שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן ה
שוי"ר לכבוד ידי"נ הה"ג המובהק מו"ה שמואל אהרן מיללער נ"י אבד"ק לאבאווע:
קונטריסו בה' תולעים הגיעני במועדו, ובמה שמסופק כת"ר בפרי שהתליע במחובר דלכמה פוסקים וכן איפסק בשו"ע אסור דהוי כשרץ השורץ על הארץ אם גם הפירי כבר עומד ליקצר אם גם אז דינו כמחובר דאסור' ואולי תלוי בפלוגתת הפוסקים בכ"ד בענין כל העומד ליקצר. הנה מה שרצה כת"ה לדייק להיתר מלשון תוס' חולין ס"ז ד"ה דייקא שכתבו לתרץ לשמואל דתולעת שבעיקרי זיתים היינו שבזיתים בעודן מחוברים בעיקרן ורצה כבודו לדייק דכוונתם בשעה שאינו עומד ליקצר, אינו מוכח כלל דכוונת התוס' כפשוטם דהתולעים בפירות ועודם מחוברין, וע' באו"ז סוף פ' א"ט שכתב ג"כ כדברי תוס' חולין הנ"ל בדברים מפורשים יותר ומשם יראה דכוונת התוס' פשוט בעודם מחוברים וראיתי בס' בית דוד על יו"ד סי' פ"ד שהביא בשם הג:' מהרי"פ בהגהותיו על הרי"ף חולין שתמה על הר"ן שכ' בסוף אינו דשמואל מתרץ דה"ה לפירי גופי' אלא דחדא מינייהו נקט דבין הכי ובין הכי מחובר לקרקע הוא והקשה מהרי"פ ע"ד הש"ס שם דקאמר הא באילני והא בפירי דלמה באמת אסור באילנא כיון דבפירי מותר אף שמחובר ומתרץ מהרי"פ דשאני פירי דעומד ליקצר וכתלוש דמי ובס' בית דוד הקשה עליו דניחוש שהתולעים נתהוו בטרם שנגמר הפירי ולא הי' עומד עדיין ליקצר יעוי"ש ונראה דפשיטא לי' דלשמואל גם בפירי העומד ליקצר אסור ובגוף דברי מהרי"פ וגם בדברי הר"ן הנ"ל דמשמע דסובר דהא דאסור תולעת שבאילן משום דהאילן מחובר תמה בס' ב"ד דפשיטא דאף תולעים שנתהוו בעצים תלושין אסור אף בלא פירש דדוקא תולעים שבאוכל ומשקה מותר ולא בעצים וכדומה שאינם אוכלים יעוי"ש, ואם שראייתו שם מהא דלא לישפי איניש משום דפירש על הקשין מוכח דכל דאינו פירי הוי פירש תמוה דהא גם בפירש מתמרא לתמרא מבעיא לש"ס דאסור אף דפירי שבתמרה זו מותר מכ"ש בפירש מאוכל לקשים אבל תולעת הנולד בקשים אי בעצים ולא פירש י"ל דשרי, וקצת ראי' נ"ל מהא דאמרינן בש"ס מנחות דפ"ה דנץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח ודווקא בלח דא"א לגוררו אבל ביבש דאפשר לגוררו גוררו וכשר ותיפוק לי' דפסול משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל ושם משמע דפסול משום בע"מ דווקא וכה"ג דייק האגודה מובא בב"י סי' פ"ד דחטין שהתליעו או סולת דהתולע מותר כ"ז שלא פירש מדאסרו חז"ל להקטיר לגבוה מכלל דלהדיוט שרי יעוי"ש ומכ"מ אינו מוכח די"ל דגם בלח אפשר לגרור התולעת רק שנשאר איזה רושם ולגבוה אסור אבל לאכילה שרי דהרושם אינו תולע כעין שכ' הש"ך יו"ד סי' פ"ד ס"ק כ' ע"ד רמ"א שם בענין רושם נקודה וע' תשו' מהרי"ל סי' קל"ג שנשאל על המתיר עופות הגדלין באילן מ"ש מיתושין דג"כ גדלין וחילק שם דיתושין באין מזרע שהזריעו אמותיהן תוך עלה אחד ונשאר שם כל ימי החורף ומעצמה רבה בימי החום כמו הפירות יעוי"ש ותיפוק לי' דאף הבאין מאילנות גופייהו אסור כדמוכח בחולין דמה שבאילנות אסיר בוודאי ועכ"פ במחובר בוודאי אסור לכו"ע מטעם שורץ על הארץ, וגם בעצים תלושין ועלים וכדומה שאינם פירי משמע מלשון הפוסקים דאסור אף בלא פירש כהבית דוד הנ"ל:
ב):
מה שהביא כ"ת בשם תשו' שיבת ציון סי' כ"ח שכ' לתרץ דברי רש"י חולין ס"ז בהא דלא לישפי איניש שיכרא בצבייתא שפירש"י שם החשש שיראנה למחר והא אפילו בלא יראה יעשה איסור בשוגג ורצה לחדש דהו"ל מתעסק ואף דמתעסק בחלבים ועריות אסור שכן נהנה בשרצים פגומים ל"ש נהנה, ורו"מ תמה ע"ז דהא הפוסקים הוצרכו בדיקה מחשש תולעים ומוכח דבשרצים דכתיב לא תשקצו גם מתעסק אסור, הנה לחלק בין שרצים לשאר איסורים א"א דהא פשטא דש"ס שבת ע"ג ובכ"ד משמע דמתעסק בכה"ת כולה פטור אך בלעדי זאת כתב בתשו' רעק"א סי':
י"א דמתעסק בכה"ת פטור רק מקרבן אבל איסור תורה איכא אף שאינו נהנה יעו"ש א"כ בשרצים דבלא"ה ליכא קרבן בשוגג אין בפ"מ כלל ובספרי שו"ת אמרי יושר ח"א סי' ה' הבאתי מדברי הרע"ב ז"ל בכריתות פ"ד דנראה דסובר דמתעסק בכל איסורים חייב אף דכא נהנה רק בשבת פטור וע' רש"ש שבועות י"ט בזה, ובזכרוני שראיתי בתשו' אבני נזר להגה"ק מסאכאטושוב ז"ל בס' פ"א שצידד להתיר במים מחוברים שיש בהם תולעים דאפשר לא יגע תולע בפיו רק בתוך המשקה ובלעי' והמים חוצצין והביא מדברי כ"ל פ"ג מאה"ט דחזרת אינו חוצץ דהוי מב"מ אבל משקה לגבי אוכל אינו מיקרי מינו וא"כ הוי דשא"מ ואינו פס"ר מטעם הנ"ל דאפשר שהמים יפסיקו רק כתב שם בשם רמב"ן דבחלבים ועריות שנהנה גם דשא"מ אסור אף דל"ה פס"ר יעוי"ש וכל דבריו בזה תמוהים, כי מ"ש דמשקה לגבי אוכל חשיב אינו מינו וחוצץ יש להעיר מתוס' זבחים דף ג' דכ"ח וכ"ש הוי מב"מ כיון דשם כלי על שניהם יעוי"ש וה"נ כיון דשתי' בכלל אכילה הרי שם אוכל על שניהם והוי מב"מ ואינו חוצץ ומ"ש בשם הרמב"ן לכאורה משמע דדשא"מ כשאינו פס"ר מותר בכה"ת גם במידי דאכילה ומתעסק ענין אחר דבוודאי עושה איסור רק שמתכוין לדבר אחר והערני תלמודי החריף כמר חיים אליעזר הורוויץ נ"י מדברי הרמב"ן פרק כ"צ סי' ב' ששם משמע כן לענין ריחא דאם אסור מטעם אכילה אף שאינו מתכוין אסור דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ולא כתב כלל משום פס"ר, וביותר מפורש ברמב"ן ע"ז ומ"מ אינו מוכרח דהא שם באמת פס"ר הוא ולרווחא דמילתא כ' הא דמתעסק בחלבים ועריות חייב אבל למאן דסובר ריחא לאו מילתא ורק חשיב הנאה הוא פס"ר בהנאה, כמ"ש הר"ן בפ' גה"נ ומתעסק בחלבים הוי אכילה וגם עריות הוי כאכילה ממש דכ' אכלה ומחתה פיה אבל בשאר הנאה ל"ש כן וסברא זו כתב נמי בתשובת בי"צ או"ח סי' צ', אך לפי סברתו שמצדד שם דלא כרמב"ן ושרי בתולעים מטעם דשא"מ ול"ה פס"ר דשמא לא יגע התולע בפיו רק בהפסק המים צ"ע דא"כ האיך אמרו בחולין ס"ז דבמים שבנעיצין שותה מהם ואינו נמנע ומוכח דבנהרות אסור לשתות מים כשיש תולעים ול"א דהוי דשא"מ דלמא ישתה בהפסק מים וגם משמע דאף כשאין בבירור שם תולעים אסור דלמא יש שם ויביאו לתוך פיו ובאמת בכה"ג ל"ש כלל ענין דשא"מ דהחשש הוא שמא יבואו לתוך פיו ואז יהי' פ"ר ואשכחן כיוצא בזה כמה ענינים אף בענין שבת בהא דאין פותחין הדלת נגד הנר שמא תכבה ועיין מ"ש בשו"ע הרש"ז בסי' רע"ז בקו"א שם וגם בגוף סברתו דמים מפסיק דזה הוי כאינו מינו לגבי אוכל תמוה כמש"ל ואין הספר כעת ת"י לעיין בו:
ב):
ומה שפלפל כת"ר לתרץ קו' התו"ח בחולין ס"ז שם דפריך על ר"ה דאוסר למישפי שיכרא בצבייתא דשמא הדר לשכרא אי הכי במנא נמי דילמא פריש לדופנא דמנא והדר נפיל והא גם בלא ר"ה קשה דהא סד"א לחומרא, הנה מצאתי דבר חידוש בר"ח ז"ל שם בחולין שכ' ע"ד רב הונא דלמא פריש מצבייתא דמיחזי כשרץ השורץ על הארץ יעוי"ש ולשון מיחזי משמע לכאורה מדרבנן אבל מה"ת אין איסור רק כשפורש על הארץ ממש וא"כ שפיר מקשה על רב הונא דאוסר בכה"ג אף דהוי ספק דרבנן וע"כ משום דהדבר שכיח וא"כ גם במנא ליתסר אך מדברי כל הפוסקים ביו"ד סי' פ"ד דפסקו האבעיות דש"ס בפירש מתמרה לתמרה לחומרא משום סד"א מוכח דכל דפירש על שום דבר אסור מה"ת ואולי גם כוונת הר"ח ז"ל משום דמיחזי היינו דהוי כשרץ השורץ על הארץ וכמ"ש בספרי ו"ת בסנהדרין ל"ד ובנדרים ל"ג להוכיח מכ"ד בש"ס דאמרו דמיחזי והוי איסור תורה יעוי"ש ועפי"ז יש לדון במ"ש בספרי שירי טהרה למקוואות פ"ז מ"ב להוכיח מדברי הראב"ד ז"ל בבעה"נ דפסול שינוי מראה במקו' הוא רק מדרבנן מדכ' שם דמתחזיא כמקו' של שאר משקין יעוי"ש שהארכתי שם בזה ולהנ"ל איננו מוכרח די"ל דאסור מה"ת אף דכ' לשון דמיתחזי:
ד) ומ"ש כת"ר בקונטריסו להעיר בהא דתמרי דכדא שכ' רש"י שהתליע ומוכח דבסתם אין חוששין דרוב פירות אין תולעת שכיח בהם דאכתי ליתסר משום סכנתא כדאי' בש"ס תענית שנסתכן תלמיד ר"י ובחשש סכנה גם רוב ל"מ, והנה סברא זו כתבו תוס' בפסחים דף קט"ז בד"ה משום קפא דמשום איסור תולע מותר רק משום סכנה חששו למיעוט יעוי"ש אך באמת בתענית לא נזכר דבר רק בש"ס דשבת דף צ' איתא כן בתאנים ענבים ורמונים אבל תמרים לא הוזכר שם וליכא סכנתא כלל. ובמש"ב אות א' מדברי הבית דוד דבעצים וכדומה תולעים שבהם אסור אף דלא פירשו כיון דאינו אוכל או משקה שו"מ הדבר מפורש כמעט להדיא בחינוך מ"ע קס"ה, ובדבר פירי העומד לתלש שוב הראוני בחי' חת"ס חולין ס"ז שכ' ג"כ דפירי העומד לתלש לענין תולעים כתלוש דמי יעוי"ש: