שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן טז
לכ' הרב המאוה"ג חו"פ פאר מקדושים כש"ת מו"ה:
שמואל הורוויץ ז"ל אבד"ק דעמביץ ולהרב וכו' המו"צ דשם:
מכתבו הגיענו נכון, והנה תוכן שאלתו בדבר הדו"ד שבא לפניו בשותף א' שתבע מחבירו שכר טרחא שמטרח בעסק יותר ממנו ונתחייב עפ"י ד"ת לשלם לו עפ"י שומת בקיאים. ושמו שני בקיאים ואמרו לפני הב"ד שומתם וטוען א' מהשותפים כי לא שמו בטוב ורוצה שישאלו בקיאים אחרים, ודרש כ"ת חוו"ד בזה:
והנה אם הי' שלשה בקיאים הדבר פשוט שאין יכולין כלל לחזור בהם הצדדין אף אם הב"ד שאלו את הבקיאין שלא בהסכמת הצדדין, ואין שום אחד מהצדדים יכול לומר שרוצה בשמאין אחרים כמבואר בחו"מ סי' ק"ג ואין הדבר צריך קבלת קנין כלל מאחר שכן הדין שבקיאין ישומו. רק כפי הנראה היו שם שני בקיאים ובזה יש לדון כי עפ"י שורת הדין כל דבר הצריך שומא צריך להיות עפ"י ג' בקיאים כמבואר בחו"מ סי' ק"ג וכ"ד ועיי"ש בנה"מ סק"א דבקיאין צריכין להיות ביחד. דהא קרא להו בש"ס ב"ד הדיוטות. ואם הי' עפ"י שנים אפשר שיכול מי מהבע"ד לבטל הדבר, ושיבחרו הב"ד שמאין אחרים:
אלא דיש לומר כיון דהבע"ד בעצמם בחרו בקיאים הללו הרי זה כמו קבלו עליהם קרוב או פסול לדיין דמהני קבלתם ה"נ קבלו עליהם תרי במקום תלתא. ובחדא לרעותא אם כגמר הדין שוב אין יכולין הצדדים לחזור בהם כמבואר בחו"מ סי' א' שכן דעת רוב הפוסקים והכי קיי"ל, א"כ הכא לאחר שהגידו הב' בקיאין שומתם לפני הב"ד הוי נגמר הדין כמבואר שם לענין עדים שהעידו לפני הב"ד מיד שהעידו הוי נגמר הדין וה"נ לענין שמאים. ואף שבש"ך שם ס"ק ה' כתב לענין נגמר הדין בב"ד היינו לאחר שאמרו צא תן לו או אפי' חייב אתה ליתן לו ויצא מב"ד עי"ש משום דחייב אתה ליתן לו הוי כמסתפקים עדיין בדבר ולכך לא הוי גמר דין עד שיצא מב"ד, אבל בחייבוהו בלשון ברור צא תן לו לא בעי' שיצאו מב"ד והכא לענין שמאים ל"ש ענין חייב או תן לו, מכיון שאמרו שומתן לפני הב"ד בלשון ברור הרי נגמר שומתן כמו לענין עדות שזה הוי גמר דין לאחר שהעידו, וקצ"ע בדברי הש"ך הנ"ל דלענין חייב אתה ליתן לו מועיל יציאה מב"ד מהא דחו"מ סי' ע"ט סעי' י"ג דחייב אתה ליתן לו ויצא מב"ד וחזר ואמר פרעתי ועדים מעידים שלא פרעו לא הוחזק כפרן כיון דלא פסקו למילתי' אשתמוטי קמשתמט עד שיחקרו ב"ד דינו יעו"ש. והא ביצאו הוי גמר דין גמור להש"ך ויש לחלק דשם ביצא אחד מהם והכא ביצאו שניהם מהב"ד. אבל סתימת הדברים משמע אפי' ביצאו שניהם מב"ד כיון דלא אמר צא תן לו לא הוי בגמר הדין, וכ"מ בב"ק ד' ק"ו צא תן לו וטבח ומכר פטור חייב אתה ליתן לו וטבח ומכר חייב וכו' יעוי"ש, משמע ודאי לאחר שיצאו שניהם מב"ד מיירי ואפ"ה לא הוי כגמר דין, ויש לחלק בין גמר דין דהכא לענין קבלה ולענין גמר דין דהתם ואכמ"ל בזה כי הדבר פשוט מאחר שהעידו והגידו שומתן לפני הב"ד הוי כגמר הדין לענין זה שאין יכול מי מהצדדין לחזור מקבלתן אלו השמאים אף שאינם כשירים עפ"י הדין. כי עפ"י הדין צריך שלשה:
אמנם כל זה אם הב"ד הגידו דעתם שצריך ג' שמאים, ואם הצדדים רוצים יכולין לבחור ולסמוך על ב' שמאים או שאמרו סתם שיקחו שמאין והם בחרו להם שנים ע"כ הוי כקבלוהו וכמו בבאו לפני יחיד לדון דהוי כקבלוהו לב"ד כדאי' בירושלמי הובא בש"ך חו"מ סי' ג' אבל אם הב"ד אמרו להם שכך הוא הדין שיבחר להם כל אחד בקי בשומא. ושני הבקיאים ישומו אף שהצדדים בחרו להם כל אחד בקי אין זה קבלוהו כלל דכיון שהב"ד הגידו להם שכך יעשו דומו שכן הוא הדין ועכ"פ לא עשו כלום רק מה שאמרו להם הב"ד ע"כ לא הוי כלל כקבלוהו רק כאילו הב"ד בעצמם לקחו ב' בקיאים לשומא וכיון דעפ"י שורת הדין צריך שלשה יוכל כ"א מהצדדים לבטל שומתם ויבחרו הב"ד בעצמם ג' בקיאים ועפ"י שומתם כן יקים ואותן השנים אין יכולים עוד להצטרף כלל, מאחר שכבר אמרו פעם אחת שומתן עביד אינש לאחזוקי בדיבורו כדאי' בחו"מ סי' כ"ז סעי' י"ב כן נלענ"ד בזה:
ובדבר הספק השני הנה אם היו שותפין שוה בשוה שורת הדין שכל אחד יעסוק יום אחד אם אפשר בזה שא"צ להתעסקות שניהם יחד כדמשמע מתוס' ב"מ דף ס"ט ד"ה דאמרו אינשי דאי לית לי' בהמה לדידי' א"צ לטרוח בבהמה של שותפות בכל יום אלא כל אחד יטריח ביומו יעוי"ש, אבל כשיש לזה ג' חלקים ולזה רביע שורת הדין שזה שיש לו ג' חלקים יעסוק ג' ימים בשבוע, והשני יום אחד, וכן יחזור חלילה, ומה שטוען מי שיש לו חלק רביע שבשום אופן לא ירצה להשכיר עצמו ליום אחד אינו טענה להכריח את שכנגדו שיעסוק ג' שבועות שהרי יוכל מי שיש לו חלק רביעו לעסוק בעצמו יום אחד וגם פועל יוכל לשכור רק שירצה יותר שכירות ומה לו להשותף השני בזה, וע' בחו"מ סי' קע"א סעי' ב' דכל שאין בו כדי שכירות יום לזה ושכירות יום לזה. הוי כאין בו דין חלוקה כי אין פועל נשכר פחות מיום אחד יעו"ש ומשמע דליום אחד פועל נשכר. ואף שאפשר שלענין פעולה זו התעסקות בפאבריק אין פועל נשכר ליום אחד רק לשבוע מכ"מ אין הדבר מפורש, ובשגם הרי בעל הג' חלקים טוען שיתעסקו שניהם ביחד או שבעל חלק אחד בעצמו יעסוק יום אחד וא"צ להשכיר פועל לזה אף שזה טוען שלא יוכל לעסוק בעצמו מכ"מ אין כדאי להכריח את שכנגדו שיהי' חלוקה בשבועות דבר שלא מצאנו לענין זה: