אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן ב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן ב

סימן א

לכ' הרב המאוה"ג החו"ב מו"ה יעקב אלימלך פאנעט נ"י אבד"ק מאורוש אויוואר:

בדבר העגונה אשת הר' מנחם מענדיל בן הר' יעקב משם ושלח כב הגב"ע מה וכ"ת העלה להתירה וכל יקר ראתה עינו ושאל חוו"ד בזה:

והנה כת"ר בנה יסודו להיתר על עדות הר' משה בר' דוב אף שלא אמר קברתיו עפי"ד רמיא ז"ל סעי' נ' דכשאמר שמת וראה אותו היטב הוי כקברתיו וגם כאן העיד באופן זה ואף לדברי הח"מ דמפרש לה בלא ראה ההריגה הרי גם הכא לא ראה ההריגה, אמנם דברי הרמ"א בשם המרדכי הם סתומים והב"ש שם נראה דמוקים באומר שהזיזו וזה הוי כקברתיו כמו בסעי' י"ז והכא ל"ה כן ובח"מ מוקי לה דבלא ראה ההריגה ואינו אומר כלל בדדמי ל"ב קברתיו. והנה בנו"ב מהדו"ק אה"ע סי' כ"ח בד"ה והנה ראה זה מצאתי פשיטא לי' דדוקא לענין חשש חילוף צורה דילמא אחר הוא יש לחלק בין ראה הטביעה או לא אבל לענין חשש שמא נדמה לו שמת ועדין חי אין נפ"מ כלל אם ראה שנטבע או לא דהא כשהעלוהו מן המים רואה איש שנטבע במים ואמר בדדמי שמת יעו"ש ולפי דבריו גם בהריגה אף שלא ראה גוף ההריגה אם ראהו מתבוסס בדמו ובפרט בנ"ד אומר בדדמי במקום המלחמה וצריך לומר קברתיו אבל בהגהות רב"פ ז"ל העיר שבתה"ד נראה שראה הפצעים ואפ"ה כיון דאינו רואה גוף ההריגה ל"ש בדדמי והן הן דברי החת"ס כאן בהבנת דברי מרדכי ונראה ברור שגם דעת הרז"ה ז"ל כן שהרי שיטת הרז"ה דלא נפשט איבעיא דע"א במלחמה מעובדא דדגלת בדף קכ"א דשם לא ראו הטביעה ואינו אומר בדדמי עיי"ש והרי מדברי הרז"ה ז"ל מבואר דבקברתיו פשיטא דנאמן ולא אבע"ל כלל וא"כ לכאורה בלא"ה אין שום פשיטות כלל דהרי אסקוהו אגשרא א"כ טלטלוהו וזה הוי כקברתיו וכבר העיר בזה בריב"ש סי' שע"ח וכתב דהרז"ה סובר דהזזה ל"מ רק קברתיו ממש בעינן ע"כ מוקי לה בלא ראה הטביעה וא"כ מוכח להדיא דעת רז"ה דלענין זה נמי מהני אם לא ראה הטביעה וא"כ ה"ה בלא ראה ההריגה וכדעת הח"מ הנ"ל:

וכפי הנראה שדעת הנוב"י בהבנת רז"ה ז"ל דלענין חשש מיתה מדומה אינו מועיל כלל מה שלא ראה הטביעה כיון דרואה עכשיו רק דסובר דהזזה הוי כקברתיו רק דאכתי יש חשש שמא נדמה לו שזה הוא ולזה בעינן סימנים כדאמרו שם דף קט"ו וחזנהו לאלתר וקאמרי סימנים וכדברי תוס' ורא"ש שם דסימנים מועילין לאפוקי מחשש חילוף צורה ולכך בעובדא דדגלת דלא קאמרי סימנים רק טב"ע ואפ"ה התירו ע"כ מחלק הרז"ה דבלא ראה הטביעה שאני והיינו לענין חילף צורה באחר אבל בחשש שמא לא מת רק מיתה מדומית לזה בעינן קברתיו רק מה דאסקוהי הוי כקברתיו - וזה נראה נמי מדברי הנוב"י שם בתשו' הנ"ל בד"ה ואולם שכתב שם דדעת רז"ה ז"ל ורא"ש דבמלחמה או בטביעה ל"מ טב"ע בלא סימנים מחשש שמא אחר הוא. אבל לפענ"ד איננו רואה כלל שום הכרח לזה ברז"ה שחושש לחילוף צורה ומצריך סימנים דהרי כתב להדיא דבקברתיו לא איבע"ל כלל הרי דבקברתיו מהני טב"ע וע"כ כיון דאומר קברתיו אין שום חשש עוד לבדדמי הן מחמת מיתה מדומית הן מחשש חילוף צורה באחר וא"כ ע"כ סובר דטלטול ל"ה כקברתיו כדברי הריב"ש ז"ל ולכך אמרו שם דף קט"ו דאמרו סימנים היינו כיון דאינו אומר קברתיו בעינן סימנים במקום המוצנע שא"א לידע רק אחר מיתה בבירור כפירוש רמב"ן ז"ל במלחמות וכמ"ש רז"ה שם דלאו עליהו קסמכינן אבל בהא דדגלת דלא קאמרי סימנים וגם זה שאסקוהו לא מיחשב לי' כקברתיו ע"כ מחלק בלא ראה הטביעה וע"כ הדבר מוכרח ברז"ה דבלא ראה הטביעה אין שום חשש לא על חילוף צורה ולא על מות מדומה וכדברי הח"מ ז"ל בדברי המרדכי וגם בביאורי הגר"א ז"ל אה"ע סי' י"ז ס"ק ק"ז כתב בפשיטות דלרז"ה קברתיו מועיל והא דאסקוה ל"ה כקברתיו וזה כדברי ריב"ש ז"ל באופן שרז"ה ז"ל אינו סובר כהרא"ש דבעינן סימנים אף שאומר קברתיו מטעם חילוף צורה דלדידי' קברתיו מועיל בכל ענין ולא יאמר כלל בדדמי לא על גוף המיתה ולא על שם המת רק דהזזה ל"ה כקברתיו ולכך בעינן סימנים במקום המוצנע ובלא ראה הטביעה או המלחמה אינו אומר כלל בדדמי ול"ב כלל קברתיו והיינו עובדא דדגלת הנ"ל - ונראה דאפשר גם הרז"ה יודה דאם אומר שהזיז בו אבר וטלטלו הוי כקברתיו דדוחק לומר דקברתיו ממש בעינן רק דאסקוה אנשים אחרים ושושבינא ראה דלשיטת רי"ף גם זה הוי כקברתיו ולרז"ה זה ל"ה כקברתיו ומשו"ה סתמו הפוסקים דהזזה הוי כקברתיו ולא הזכירו כלל חומרת הרז"ה ז"ל בזה, וכה ראיתי גם בתשובת חת"ס אה"ע ח"א סי' ס"א אות ב' דפשיטא לי' דלרז"ה ז"ל דבלא ראה הטביעה ל"ח כלל לבדדמי לא על גוף המיתה ולא על חילוף הצורה עש"ה באופן דדברי הנוב"י ז"ל תמוהים ועכ"פ דברי הח"מ יש להם מקום עפ"י שיטת רז"ה ומרדכי ז"ל וגם דברי תה"ד נכונים. - אלא שעדין יש לדון בנ"ד מחמת שהעד ידע דנהרג שהרי העיד שהגיד לו פלוני שהאיש פלוני כפל ומונח בין שאר המתים על ההר ומיד הלך העד לשם וראהו מת א"כ הרי מקודם כבר ידע דנהרג במלחמה ולדעת נוב"י ז"ל שם סי' כ"ח בשם כמה פוסקים דידע מהטביעה הוי כראה:

אמנם בצ"צ סי' מ"ה ובתשו' גאו"ב ותשו' פמ"א הביאם הג' רב"פ ז"ל בהגהותיו לנוב"י אחזו שער דראה דווקא אומר בדדמי ולא ידע אבל גם לנוב"י הנ"ל נראה דדוקא בידע היינו ששמע שזה כטבע או נהרג במלחמה נחקק במוחו שכן הוא ואח"כ כשרואהו מת אומר בדדמי אבל הכא הרי זה שהגיד לו אמר שמוטל על ההר והלך כא לראות אם כן הדבר א"כ לא נחקק כלל במוחו דזה מת רק הלך לראות זה ל"ה ידיעה כלל דהרי הלך לראות אם כן הדבר וע' שבועות י"ט אם ידיעות ספק שמה ידיעה והכא אפילו ידיעת ספק ל"ה כיון שהלך תיכף לראות ולמראה עיניו ישפוט ועדיין יש לדון בנ"ד כיון דעכ"פ זה העד הר' משה ראה את המת במלחמה וידע מזה אולי זה כראה הטביעה כשאח"כ ראהו מת אומר בדדמי וכבר האריך בזה בתשו' נוב"י והעתיק דברי תשו' רשב"א סי' תתק"פ שכל שרואה אותו שיורד במלחמה או טבע וכיוצא בזה סומך ואומר על הדמיון וצ"ל קברתיו יעוי"ש:

אבל לשון תשו' רשב"א שהעתיק רב"א סי' ל"ב שהובא בנוב"י שם כתב וז"ל משעה שיודע שטבע או שירד במלחמה ולא שב מחשב הוא שמת כדרך שמתו האחרים וסומך על הדמיון ומעיד ואפשר שלא מת עד שיאמר קברתיו יעוי"ש ונראה דלא שב דווקא כיון שירד במלחמה וכולם שבו והיא לא שב מחשב שמת אבל סתם ירד למלחמה ועדיין לא כלתה המלחמה אינו אומר בדדמי מחמת זה ואם אומר שראהו אח"כ מת שפיר מהני ועכ"פ לשיטת המרדכי ורז"ה הדבר כן - וגם אפשר דרשב"א לא קאמר רק כשאמר סתם מת אבל הכא שאמר שראהו מוטל בין ההרוגים על ההר וכפי הנראה שם ל"ה שום מלחמה כלל בעת שראהו מת שפיר מדייק וגם י"ל דהך סברא דירד במלחמה מחשב הוא שמת הוא רק כשאדם מעיד שאינו במלחמה דאדם שאינו מאנשי המלחמה ואינו שם חושב בלבו משעה שירד למלחמה בחזקת שנהרג שמה ובפרט כשלא שב אבל הכא שגם העד הוא מאנשי החיל והי' ג"כ במלחמה זה אינו מחשבו כלל למת זולת כשאומר שנהרג במלחמה ויש חשש בדדמי כיון שראה שנפצע במלחמה מחשב הוא שמת אף שאומר שראהו אח"כ היטב אומר בדדמי אבל הכא שלא ראהו נפצע כלל רק ראהו אח"כ בין ההרוגים על ההר אינו אומר בדדמי והדבר מסתבר דמי שהוא בעצמו במלחמה התקוה תאמצהו ולא יחשוב א"ע למת ולא לזולתו עד שיראה גוף ההריגה:

וכה ראיתי בס' בית מאיר באה"ע שם סעי' כ' שכתב ע"ד הג"ה בשם מרדכי והעיקר לפע"ד מה שמביא בשם הראב"ח שהחילוק הוא בין אומר ראיתיו נהרג במלחמה במקום שהוא עצמו עומד בקשרי המלחמה דמפני שירא לנפשו מסתמא לא עמד שם עד שראה יציאת נפשו אבל בתום המלחמה על מקום הרוגים והכיר אחד ומעיד שמצאו מת בזה ל"ח ומסתמא בדקו היטב להעיד בבירור שמת ולזה מסכים לשון רמ"א שכ' וראיתי' אח"כ ר"ל כתום המלחמה וכו' יעוש"ה- ונראה דאין כוונתו בתום המלחמה לגמרי רק כתום המלחמה במקום ההוא כמו בנ"ד דכפי הנראה מהגב"ע של הר' משה על ההר בעת שהלך לראותו לא הי' שם עוד פחד חרב מדהלך לראות ושהה שם - ואף שראיתי בגב"ע של הר' גדלי' שהעיד בשם הנכרי שהגיד שהר"מ אמר לו שמת הר"מ והוא מוטל על ההר והלך עמו וראהו מת ולא יכלו להתמהמה שם מאימת הקוגעלן שנפלו כפי הנראה זה הי' בזמן אחר שכבר ראהו הר"מ לבדו על ההר מת ואח"כ אמר גם לנכרי והלך עמו ואז כבר הי' הקוגעלן אבל בשעה שראהו הר"מ בתחלה כפי הגב"ע שלו בראה שראהו במנוחה ול"ה שם אימת חרב שפיר מהני גם לדברי הב"מ הנ"ל ועוד דאין להאמין כלל לנכרי כיון דל"ה מסלפ"ת שהגיד ע"י שאלה רק דיש לדון כיון דהנכרי הנ"ל הגיד לאשת הר' גדלי' זה כשתי שנים במסל"ת שראה להר' מענדיל מת שוב גם עתה מה שהגיד כהר"ג ג"כ יש לדונו כמסלפ"ת כדעת המ"ב שהובא בב"ש סי' י"ז סעי' ס"ו וע' ט"ז שם ס"ק י"ב דאפילו לאחר שנה הוי מסל"ת א"כ שוב ע"כ מה שהגיד בראשונה נאמן והרי אז הגיד שראהו מת ומישמש בפניו והרי הזזה הוי כקברתי' וא"כ די בעדות הנכרי ועמ"ש לעיל דנראה דגם רז"ה מודה דהזזה שהזיזו הוא בעצמו הוי כקברתי':

וגם יש לצרף שיטת הפוסקים דראיתי' היטב והכרתיו הוי כקברתיו ובביאורי הגר"א שם סעי' כ' כתב שכן דעת רמ"א בשם מרדכי והביא כן מהגמיי' פי"ג מגירושין וגם במלחמות ר"פ האשה שלו' כתב דהכרנום הוי כקברנים וע' תשו' פרשת מרדכי אה"ע סי' כ"ה בד"ה ובדבר מה שכ' דהכרה הוי כקברתיו יעוי"ש ויש לחלק דשם בשפיטאל מסתמא אין כותבין שמו בספרי המתים בלתי ידיעה ברורה כמ"ש שם הגאון הנ"ל מכ"מ בנ"ד שלא ראה גוף ההריגה יש לצרף גם סברא דהכרתיו יפה כמ"ש:

וראיתי עוד להגאון בית מאיר בסעי' כ' שם שכתב ע"ד רמ"א הנ"ל ואולם כבר הבאתי שיטת הש"ג דמי שיודע שהי' במלחמה ואח"כ הכירו אפילו קברו לשיטת הרא"ש צריך צירוף סימן שא"מ עם הטב"ע מחשש חילוף צורה באחר יעו"ש א"כ בנ"ד יש חשש שלא אמר ר"מ שום סימן אבל כבר כתבתי בתשובה אחרת שדברי הב"מ תמוהים דהש"ג שם מיירי בראתה במלחמה שנהרג שוב אף שראתה אותו אח"כ מת סברה שזה הוא כמבואר להדיא מדברי הש"ג בפ' האשה שהלכה אות ב' אמרה מת בעלי במלחמה ואחר שפסקה המלחמה מצאתי' וקברתי' נראה בעיני שאינה נאמנת הואיל ולא יכלה לראותו בשעת מיתתו שמא אחר הוא וכסבירה שהוא בעלה יעוי"ש ומזה דן הב"מ לעד שראה אותו נפצע במלחמה מכת חרב שוב ל"מ מה שראהו אח"כ אבל בלא ראהו מת במלחמה כעובדא דרמ"א וכבנ"ד גם הש"ג מודה דל"ב סימנים כלל וז"ב וגם בגוף החשש שהחמיר הרמ"א עפ"י הרא"ש בסעי' כ"ח להצריך סימנים הכריע היש"ש ביבמות להקל דל"ח לחילוף צורה והביאו ב"מ שם סעי' ל"ג וגם הגאון עצי ארזים ס"ק קי"ט הכריע להקל בזה ומאז חשבתי שגם הרז"ה ז"ל מחמיר בזה ונמשכתי אחר דברי הנוב"י אבל לעיל ביררתי שהרז"ה ז"ל אינו סובר כהרא"ש ובקברתיו סגי ומחמת חשש ספק ג"י כתב כת"ר להקל כיון דהעד גאלבעלי הגיד במסלפ"ת אז לר"מ שנפל במלחמה הרי בזה העדות גופא עכ"פ אם ניסת ל"ת אף שלא אמר קברתי' כדאי' בסעיף ל"ג ושוב אינה בחזקת א"א וכשר בספק תוך ג"י ויפה כתב. וכ"כ הנוב"י סי' כ"ט ד"ה ועכשיו להדיא דכל דאם ניסת ל"ת בספק תוך ג"י מותרת להנשא יעוי"ש וגם יש עוד לצרף מחמת שהרי משה אמר בשם גאלבעלי הוי ב' עדים דלדעת כמ"פ דאפילו פסולים כיון דהם תרי לא אמרו בדדמי כמ"ש בנוב"י סי' כ"ח בד"ה אמר הכותב וצ"ל לדעתם דאף דתרי נשים אמרו בדדמי כדאי' בש"ס להדיא נשים שאני דדעתן קלות וע' יומא פ"ד דאין אומרים יעשו ע"י נשים וע' בר"ן משום דדעתן קלות ויטעו וכח המדמה שלהם חזק יותר יעוי"ש ויש עוד כמה צדדים לצרף והדין ברור שאשת ר' מנחם מקהלתו מותרת להנשא ויתירה כת"ר בצירוף עוד שנים עמו:

והנה בא לידי עתה תשו' דברי חיים להגה"ק מצאנז זצ"ל וראיתי שם בחלק אה"ע סי' כ"ב שכ' וז"ל ולא עוד אלא דלפי מה ששמעתי מהולכי המלחמה דבזה האופן שלא נשקע המלחמה לגמרי רק נמלטו מזה המקום למק"א מהרודפים באשר ימצאו פחד מלחמה עליהם ולא דייק ול"ד כלל לדברי הרמ"א ז"ל בהג"ה סעי' כ' עיי"ש ונראה כוונתו כדעת הגאון ב"מ שהבאתי לעיל בשם הראב"ח דעיקר היתר רמ"א כשרואה אותו במקום הרוגים שאין פחד מלחמה על העד, ומכ"מ בנ"ד כיון שהר' משה שהלך על ההר לראותו הרי הדבר מוכח של"ה על ההר אז שום פחד מלחמה ובכה"ג הוי כדינו של הרמ"א ז"ל ול"ד לנדון דברי חיים הנ"ל כמובן, וגם הרי בד"ח כתב שם דהכרתיו לדעת הב"ש ל"מ רק בעשה איזה מעשה וגם הצ"צ החמיר בזה דבעי עכ"פ שעשה איזה דבר להכרתו יפה כגון שקיים אצלו יעוי"ש וכוונתו שעמד אצל המת לראיתו יפה ובנידון שלו עבר העד לדרכו וראהו והכירו וא"כ בנ"ד שהלך שם במכיון לראותו ועמד עליו הרי עשה מעשה להכרתו ובכה"ג הוי כקברתיו דאפילו במלחמה ממש מהני - ומ"ש עוד בדברי חיים שם דידע שהוא במלחמה אומר בדדמי כבר כתבתי לעיל בזה דגם למחמירין היינו בלא שב ועוד כמה טעמים להיתר - ולענין חשש להצריך סימנים עפ"י שיטת תוס' ורא"ש מטעם בדדמי דחילוף צורה, הנה בתשו' ד"ח אה"ע ח"ב סי' סי כתב דלא החמירו בזה רק במים ולא במלחמה והדבר תמוה לכאורה ושו"ר שגם בתשו' פנ"י להמג"ש א"ב אה"ע סי' מ"ז שכתב כן יעויש"ה:

והנה בנדון השאלה הנ"ל שראהו מת ודברי רמ"א סעי' כ' הנ"ל - הנה מאז הערותי בחידושי דהיאך מהני סתם ראהו מת הא ביומא פ"ה אמרינן בנפלה עליו מפולת עד היכן הוא בודק עד חוטמו וכו' ע"ש וברש"י שם אם דומה למת שאינו מזיז אברי' עד היכן הוא מפקח לדעת האמת עד חוטמו ואם אין חיות בחטמו שאינו מוציא רוח וודאי מת יעוי"ש וכ"ה להלכה באו"ח סי' שכ"ט וצ"ע דלענין עדות עגונה לא נזכר זה בפוסקים כלל ואין לומר דשם נפלה עליו מפולת אומר העד בדדמי כמו במלחמה דמפולת כמלחמה ובעינן קברתיו ולכך הכא בעינן שיבדוק בחוטמו דזה מהני שלא יאמר עוד בדדמי דאכתי מה נעשה לשיטת הראב"ד ודעימי' דלא חיישי כלל לעד שיאמר בדדמי ול"ב קברתיו, א"כ למה בעינן בדיקה עד חוטמו שם ועוד דהרי בשני עדים לדעת הרי"ף ג"כ ל"ב קברתיו א"כ למה יבדוק עד חוטמו יראו שנים אם כפי ראות עיניהם מת לא יצטרכו לחלל שבת עוד ובח"מ סי' י"ז ס"ק ק"ח נראה להדי' דכל שאינו מזיז אברי' ונראה כמת הוי עדות ברור רק אם יש לחוש שעשה כן בכוונה מפני אימת הלסטים עיי"ש, ונראה לומר דדוקא בנפלה עליו מפולת ואין גוף המת כולו לראותו רק מקצתו אף שאינו מזיז אבר במקצת הגוף שרואין אינו ברור וצריכין לפקח עליו לבדוק בחוטמו. אבל כל שגוף המת כולו מוטל ואינו מזיז אבר והעד מעיד שראהו מת אין שום חשש כלל וכדברי הח"מ הנ"ל וגם י"ל דשם מיירי במסופק אם מת כלשון רש"י שם באופן שצריך בדיקת אזי הבדיקה למר עד חוטמו ולמר עד וכו' אבל כשברור לעיני העד שמת ובפרט כשרואהו כולו אזי הוא עדות ברור ובנ"ד הרי העיד העד ברור' ועתה ראיתי בתשו' ד"ח הנ"ל ס' ס"ד שהעיר מיומא פ"ה הנ"ל לענין עדות אשה לענין אחד שהעיד שראהו נפצע מקנאהן ותיכף כראותו נפל עליו לבודקו וראה בלבו שפסק פסיקת גידי הלב והוא העיר מיומא הנ"ל דל"מ רק בדיקת חוטמו אבל נראה דהיינו דווקא כשהעד נתכוין נבידקן ע"כ בעינן בדיקה גמורה דהיינו חוטמו אבל באומר ברור שראהו מת אין חוששין כלל:

וכן מוכח מדבריו שם שמסיק להקל שהרי ראהו עוד פעם אחת לאחר המלחמה שוכב כמת וכו' יעוי"ש והרי שם כשראהו אח"כ לא בדקו כלל וע"כ כיון שלא בדקו ואמר שראהו מוטל מת הוי עדות גמורה - אך מ"ש שם הד"ח ז"ל דאף דבפעם הב' לא נגע בו כלל והרי במלחמה בעינן קברתי' מכ"מ מהני כיון דבפעם הראשון כשרואהו כופל במלחמה מחמת הפצע הרי הזיז בו אבר והוי כקברתי' רק דל"מ כיון דלא בדק בחוטמו שוב מהני מה שראהו אח"כ מת בפעם שנית וזה תימה כיון דחושש דבפעם הראשון בעת שהזיז בו אבר הי' חי עדיין כיון דלא בדק בחוטמו א"כ מה מועיל מה שראהו פעם שנית מוטל מת הרי אז לא אמר קברתי' וגם מ"ש שם דלהרי"ף ל"ב קברתיו צ"ע דאדרבא להרי"ף בעינן קברתי' וכפי הנראה יש איזה ט"ס בדבריו ובמ"ש לעיל לחלק בין מפולת דאז דווקא בעינן בדיקת חוטמו ע' תשו' חת"ס יו"ד סי' של"ח משמע דאין חילוק כלל וצ"ע טובא בזה - ובמ"ש לעיל לענין דברי המהריב"ל שבק"ע סעי' כ' דתרי פסולים לא אמרו בדדמי דצ"ל דנשים שאני ראיתי בתשו' ד"ח שהביא ממהריב"ל דב' נשים לא אמרו בדדמי וזה צ"ע מהגמרא יבמות והא תרי נשים כחד דמיין ובזכרוני שבעצי ארזים האריך ליישב הסוגיא אליבא דמהריב"ל - ולדינא בנ"ד הדין אמת דמותרת להנשא כנ"ל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה