אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן ח

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן ח

סימן ז

לראשי מועצת העדה דק"ק בוטשאטש ובראשם הג' הנכבד הר' יצחק כ"ץ נ"י ולכבוד הרב הג' החריף ובקי מו"ה ארי' ליבוש גלאנצער נ"י יקרתם נדבר: השו"ב אשר חתם א"ע בכתב:

כרותה לראשי המועצה שמקבל עלי' בשבועה ג' חיובים אשר הטילו על השו"ב וא' מהם שלא ישחוט בלתי כתב צעטיל מהנאמן ונתברר ששחטו לקצב א' ב' עגלים בלתי כתב ושאלתם אם יוכשר עוד להיות שו"ב והנה לשון הכתב קבלה מן השו"ב שלשה החיובים המבוארים למעלה קבלנו עלינו באלה ובשבועה ובעונש ששחיטותינו תהי' נבילה בלי שום טענת אונס וכו':

והנה מה שיש לדון בזה מחמת שכתבו ששחיטתם תהי' נבילה דביו"ד ס' ר"ה סעי' ב' הביא פלוגתא בזה באמר כן דרך קנס דיש אוסרים ויש מתירים ורמ"א ז"ל סיים ע"ז דבע"ה יש להתירו ועי' ש"ך שם דכ"ע עתה כעי"ה. והנה שורש דברי האוסרין כתב ש"ך סם מקורם מריב"ש דכמו דב"ד יכולין לגזור על אדם דרך קנס שיהי' פתו ויינו אסור ה"נ יחיד שיקבל ע"ע כן דרך קנס. אמנם רמ"א ז"ל שסיים דבע"ה יש להתירו נראה דלא חשש לסברת הריב"ש דהא לריב"ש אין הבדל בזה בין ת"ח לע"ה וכ"נ להדיא בט"ז שם רק חשש לדברי הריב"ש בצירוף דברי רשב"א ובכל מתפיס בדבר האסור צריך ע"ה שאלה ונהי דבסעי' א' הביא רמ"א די"א דוקא באוסר עלי' אשתו צריך שאלה במתפיס בדבר האסור ולא בשאר דברים מכ"מ כאן באמרו דרך קנס חשש לדברי רשב"א בצירוף דעת ריב"ש דצריך שאלה עכ"פ לע"ה. ובהיות כן נראה דזה דוקא באומר שיאסור יינו ופתו אבל בנ"ד שאסר שחיטתו כנבילה הרי אין חשש בזה רק לריב"ש שאדם אוסר עלי' כמו ב"ד וב"ד הרי יכולים לגזור על א' שיהי' שחיטתו אסורה לכל אבל חומרת רשב"א מטעם מתפיס בדבר האסור לע"ה הרי בנ"ד שאסר שחיטתו על אחרים לא חלה השבועה כלל מצד דהוי דבר שלב"ל ואין אדם אוסר דשלב"ל על חבירו כמ"ש בשעה"מ פ"ד מ"ה נדרים הביאו בפ"ת יו"ד ס' רי"ד ומצד חומרת ריב"ש בעצמו לא חשש רמ"א כלל. וראי' לזה דהרי לריב"ש האיסור היא כמו יחיד שקבל חרם ונידוי ע"ע כמבואר להדיא מדברי ריב"ש בתשו' ס' תל"ב ובכה"ג אינו מועיל שאלה כלל רק הי' צריכין עשרה להתירו כדאי' ביו"ד ס' של"ד סעי' ל"ד דנדה לעצמו צריך עשרה שיתירוהו וע"כ דרמ"א לא חשש רק לדברי רשב"א בצירוף חומרת הריב"ש וכיון דע"י שאלה בשלשה אזדא לי' חומרת הרשב"א אין לחוש עוד. אלא דבנ"ד יש לומר נהי דלאחרים מותר שחיטתו לעצמו יהי' אסור דהא אדם אוסר דשלב"ל ע"ע. מיהו יש לומר דכיון דלאחרים לא לא איתסר גם לעצמו שרי מטעם נדר שהותר מקצתו הותר כלו ובשעה"מ פי"ב מ"ה נדרים מסופק בזה דבכה"ג דלא חל הנדר כלל אם שייך נדר שהותר מקצתו הותר כלו ועכ"פ בנ"ד דחומרא בעלמא היא דצריך שאלה י"ל דבזה סמכינן אהא דנדר שהותר מקצתו הותר כלו וע' בש"ך יו"ד ס' ר"ה ס"ק ז' שכתב דבלשון איסור א"י לאסור על אחרים ואעפ"כ ע"ע אסור אם לא אמר כיי"נ יעו"ש נראה דבכה"ג דהנדר לא חל כלל ל"א נדר שהותר מקצתו הותר כלו. מכ"מ יש לומר דוקא שם דע"ע אסור מה"ת דהרי אמר לשון איסור דהוי נדר גמור לא סמכינן בזה על נדר שהותר מקצתו הותר כלו אבל הכא דלא אמר רק שיהי' נבילה דמשורת הדין הוי מתפיס בדבר האסור רק מצד חומרי' הצריכו שאלה שוב סמכינן בזה על נדר שהותר מקצתו הותר כלו וע' בדברי תשו' הגאון בעל חו"ד ז"ל שהעתיק בד"ק ה' שחיטה סי' ס"ק א' כתב ג"כ דכל ענין שהצריכו שאלה לע"ה הוא בדאפשר אבל בדאי אפשר אין קפידא יעו"ש שפלפל רק מחמת שאמר נמי לשון איסור אבל בנ"ד לא כתוב לשון איסור כלל וגם יש לומר כיון דקבלת השו"ב ע"ע הי' עפ"י רצון ראשי המועצה ובכתב שלהם נכתב שבאם יעבור א' מהשו"ב על שביעתו תהי' שחיטתו נבילה כ"ז שירצה הב"ד מסתמא השו"ב שחתמו על זה היו ג"כ כוונתם שתלוי ברצון ב"ד ולא ניחא להו לב"ד לעשות שחיטתו נבילה:

אך יש לדון בזה מחמת שעבר עכ"פ על השבועה שהרי נשבע שלא ישחוט בלי כתב מהנאמן ועבר ושחט ואף דחשוד על איסור א' אינו חשוד על השחיטה מכ"מ בנ"ד כיון דנשבע שלא ישחוט הוי כחשוד לאותו דבר כיון דהעבירה הי' מעין שחיטה כמ"ש בתשו' הרא"ש הובא ביו"ד ס' א' סעי' י"א בהטילו הקהל חרם שלא ישחוט דהוי כחשוד לאותו דבר. אמנם בפר"ח ותב"ש הקילו נמי בהאי דינא דתשו' הרא"ש ובפר"ח כתב הטעם דחשוד על השבועה וחרם אינו חשוד על נבילה וטריפה דחמיר טפי. והנה שם בחרם מיירי וה"ה לשבועה וכ"כ בתשו' תפ"צ יו"ד ס' א' אבל יש לדון בזה דחרם יש לומר דקיל מנבילה אבל שבועה דעובר בלא תשא וכל העולם כלו נזדעזע וגם יש בזה משום לא ינקה יש לומר דחמיר טפי מנבלה ואין לומר דלא תשא ולא ינקה היא רק בשבועה דלעבר דיצתה שבועה מפי' לשקר ולא בשבועה דלהבא דהרי בתוס' שבועות דף ל"ו ד"ה ה"ג כתבו להדיא דשבועה דהוי איסור חמיר דחשיב ביומא חייבי כריתות ולא תשא עמהן ולקמן נמי אמרינן שנזדעזע כל העולם כשאמר הקב"ה לא תשא יעו"ש והרי שם ע"כ בשבועה דלהבא מיירו שבועה לא אוכל לך ואפ"ה יש בזה חומר דלא תשא והוי כחייבי כריתות וכן מבואר להדיא בנדרים י"ח אלא משום דכתיב בה בשבועה לא ינקה ושם בשבועה דלהבא מיירו הרי גם בשבוע דלהבא יש חומר הנ"ל ולכאורה הוי כאיסור כרת וחמיר טפי מנבילה דהוי רק בלאו:

אכן נראה דלענין חשוד על חמור חשוד על קל כל שיש איזה חומר בקל יותר מבחמור שוב אינו חשוד עלי' כמ"ש להדיא רמב"ן בהלכותי' לבכורות דף ל' בהא דאמרינן שם חשוד על חמור חשוד על קל וז"ל וכי אמרו רבנן אינו נחשד אלא בדבר זה לבד ה"מ בדחמורא מיני' א"נ קילא מינה ואית בה אנפוי דחומרא כגון הני דקתני במתני' שביעית ומעשרות דהאי בני חומה וכן מעשר ושביעית כיון דקא מיתסרא ולית לי' פדיון דאיכא למימר ע"ה חמירא לי' וקילא לי' האי וכו' יעו"ש א"כ הכא כיון דעכ"פ שבועה קילא לענין זה מנבילה דשבועה איתא בשאלה ונבילה ליתא בשאלה החשוד על שביעה אינו חשוד על נבילה וע' תשו' נוב"י מה"ת או"ח סי' קי"ז כתב להדיא דשבועה קילא מנבילה משום דישנה בשאלה יעו"ש. וכה"ג אמרינן בחולין ק"א וממאי דטומאת הגוף חמורא דלמא טומאת בשר חמירא דלית לי' טהרה במקוה יעו"ש אף דטומאת גוף בכרת וטומאת בשר רק בלאו ואף דבנ"ד יש לומר דשבועה זו ליתא בשאלה כיון דנשבעו לתועלת חברו בשביל טובה שעשו להם (וגם שנשבעו יחד יש לומר דהוי כעד"ר כמ"ש מהרי"ק הובא ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ"א ובחידושי מ"ק לסוטה דף נ"ז הבאתי כעין זה מירושלמי עיי"ש.) ומ"מ לענין קילא דישנו בשאלה כיון דעכ"פ שם שבועה איתא בשאלה גם שבועה דליתא בשאלה קיל כמ"ש טורי אבן בר"ה כ"ח דגם נזיר שמשון מגלח לצרעת משום דעשה דוחה ל"ת ועשה שישנו בשאלה אף דנ"ש ליתא בשאלה כיון דשם נזירות איתא בשאלה וכן משמע מדברי פנ"י עה"ת פ' מצורע שהוכיח מסוגי' דיבמות דעשה דוחה ל"ת שישנו בשאלה אף שאינו בעידנא ומיישב בזה קושי' תוס' פסחים פ"ה ד"ה בשבירת עצם שהקשו בהא דהו"א דדחי עשה דואכלו בשר ל"ת דשבירת עצם דאינו בעידנא משום דפסח איתא בשאלה יעו"ש והא שם לאחר שנשחט ונזרק דמו כהלכתו דליתא שוב בשאלה כמ"ש תוס' כריתות י"ג וע"כ דסובר כיון דשם פסח איתא בשאלה קיל וכהט"א הנ"ל וה"ג בנ"ד:

ומה שהחמיר החו"ד ביו"ד סי' א' בהאי דסעי' י"א מטעם כל מילי דא"ר פ"ת אעל"מ ועי"ז יהי' שחיטתו נבילה כבר השיגו עלי' בתשו' חת"ס יו"ד סי' ו' בארוכה דלהלכה קי"ל כמ"ש תוס' דבאיסור שבדה מלבו ל"א האי כללא והא דכ' מרדכי בנשבע שלא ימכור והביאו בחו"מ ס' ר"ט במכורה שאני משום דע"י שבועה סילק כוחו מזה ול"ש כן לענין שחיטה יעו"ש: ובחדושי לתמורה כתבתי עוד טעם דבשבועה ל"א דלא מהני דהנה משמעות הסוגי' שם לרבא הא דלקי משום דעבר על מימרא דרחמנא כראה דאם עי"ז דנימא לא מהני לא יוכלו לעשות העונש בכה"ג ל"א דלא מהני רק דבאמת לא נפטר מעונש. והנה נראה דבשוגג ל"ש לומר שיחוייב עונש דרמא רחמנא על שוגג משום דעבר על מימרא דרחמנא דזה ל"ש בשוגג רק במזיד, דבשוגג רק אם מהני מעשי' חייב בעונש כגון בקרבן וראי' לזה מהא דאמרינן בקידושין דף נ"ד וכי מאחר דאין מתחלל קרבן אמאי מחייב והקשה במקנה שם נימא משום דעבר על מימרא דרחמנא כדאמרינן בתמורה דף ו' ונראה באמת מזה כמ"ש דבשוגג ל"ש לומר כן לענין קרבן רק במזיד והשתא נראה דבכל הני דתמורה דדן בש"ס שם מענין אעל"מ היא רק בדברים שבשוגג אינו מביא קרבן רק במזיד מתחייב מלקות וכדומה בזה אמרינן אעל"מ כיון דמשפטי התורה על העובר לא יעדרו אף אם נימא דלא מהני אבל בשבועה דשבועת ביטוי בשוגג אית בה קרבן ואם נימא דלא מהני א"כ ע"כ בשוגג לא יצרך להביא קרבן ולא יוכלו לעשות כמשפט התורה בזה לא אמרו דל"מ וכיון דבשוגג מהני ה"ה במזיד ודוק בתמורה שם בכל הסוגי' דלא מיירי כלל מענין שחייבים עלי' קרבן בשוגג:

אמנם כ"ז משורת הדין שאין לחשבו כחשוד לנבלה אבל עכ"פ הרי עבר על השבועה ואף בקיבל ע"ע בכתב ואף אם רק בחת"י העיקר להלכה דהוי עכ"פ יד לשבועה כמ"ש בתשו' חת"ס יו"ד סי' רכ"ז וכ"כ בדע"ק יו"ד סי' ב' ס"ק א' וכ"כ הרי"ם ז"ל בתשובה. ואף דבכתב נכתב לשון עבר קבלנו עלינו השבועה הנה מלבד דיש בזה משום הודאת בע"ד גם לענין איסורא וע' כב"י מה"ק סי' ל' אבל בלעדי זאת כבר כתב בתשו' תשורת ש"י סי' כ"ה דהא דצדדו המחברים קילות בלשון עבר היינו באמרו או כתבו שכבר נשבעו אבל לשון קבלנו היינו נמי שמקבלים עליהם עתה כמו בשטרי מכירה דידן דכתב מכרתי והוי שטר קנין דלשון מכרתי הוא נמי כלשון אני מוכר וכמ"ש הר"ן להוכיח מלשון המקרא נתתי כסף השדה יעו"ש שהאריך בזה ובאמת שא"צ להביא ע"ז ראיות מרחוק שהרי הדבר מפורש ביו"ד סי' רנ"ו להדיא במשביע חבירו והוא ענה אמן או קבלתי עלי שבועה זו הוי שבועה גמורה הרי דלשון קבלתי מועיל כמו אני מקבל עלי וכ"ה ביו"ד סי' רל"ז קבלתי דבריך ופלא על תשורת שי שלא הזכיר מדבר מפורש וע"כ בנידן דידן ודאי עבר על השבועה. ואם כי הוחזק לאדם כשר ובכה"ג יש לדונו קצת לזכות אולי משגה הי' לו או איזה הוראת היתר שהורה לעצמו אבל הרי עכ"פ עבר עבירה חמורה קרוב למזיד וצריך לקבל ע"ע תעניתים ואם חלוש הוא יפדה א"ע בממון וע' או"ח ס' של"ד וכ"כ בתשו' תפ"צ יו"ד סי' א'. ויש לקנסו נמי בהעברה לזמן אבל לאשר כי מאז עד עתה כבר עברו כמה ירחים שלא שחט ע"כ לפי ענ"ד עפ"י שורת הדין להשיבו על כנו. אך באופן שיקבל מחדש קבלה מרב והעדאה משו"ב וכן מאז ראיתי לרבני קשישאי כשהי' שאלה על שו"ב שעשה שלא כהוגן הצריכהו לקבל קבלה מחדש על ידועותו בהלכות ועל בקיאותו בבדיקת הסכין ובדיקת הריאה. ומצאתי סמך וראי' לזה מהא דאמרינן בפסחים דף ג' בהנהו תלתא כהני ח"א הגיעני כזנב הלטאה דבדקו אחרי' ומצאו עלי' שמץ פסול ופריך הש"ס והא תני' אין בודקין מן המזבח ולמעלה ומשני ואבע"א שאני התם דאיהו דארע נפשי' וברש"י והצריך בדיקה אחרי' וגלה שלא בדקוהו יפה בתחלה יעו"ש והרי גם שם הא דאמר הגיעני כזנב הלטאה היא דיבור שלא כהוגן אבל אין בזה ענין לחוש עלי' דאינו כהן לאחר שבדקוהו ב"ד בטרם עלותו לכהונה והעידו עלי' שהוא כהן ואפ"ה ע"י דארע אנפשי' חששו גם לזה מכ"ש בנ"ד דיש לחוש שמא שכח ובפרט שהי' זמן רב באשכנז ואולי לא עסק שם כלל בה' ובמעשה אומנתו וארע אנפשי' בזה שעבר על הכתב ע"כ אין לו לשחוט ולבדוק עד שיביא כתב קבלה והעדאה מא' מרבנים הסמוכים לשם ומשובי"ם של העיר שיקבל מהרב שם יקבל העדאה משו"ב ואז ישיבוהו על כנו כבראשונה כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה