אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן א

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן א

לוח המפתחות

לכבוד הה"ג החו"ב בכח"ת מו"ה צבי:

עפשטיין נ"י מו"צ דק"ק נעמרוב:

ע"ד השאלה שבא לפניו בפרה מבכרת שילדה בכור ונמכרה הפרה לנכרית קודם שילדה אבל המכירה ל"ה כדין כלל ואין במכירה זו שום צד לפוטרה מבכורה אפס כי נודע שהפרה הנ"ל היתה בה רושם מטעם המלך שרושם הפרות אשר הוטבו בעיני הממונים ע"ז שלעת הצורך יקח אותה עבור אנשי המלחמה, והפרה הנ"ל היתה של נכרי והיתה נרשמת והישראל קנה הפרה ממנו עם הרושם שהי' עלי', ולזאת דן כת"ר לפוטרה מבכורה כמו בהמת ארנונא דפטורה מבכורה כדאי' בפסחים ו' וקיי"ל כן ביו"ד סי' ש"כ דאף במצי לספוקי' ומכ"ש הכא דא"א לסלוקי' בזוזי הוי יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה אבל יש לדון דשם המלך נוטל הבהמה בחנם כי כן הי' אז משפט המלוכה שיש לו עישור בבהמות אבל בזמנינו שורת משפט המלך שיוכל ליקח הבהמה בכל עת שירצה בדמים מקח מאקסימאל וכיון דצריך ליתן דמים י"ל דאין בזה צד זכי' כלל כעין שכ' תוס' פסחים דף מ"ו ד"ה הואיל דבחמץ של גבוה אינו עובר בבל יראה ולא אמרינן הואיל ואי בעי פדי לי' דאטו נחשב חמץ אחרים כשלו הואיל ואי בעי קני לי' יעוש"ה הרי דפשיטא להו לתוס' דהואיל וא"ב קנה לי' אינו כלום וה"נ הוי כהואיל וא"ב קני לי' כיון דהוא דרך מקח שנותן דמים, אבל נראה לומר בכוונת התוס' דלכאורה אינו מובן כלל דכתבו דאטו נחשב חמץ של אחרים כשלו הואיל ואי בעי קנה דמה דמיון הוא זה דהכא ע"כ קו' התוס' במי שהקדיש חמץ ומונח אצלו או אפילו מונח ביד גזבר יהי' הבעלים עוברים בבל יראה משום הואיל וא"ב פדי לי' שהרי הבעלים קודמין לכל אדם כמפורש בבכורות דף י"ג א"כ מה דמיון לא' בעי קנה דשם הברירה ביד המוכר שלא למכור אבל הכא הברירה ביד הבעלים תמיד לפדות ועוד דשם כשם שהוא יכול לקנות גם אחר יכול לקנות אבל בפדיון הבעלים קודמים לכל אדם (ואפשר דכוונות תוס' במופקד אצלו חמץ דעומד למכור וקייצי דמיו דבכה"ג הרי יכול לקנותו בלי ידיעת הבעלים כהא דאמרו ב"ב פ"ח בההוא גברא דאייתי קארי לפום נהרא וה"מ הוא דקייצי דמי' ואחר א"י לקנותו כיון דמפוקד אצלו ומטלטין א"כ אלא במשיכה אבל זה דחוק דהא גם אחר יוכל לקנותו מיד הבעלים בקנין סודר) וצ"ל דכוונת התוס' דכיון דרק לכתחלה הבעלים קודמים אבל בדיעבד אם אחר פדאו ג"כ פדוי שוב הוי כמו הואיל וא"ב קנה דלא אמרינן כיון דאחר נמי יכול לקנותו ובאמת שסברא זו מבואר בירושלמי מעשרות פ"ק ה"א אמר ר' יוחנן חבורה הי' מקשה הרי הקדש אין ידך וידו שוין כמו שידך וידו שוין בה והיינו כיון דבדיעבד אם פדאו אחר פדוי הוי כמו שכולם שוין ור' אבין שם פליג ואמר אף ידי בעלים לא יצא מאחר שאומר לו פדה את ראשון יעוי"ש ועכ"פ נראה שדעת תוס' פה כר"י ומשו"ה מדמי הואיל וא"ב פדי לי' להואיל ואי בעי קנה והיינו משום דגם אחר יכול לפדות ולקנות אבל בנ"ד הרי אין שום אדם יכול לזכות בו באם ירצה הממונה מהממשלה ליקחו שפיר י"ל דהוי יד נכרי על ופטורה מן הבכורה, אמנם עדין יש לדון בזה מדברי הר"ן ז"ל פסחים פ' כ"ש במשנה דנכר שהלוה לישראל על חמצו דמותר לאחה"פ ומוקמינן לי' שם בשהרהוני אצלו ואמר לו מעכשיו והקשה הר"ן נימא הואיל וביד ישראל לפדותו כדאמרינן גבי חלה הואיל וא"ב מיתשיל עלה ותירץ כיון דמחוסר ממונא לא אמרינן הואיל עיי"ש והביאו מג"א סי' תמ"א והרי שם בידו לפדותו בע"כ מן הנכרי ואין שום אדם יכול לזכות לפדותו ואפ"ה אינו עובר על ב"י וא"כ ה"ה כאן י"ל כיון דמחוסר ממונא ל"א מכל הואיל ול"ה כלל עדיין של המלכות - אבל יש לחלק ולומר דדווקא שם דאם ירצה לפדותו מן הנכרי צריך ליתן מקודם דמים בעין לנכרי והוי מחוסר ממונא אבל הכי הרי מצד הממשלה יכולים ליקח בלי שום מעות מזומן רק נותנים קוויט על הדמים ואין יכולין לעכב ובכה"ג ל"ה כמחוסר ממונא כלל וגם משפט המלוכה הוא כך שיוכל ליקח הדבר שהוטב בעיניו ואח"כ נותן דמים או קוויט וכיון דלוקח בלי דמים אין זה מחוסר ממונא והוי כמוחזק בידו וכה"ג מחלק הח"צ בהגהותיו לחו"מ סי' ק"ג סעי' ט' בהא דספק האילן קודם דאמרינן הממע"ה דמעיקרא למיקץ קאי היינו כיון דדינא הוא דמקודם קוצץ ואח"כ נותן לו דמים לכך הוי מוחזק אבל אם לח הי' צריך לקוץ עד שנותנין לו דמים אף שמחויב לקוץ הוי בעל האילן מוחזק יעוי"ש וה"נ דכוותי' - ועוי"ל דאף דלענין חמץ אינו עובר בב"י דעדיין אינו שלו מכ"מ לענין לפטור מנכרי הוי יד עכו"ם באמצע לפוטרו מן הבכורה דהרי כתבו תוס' ב"מ דף כ' דבכל דהוי יד נכרי באמצע פוטר מן הבכורה וע' פסקי מהרא"י סי' ק"ל אבל לענין חמץ בעינן קנין מעליא וכ"כ הצל"ח פסחים דף ל"א וע' תשו' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' קפ"ו. ואף דלענין חמץ נמי אשכחן דדבר הגול"מ כגון חיוב אחריות עובר בבל יראה אף שאינו שלו ממש מכ"מ היינו דווקא בביתו של ישראל אבל בביתו של נכרי אינו עובר מצד גול"מ כמבואר באו"ח סי' ת"מ ובזה יש ליישב מה דקשה לי בדברי תוס' פסחים דמ"ו שכתבו דא"כ נחשב חמץ של אחרים כשלו הואיל וא"ב קנה ומדוע לא הכריחו סברתם ביותר מהא דנכרי שהלוה לישראל על חמצו והרהינו אצלו דמותר ואמאי הא בידו לפדותו וע"כ משום דמחוסר ממונא ל"א הואיל ולהנ"ל יתכן דס"ל להתוס' דנהי דהאי סברא מהני דל"ה שלו לגמרי אבל עכ"פ י"ל דהוי דבר הגול"מ עכ"פ וכעין שכ' בתשו' ש"א דהואיל וא"ב איתשיל הוי עכ"פ דבר הגול"מ וא"כ אין ראי' משם דהחמץ מונח בביתו של נכרי ובגול"מ בעינן בביתו של ישראל וע"כ בחמץ של גבוה ברשותו שפיר י"ל דעובר עכ"פ מטעם גול"מ וע"ז כתבו דאינו אף גול"מ דא"כ נחשב חמץ אחרים כשלו מטעם הואיל וא"ב פדי לי', והיינו כיון דגם אחר יכול לקנותו אינו כלום אפילו כגורל"מ אבל בהא דהרהינו אצל נכרי כיון דרק הלוה יכול לפדותו ולא אחר שפיר הוי כמו דבר הגול"מ, רק כיון דמונח ברשות הנכרי אינו עובר בגול"מ בחמץ אבל לענין בכורה כל שיש לנכרי צד זכות היי יד עכו"ם באמצע ופטורה מן הבכורה דשם אין נפ"מ אם מונח ברשותו של נכרי או של ישראל ולענין חמץ שאני דכתיב בבתיכם וע' טו"ז סי' ת"מ ועכ"ז עדיין אין דברי תוס' מיושבים דהא שם מוק' לה התוס' בבא ליד גזבר וא"כ אין החמץ מוטל בביתו וע"ז שפיר הי' יכולין להוכיח מהא דנכרי שהלוה לישראל על חמצו דאינו עובר ואפשר דמשמע להו לתוס' דאפילו בבא ליד גזבר כיון שהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל ותוס' מנחות ע"א כתבו דרק בעלים יכולים לחלל על שו"פ ולא אחר יעוי"ש א"כ ל"ה מחוסר ממונא כלל דהוי כשלו ממש כיון דבידו לפדותו בשו"פ ול"ד להא דהרהינו אצל נכרי דצריך ליתן כל שוויו דהיינו כמו שהלוה לו וע"ז כתבו דא"כ נחשב חמץ של אחרים כשלו מטעם הואיל וא"ב פדי לי' וכוונתם לשיטתם ריש פסחים דביטול מטעם הפקר וכיון דהפקר אינו שלו ושלך א"א רואה אבל אתה רואה של אחרים הרי דהפקר הוי של אחרים וכיון דהוי הפקר אינו שלו ושלך א"א רואה וכו' ואם נימא הואיל וא"ב פדי לי' א"כ נימא דחמץ של אחרים יהי' כשלו מטעם הואיל וא"ב קנה היינו זכה בו הרי דאף באינו מחוסר ממון כלל ל"א הואיל ואי בעי זכי ומכ"ש לענין פדיון דל"א הואיל וא"ב בשו"פ:

ובאמת שברמב"ן העיר בלקוטיו לפסחים בחקירה זו דנימא הואיל וא"ב זכי: עיי"ש והבאתיו במ"פ לאו"ח סי' ת"מ עיי"ש ועפי"ז יש לדון בנ"ד נמי כיון דהואיל א"ב מצי זכי בה ל"א אף באינו מחוסר ממונא א"כ ה"נ אין זה יד ככרי באמצע אבל נראה דל"ד כלל דהא דכתבו התוס' דל"א הואיל א"ב קנה או זכה משום דאין לפודה שיעבוד כלל על החמץ או על שום דבר שהקדיש לפדות רק כך הוא ד"ת דבעלים יכולין לפדותו וכן אחר יכול לפדות רק בעלים אם פדו בשו"פ פדו וכן בענין הפקר אף שמונח ברשותו יכול הוא לזכות במוקדם א"כ עתה טרם שפדה או שזכה אינו שלו כלל ול"ד להואיל וא"ב מיתשיל דשם אם יתשיל יהי' למפרע שלו דיעקר ההקדש למפרע אבל הכא שיש לו למלוכה שיעבוד מצד דד"מ ליקח בדמים כל אשר נצרך לאנשי חיל א"כ מהשתא הוי ידו באמצע כמו בהמת ארנונא רק דגם בזה י"ל כל דמחוסר ממונא לא אמרינן הואיל כמ"ש הר"ן בנכרי שהלוה לישראל על חמצו אף דאי פדיה ונותן דמים הוי כשלו למפרע וזה לענין חמץ דבעינן שיהי' מונח ברשותו אבל לענין יד נכרי באמצע אין נפ"מ בזה אף שצריך ליתן דמים כמ"ש לעיל ומכ"ש בנ"ד דלוקח בלי דמים רק נותן שטר הוי שפיר יד נכרי באמצע. ומצאתי און לזה לא' מגדולי האחרונים הגאון בעל בי"ש ז"ל ביו"ד ח"ב סי' ר"י אות ג' וז"ל ועוד דהא קיי"ל בפ"ק דפסחים דבהמת ארנונא פטורה מבכורה אף דמצי לסלק בזוזי מכ"ש בנ"ד דנכרי מצי לסלק בזוזי לישראל וליקח הבהמה לעצמו בע"כ של ישראל ע"ייש וזה כמו בנ"ד ובפרט שכבר עשה רושם שמורה ששיעבודו עליו אם ירצה - גם יפה כתב כת"ר טעם נכון כיון דכבר הי' הרושם בבית נכרי ל"ה רשאי למכור דד"מ דינא כמבואר בס' שס"ט והכא לכו"ע כן כיון שהענין נוגע לתקנת הממשלה ע' ש"ך חו"מ סי' ע"ג ואף שאין הדבר מוכרע להתירו אבל עכ"פ יש להתיר להטיל בו מום ע"י נכרי דהוי רק איסור דרבנן:

ומ"ש כת"ר להטיל בו מום עובר ואח"כ להטיל בו מום קבוע עפי"ד הרא"ש ז"ל דאחר שהטיל בו מום עובר מותר מה"ת להטיל בו מום קבוע אף בזמן שבהמ"ק הי' קיים הנה בספרי מ"פ סי' שי"ג הוכחתי בראיות ברורות דע"כ להרא"ש צ"ל דהטלת מום עובר אסור מה"ת וא"כ אין עצה זו כלום אבל א"צ לזה רק להטיל מום קבוע ע"י נכרי ובמ"ש לענין הטלת מום בזה"ז אם דאורייתא הדברים עתיקין וכבר האריך בזה בתשו' בית אפרים סי' ע"ה והנלענ"ד כתבתי:

ובגוף דברי התוס' ג' מ"ש בזה בספרי טל תורה פסחים מ"ו:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה