שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן ו
שוי"ר לכבוד הרב הגה"צ החריף ובקי בחד"ת מו"ה צבי חנוך הכהן נ"י אבד"ק בענדין:
ע"ד השאלה אודות חשש פצוע דכא וז"ל השאלה איש א' הי' כו נקב בגיד למעלה מהעטרה לצד מטה לארץ והרופא תפר הנקב ועשה חתך על אורך הגיד ועשה נקב מחדש על העטרה למעלה ומשך הצבורין לנקב החדש אשר דרך בו מטיל מים ובעת שמטיל מים הולכין טיפין טיפין גם מהחתך שעשה הרופא בשני מקומות ויש להסתפק אם מותר לו לדור עם אשתו עכ"ל השאלה. והנה לא פירש אם הנקב שהי' לו בתחלה הי' בבירור ע"י אדם או קוץ או הי' ע"י חולי ביד"ש או הדבר ספק, שבכה"ג יש צד גדול להקל על הנקב שבגיד שהי' מאז וגם בספק יש מקוה להקל דרוב הפוסקים מקילים דע"י חולי הו"ל כביד"ש וגם בספק יש טעמים להקל ועמ"ש בספרי מ"פ לאה"ע סי' ה' בתשובה שם, אך כ"ה מתשובת הגאון מפולטוסק שהעתיק כת"ה שלא דיבר כלל מזה שהי' הנקב מתחלה ביד"א, והרה"ג הנ"ל האריך דיש צד להקל עפ"י שיטת הר"א ממיץ דניקב הגיד דפסול היינו רק לבוא בקהל את הוולד הנולד מחשש ממזר אבל הוא גופא מותר לבוא בקהל דאינו כרות שפכה, והנה לפלפל בזה אך למותר כי מה כוחינו יפה להכריע נגד רוב פוסקים החולקים על הרא"ם, אך הב"ש ס"ק ט' כתב דצ"ע אם כופין להוציא בכבר נשא ובתשו' חת"ס אהע"ז סי' י"ד כתב בפשיטות בשם הב"ש דאם ניסת בהיתר ל"ת וצ"ע דהב"ש לא החליט הדבר ובאמת הדבר צ"ע כיון דרוב הפוסקים חולקין על ר"א ממיץ האיך רשאי לדור עמה לסמוך ע"ד יחיד ואף אם הי' ספיקא דדינא ממש כנראה מלשון הב"ש שאינו דעת יחיד כיון שהובא במרדכי ואגודה וסמ"ג מכ"מ אכתי סד"א לחומרא, ואולי סובר הב"ש דכיון דמה"ת וודאי ממזר לא יבא אבל ספק יבוא ה"ה בפ"ד כן דג"ז בכלל קהל וודאי והדברים עתיקין, ואף לזאת צ"ע דנראה דגם ספק ממזר דשרי מה"ת היינו בספק במציאות ולא בסד"ד כמ"ש כה"ג המכ"ל בה' טומאת צרעת ריש פ"ב דאף דספק נגעים טהור היינו בספק במציאות ולא בספק דדינא ואולי יש טעם קצת להקל עפ"י שיטת הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' איסורי ביאה דפצוע דכא דאסור לבוא בקהל ועובר בלאו היינו דווקא בקידושין ובתשו' חת"ס אה"ע סי' י"ז שהאריך שם בביאור דברי הראב"ד בהשגות מוכח דסובר דבפ"ד שקידש אשה בטרם שנעשה פצ"ד ואח"כ נעשה פ"ד ליכא לאו כיון דאינו מקדשה עכשיו יעוי"ש ונהי דנימא דאיכא עכ"פ איסור תורה כיון דעכ"פ ליכא לאו יש צד להקל בספק איסור גרידא כיון דאיקלש איסורא ואינו בלאו וע' שו"ת כח שור שחילק לענין גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת בשוא"ת אבל לא בקו"ע דכל דליכא לאו רק איסורא בעלמא אף דאסור מה"ת דחי אף בקו"ע א"כ גם לענין ספק יש לחלק בכה"ג (אך בגוף דברי החת"ס הנ"ל צל"ע דלכאורה נראה כיון דבאמת בקידושי חיי"ל ליכא איסור מה"ת רק דבעל ולא קידש אינו לוקה רק בקידש לוקה אח"כ על הבעילה א"כ יתכן דגם באם הקידושין הי' בהיתר ממש כיון דעכשיו הביאה לאחר קידושין לוקה גם להרמב"ם ואולי י"ל דתלוי בפלוגתא דקמאי בהא דאמרינן ב"מ ע"א בגר דמשלם הריבית כדי שלא יאמרו ושיטת הראשונים שם דבריבית שעלו לאחר שנתגייר אינו משלם דהוי ריבית דאו' וע' ברא"ש שם וביו"ד סי' קע"א אך בשט"מ שם כ' דאינו ריבית דאורייתא כיון דהקציצה הי' בהיתר בעודו נכרי יעוי"ש, והרי שם גוף הקציצה אינו אסור רק בבא לידי גיבוי לבסוף וע' ב"מ ס"ב ונה"כ יו"ד סי' ק"ע לענין ערב נראה דסובר כן ואפ"ה סובר בשט"מ דאם הקציצה הי' בהיתר הוי כאילו ל"ה קציצה דלא יתכן דבר הנעשה בהיתר יגרום איסור וה"נ י"ל לענין ח"ל בנתקדשה מקודם בהיתר גמור, אך לשיטת רוב הראשונים הנ"ל דהוי ריבית דאורייתא ע"י הקציצה אף שהי' בהיתר גמור כשבעל עתה הוי בלאו ע"י הקידושין דמעיקרא וע' נזיר י"ז בתוס' שם דגם מעשה גמור בהיתר מצורף ללאו שעבר אח"כ בלי מעשה ללקות עליו ותוס' שבועות חולקים ע"ז וע' מנ"ל פ"ג מה' במ"ק וראיתי בתשו' בית יצחק אה"ע סי' ל"ז אות ג' נראה דפשיטא לי' דאף שהקידושין הי' בהיתר בביאה שאח"כ לוקה גם להרמב"ם יעוי"ש ולא הזכיר כלל מדברי תשו' חת"ס הנ"ל שכ' להיפך) באופן באם הנקב הי' בידי אדם אף דאין כופין להוציא ואם ירצה לעשות מעשה לדור עמה כיון שנשאה בהיתר אין בידינו למחות מכ"מ לומר היתר בדבר לסמוך ע"ד הרא"ם צל"ע ואף גם זאת שהב"ח כתב דדעת הרא"ם הנ"ל הוא דווקא בניקב ע"י חולי וסובר דע"י חולה הוי כביד"א רק בניקב יש להקל אבל בניקב בידי אדם גם הוא מודה באופן שלדידן דמקילין בלא"ה בניקב ע"י חולי כהרמב"ם אין נפ"מ בשיטת הר"א ממיץ ז"ל למעשה יעוי"ש א"כ בנ"ד בניקב ביד"א אין לצרף כלל סברת הר"א ממיץ ז"ל, אך מדברי הב"ש הנ"ל נראה להדיא דחולק על הב"ח וגם בניקב ביד"א מתיר הרא"ם וכ"כ בתשו' בית יצחק דמדברי הב"ש וכל המחברים נראה דגם בניקב ע"י אדם מתיר הרא"ם:
ב):
אמנם ראיתי בתשו' הרה"ג מפולטוסק הנ"ל שכתב דאף להחולקים על הרא"ם הכא כיון שהרופא תפר הנקב הוי כסתימה גמורה דמהני לכל הפוסקים. אך הוא חוכך מחמת החתך הארוך שעשה הרופא אח"כ והוי ממש פצוע בגיד ביד"א ע"י ברזל וסכין כמ"ש בב"ש ס"ק ג' וכיון דמ"ר מנטנפנופים מהחתך א"כ לא נתרפא עדיין והרי צריכין להפרישו מאשתו דהוי פצוע בגיד וכמו דאמר רבא פצוע בכולן עכת"ד וכפי הנראה מדבריו דזה אף להרא"ם אסור לבוא לקהל דדוקא ניקב מתיר ולא פצוע וזה הוי פצוע כיון דנחתך ע"י ברזל וסכין, ולענ"ד אין זה מוכרח כלל דהב"ש דכ' דפצוע הוי ע"י חרב וסכין, הנה מדברי הב"ח מבואר דגם ע"י קוץ הוי פצוע וא"כ כיון דהרא"מ מתיר בניקב ע"י קוץ דלא כהב"ח הנ"ל דדווקא ע"י חולי א"כ ה"ה ע"י סכין כן ואם נימא דדווקא ניקב מתיר הרא"ם דזה אינו בכלל פצוע דפצוע היינו חתך ארוך לא ידעתי מנ"ל הא דלשאר פוסקים נראה דסברי דניקב הוי בכלל פצוע, ומדברי הרא"ם מוכח דניקב אינו בכלל פצוע וגם לא בכלל כרות שפכה, ולכאורה הדבר תמוה דמבואר להדי' ביבמות דניקבו הביצים פסול לבוא בקהל וע"כ לומר דהרא"ם מחלק דדווקא נקבו ביצים הוי בכלל פצוע אבל בגיד אין פצוע פוסל כלל רק כרות שפכה וכרות שפכה הוי רק בנחתך דבר לשנים ככל לשון כרות וזה ל"ש בחתך ארוך דעכ"פ לא נכרת לגמרי וכ"מ בנוב"י מהדו"ק אה"ע סוסי' ו' אך בנוב"י קאתי עלה משום פצוע ובנוב"י שם כ' באמת דגם ניקב הוי בכלל פצוע אבל לשיטת הרא"ם ע"כ מוכרח דסובר דבגיד ל"ש רק כרות שפכה ולא פצוע וא"כ גם חתך ארוך כיון שלא נכרת דבר מהגיד כשר וכ"כ בביאורי מהרש"ל שם לסמ"ג ובאמת צל"ע דבריו הקדושים שם שכ' דאף דאמרו דך בכולן פצוע בכולן מכ"מ סתמא דקרא בגיד היינו כרות שפכה ולא הבנתי מה בכך דסתמא דקרא כן דהא דינא הוא דגם פצוע פוסל א"כ ניקב הגיד יופסל משום פצוע, ואולי כוונתו דאף דדך בכולן ופצוע בכולן מכ"מ בגיד עיקר הוי כרות ע"כ פצוע דפוסל היינו דומיא דכרות שנחתך לגמרי חתיכה מהגיד וכן בנפצע חתיכה או נדוך חתיכה אף שמחובר הוי ככרות דפוסל אבל נחתך חתך ארוך שאינו דומיא דכרות אינו פוסל בגיד כלל ועדיין צ"ע בזה, ומדברי מהר"א ששון בביאורו לסמ"ג נראה דסובר בשיטת הרא"ם דדווקא ניקב כשר בגיד דאף דבביצים הוי בכלל פצוע בגיד לא אבל פצוע ממש בגיד אפשר דפוסל גם להרא"ם, וכה"ג מוכח בשו"ע אה"ע סי' ה' סעי' ט' דבחוטי ביצים אין נקב פוסל ומוכח דלא כל הדברים שוים וצל"ע אך אפשר לומר דבנ"ד ל"ה בכלל פצוע דפצוע היינו בכח כמו שצידד נוב"י סי' ו' והכא ע"י הרופא ל"ה בכח וגם כיון דהחתך הארוך נסתם רק נשאר סדקים הוי רק כניקב הגיד דמכשיר הרא"ם בבירור ובאמת הב"ח שסובר דניקב הגיד ביד"א מודה הרא"ם הוא דקשיא לי' על הרא"ם מהא דיבמות ע"ו דחרזי' סולוא בבצים דפסול ולכן מחלק דשם הי' ע"י קוץ אבל לדעת כל המחברים ורש"ל וב"ש הנ"ל נראה דמחלקו בין ביצים לגיד א"כ בגיד כ"ש פסול פצוע רק כרות שפכה א"כ גם חתך ארוך אינו פוסל, ועוד דאפילו נימא דחתך ארוך הוי בכלל פצוע וגם בגיד אסור ול"ד לניקב י"ל כיון דבאמת נתרפא החתך ונסתם רק שמטפטף קצת בב' מקומות החתך וזה הוי רק כמו ניקב דבגיד כשר להרא"ם וכן מוכח בטור סי' ה' דמתחלה כתב דניקבו הביצים אסור ואח"כ הביא בשם הרא"ם דמתיר ניקב בגיד ומדדייק לשון גיד מוכח דלרא"מ יש חילוק בין בצים לגיד, וגם בגוף דברי הב"ש דפצוע היינו מכת חרב כתב הנוב"י סי' ו' הנ"ל דזה גרע מנחתך דנעשה בכח והראה מקום לש"ך יו"ד סי' מ"ד יעוי"ש א"כ י"ל דהחתך שע"י רופא ל"ה בכח ול"ה בכלל פצוע באופן דלשיטת הרא"ם גם בחתך שנעשה מחדש ע"י הרופאים אף דהוי חתך ארוך כיון שנתפר ונשאר רק שני מקומות שמטפטף לא גרע מניקב דכשר להרא"ם בגיד וכרו"ש דפסול בגיד היינו שנחסר ונחתך דבר מהגיד כלשון כרות אבל כל שלא נכרת מהגיד כשר אף בחתך ארוך ובפרט דהכא נסתם ונשאר רק סדקים כ"ש וגם ל"ה בכח כי נעשה ע"י רופא:
ג):
והרה"ג מפולטוסק נ"י מצדד להיתר החתך שנעשה ע"י הרופא וכן הנקב שעשה מחדש עפי"ד הסמ"ג שהובא בתשו' חת"ס יו"ד סי' י"ז דוקא כרתו בפשיעה, דמשמע דע"י רופא לרפאות כשר והביא מדברי הרש"ל ביש"ש שכ' דווקא כשכורתין מחמת חולי שהי' כבר בביציו אבל מה שכורתין עכשיו הרופאים מחמת האבן או שבירת הגוף ויודעין לתקן הדבר היטב ובבירור שיוליד ואינם מקלקלים החיטין ושבילי הזרע והדבר תלוי בחכמת הרופאים אין בידינו לפוסלו כל עיקר והנה באמת דברי הרש"ל ביש"ש נראין כסותרין זא"ז דבדין ח' שם כתב דעדיף חתך הרופאים בדבר חולאת ע"י אבן ושבר מחולאת שע"י חולי בבצים שהוכרחו הרופאים לחותכו ובדין ט' כתב להיפוך שבנחתך ע"י חולי השבר מקרי בידי אדם דאינו מוכרח לחתוך הביצים משא"כ בנולד חולי בבצים ונכרתו הוי כביד"ש ומותר וכבר עמד ע"ז בס' יהושע אה"ע ס' פ"ח וסיים וקל ליישבם והעיקר נראה ביש"ש דאם נחתך ע"י הרופאים בדעת שלימה בכדי שיהא ראוי להוליד כשר יעוי"ש א"כ בנ"ד שכה"נ מתשו' הג' מפולטוסק נחתך מהרופאים בכדי שיוליד יש סעד גדול להתיר, ובתשו' ד"ח אה"ע סי' י"א עמד ג"כ בסתירת היש"ש וכתב לחלק דבדין ט' מיירי שהי' חולי ע"י מכת אדם ולכן ל"מ נחתך ע"י הרופאים וזה צ"ע דכיון דהי' חולה ע"י מכת אדם פשיטא דכבר נפסל ומה יועיל החתך ואולי כוונתו שע"י חולי זו עדיין כ"ה בכלל פסול פ"ד רק עתה ע"י החתך נפסל כיון דתחלתו ע"י אדם משא"כ כשמתחילתו ע"י חולי אף שעכשיו כורתם הרופא כשר ולפ"ז בנ"ד דמתחילתו הי' ע"י אדם אף שנסתם מכ"מ כיון שעשה הרופא נקב מחדש וחתך י"ל דפסול ולהס' יהושע הנ"ל נראה דאין נפ"מ בזה דיהי' מאיזה דבר שיהי' כל דלא נפסל ע"י אדם כגון שנסתם ורק לרפאות כדי שיוליד עשה הרופא נקב מחדש כשר ואולי גם הד"ח יודה בנסתם כמו בנ"ד, וגם מסברא יש כדון דחתך שעשה הרופא לרפאות הוי כביד"ש ואין בזה משום פ"ד דהא אם ישאל לב"ד יאמרו לו שירפא א"ע ע"י הרופא הוי כנעשה מאליו ממש דכשר כביד"ש וכיוצא לזה כ' בפלתי יו"ד סי' ק"י בהא דאמרינן בזבחים דע"ד דאיתיבי' רבא לר"נ אפילו א' בריבוא ימותו כולן דנימא הך דמת דאיסורא מת אף דהמיתה הי' ע"י אדם כיון דמצו' לעשות כן הוי כנפל ממילא יעוי"ש, והא דאמרינן בשבת דף קל"ד אמרה לי אם האי' חלוק דינוקא כו' דילמא מידבק גרדא מיני' ואתא לידי כרו"ש אף דנעשה לרפואה היינו משום דמשמיט אח"כ בחוזק והוי פשיעה, וכן בהא דשבת קל"ה בעובדא דר"א בר אהבה דאתיליד לי' האי ינוקא מהול ואהדרי' אתליסר מהלי עד דעבדי' כרו"ש אע"ג דהי' דבר מצו' למוהלו הא קאמר שם תיתי לי דעברי אדרב ול"ה צריך למוהלו והוי פשיעה באופן שאף שדעת יש"ש הנ"ל אינו מבואר בראשונים ובתוס' משמע איפכא לכאורה דאף שעושין לרפואה פסול כיון דיש לו סעד בסמ"ג וגם י"ל העכשיו שהרופאים "אומנים" שיוליד עי"ז עדיף טפי ועכ"פ חזי לאיצטרופי לדעת הרא"ם הנ"ל דניקב הגיד ל"ה בכלל פסול, א"כ אם נסתם לגמרי הנקב שהי' בתחלה, ואין דנין רק על החתך שנעשה ע"י הרופא והנקב מחדש שלא נסתם א"כ אף בלי שיטת יש"ש וסמ"ג יש היתר לשיטת הרא"ם דבגיד אין פוסל רק כרות שפכה ממש שנחתך ונכרת חתיכה מהגיד אבל נקב אינו פוסל וגם פצוע אינו פוסל וגם בנ"ד י"ל כיון דנסתם רק מטפטף קצת הוי רק ניקב כמש"ל ובשגם די"ל כיון דלא נעשה החתך בכח ל"ה פצוע רק ניקב כמש"ל ולהרא"ם כשר ונוסף ע"ד היתר הסמ"ג והיש"ש דהחתך שמחדש והנקב שמחדש הרי נעשה ע"י הרופאים בכוונה בצירוף כל הנ"ל הנני מסכים עם הרה"ג ופולטוסק לדור לו עם אשתו:
ובמש"ל באות א' מדברי הב"ש דלא ברירא לי' אם כופין להוציא וגם אולי כוונת הב"ש רק דאין כופין להוציא אבל יחוש לעצמו ולא ידור עמה ושו"ר בק"נ פי' הערל אות י"ג נראה דעתו דבנשא בהיתר יוכל לסמוך על הרא"ם ומשמע שם דידור עמה ומוכח שם דגם בניקב ביד"א יוכל לסמוך על הרא"ם: