אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן יא

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן יא

סימן י

לכבוד הרב הה"ג כו' מוהר"ר אהרן וויינבערג (ז"ל) אבד"ק יענדזוב יע"א:

כן לנכון הגיעני קונטרסו אשר האריך הרחיב לפלפל בחכמה וללמוד זכות על אכילת דגים קארפן שאוכלים אותם בלי בדיקה וכן אכלו אבותינו מאז ורבים מערערים באשר שמצאו עליהם כמה תולעים דבוקים כמ"ש בח"א כלל ל"ט שבפראג נתפרסים האיסור וקורין אותם פילץ לייז:

והנה אני מיטרד כעת מאד ואשוב רק הנוגע להלכה הנה שורש דברי כת"ר שאם היה הדבר ידוע שהתולעים הם מגוף הדג ומזוהמותו גדלים עלי' תולעים הי' שרי עכ"פ כ"ז שלא פירוש לגמרי כמו תולע שבפרי וכן שע"ג פרי שבא מעיפושי הפרי כמ"ש בחינוך מ"ע קס"ה וכן בזה שבא מזוהמת הדג אף שמונח מלמעלה וש"ך ס"ק כ"א שאסר בתולעים שעל הפרי היינו שמא רחשו והכא לא איכפת לן ברחישת מוקצת כמבואר סו"ס פ"ד והאריך בזה לחזק דברי' וכל דבריי בזה נכונים לאמתה, וגם בכנפי יונה סי' פ"ד מבואר כן דגם תולעים שנתהוו ע"ג פרי מבארץ מותרין וגם הש"ך לא קאמר רק כשדרכן להתליע מבפנים אבל כשהתולע מבחוץ לא הוי כלל פרושה ושרי ועכ"פ אינו חשש כלל לתולע שע"ג פרי שאינו מגוף הפרי כמ"ש נמי הפמ"ג ס"ק ל"א שם שהביא כת"ר וכת"ר כתב דע"כ לא חשינין דמאויר נשרץ דהוי כזבובי האויר רק אמרינן דמזוהמת הפרי הוא, והנה זבובי האויר הרי יש להם כנפים ואסורין משום שרץ העוף אבל תולע שאין בהם כנפים לא שייך בי' שרץ העוף כנראה מרמב"ם פ"ב ממאכלות אסורות הכ"ג ומ"מ שם, ובזה נדחה נמי מה שהעיר כת"ר בהא דחולין דף ס"ז דיתישון שבכליסין כ"ז שלא פירשו שרי דליתסר משום שרץ העוף דבהני ליכא קרא להתירא אף בלא פירשו ולהנ"ל י"ל דשם ביתושון שאין לו כנפיים מיירי כמ"ש רש"י זבחים כ"ב לענין יבחושון והובא ברמב"ן עה"ת פ' שמיני י"א פסוק י"א ועכ"ז ברמב"ן גופא מוכרח דאפילו יש לו כנפיים כל שנולד באוכל או במשקה ועדיין לא פרח לחוץ שרי וז"ל שם ואני תמה שהמין ההוא פורשין מן היין תמיד ופורח באויר ונח על הארץ ואפילו בשעת פריחתו נאסר כדאמרינן פירשה לאויר העולם מאי וכו' יעיש"ה דמוכח דאם לא פירוש שרי אף שיש לו כנפיים שיכול לעוף ומזה סייעתא למ"ש כת"ר דכל ההיתר דתולעים הנולדים מאוכל ומשקה דכגוף האוכל וכמשקין חשיבי כמ"ש השאילתות פ' שמיני דגדילים באוכלין ובמשקין חשיבי כאוכלין ומשקין שהביאו כת"ר וא"כ ע"ג הפרי נמי דינא הכי כל שהדבר בא מזוהמת הפרי וכת"ר הביא הש"ס דמנחות פ"ה בסולת שהתליע דדוקא ברובא פסול ועץ שהתליע פסול למערכה אפילו במיעוטו ואינו מובן ההבדל ובק"ס להמבי"ט כתב דכתיב וביער עלי' עצים ולא תולע ואינו מובן דה"נ כתוב וקמץ מסולת המנחה ולא תולע והביא דברי נטע שורק יו"ד סי' ל"ט שהקשה דהרי קמץ ועלה בידי גרגור מלח פסול דהוי קומץ החסר וה"נ חסר התולע וכת"ר הוכיח מזה דכל באוכל ומשקה. חשוב כגוף האוכל והמשקה ולא חסר מידי אבל בעצים ל"ש לומר דהוי כעצים דע"כ מיירי הכי בלא פירש דאל"כ אסור משום ממשקה ישראל ע"כ תוכן דברי' והנה בגוף סברת המבי"ט מבואר ברמב"ם פ"ז ממעה"ק דאפילו קש וגבבא פסול למערכה דעצים כתיב ומקורו מהתו"כ ומכ"ש תולע אבל צ"ע בסוטה כ"ג בהא דקומץ קרב לעצמו ושיריים קריבין לעצמם, וברש"י שם דשיריים הוי כשאר עצי המערכה יעו"ש דהא אפילו קש וגבבא פסול מכ"ש אוכלין וצ"ע:

אמנם סברתו דהוי כגוף האוכל דהיינו המנחה כ"ז שלא פירש הוא סברא ברורה ועכ"פ הדין אמת דפרי שהתליע ע"ג כל שזוהמת הפרי התליע שרי כ"ז שלא פירש וה"ה בדג אם הוי ידעינין שכן אבל הרי בתולעים שנמצאו על הדג מבואר להדיא בש"ס ופוסקים דאסור דאמרינן שהמים הולידו התולעים ומשם נאחזו בדגים ורק בין עור לבשר מותר דמגופי קרבו ונסתר בזה מ"ש כת"ר לפלפל מדין כנכ"ה והכא במקומו ממש עדיף מרובא כמ"ש הפוסקים ואמרינן דמגוף הדג באו דהרי מבואר דהתולעים שעל הדג אסורין ורק י"ל דהפוסקים איירו שהתולעים על הדג אבל הכא מדובקין מאוד תחת הקשקשים בגוף העור נראה טפי דמגופייהו קאתו וגם בזה יש לדון מהא דר"ס פ"ג דקשקשת שנמצא באיזה מקום מלבד לחי' וסנפורי' אף שנראה דבוק אמרינן שמא מעלמא אתי ונדבק שם כמ"ש רמ"א שם דיש להחמיר ואף לדעה הראשונה דמקיל כתב המ"מ דהיינו כשנראה להדיא שהם מגופה אבל בספק אסור כמ"ש ש"ך שם, ובפרמ"ג שם כתב דאם יש הרבה קשקשים ל"א דנדבק ממקום אחר יעו"ש והכא שיש כמה תולעים דבוקים מסתבר טפי דמגוף הדג נולדו ועדיין צ"ע בזה דיש לחוש דמהמים באו ששם נמצאו כמה תולעים:

וכת"ר כתב עוד דצורתן מוכח עליהן דמגוף הדג הן דאל"כ דמעלמא אתו לא יהי' תמיד מעל צורה אחת וגם בזה יש לדון דהרי בשבת דף צ' אמרינן ווקק דסיפרי ותכך דשיראי וכו' וברש"י שם כל אלו תולעים הם וחלוקים בשמותם ובמשנה שם פירוש רש"י מקק דספרי אכילת תולעת אוכלת הספרים ומשמע דלאו מהספרים נולדו רק באו לשם ממקום אחר ועכ"ז יש להם שם מיוחד ומסתמא ג"כ צורה מיוחדת וכן בשיראי וע"כ דדרך תולעים אלו לשכון בספרים או בשיראי תולעים אחרים הם וה"נ י"ל דהמים משרצים כמה מינים תולעים ומהם יש שדרכן להתאחז בדגים קארפן. מחמת שמבכינותו וזוהמתו נאחזים שם, ואולי גם מקק דספרי ותכך דשיראי נולדו שם מהספרים ושיראי כמו עצים יבשים המתליעים כמ"ש רמב"ן עה"ת פ' בשלח עה"כ וירם תולעים ויבאש שמינים היבשים יש בהם תולעים בלי הבאשה כמו עצים יעוי"ש, ולכך נקראים כל אחד בשם וכן נראה קצת בשבת שם דקחשיב אילא דעיכבי ופה דתאני דהנהו ודאי באו מגופן וה"נ מקק דספרי וא"כ אפשר דהכא כיון שהם על תמונה אחת ונאחזין בגוף העור מגוף הדגים הם ושרי כ"ז שלא פירשו פרישה גמורה וכן יש הוכחה מהשם שנקרא להם פילץ רייז דנראה דמזיבת הדג קאתי עכ"ז הלב מהסס בדבר מחמת סתימת הש"ע ס' פ"ד דמתיר רק בין עור לבשר ומ"ש כת"ה שבדק וראה ע"י כלי מגדול הראות שיש על הדגים תולעים קטנים ממינים הנ"ל שאין בהם כלל כח התנועה והריחוש וע"כ לא באו מעלמא גם בזה יש לדון דאולי המים שעל הדג השרצו זאת ובתחילת הוייתם שם סמוך לדגים ועל הדג גופא הרי יש תמיד מים נדבקו לדג ואולי יש לדון דהשירוץ הוא מהמים וזוהמת הדג והוי כמו זוז"ג דשרי ואפשר דכה"ג ל"ש זוז"ג כיון דהמים מותרין והדג מותר כמ"ש תוס' חולין דף נ"ח ד"ה מכאן דכל ששניהם מותרין ל"ש זוז"ג ובכלל לא אכחד כי כת"ר הראה פנים מסבירות וטעמים להיתר כיון דמגופו הם רק דיש ליתן להמחבת כשהמים רותחין כדי שימיתו ויהי' אח"כ פירש מת דלרוב הפוסקים שרי וגם כדעת ראבי' כל שאינו גד"ק אף בפירש שרי. ועכ"ז הענין נוגע לדאורייתא וכמה לאוין והדבר תלוי בסברא ומהות טבעית ומה כחי להכריע לדעתי הי' נכון לברר הדבר ע"י חכמי הטבע שיאמרו שורש התולעים מאין הם ואם יאמרו שמגוף הדג נשרצו. יש פנים להתירם: ב):

והנה בדבר קושית נטע שורק הנ"ל שהבאתי לעיל בסולת שהתליע אפילו במיעוטו תפסל כמו קמץ ועלה בידו צרור, וכת"ר הביא דברי אגודה שהובא בב"י יו"ד סי' פ"ד דמוכיח מהאי דמנחות דחטין וקמח שהתליע מותר להדיוט מדאסר למנחות ודחה באגודה דיש לומר דמיירי שכבר ניטלו התולעים משם וא"כ ל"ק קושי' הנ"ל אבל עדיין קשה דהא עכ"פ אם נימא דתולעים שבקמח מותרים להדיוט שפיר הוי ניחא לי' לאוקמי הא דמנחות בשעדיין התולעים שם והא הו"ל קומץ חסר כמו צרור ונראה דיש לומר דמיירי התם במנחת כהן שאין בו קמיצה ושפיר עולה למנחות בהתליע מקצתו אבל עדיין קשה לכאורה דאכתי הו"ל מנחה חסירה. אמנם כבר הקשו תוס' כעין זה במנחות דף י' ד"ה קמץ וכתבו שאין רגילות לצמצם העשרון שלא יהי' בו מועט יותר אף דריבה מידת עישרון פסול היינו במנחת חובה ולא במנחת נדבה כמ"ש טה"ק במנחות דף ע"ו וא"כ משכח"ל כגון שריבה במדת העשרון דאף אם לא נחשב התולעים יש שיעור עשרון קמח. ובזה מיושב לכאורה הא דדיקדק באגודה משם להכשיר והנה באמת בלא פירשו התולעים א"צ כלל ראי' להתיר רק כוונתו דל"ח שפירשו בכלי וחזרו ולאפוקי מדעת הרא"ש שחושש בקמח לפירש וחזר וכן בחיטים בנקוב לחוץ יש אוסרין כדאי' בס' פ"ד סעי' ד' וסעי' ה'. ואכתי קשה הא במנחות צריכים קמיצה וקומץ כדקמצו אנשי כדאי' במנחות י"א וברש"י שם דמכניס צידי אצבעותי' ודוחק בקמח וא"כ בכה"ג לכ"ע חשינין שמא פירשו כמו שואב משקין בכלי דחשינין שהתולעים פירשו ע"ג הכלי וה"נ שמא פירשו על ידו בשעת תחיבה כעין שכ' טו"ז סי' פ"ד ס"ק ד' ופליתי שם ולהנ"ל ניחא דמיירי במנחת כהן שאין בו קמיצה ודו"ק:

והנה בשיטות מרדכי בשם ראבי' דתולעים של דגים דמיני' קרבי אף פירשו לגמרי מותר דל"ש דין תולעים רק בגד"ק ועי' בכנפ"י הביא ראיות לשיטתם והביא מיש"ש חולין דבדבש לכו"ע אם פירשו אסור ובכנפ"י כתב שטעמו פשוט כדאי' במשנה דהרודה חלות דבש בשבת חייב דהוי כגד"ק יעו"ש ותמהני דזה דעת ר"א בשביעית פ"י מ"ז והובא בש"ס ב"ב ס"ו ומפרש טעמו דכתוב יערות דבש מה יער התולש ממנו בשבת חייב אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת יעו"ש אבל רבנן פליגי עלי' והתולש פטור א"כ לרבנן לא הוי כגד"ק והלכה כרבנן ובמ"ש לעיל מדברי רמב"ן עה"ת בשלח דעצים שהן יבש ובפירות מתולעים בלי הבאשה צל"ע על ש"ך יו"ד סי' פ"ד ס"ק ט' דפשיטא לי' דמלח שנמצא בו תולעים מעלמא היא דמלחא לא סריא כדאי' פ"ק דבכורות יעי"ש דנהי דאינו מסריח אפשר שמתליע בלי סרחון כמו עץ יבש וצ"ע בזה:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה