שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן ד
שוי"ר להרב הגאון הגדול המפורסים מו"ה מאיר דן פלאצרי נ"י אבד"ק אסטראוו:
יקרתו גם ספרו על סדר ויקרא הגיעני, ע"ד מ"ש כת"ה על הק"ע שתמהתי עליו בספרי טל תורה פסחים ר"כ מקום שנהגו שע"פ פירושו שם מחויב בעל קרבן הפסח בעצמו לצלותו, ומעכת"ה כתב די"ל כיון דאין פסח נאכל אלא למנויו ממילא כשהצלי' בליל יו"ט אסור לאחר לצלותו דל"ש הואיל כיון דהוא בעצמו אסור לאכול ממנו וכמו במתענה דאסור לעשות בשביל האחרים כמ"ש בצל"ח ביצה י"ב ולענ"ד ז"א דזה דווקא במתענה שאסור לו כל היום לאכול אבל מאכל דל"ח לי' שפיר מותר לבשל בתחלה בשביל אותו דחזי לי' וכמו כל הואיל באופה מיו"ט לחול שכבר אכל כ"צ דל"ח לי' ואפ"ה שרי מטעם הואיל דחזי לאחריני ואף דלא שרינן לכתחלה משום הואיל היינו כיון דאין האורחים לפנינו אבל בודאי לבשל בשביל אחר שלפנינו שרי לכתחלה אף שהמבשל אינו רשאי לבשל בשביל עצמו כגון שאכל כ"צ וה"ה כשאינו ראוי לו בשביל האיסור רשאי לבשלו בשביל איניש דחזי לי' ורוצה לאוכלו ואף דהצל"ח פירוש הסוגיא דפסחים דף מ"ו דהואיל אי מיקלע לי' אורחים חזי' לי' היינו שיתירו לו הנדר ויהי' חזי לי' אבל מוכרח דגם לפירוש זה בשביל אורחין נמי שרי אף דל"ח לי' אז דהא בפסחים שם פריך לדידך דל"א הואיל האיך מבשלין מיו"ט לשבת וכו' ומשום ע"ת שרינן איסור דאורייתא ולהצל"ח לכאורה הדבר פלא מה פריך הרי שרי משום מתוך אעפ"י שאין בו צורך קצת דבשלמא פלוגתא דר"ח ורבה יש לפרש במתענה אבל הא דהיאיך אופין מיו"ט לחול זה וודאי אינו במתענה ומה פריך הש"ס וע"כ לשיטתו דהש"ס פריך למאן דל"ל מתוך האיך מבשלין מיו"ט לחול, וכן צ"ל בפירכא אחריתי שם דפריך בש"ס מהא דבהמה מסוכנת ע"כ לר"ע פריך דהוא נמי מתיר בהמה מסוכנת אף דל"ל מתוך וע"כ דשרי משום הואיל ומבואר דאף דלא חזי לי' דכבר אכל כ"צ שרי מטעם הואיל וחזי לאחריני דדווקא במתענה כל היום ל"א הואיל וא"כ ה"ה בפסח דרשאי לצלותו דחזי למנויו מטעם הואיל ואף למאן דל"ל הואיל שרי כיון דבאמת מבשל הוא לצורך מי דחזי לי' שיאכלנו דבכה"ג לא פליג רבה ור"ח כלל ובפרט למאן דאית לי' הואיל אף בלי צורך קצת היינו לרש"י הנ"ל דשרי משום מתוך וכל חידוש הצל"ח עפ"י מהרי"ו הוא רק במתענה דלא הותר כלל:
ב):
מ"ש כת"ר ליישב קושיתי בט"ת פסחים ק"כ בהא דנונ"ד קרבין בע"פ הא ממעט באכילה לראב"ע, עפי"ד הגה"ק מסאכאטשוב ז"ל שכ' דבבוקר ל"ש איסור דאין מפטירין אחר הפסח דכל הטעם כדי שישאר טעם פסח בפיו ובעלות השחר דנעשה נותר א"צ שיהי' טעם פסח בפיו וא"כ ה"ה לראב"ע אחר חצות מותר לאכול דפח"ח. ומ"ש כת"ה לדחות זה דלראב"ע הוי רק עשה ובנותר זה מותר טעמו דטע"כ ל"ש באיסור עשה כמ"ש בנוב"י לפענ"ד הא עכ"פ מדרבנן אסור לאחר חצות מדינא שוב לא הקפידו חז"ל שיהי' טעם פסח בפיו כיון דעכ"פ מדרבנן אסור, אף דלרבנן מדרבנן אסור נמי לאכול אחר חצות מכ"מ הוא רק לכתחלה ואין שם נותר עליו משא"כ לראב"ע וע' תויו"ט רפ"ק דברכות, וע' תוס' מנחות כ' ד"ה נפסל שכתבו שם ואין לומר פיגול דרבנן כו' ולא קתני בשר קדשי קדשים מחצות ואילך יעוי"ש דמוכח מתוס' דמחשב לאכול נותר מדרבנן הוי פיגול ועובר יעוי"ש והוא חידוש גדול, ובתוס' פסחים ק"כ כתבו להדיא להיפך דאם הניח לאחר חצות מותר לאכלו אח"כ וא"כ פשיטא דל"ש בזה פיגול ונותר לכן אין מפטירין אחר הפסח כל הלילה אבל לראב"ע כיון דעכ"פ גם הטעם אסור מדרבנן שפיר י"ל דאחר חצות מפטירין דאין אנו מקפידין עוד על טעם פסח כיון דאסור עכ"פ משום נותר מדרבנן כסברת הגה"ק מסאכאטשוב זצ"ל:
וראיתי בס' שו"ת חתן סופר חאו"ח סי' ח':
וראיתי שמביא התוספתא פ"ה דפסחים הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואין חייבין עליו משום נותר ואין מחשבה פוסלת בו משום פיגול עד שיעלה עמוד השחר ופירש דלראב"ע קאי אף דאסור מה"ת לאחר חצות מכ"מ אין חייב משום פיגול עד שיעלה עמוד השחר ואם חשבו לאכול לאחר חצות אינו פיגול דלרבנן לא איצטריך דהוא רק משום הרחקה יעוי"ש ודבריו צ"ע דהא לראב"ע וודאי נפסל מה"ת לאחר חצות ולמה אין חייבים משום נותר ואפשר יען דליכא לא כרת ולא לאו רק עשה מקרא דואכלו אותו אבל אין בזה לאו וכרת דאכילת נותר ולכך אין בזה פיגול כיון דאין בנותר זה רק איסור עשה המחשבה לאו כלום הוא, אבל מה שהחליט דלרבנן לא הוצרך אינו מוכרח דהא בפ"ב דמגילה תני בתוספתא כן בכל הקדשים דאין חייבים משום נותר עד שיעלה עמוה"ש ושם לכו"ע ליכא רק משום הרחקה ואפ"ה הוצרך להשמיענו דאין בזה משום נותר ופיגול כמ"ש התויו"ט פ"ק דברכות הנ"ל, אמנם בפירוש התוספתא הנ"ל בפסחים כיון דקתני לה בפסח מוכח דקאי לראב"ע דלרבנן הוא ככל הקדשים ולמה השמיענו ביחוד בפסח, ודברי התוס' מנחות הנ"ל דסברי באמת דיש בזה פיגול מדרבנן בכל הקדשים במחשבת לאוכלו אחר חצות צ"ע מתוספתא דמגילה ודפסחים הנ"ל:
ב):
וכה ראיתי בספרו דמר פ' צו שהביא דברי הת"י על קרא דכ"ח אשר תבושל בו ישבר מטיל דלא יבשלין בו חולי והביא בשם אמרי בינה לבאר דבריו עפי"ד ספר קומץ למנחה דבכל הקדשים נטלפ"ג אסור משום למשחה לגדולה ובאמת למ"ד לינת לילה פוגמת הוי טעם נותר שבחטאת פגום רק דקדשים אסור לבשל אבל חולין הוי שרי רק חולין אסור לבשל בכלי קודש משום מעילה לכן צריך שבירה וס' הנ"ל גם ס' פענח רזא אין עמדי אך הדבר מבואר בתוס' עה"ת פ' צו ובמנחת יהודא שם לתרץ קושית תוס' על רש"י בהא דלינת לילה פוגמת וכנ"ל, ולכאורה דברי התוס' תמוהין למאוד דאי משו"ה הוא א"כ בשלמים למה א"צ מו"ש רק בסוף אכילה דהיינו לאחר ב' ימים ולילה בנתיים והא כשמבשל שלמים ביום ראשון בלילה תיכף כעלות השחר נפגם הטעם והי' צריכין למחרתו מו"ש כמו בחטאת ואשם ובזבחים מפורש דמו"ש דשלמים היינו לאחר ב' ימים ולילה אחת וליישב הדברים נראה דענין למשחה לגדולה דמבואר בכ"ד דנאכלין צלי דווקא כמ"ש תוס' בחולין קל"ב אף דבכ"ד אשכחן שהי' אוכלין מבושל היינו כשניחא לי' במבושל יאכל כרצונו רק סתמא צלי עדיף א"כ ענין למשחה תלוי ברצון הכהן והנאתו והשתא בשלמים כ"ז שאין עדיין עליהם שם נותר אף שנפגם הטעם שפיר רשאי אח"כ לבשל בו שלמים אחרים דלא איכפת להו לכהנים בטעם פגום כ"ש וניחא להו בהכי לבל יצטרכו לטרוח במו"ש ושבירת כלים בכל פעם אבל בחטאת הרי לאחר שנעשה נותר ממ"נ אם ניחא להו בטעם פגום ממילא לא נחשב לפגם ואוסר התבשיל וכעין שכ' הר"ן ז"ל הובא בב"י יו"ד סי' ק"ג בהגדיל כמות האיסור ומשו"ה ניחא לי' בטעם פגום אסור יעוש"ה ואם לא ניחא לי' שוב אסור מטעם למשחה לגדולה ודוק:
ומ"ש כת"ר דנראה דכלי שמבשל בו ל"ה קדוש כלל ומותר לבשל בו חולין י"ל בכוונת ת"י דעכ"פ. אין דרך להשתמש בו חולין כעין דאמרו חז"ל ב"מ פ"ד כלי שנשתמש בו קודש לא ישתמש בו חול ומשו"ה הצריכה התורה שבירה, וגם י"ל דכלי שמבשל בו חטאת בפנים הי' קודש דאין מכניסין חובע"ז ואף דמותר לכנוס בבגדי חול בעזרה משום דא"א בענין אחר כמ"ש המנ"ל פ"ב מ"ה שחיטה אבל כלי חול להכניס למקדש לבשל בו אפשר דאסור עכ"פ מדרבנן אבל לזה סגי שיהי' רק קדושת דמים כמ"ש המנ"ל שם ואינו כ"ש, וכת"ר הביא דברי רגמ"ה מנחות צ"ו דכתב שם דכלי שמבשלין בו חטאת הי' כלי שרת, וכת"ר תמה הא אין עושין כלי שרת של חרס ולענ"ד כוונתו כ"ש היינו כלי תשמיש דקודש דקדוש קדו"ד אבל כלי שרת וודאי אינו דאינו מקדש שום דבר וע' רמב"ם פ"ו ממעילה ה"ד דלשיטתו כל כלי תשמיש שבמקדש יש בהם מועל אחר מועל אף שאינם קדוה"ג ולפמ"ש הכ"מ שם בריש דברי' דייק לה מהמשנה דקתני כלי שרת בהדי בהמה ובהמה היינו טמאה יעוי"ש מוכח דכל כלי תשמיש מיקרי כלי שרת ע"ד השאלה וזה ג"כ כוונת רגמ"ה ז"ל, וע' תשו' חת"ס או"ח סי' ל"ח ועכ"פ מוכרח לדעת רגמ"ה שהי' הכלי שמבשלין בו חטאת כלי קודש וצ"ע בתוס' זבחים דצ"ו ד"ה אלא דלמה הצריך הכתוב שבירה הא אפשר בהחזרת כבשונות ותירצו דחידוש הוא שהתיר הכתוב בשבירה אבל לעולם החזרת כבשונות מהני וצ"ע דא"כ עבר על לאו דל"ת כן לד' אלקיכם דהא אפשר בהחזרת כבשונות ולשיטת תוס' ל"ק כ"כ די"ל דקרא אתי לשאר קדשים שא"צ בהם כלי קודש ואתא קרא להתיר שבירה אבל בחטאת אסור לשבור מה"ת ומדרבנן כיון שגזרו שאין עושין כבשונות בירושלים שרי כיון דא"א בענין אחר אבל להרמב"ם דקרא דווקא בחטאת מיירי דהוי כלי קודש צ"ע האיך התיר הכתוב שבירה ונראה מזה ראי' למ"ש באמרי יושר ח"א סי' ל"ז דבקד"ד ליכא לאו דל"ת כן ויש לפלפל בזה בסוגיא דזבחים שם ואין הזמן גרמא:
ד):
מ"ש כת"ר בספרו פ' תזריע לחדש דב"נ המל עצמו לשם יהודית חייב להיות יהודי מכח שקיבל עלי' דהא בב"נ איכא לאו דבל יחל כדאיתא בירושלמי וזה הוי נדרי גבוה ממש להיות מעם קדוש ומבאר בזה הש"ס דיבמות דף מ"ח דגרים מעונין בזה"ז מפני ששוהין עצמן להכנס תחת כנפי השכינה והיינו לאחר שקיבל עליו במחשבה או בפה דברי הגירות, הנה בפירוש הגמרא הנ"ל קדמו הגאון יעב"ץ ז"ל בהגהותיו לש"ס הנ"ל ומאז הערותי שכן מוכח במס' גרים פ"ב ה"ז מפני מה גרים מעונים מפני שהם מחשבים קודם לשנה וקודם לשתים שאגבה את חובי ואעשה את צרכי יעוי"ש וצ"ע בע"א ס"ד בההוא דאתא לקמי' דרבה בר' אבוה להתגייר א"ל זילי זבוני כל מה דאית ליכי והדר איתגיירו יעוי"ש והאיך נתן עצה לעבור על בל תאחר ואולי י"ל דליכא ב"ת רק בשנה והיינו דקאמר במס' גרים שנה או שנים והדברים עתיקים בסוגיא דבל תאחר:
ובגוף חידושו גדולה מזו מצאתי בס' חסידים סי' תר"ץ וז"ל גר א' בא להתגייר וכבר קיבל עליו כל המצוות וכו' והי' א' מאכילו נו"ט כי אמר כ"ז שלא נימול ולא טבל הרי הוא כמו נכרי אמר לו חבירו זה לענין ישראל שאם נוגע ביינו אסור לשתות אבל כבר קיבל עליו כל המצוות האיך יתכן להאכילו נו"ט יעוי"ש וע"כ כוונתו מטעם לאו דבל יחל אבל בר"ן פר"י איתא דגר שקיבל עלי' המצוות כוונתו לאחר שימול ויטבול עייש"ה ואולי מיירי בס"ח בקיבל עלי' בפירוש מעכשיו וע' בע"א ס"ד איזה גר תושב שקיבל עליו לקיים כל המצוות חוץ מנבילה יעוש"ה, ומוכח דהקבלה מועיל והיינו מטעם כדר או אולי חולק הס"ח על הר"ן בע"א הנ"ל: ח):
בספרו פ' בהר העיר כה"ג בהא דשבועות דף כ"ו נשבע על ככר ומסתכן עלי' מה מסתכן לישרי לי' מר הא בעי התרה עכ"פ בפני ג' או יחיד מומחה כיון דאפשר בהיתר וא"כ בשכח ואכל י"ל דחייב קרבן והביא בשם מעשה חושב שהעיר בזה ואינו ת"י אבל מאז הערותי בזה לתרץ דברי התשב"ץ בתשובה ח"א ס' א' שהביא ראי' דנדרי אונסין מותר משבועות דכ"ו מסתכן לישרי לי' מר דכתיב האדם בשבועה פרט לאנוס ותמהתי עליו בספרי אמרי יושר ח"א סי' כ"ו דהא בכה"ת שרי משום פקו"נ ואין זה ענין להאדם וכו' ולהנ"ל נראה דאי משום מסוכן הא משכ"ל שהי' לפניו ג' הדיוטות או א' מומחה ואם לא שכח הא אפשר להתיר לו ושכח ואכל באיסור דשפיר חייב קרבן וע"כ מוכיח התשב"ץ בזה דבכה"ג פטור מטעם נדרי אונסין דגלי רחמנא בשבועה וא"כ א"צ התרה כלל וא"ש: