אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן י

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן י

סימן ט

לכבוד הרב החו"ב בחד"ת מו"ה יחיאל מיכל שפערבער נ"י בווין: ע"ד שאלתו וז"ל כששולחין לולבים למקום אחר כורכין סביבם קנים של גמי הנקרא טראשצעס והם קנים עבים וקשים והקנים הנ"ל מונחים זה אצל זה ומחוברים ע"י חוט המקשר כל קנה לקנה המונח אצלו וכורכין בתוכם את הלולבים כדי שלא יתקלקלו על הדרך ואחרי שלוקחין את הלולבים משליכין את התכריך לחוץ אם מותר לסכך בקנים הללו סוכה של מצי' ונחלקו בזה חכמי לב ורצונם שאביע חוו"ד בזה:

א):

והנה מ"ש בשם החכם האוסר משום דמקבל טומאה כמו תכריך הכלים כדאיתא בפכ"ד דכלים מי"ב לענ"ד ל"ד לתכריך הכלים דשם היינו שהכלים נכנסין בתכריך ונעשה עור התכריך קיבול כיון שמכורך מכל הצדדים סביב והתכריך עולה על גביהן וכ"כ בס' תפארת ישראל במשניות שנדמ"ח בווילנא במשנה שם אבל הכא אף שכורכין הלולבים בתוכם אין זה קיבול כיון דלמטה פתוחים, אבל מ"ש החכם המתיר דתכריך הכלים היינו דווקא שהכלים מקבלין טומאה משא"כ הכא שהכוכבים אינם מק"ט אינו נראה כיון דמדין כלי קיבול קאתינן עלה אין נפ"מ במה שמקבל:

ב):

וראיתי בתפ"י שם משנה י"ד בהא דתכריך נבלי בני לוי טהורים דכ' הטעם דהן של הקדש ואסורים בהנאה לא מיחשב כלי תשמישו של אדם ולהכי אינו מק"ט יעוי"ש ודבריו תמוהים דהא כלי שרת מק"ט כמפורש בפסחים פ' ובכ"ד ואף אם אינו מק"ט כיון דתכריך כלים טעא משום קיבול אין נפ"מ במה שמקבל, ובמחכ"ת אישתמוטתי' דברי התוס' ביצה י"ד בשם הר"ש מאייברא דמשו"ה פרוכת טמא דכשהי' נושאים הפרוכת ממקום למקום נותן הכלי לתוכה א"כ יש תורת כלי עליו יעוי"ש וע"כ הכוונה דטמא משום תכריך הכלים אף דהכלים שנותנים בתוכו הוי כלי קודש וע' ראב"ד בפירושו לתמיד כ"ט ד"ה ושלש שכ' דכלי איסור הנאה מקבל טומאה כיון דאם לא היתה אסורה בהנאה הי' ראוי להשתמש בו ומיישב בזה קו' התוס' ביצה הנ"ל דאמאי פרוכת טמא הא אין השמש רשאי לחמם בו דאעפ"כ כיון דרק איסוה"נ מונעו הוי שפיר כלי ומק"ט יעוי"ש:

ב):

ובנ"ד נראה דהוי כתיק הכלים דמבואר בפט"ז דכלים מ"ח כמה חילוקים בזה ולפי המבואר בפיה"מ שם תיק הכלים דטמא היינו כשמשמש את הכלי בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה וכ"ה בא"ר להגר"א ז"ל שם ובתפארת ישראל דמשו"ה תיק נבלים טהור דהתיק הוא רק בשעה שאינו משתמש בכלי לשמור הכלי א"כ תשמישו רק שלא בשעת מלאכה טהור יעוי"ש א"כ מכ"ש הכא דמשמש לולבין רק תשמיש עראי לשמרן בדרך דטהור ועוד דבתיק הכלים כל הטומאה משום דנעשה נטפל לכלי כעין ידות ובזה כשאין הכלי מק"ט גם התיק טהור:

ד):

אך יש לעיין דכפי הנראה קושרים למטה ולמעלה הקנים הנ"ל בכדי שיחזירו הלולבים ולא יפלו לחוץ וע"י הקשירה נעשו אז הקנים כלי שיש בו בית קבול וכיון דיש לו קיבול א"כ אין נ"מ מה שמשמש רק שלא בשעת מלאכה כמ"ש הרע"ב ז"ל בפט"ז דכלים שם להדיא אף שראיתי בס' משנה אחרונה שם שכ' דגם ביש לתיק קיבול למטה טהור ול"ד לשק דשק נותנין בו דברים קטנים שלא יתפזרו ומטלטלן ע"י השק והוי קיבול אבל תיק נבלים יכול לטלטל הנבל בלא התיק והתיק הוא רק לשמרו מלכלוך יעוי"ש אבל דבריו בזה תמוהים ואין שום הבדל בין קטן לגדול ומה שה"ר מהא דתכריך הכלים טמא כבר כתבתי לעיל דתכריך עולה ע"ג והוי כלי קיבול ממש:

ה):

אכן נראה דקשירה דלמטה לא משוי לי' כלי קיבל כדאמרינן בכלים פכ"ו מ"ד דכל חמתות צרורות טהורין חוץ משל ערביים והיינו דדרכן כן לעולם יעוי"ש ברמב"ם ורע"ב הרי דהקשר לא משוי לי' כסתום ובפרט בנ"ד דהוי רק צרור שעה דלכו"ע צרור שעה טהור, וראיתי בס' תפארת ישראל פי"ז מי"ט אהא דאמרו שם שפופרת הקש ומחצלת הקש טמא דהטעם הוא דקושרין אותו בסופו כדי שיהי' לו קיבול דבפתוח ל"ה נחשב בית קיבול יעוי"ש נראה דסובר דקשירה עושהו למקבל וזה תמוה דהא כל הצרורות טהורים והכי קיי"ל ואין דבריו מוכרחים כלל שיתכן שסותמין אותו באיזה סתימה גמורה אבל קשר ל"ה סתימה ועוד דשם סותמין אותו כן להשתמש בו לעולם והכא עשוי להתיר וקשר העשוי להתיר ודאי ל"ה סתומה, וגם יפה העיר החכם המתיר דאפילו בקיבול גמור כה"ג בעשוי להוציא מתוכו ולהשליך הכלי לא מקבל טומאה כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מכלים והובא בתו"ח פט"ז משנה ה' יעוי"ש:

ו):

וגם אין לדון בנ"ד מטעם פשוטי כלי עץ לפמ"ש בנת"ח סי' תרכ"ט דפשוטי כ"ע דמק"ט מדרבנן היינו רק במשמשי אדם או במשמשי כלים בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה והכא אינו משמש רק שלא בשעת מלאכה ואפילו למג"א דכלי רחב קצת וראוי להניח עליו טמא מדרבנן נראה דהכא טהור דאין דרך כלל להניח עליו וע' בשו"ע הרש"ז ז"ל דנסרים שאין רחבים ד"ט דמותר לסכך בהן אף שרחבין כיון דאין מיוחדין לשם תשמיש וה"נ דכוותי' וגם מטעם חבילה ליכא לפימ"ש כת"ר שאין החבילה על כולם רק א' קשור לחבירו אין זה חבילה, לכן משורת הדין נראה דמותר לסכך בהם, זולת במקומות שעושין ממחצלאות כאלה תקרה כדאי' בסי' תרכ"ט:

ז):

ובקנים כאלה שמחוברין זל"ז ע"י חוטי ברזל שקורין דראט צל"ע דאף דהדראט אין שם כלי עלי' ואינו מק"ט מכ"מ כיון דמחזיק הקנים שלא יתפרדו אולי הוי מעמיד ולהסוברים דאזלינן בתר המעמיד נעשה כולו ככלי מתכות וע' בתשו' ב"ש יו"ד ח"ב סי' ס"ד לענין מקיה שחושש כה"ג מיהו שם הוי מעמיד גמור ובנ"ד דהוי רק חיבור כ"ש נראה דל"ד למעמיד וגם במעמיד גופי' דעת החת"ס דלענין קבלת טומאה לא אזלינן בתר המעמיד וע' בתשו' ב"ש שהשיג עלי' בזה ומכ"מ נראה דלא מיקרי מעמיד כ"ש חיבור ארעי:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה