שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן כ
לכבוד הה"ג החו"ב מו"ה:
ארי' יהודא:
שניצער נ"י אבד"ק קרילוב:
ע"ד השאלה שבא לפניו בשני ילדים אשר נימולו כהוגן ואיזה ימים לאחר המילה ראו שנמשך העור למטה ונכנס הבשר דהיינו העטרה שבראש הגיד תחת העור ואז הי' העור צבה ואח"כ נתרפאו ונשאר כך שהעור מקיף את הבשר אשר בראש הגיד סביב סביב אבל אין העור דבוק בבשר הנ"ל רק בחוט הגבוה הסובב שם דבוק העור להחוט ושלא בשעת קישוי אין נראה מחוץ להעור רק ראש העטרה דהיינו ראש הבשר ובעת שמתקשה כראה מבחוץ להעור שליש הבשר ויותר קצת וזה אצל ילד הא' ואצל השני לא נבדק עדיין היטב ויוכל להיות שגם בשעת קישוי נראה פחות משליש הבשר ועכ"פ בשניהם כל החוט המקיף העטרה אינו נראה כלל גם בשעת הקישוי וכת"ה הי' בעת המילה וראה היטב שהי' כהוגן ונתגלה החוט וכת"ה האריך בזה דא"צ למולם שנית רק למשוך העור כמבואר ביו"ד סי' רס"ד סעי' ו' והנה עיקר הספק בזה מחמת שהחוט כל גבהו מחופה בעור א"כ לדעת הבכור שור שבת קנ"ז דרק החוט נקרא עטרה א"כ צריך למולו מדרבנן כיון שאין מגולה מהעטרה כלל רק לדעת החכם הספרדי שבב"י שם דכל הבשר נקרא עטרה א"כ הרי שליש עטרה מגולה וסגי בהכי ובתשו' בי"ש יו"ד סי' קי"ד קט"ו העלה להקל בזה דגוף דינו של הבכור שור תלוי בפלוגתא וכיון שנימול פעם א' כהוגן דעכ"פ אינו רק מדרבנן י"ל דהוי סד"ר וגם י"ל דלענין זה דהוי רק משום מראית העין מודה הבכור שור דסגי בשליש בשר העטרה אף דכל החוט מחופה וע' בתשו' אדב"ע יו"ד באבני זכרון האריך לתמוה על בכור שור הנ"ל וכתב דמדברי תה"ד הנ"ל דסגי בשליש עטרה מבואר דקאי על בשר העטרה ולא החוט יעוי"ש וע"כ דהבכו"ש מודה בזה דלענין חשש מה"ש סגי בשליש בשר העטרה ע"כ אין להחמיר בזה וכמ"ש כת"ר וגם אין לחוש לומר דתה"ד מיירי רק במחופה בעור אבל אין העור דבוק להעטרה דלפי טעם הה"ד כיון שנימול פעם א' כהוגן אין לחלק בזה בין מחופה או נדבק כמ"ש בתשו' ב"ש יו"ד ס' קי"ד הנ"ל בארוכה:
ובדבר מ"ש כת"ר להשיג על בינת אדם שכ' דדווקא בשליש עטרה מגולה ולא בפחות מזה דמלשון תה"ד לא משמע כן רק אפילו בפחות מזה סגי כל שניכר עכ"פ ראש העטרה יפה כתב, וכבר העלה כן בתשו' חת"ס יו"ד ס' רמ"ח דשליש לאו דווקא יעוי"ש וכן בדבר הילד הג' שהשו"ב המוהל אומר בבירור שפרע כהוגן ע"י קריעה או בלי קריעה רק הנקב הי' רחב והסיר הפריעה עד למטה מהחוט וגם עיני כת"ר ראו שהי' כל המילה נקי' בלי שום עור הדין כנ"ל, דהא בעור הפריעה וודאי סגי בהסרה ממקומו אף שנשאר למטה מהחוט, אך בכל הנהו שמסופק כת"ר שאולי הי' הסיבה מחמת שהשו"ב חתך רק מקצת מהעור החיתוך רק ע"י פריעה סילק כל העור עד למטה מהחוטה אם זה הוי כנימול כהוגן דבנמשך אח"כ וע"י קישוי שליש עטרה מגולה א"צ למול שנית כבר ראו עיניו שבדברי חיים יו"ד ח"ב סי' קי"ד והנמשך מקיל עכ"פ בדיעבד, וזה רבות בשנים אשר כתבתי בזה תשובה ארוכה והבאתי מספה"ק עץ חיים בשער קטנות המוחין פ"ב דנראה משם דעור החיתוך בעי דווקא כרותה רק בעור הפריעה א"צ רק לגלות יעוי"ש עפ"י סוד, ועכ"ז י"ל דזה רק לכתחלה אבל בדיעבד שפיר הוי חיתוך אף שכרת רק מקצת מהערלה וע"י הפריעה סילקו למטה מהחוט והבאתי סמוכין לזה מדברי המאירי שבת קל"ג וגם המנהג איכו כן להכרית כל העור החיתוך רק המעט הנשאר מסלקין ע"י הפריעה וידוע כמה רב גוברי' דהגאון בעל ד"ח זצ"ל ובפרט בנ"ד דאינו ידוע כלל בבירור שכן הוא רק כת"ר חושש דאולי כן הי' אבל הרי עיני כת"ר ראו התגלות כל החוט בשעת המילה ובתשו' מהרש"ם ח"א סי' כ"ז הסכים ג"כ להלכה כן, והביא מתשו' צ"צ שסובר ג"כ כהד"ח ומסיק לדינא דאם נימול כן ע"י חיתוך מקצת והוסר הכל ע"י הסרת עור הפריעה הוי כקטן שנימול כהוגן ומסורבל בבשר יעוי"ש א"כ גם בנ"ד אין להחמיר רק להמשיך העור לאחורי' כפי האפשריי וע' תשו' ב"ש הנ"ל שנוטה לומר דאף אם לא ידעינן שנימול כהוגן יש להקל מטעם רוב מצוין אצל מילה מומחין הם ועכ"ז לא החליט הדבר וגם בתשו' חת"ס יו"ד סי' רמ"ח מצדד להקל בזה, ועכ"פ בנ"ד שהדבר ברור שבשעת המילה נתגלה כל החוט כהוגן יש להקל כתה"ד הנ"ל:
וראיתי בתשו' מהר"ם שי"ק יו"ד סי' רמ"ה שכ' דדווקא קטן המסורבל בבשר שזה מכסה את העטרה בכה"ג רק מדרבנן צריך לתקנו ואם נראה שליש העטרה סגי, אבל כשחזר עור החיתוך או הפריעה אחר זמן וכיסה את העטרה הוי כלא נימול כלל וצריך למוהלו מה"ת והביא ראי' משבת קל"ג דאין עושין בשבת חלוק לכתחלה ופירש"י לדחוק למטה שלא יחזור העור לכסות את הגיד ואי ס"ד דגם בחזר ומכסה אין כאן ערלה מה"ת האיך ס"ד לחלל שבת ע"ז וע"כ דבחזר עור הפריעה או עור הערלה שסילק למטה וחזר צריך למול שנית מה"ת, ולענ"ד אין כוונת רש"י כלל מטעם דל"ה מילה רק דסכנתא הוא כשחוזר העור ומכסה מקום הנימול וכ"מ מפורש במאירי שם שכ' ג"כ כרש"י וכ' דאם לא יעשה חלוק אין סכנה דיכול לכרוך בסמרטוט כדאי' שם במשנה אבל כורך עלי' סמרטוט והיינו שגם זה יועיל שלא יחזור העור לכסות עכ"פ מבואר מהמאירי דמשום חשש סכנתא הוא ולא משום דכח יהי' מהול וכן מוכרח מדברי הרמב"ן הובא בר"ן שבת סו"פ ר"א שכ' דכשאין לו מים חמין שלאחר המילה ימול ואח"כ סכנתא הוא ודוחה שבת ומביא ראי' מהא דמביא סמרטוט והא זה לאחר המילה הוא ול"ה לו למול וע"כ כנ"ל וע"כ מותר להביא סמרטוט אפילו מרה"ר דרך מלבוש כיון דאפשר לשנויי יעו"ש מבואר דכריכת הסמרטוט הוא משום סכנה כדי שלא יחזור העור כמו ענין החלוק ואזדא לי' ראיית הג' הנ"ל, וגם בתשו' מהר"ם שי"ק גופא סי' רמ"ו כתב לחלק דבעור החיתוך כשחתך רק המקצת והשאר סילק למטה ע"י הפריעה נהי דבדיעבד מהני מכ"מ כשחזר אח"כ וחיפה את העטרה צריך מילה מה"ת כיון דלא עשה כהוגן משא"כ בעור הפריעה דדינא הכי לסלק לאחורי' אף שחזר אח"כ הוי רק כקטן המסורבל בבשר יעוי"ש וזה סותר לדברי' בס' רמ"ה דאינו מחלק שם בין עור הפריעה לעור החיתוך, ולא ידעתי מנין לו זה דגם לפי הבנתו לשון רש"י הנ"ל שלא יחזור העור ויכסה הגיד ויתבטל מצות מילה זה יתכן לומר על עור הפריעה אבל עור החיתוך הרי בידו לחתוך כדינא כל העור ולמה ס"ד שיעשו חלק רק בעור הפריעה אפשר לומר כן כיון דדינא הכא שא"צ לחתוך הפריעה, אבל לפמ"ש בס' רמ"ו דבעור הפריעה שחזר באמת א"צ למול שנית א"א לפרש כלל דעת רש"י כנ"ל, א"כ אין למהר"ם שי"ק שום ראי' לזה והעיקר כמש"ל דמשום סכנתא הוא כשימשוך העור ויכסה העטרה שיגרום כאב וכדומה כמבואר מדברי המאירי) אמנם מהר"ם שי"ק כ' עוד הוכחה דבכה"ג צריך למול מה"ת מדלא נקטי בברייתא ובמשנה שבת קל"ז רק בבעל בשר משום מה"ע ולא קמ"ל רבותא טפי כשעור הפריעה או החיתוך חזר למעלה וכיסה העטרה יעוי"ש וזה דקדוק נכון, אבל לפי"ז אין לחלק כלל בין עור הפריעה לעור החיתוך, ויש לפרש בזה דברי הכ"מ פ"ב מה' מילה שכ' והא דאינו מעכב מה"ת היינו בבעל בשר אבל באינו בעל בשר בהדיא אמר ואינו אוכל בתרומה דמשמע מה"ת יעוי"ש והדבר פלא דהא מפורש להדי' ביבמות ע"ב דמשוך דאינו אוכל הוא רק מדבריהם, ולהנ"ל אפשר כוונתו דדווקא בעל בשר או משוך היינו שנמשך עור שלמטה וכיסה זה אינו אוכל מה"ת וראיתו מדלא ביארו חז"ל בזה כלל האיך הדין בחזר עור הערלה וכיסה העטרה וע"כ דזה מה"ת ומכ"מ עדיין צ"ע שכ' דמפורש להדי' דאינו אוכל בתרומה מה"ת והא אין הדבר מפורש ובפרט די"ל דמשוך היינו ג"כ באופן זה שנמשך עור הערלה או הפריעה למעלה ואפ"ה הוי רק מדרבנן ועכ"ז דקדוק הנ"ל שחז"ל לא דיברו בפירוש מענין זה דנמשך הערלה למעלה הוא דקדוק גדול, לכן אם בבירור חזר עור הערלה כגון שחתך רק מקצתו וע"י הפריעה הוחזר למעלה ואח"כ חזר וחיפה וכן אם עור הפריעה חזר בכה"ג צל"ע ויש לשאול לרופאים אם באפשר למול שנית בלי סכנה יש לעשות כן, אבל כשאין הדבר ברור שכן ואולי החיפוי הוא עור האבר ולא עור הערלה ובשעה שנימול הי' כהוגן ועכשיו ע"י קישוי מקצת עטרה מגילה א"צ למול שנית רק להחזירו ביד אם אפשר, וע' בתשו' מהר"ם שי"ק ס' רמ"ה הנ"ל דדוקא בחזר כל עור הערלה או הפריעה יש למול שנית אבל אם עור הערלה או הפריעה נשאר למטה דהיינו קצוות של העור נשארו למטה רק מחמת שעי"ז יש הרבה עור למטה וכסה העטרה בכה"ג הוי כקטן המסורבל בבשר יעוי"ש וצ"ע להבין חילוקו ואין הזמן גרמא להאריך: