שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן ז
לכבוד ידי"נ הרב הגדול החריף ובקי חו"פ בנש"ק מו"ה:
אליעזר האגער שליט"א (כעת הגאבד"ק וויזניטץ יצ"ו):
א):
ע"ד אשר הקשה לפימ"ש תוס' מנחות פ"ו עפ"י שיטת רש"י דענין הדלקת נר מערבי בשחרית אם מצאו שכבה היא תיקון חכמים זכר לנס שהי' בימי שמעון הצדיק דלרש"י ז"ל תמיד דכתיב במנורה קאי על לילה א"כ האיך עשו בשבת ואין לומר דבשבת לא היו מדליקין דהא בירושלמי ר"ה ופ"ק דמגילה איתא דתני ר' חייא סדר התמיד הוא בין בחול בין בשבת והוא קושיא חמורה. ולחומר הקושי' הי' כראה דבשבת הי' מדליקין בבוקר ע"י קטן שהגיע לחינוך דהא הדלקה לאו עבודה רק דאפ"ה אין להדליק ע"י קטן כמ"ש המנ"ח מ"ע צ"ח דאין עושין מצוה דאורייתא ע"י קטן דלאו בר מצוה הוא אבל הדלקת נר מערבי בבוקר שהיא רק תקון חכמים זכר לנס שפיר אפשר ע"י קטן שהגיע לחינוך כמו לענין מגילה דקטן מוציא הגדול לדעת כמה פוסקים כיון דכל עיקר המצוה מדבריהם ועי' באו"ח ס' תרפ"ד ומג"א שם ואף דאסור למיספי לקטן איסור בידים מכ"מ הכא דדרך חינוך מצוה הוא שרי כעין שכ' תוס' פסחים פ"ט ד"ה וניתי כהן קטן. אבל בירושלמי מגילה הוכיח שפיר דמכשירין דוחין שבת בלילה מדאיתא בתמיד דהעמידו עושי חבותין להעמיד חבותין בלילה היינו להחם חמין לרבוכה דתני רי חייא דאף בשבת כן דאין לומר דבשבת נעשו ע"י קטן דשם אפשר לעשות ביום ולא הותר לצוות לקטן לעשות איסור רק במקום מצוה דאי אפשר בענין אחר: וכעין קושי' הנ"ל העירותי מאז ע"ד הב"י ה' חנוכה לא' מתירוצי' שם דהחליקו הפך לח' חלקים והדליקו בכל לילה חלק שמינית מהשיעור הצריך ודלק כל הלילה בנס ובשעת הדלקה לא הי' רק שמינית השיעור ועי' פר"ח שם וקשה להו דסמכו על הנס לענין גוף המצוה דאי אפשר לפימ"ש בתשו' שבו"י דח"ש נמי קצת מצוה אית בי' וכיון שלא הי' להם שמן רק ליום אחד מוטב הי' להם להדליק בח' ימים לעשות בכל יום קצת מצוה אבל האיך עשו בשבת דהא בתוך ח' ימים הי' ג"כ שבת והאיך הדליקו בשבת דפשיטא כשאין שיעור הצריך לשמן אסור להדליק בשבת דלא ניתן לדחות רק כשעושין כדין ולא משום קצת מצוה דחצי שיעור וגם לא יתכן לסמוך על נס במקום חילול שבת דאורייתא דלענין ביטול גוף המצוה הרי אשכחן לפעמים שביטלו חכמים מ"ע בשוא"ת כמו תקיעת שופר אבל לא בקום ועשה וגם ע"י קטן אי אפשר דהא הדלקת נר בערב היא מצוה דאורייתא ואי אפשר ע"י קטן כמ"ש במנ"ח הנ"ל דמצוה דאורייתא ע"י קטן לאו כלום היא. ואפשר דהדליקו ע"י שני כהנים או זרים דכשרין להדלקה דשנים שעשאוהו פטור אבל אסור מדרבנן ובמקום מצוה ובפרט במקדש לא גזרו אבל לפי דברי המקו"ח בהגהותיו לאו"ח ס' רס"ו שנים שעשאוהו אסור מה"ת רק דחיוב כרת וחטאת ליכא הדק"ל ואולי יש לומר שהי' עומד שם המדליק ורואה אם השמן נתמעט ואין נס בעודנו דולק יוסף שמן טמא שהי' להם דהא טומאה דחוי או הותרה רק דרצו לעשות בטהרה כמ"ש הפנ"י וע"ז הי' הנס אבל עכ"פ אם יראו שאין נס יוסיפו שמן טמא ויועיל למפרע אף שלא הי' בשעת הדלקה כשיעור כדאי' במנחות פ"ט מלמטה למעלה שיעורו ועי' מנ"ח מ"ע צ"ח הנ"ל אבל לפי דברי הפר"ח דלא הי' אפשר בשמן טמא שנמצא אז אצלם דטומאת מגע זב לא הותרה בצבור ונכרים מגעי זבין הן יעו"ש א"כ גם בזה אין עצה והדבר צ"ע: ב):
וע"ד קושיתו ברש"י ע"א נ"ב בהא דהקדשנום שחזרו ומשחו בשמן המשחה הא מה"ת לא הי' צריכים משיחה דמדאורייתא אין אדם אוסר דשא"ש ולא יצאו מקדושתן רק מדרבנן והאיך משחו בשמן המשחה דסך לבהמה וכלים פטור אבל אסור ועי' כריתות ו' הנה בפשוט יש לומר דבקרא דסיכה ונתינה כתיב בשר אדם ובהמה וכלים אסור מדרבנן וכיון דמדרבנן יצאו מקדושתן שפיר מותר למשוח כיון דכל האיסור דרבנן. אבל העיקר נראה דהא דאמרו חז"ל עע"ז פטור היינו דבאמת מצד איסור סיכה ליכא איסור כלל דעל בשר אדם כתיב רק דממילא אסור משום מעילה דבשמן המשחה מלבד איסור סיכה ונתינה דכתוב בקרא לא גרע משאר קדשים דיש בהן מעילה וכ"כ המנ"ח מ"ע ק"ח א"כ בסך על בהמה וכלים נהי דכרת דבל יוסך ליכא אבל מעילה איכא ואפילו היכא שאין לו שום הנאה מזה שסך על בהמה אכתי אסור מדין מעילה דפגם ולא נהנה ג"כ אסור כדאי' במעילה י"ח ועמ"ש במנ"פ ליו"ד בשירי מנחה שם ס' ש"א והיינו דאמרינן סך בהמה וכלים פטור אבל אסור מדין מעילה ולפ"ז נראה דלסוך כלים קדושים ליכא איסור כלל דכל לצרכה של קרבן ל"ש מעילה כמ"ש תוס' פסחים דף ס"ו ד"ה והא קעביד בשם הירושלמי ועכ"פ צורך הקדש הוא כיון דמדרבנן צריכין משיחה:
וזה מקרוב הי' אצלי בשאלה ס' שו"ת אבני נזר יו"ד מהגה"ק מסאכטשוב זצ"ל וראיתי שם ס' שי"ג דכ' דלא מצא בשום מקום שיהי' דין מעילה בשמן המשחה רק איסור נתינה וסיכה על זר איכא ולא מעילה יעו"ש ותמהני דבש"ס כריתות ה' אמרו ומשום מחלוקת נמעול בשמן המשחה משמע דאיכא דין מעילה וכן בכריתות דף ו' דאמר אהרן שמא מעלתי בשמן המשחה ועיי"ש ברש"י דנתן שמן יותר מדאי יעו"ש ולשנא דמעילה משמע איסור מעילה ובהגהותי כש"ס כריתות ה' כתבתי דהא דפריך הש"ס ומשום מחלוקת נמעול בשמן המשחה ולא קאמר טפי איסור כרת דלא יוסך ומעילה הוי רק לאו למאי דקי"ל הזיד במעילה באזהרה ואפילו לרבי דהזיד במעילה במיתה הא מיתה ביד"ש קיל מכרת כדאי' בפסחים ל"ב ובכ"ד ועוד דתוס' שם בפסחים פ"ג כתבו דוקא באכילה איכא מיתה ולא בהנאה עיי"ש. אמנם הדבר נכון דהא באמת סיכה של מלכים וכהנים לכ"ע סגי בכ"ש כדאי' בכריתות ו' אבל למימשך מלכים וכהנים סגי בכ"ש כמו שפירשו תו"י שם וא"כ אפשר למשוח בכ"ש למ"ד סיכה בכזית והיינו לפי שיטת רמב"ם פ"א מכה"מ ועי' מנ"ח מ"ע ק"ח א"כ אין בזה איסור כרת רק איסור חצי שיעור דאסור מה"ת ולשיטת הח"צ אסור רק מדרבנן דח"ש רק באיסורי אכילה עיי"ש בח"צ ס' פ"ו אבל מעילה דהיא בשוה פרוטה אף שאין בו כזית דשמן המשחה דמיו יקרים אפילו כ"ש שוה פרוטה והוי לאו דמעילה ממש וחמיר טפי מאיסור סיכה דכ"ש למ"ד סיכה בכזית וא"ש, והא דחש אהרן שמא מעל בלא"ה ניחא דאיסור סיכה ל"ש בי' דלאו זר הוא:
ובמ"ש לעיל דאפשר להדליק המנורה ע"י שנים לא תקשה דא"כ בכל עבודה שדחה שבת הא אפשר לקיים שניהם וכבר העיר בזה בס' מעיין החכמה אבל יש לומר דשבת הותרה ואף דאפשר לקיים שניהם דוחה מה"ת כמ"ש תוס' מנחות מ' ד"ה כיון לענין כלאים בציצית רק מדרבנן ובמקדש לא גזרו ובתשו' בי"צ או"ח ס' ל"ה כ' לתרץ קושי' מעיין החכמה הנ"ל דאין כהן רשאי לסייע בעבודה רק הולכת איברים לכבש מחמת גודל המשא התירו בב' כהנים יעי"ש אבל לענ"ד ז"א ועי' בתוס' רעק"א למשניות פ"ב דיומא מ"ה הביא מרש"י שם בסוגי' דלרבנן דראב"י המעלה איברים מן הכבש למזבח הי' מקטירן ועי' מנ"ל פ"ד מתמידין ולפ"ז פר שהי' הולכת הרגל בשנים הי' ג"כ ההקטרה בשני כהנים והקרביים והסולת והיין הי' בשלשה ועי' תוי"ט פ"ב דיומא מ"ז ד"ה הרגל ומוכח להדי' דב' כהנים הי' רשאין לעשות עבודה אחת דהא הרגל הי' אחד וב' כהנים מקטירין אותו וכן הסולת והיין הי' בכלי אחד ונסתר תירוצו של בי"צ הנ"ל וע"כ כמ"ש לעיל: