוד על איחור החליצה ובפרט לעת כזאת שח"ו יעברו עידן ועידנים לדעתי מהנכון שיחלוץ לה ובדבר הח"פ אף שדברי המהרי"א אינם מוכרעים כלל מטעמו אבל למעשה כבר כתבתי מדברי כנה"ג ועפ"י יסוד דברי הרשב"א בשעהד"ח כזה יש להקל כן נראה לפענ"ד: