אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן רג

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן רג

סימן רב

לכבוד הרב הגדול וכו' מו"ה עקיבא סופר נ"י:

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בהא דמבואר בגמרא וש"ע יו"ד סי' ר"א דטובל כלים בתוך כלי שאין בפי' כשפוה"נ אם הכלי החיצון טמא מגו דסלקא טבילה לחיצון סלקא נמי לפנימי באם לא כיון לטבול החיצון כלל אם אמרי' מגו וקצת ראי' דל"א מיגו דהרי גם כשהכלי החיצון טהור כיון דהפנימי טמא כשמתחיל להטביל נכנסו מים לחיצון ונטמאו מכלים הפנימים ומטמאים לחיצון דמשקים מטמאים כלי וע"כ כיון דאין כוונתו עתה להטביל החיצון ל"מ עכתו"ד ועפ"י דבריו הי' ניחא ליישב דקדוק לשון המשנה פ"ו דמקואות ואם לא טבל המים המעורבים עד שיהי' מעורבים כשפוה"נ דמפרש לה בגמרא בחגיגה דהיינו שא"צ להטביל דהכלי טהור ויפלא על לישנא דאם לא טבל שא"צ להטבילו והו"ל לומר בהדיא דאם הכלי החיצון טהור ועמ"ש בזה בספרי שירי טהרה למקואות בקו"א שם ולהנ"ל ניחא בפשיטות דבאמת הכלי החיצון תמיד טמא בשעת טבילה רק דא"צ להטבילו דהא אדרבה ע"י הטבילה נטמא ועכ"פ אין כוונתו לטבילה ל"מ מיגו אמנם רו"מ כ' לדחות ראיתו דיש לומר כיון דמשקין מטמאים כלי הוא רק מדרבנן וכלים הפנימים טמאים מה"ת ל"א מיגו מדרבנן לדאו' והנה כיון בזה לדברי הטורי אבן ר"ה כ"ב שהעיר בזה דהא תמיד הכלי החיצון נטמא ממשקה המים ותירץ כנ"ל דמיירי בכלים פנימים טמאים מה"ת ומדרבנן לדאו' ל"א מיגו וגם בג"ט הביאו בלחו"ש סי' ר"א סעי' כתב דאם טבל כלים חדשים בתוך כלי שאין בפיו כשפוה"נ והחיצון כ"ז והפנימים בכלי מתכות כיון דטבילת כ"ז מדבריהם וכלי מתכות מה"ת לא סלקא להו טבילה ע"ש. ומ"ש רו"מ לתרץ הקושיא ממשקין דיתכן דלענין משקין שלא יקבלו טומאה סגי בחיבור טופח ע"מ להטפיח הנה ד"ז אינו ברור ותלוי בפלוגתא דרבוותא ועמ"ש בזה במ"ע יו"ד סי' ר"א ובשירי מנחה פ"א דמקואות מ"ב ובקו"א שם וע"ד הקדוק הנ"ל דקתני ולא טבל ולא קתני אם הכלי טהור יש לומר עוד דנראה ודאי דכלי שנטמא במשקין מגב דהדין הוא דגבו טמא ותוכו טהור ומשמע בזבחים ע"ח דתוכו א"צ טבילה כלל רק אחוריו א"כ בכה"ג ודאי לא סלקא טבילה לפנימים דהא עיקר הטעם מגו דסלקא טבילה לחיצון אף שאין המים נכנסים לתוכו וכיון שגבו טמא ותוכו טהור הרי תוכו א"צ טבילה ול"ש מיגו והיינו דלא קתני ואם הי' החיצון טהור דהרי טמא הוא אלא שאין תוכו צריך טבילה וא"ש אלא דגוף הדין דכלי שנטמא אחוריו אין צריך טבילה צל"ע דבפכ"ה דכלים מ"ה איתא וכשהוא מטביל מטביל את כולו משמע להדיא דאף דתוכו טהור מכ"מ צריך להטביל גם תוכו והדבר תימה שלכאורה אוקימתא דרבא זבחים ע"ח הוא נגד המשנה הנ"ל ובמ"א כתבתי ליישב דהא שם לענין חצי רובע מיירי כשנטמא הרובע ושם במ"ד אמרו לו לר"ע הואיל וחצי רובע אחוריים לרובע כו' והשיב להם או שמא הרובע אחוריים לחצי רובע יעו"ש א"כ משמע דמטעם ספק מטהרין לחצי רובע דטומאת משקין דרבנן וסד"ר להקל וע' בפי' הרא"ש שם ולכך לענין טבילה צריך להטביל כולו דלגבי טבילה ל"ש סד"ר להקל דמיא קמייהו זילי טבילי כמבואר בכ"ד וכן הא דתנן לעיל שם בפכ"ה מ"ג וצריך להטביל היינו משום דהתם חשש ר"ש לסברת רבנן לענין טבילה דלענין טבילה מחמירין תמיד אף בס"ט ברה"ר ועי' בפיהמ"ש להר"מ שם אבל היכא דנטמאו אחוריו דלית בדבר ספק כלל דלא נטמא תוכו בכה"ג אין תוכו צריך טבילה והיינו הא דרבא בזבחים ע"ח:

הערות להתשובות מהרב המעתיק הכתבים:

לסי' ב' במ"ש מדברי הח"ס ע' בח"ס שם צידד דכמו דמים לא מבטלי מחיצה ה"ה כל משקין העכורין אף שאין המחיצה נראית מתוכם ולע"ד צ"ע מירושלמי עירובין פ"ז ה"ג ר' זריקא רב אמי בשום ר"ל אפילו רוק הרי מפורש דרוק חוצץ אפילו בחריץ שבין שתי חצירות ומכש"כ לענין ביטול אויר רה"י דמיירי ביה הח"ס ודוחק לומר דפליג על ש"ס דילן דלמעוטי בפלוגתא עדיף וע"כ דשאני בין מים שהמחיצה נראית מתוכם ובין רוק דעכוב ולא נראה מתוכו וכן הדין בכל משקים העכורים דחוצצים ומדברי הירושלמי הנ"ל נראה דמחלק בין מים לפירות כדברי ה"ה פי"ד מה' שבת דהיא משום מחיצה הניכרת ולא כדברי הח"ס ומאירי דבשימוש תליא מילתא ובמים ראוי לשמש:

לסי' ה' במ"ש מורי הגאון שליט"א לענין מוחק מקצת מהשם היכא שכבר נפסד צורת האות ע' רדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו כ' וז"ל ואי"ל דמסתפינא הו"א דלא אלא בשאר אותיות אבל באותיות השם כ"ע מודי שמוחק הרגל לבד שהרי שאר חלקי האות נתקדשו ואמאי ימחוק אותם כי הדבר ברור כי המוחק חלק משם הקדש אע"ג דלא מחק כולו עובר משום לא תעשון כן עיי"ש הרי דאף לאחר שמחק רגל הה' ונתקלקל צורתו אפ"ה עובר בל"ת וכ"כ בתשו' חסל"א לבעל זכול"א יו"ד סי' ט"ו. וד"א צ"ע על ס' יהושע פו"כ סי' שכ"ח שנסתפק בנגיעה דקה בין אותית השם וצידד להתיר דאינו דומה לדין דרמ"א סי' רע"ו סעי' י"א דהתם עיקר הטעם משום דמיחזי כמוחק השם ובנגיעה שבין האותיות ממ"נ אי רואה הנגיעה הרי יראה שצריך לתקן ואי לא יראה הנגיעה הרי יסבור שגורר רק הקלף ומוכח לה מדשרי לגרר הדבק שבין אותיות השם שבא"ח סי' ל"ב סעי' כ"ו (חידוש שלא הביא זה מש"ע יו"ד סי' רע"ו סעי' י"א) ומ"ש מדין דרמ"א הנ"ל וע"כ כנ"ל ע"ש ובמח"כ לאו שמא מתיא דהחילוק מבואר דהכא מיירי שאינו מוחק רק הנוסף ולא השם וכמ"ש בתשו' פנ"י סי' א' או יתר החילוקים שכ' האחרונים אבל בנגיעה דקה עדיין לא שמענו אלא שסברתו בעצמה מכרעת: לסי' ו' במ"ש לשון עם מתו"ו יומא פ"ו כ"כ בהגמיי' פ"ג מה' ת"ת בשם ר"א ושהר"ת חולק עליו וע' בת' מהרשד"ם חו"מ קרוב לסוסי' קנ"ד פשיטא לי' כר"ת ע"ש בשטר שכתוב שילך פ' עם הבחור שכ' שהבחור הוא העיקר ולא הביא מפלוגתא הנ"ל:

לסי' ז' במ"ש דלבטל קידושין בעי' בפניו ע' בתשו' פני יצחק הספרדי אה"ע סי' י' בשם מהר"י באסן סי' ק"כ ולחם רב סי' כ"ד דלבטל קידושין מהני שלא בפני המקדש דדמי לפיטור שמקבלין שלא בפניו אבל י"ל דמיירי שלא גילה המקדש דעתו שרוצה בקידושין ואינם לפני כעת:

ובמ"ש מתשו' מהרש"ל סי' ל"ג קצ"ע מהא דכתובות כ' השתא דליתנהו דאילו הוו לקמן דילמא הוו מודו להו מהימני ולדבריו אדרבה אילו הוו קמן דילמא לא הי' מעיזים פניהם לפוסלם ולפימ"ש הריב"א שבמרדכי פ"ב דהכחשה לא הוי חוב העדים אלא חוב הבע"ד י"ל כיון דהעיזו פניהם בפני הבע"ד שנוגע לו כ"ש שהיו מעיזים בפני העדים:

במ"ש ד' עטר"ח ובי"צ בכוונת הריב"ש ז"ל בסי' רס"ו וגם שהענין עצמו הוא מרומה כמ"ש לעיל וא"כ הי' צריך דו"ח וכו' ואע"פ שאם לא עשו דו"ח אין עדותן בטילה אבל מ"מ וכו' י"ל שאעפ"י שאין העדות בטילה אבל מ"מ לא נגמרה והי' יכול וידאל דבוריא (שם העד) לחזור בו כדגרסינן בירושלמי כתובות פ"ב ה"ג וכו' הרי דלריב"ש אין עדותן בטילה ומ"מ יכולין לחזור ולהגיד וכה ראיתי בתשו' רב"צ אשכנזי סי' ה' ד"ה ולשיטת הבין ג"כ דלריב"ש א"י לחזור ולהגיד כבי"צ. ובגוף הדין ע' ת' מהר"ם אלשיך סי' ק"ד שאחר שכ' שכיון שהדין מרומה הי' צריך דו"ח סיים אך הנה מהדבר הזה החרשתי אחר שכבר נעשה ולא נתבטלו העדות מפני כך הרי דאפי' במרומה לא נתבטל העדות ונראה דיצא לו זה מהא דשבועות ל' דלמד שם הרבה דברים מקרא דדבר שקר תרחק וא' מהם הוא דין מרומה שלא יחתכנו הדיין ופירש הוא דר"ל אלא וידרשנו היטב ובגמר' שם משמע דהני דיני דנפקי מקרא זה אינם לעיכובא מדפריך אהא דתלמוד שאמר לו רבו וכו' האי מדבר שקר תרחק נפקא הא ודאי שקורי קא משקר יעו"ש. וד"א ראיתי בנובי"ק סי' ע"ב כ' דאפי' בד"נ אם א"א בע"א מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וצ"ע מהא דסנהדרין ע"ט ב' הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן וכו' מיפטרינהו לגמרי נמי לא כיון דרוצחים נינהו ופרש"י שהרי קיבלו העדות ונו"נ בדבר ומשמע דאילו נתערב קודם קבלת עדות הי' פוטרים אותו לגמרי ע"י שא"א לקבל עדות בפניו ואף שא"א בע"א וצ"ע:

לסי' ט' במה שדן מורי הגאון שליט"א בתולה עני' כיתומה כ"כ באשל אברהם שבגליון הש"ע סי' קנ"ג ס"ק א' בשם מהר"י באזאן וע' ש"ך יו"ד סי' רמ"ט ס"ק י"א בשם מהר"ם אלשקר נסתפק בזה ובחוט המשולש לתשב"ץ טור ג' סי' ל"א מפורש כד' א"א:

ובמ"ש מחלוקת הדרישה וש"ך סי' רנ"ב ע' תשב"ץ הנ"ל מפורש כש"ך: ומ"ש מגה"ק דמיירי רק בקיים כבר מצות כתבו סברתו נכונה דבס"ת שהוא לקיים בה מ"ע היאך יתכן שיבטל הוא מ"ע בשביל חבירו ע' רשב"א ותוס' שבב"י א"ח סי' ש"ו ואף לתוס' אין אומרים לו חטא רק בשביל איסור קל ואין אנו צריכין לבא מכח הא דקידושין מצוה דגופי' עדיף דהתם מיירי בשני מצות שמוטלים שניהם עליו הא' בגופו והב' חוץ לגופו ואמרי' דזו שבגופי' עדיף וקצת כעין זה ב"ק מ' א' דהוא לא חטא וממוני' הוא דאזיק לא חמיר מילתא עליו ואף שחייב לשלם וע' נזיר ב' א' דאיסורא איידי דבהמה הוא דאתי' וכו' אבל בנ"ד שמ"ע דכתבו מוטל עליו ונשואי בת אחותו אינם מוטלים עליו בעניותי איני מבין מקום הספק דודאי מ"ע דכתבו עדיף וע' ת' הרשב"ש סי' שכ"ד כ' לענין נשים שמניחים ס"ת בביהכ"נ דיותר טוב אילו הי' משיאים בדמיו יתום ויתומה לאשר ל"ש בהם מצות כתבו ע"ש משמע דבאנשים מצות ס"ת עדיף ואף אי נימא דלא כגה"ק ומיירי אף בס"ת שמקיים בו כתבו י"ל עפ"י שי' הבנ"י ודעימי' שבפ"ת סי' ע"ר החולקים על הת"ח וסברי דכיון שכ' פ"א ס"ת אף שמכרו לא איבד מצותו א"כ המכירה אינו רק איסור דרבנן ושפיר י"ל דשרי חז"ל משום נישואי ב"א ורמז ראי' דלא התירו חז"ל רק איסור דרבנן דהנה כעין ד' הגמ' מגילה כו' דשרי למכור ס"ת בשביל לימוד תורה ונשואין יש גם בע"ז י"ג דהתירו לילך לארץ העמים בשביל שני דברים אלו וכ' רמב"ן בס' ת"ה מביאו בב"י יו"ד סי' שע"ב דרק בטומאה דרבנן התירו אבל שיבטל הוא מ"ע בשביל נישואי ב"א שאינה מוטלת עליו לא ידענא ואף שכ' הב"ש אה"ע סי' ע"א בשם תשו' רש"ך ומהרי"ק שורש קמ"ח דכופין את הקרובים להשיא קרוביהם המעיין במהרי"ק יראה דרק מתורת כופין על הצדקה קאתי עלה וע' ת' מהרשד"ם אה"ע סי' קצ"ד דאין שום חיוב על האחים להשיא אחותיהם זולת מדרך חסד משום וחרפה לא נשא על קרובו והגע עצמך אם יהי' לא' מעות על תפילין או אתרוג וכי יעלה על הדעת שיתן מעות זו לצדקה והוא יבטל ממ"ע וא"כ לפע"ד אפי' בלא נדר בנ"ד צריך לכתוב בראשונה ס"ת אמנם י"ל לשי' הבנ"י הנ"ל דבפ"א שכותב ס"ת קיים מצוה זו א"כ י"ל דנשואי ב"א קודם דהוי מצוה עוברת דבכל רגע מצוה ומשא"כ מ"ע דכתבו אינה עוברת שיוכל לקיימה לאח"ז ובזה מיושב הא דנקט בגמ' הטעם משום לשבת יצרה ולא נקט משום פרו ורבו ע' ח"ץ שבט"ז אה"ע סי' א' ולנ"ל י"ל דדוקא משום לשבת שהוא בכל רגע והוו עוברת התירו למכור ס"ת ומשא"כ משום פרו ורבו שאינה עוברת דבפ"א קיים מצוה זו לא התירו וא"ש:

לסי' י' במ"ש מד' הרש"ז בקו"א סי' י"ח לע"ד דברי הרש"ז שגבו ממני מהא דחולין י' ע"ב א"ה תיבעי נמי בדיקת חכם ע"א נאמן באיסורין א"ה מעיקרא נמי לא הא אר"י ל"א להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם וליכא למימר דמיירי בשוחט לעצמו דהרי כ' איהו גופי' דבשוחט לעצמו אפי' יודע רק דיני שחיטה ואינו חכם בלא"ה א"צ להראות סכינו לחכם ע"ש וע"כ דמיירי במוכר לאחרים וא"כ אמאי נאמן בעצמו על הבדיקות שבין כל חדא וחדא והרי טבח אינו נאמן לדבריו משורת הדין בלי שיראה עכ"פ ליודעי דת ודין וצ"ע. וד"א אעיר ברש"י שם ד"ה ע"א שכ' וז"ל דכל יחיד ויחיד האמינתו תורה וזבחת מבקרך ומצאנך ושחט את בן הבקר ואכלו כהנים על ידו ומאז שמעתי להקשות ממורי הגאון שליט"א דהרי קרא דושחט בעולה קאי שכולה כליל ואם נדחוק דכוונת רש"י אשאר קרבנות דנפקי ג"כ מושחט אכתי למה לא יליף מעולה גופה דאיך רשאים הכהנים להקריבה שמא ניבלה הישראל בשחיטתה וע"כ דנאמן ונלע"ד דלכאורה איך יליף מוזבחת והרי מיירי בשוחט לעצמו עי' לקמן פ"ד יכול יקח אדם מן השוק ויאכל ת"ל וזבחת ודו"ק אמנם הרי איכא זרוע ולחיים וקיבה דאכלי כהנים וכן מושחט לחודא ג"כ אין ראי' כ"כ די"ל דבשעה שאדם מביא קרבן בהתחרטו על עבירה שעשה בודאי לא חשוד להכשיל כהנים באיסור הקרבה וע' ב"י א"ח סוסי' תקפ"ו ומעתה לולי מוראה נלע"ד להגי' ברש"י כך האמינתו תורה ושחט את בן הבקר (ור"ל מהא דכהנים מקריבין) אמנם מזה אין ראי' כ"כ דשמא בקרבן שאני וכנ"ל ולזה מביא מוזבחת דמיירי בחולין ואכלו כהנים זרוע ולחיים וקיבה וע"כ דע"א נאמן באיסורין ולפי"ז קרא דושחט צ"ל מוקדם ברש"י (כמו שהוא מוקדם בפסוק) וקאי ואכלו כהנים אוזבחת וא"ש: לסי' י"א במ"ש מסי' תי"ד סעי' ב' דקטן מערב לעצמו לע"ד משם אין ראי' דיש לפרש שאחרים יניחו עליו אבל מוכח כן מסעי' א' שכ' ואפי' עירבו עירוב אחר ומשמע שיכולין בעצמו לערב ואם די"ל דקאי אעבדו ושפחתו הכנענים אבל בריטב"א דף פ"ב ע"ב ד"ה ת"ר מפורש דקאי אבנו ובתו הקטנים וע' תוס' עירובין פ' ע"ב ד"ה על כ' ג"כ דעבדים יכולין לערב לעצמם מסבר דסתמא דמילתא תקינו להו רבנן זיכוי לענין עירוב אפי' כשאין רבם אצלם וזה הטעם שייך גם בבנו ובתו הקטנים ומ"ש אהא דהשמיטו הפוסקים הא דירושלמי נלע"ד משום דשמואל הוא דקאמר לה להך מימרא וי"ל דאזיל לשיטתי' עירובין פ' ע"א דסובר דבעירובי תחומין א"צ לזכות ובתוס' שם ד"ה רב דתחומין קיל דלא קנו רשות אחרים היא וכו' ועוד כיון דעירובי תחומין אין מערבין אלא מדעתו אמירתו כשהוא אומר צא וערב לי חשובה כזכי' ע"ש וא"כ לדידי' בקטן שהגיע לעונת הפעוטות בגיטין נ"ו שיש לו קנין במטלטלים עירובו עירוב ואף שאין דעת אחרת מקנה כיון שאין זה קנין גמור ומשא"כ לדידן דפסקינן כרב שם דצריך לזכות דהוי קנין גמור אין עירוב הקטן כלום ומשום דאין כאן דעת אחרת מקנה ול"ד לשיתופי מבואות דיש דעת אחרת מקנה וע' ריטב"א:

לסי' ט"ו במ"ש בתשו' ב"ש ושואל שבנוב"י לפע"ד צ"ע אדברי השואל דלדבריו אמאי סובר רב בעדים שאין יכולים לחתום מקרעים להם נייר חלק ולא בכתב עג"כ וכמ"ש בפנ"י והא רב סובר זבחים ק"ו ובכורות מ' מב"מ אינו חוצץ וא"כ לדידי' כעג"כ הוי כתב ואמאי בעי דוקא תקנתא דמקרעים וע"כ דאין תלוי בזה ומיהו לדבריו מיושב קו' תוס' שם ע"ב ד"ה מקרעים דהא הוי כתב עג"כ ע"ש ולנ"ל א"ש דשריטה ודאי אין בו ממש ול"ה חציצה והנה בגוף הדין אי פוסל חציצה תלי לה בתשו' גבעת פנחס סי' נ"ו במחלוקת ר"י ור"ש סוטה ל"ה או על דוקא ולר"ש על לאו דוקא ובסוף כ' דאפי' ר"י מודה בכל מקום דעל לאו דוקא ורק היכא דיש קרא יתירא ע"ש ולי צ"ע מהא דנזיר ס"ד בטומאה צפה דטהור משום דכתיב השורץ על הארץ הרי דעל דוקא ואף ר"ס סובר דרשה זו ועי' תוס' שם סוף דף ס"ו נסתפקו אי צפה באויר הוי ג"כ צף וע' כעין זה סוטה מ"ה בעי ר' ירמי' צפו עומרין לתוך שדהו מהו אויר שדה כשדה דמי או לא ע"ש ומיהו מ"ש עוד בגב"פ דלא פסיל חציצה מטעם דמחובר לקלף ובטל לגבי' והביא ראיות לזה נראה עיקר ועי' סוכה ל"ז שאני התם כיון דחברי' כגופו' דמי: לסי' ט"ז במ"ש ד' הב"ח סי' ל"ח כדבריו מבואר בתשו' פרח מטה אהרן ח"א סוס"י נ"א והביא ראי' מחו"מ סי' ע"ג דנשבעין על כפירה דהמתנת הזמן ומוכח דהוי כממון וע' נחלת צבי סו' רצ"ב העיר מעצמו בזה ועוד מכמה מקומות:

לסי' י"ט במ"ש קו' פ"י על תוס' מכות ז' נראה דיסוד קו' תוס' הוא על גמרא דשבועות ח' דפריך אי במזיד בר קטלא הוא או בשוגג בר גלות הוא ומשני במזיד ולא אתרו בי' ובזה דחיתי ד' הפנ"י שמיישב קו' תוס' דמשו"ה לא משני בגמרא במזיד ולא אתרו בי' דנראה דגם בלא אתרו בי' חויב עכ"פ כרת או מיתה ביד"ש ע"ש דלדבריו תיקשי אגמרא שבועות הנ"ל דמשני כן וע"כ לומר דסברת הגמרא הוא דאין זה תרתי רשעיות כיון דאין שניהם בידי אדם ושפיר י"ל דניבעי ג"כ קרבן לכפרה א"כ גם תוס' מקשו שפיר דהו"א דאף דחייב מיתה ביד"ש הו"א דכשעשה תשובה וגלה מעצמו יועיל עליו קמ"ל קרא וע"ע עירוכין ט"ז במזיד ולא אתרו בי' וכן יפלא על כמה אחרונים שניסו לדחות קו' תוס' ולא הרגישו שבדחי' זו יקשה עליהם ד' גמרא הנ"ל. ובעיקר ד' פנ"י הנ"ל שכ' בדרך אפשר אם חייב כרת או מיתה ביד"ש בלא אתרו בי' יש להביא ראי' מהא דמכניסין אותו לכיפה דאיס"ד דפטור ביד"ש א"כ איך מותר להכניסו כיפה ולגרום לו מיתה וכהא דמקשה בסנהדרין פ"ב ע"ב מי איכא מידי דרחמנא פטרי' ואנן ניקום ונקטול לי' וכו' ע"ש ואכתי תיקשי מהורג נפש שלא בעדים דמכניסין אותו לכיפה וע"כ דבזה חייב מיתה ביד"ש וע' רש"י בראשית ט' על פסוק ומיד האדם ושמות כ"א על פסוק והאלקים אינה לידו דאף בלא עדים מחויב מיתה ביד"ש והפלא על הפנ"י שנסתפק בזה:

לסי':

כ במ"ש אם בגוי שייך ביטול מקח ע' ת' חת"ס סי' ק"ס ד"ה אלא בנידון כ' כפשיטות דשייך בגוי ביטול מקח:

לסי' כ"א במה דפשיטא לי' למורי הגאון שליט"א דסתם כהנים יודעים כל דיני עבודה כ"כ בבעה"ט ריש פרשה צו ועי' שבת כ' א כהנים זריזים הם וברש"י מפורש כן אבל צ"ע מהא דיומא י"ח א' במשנה או שמא לא למדת ובגמ' שם מקשה רק אכ"ג ומי מוקמי' כ"ג כה"ג משום דכתיב והכהן הגדול מאחיו ע"ש וע' משנה הוריות י"ג קודם לכה"ג עם הארץ אמנם י"ל דעכ"פ דין פיגול דמפורש בקרא ודאי ידעי וכהא דאמרי' בעלמא זיל קרי בי רב הוא וא"ש ושו"ר באו"ז הגדול ה' פסחים סוסי' רכ"ג הק' אהא דכ"ג שאמר פיגול נאמן והא א"א מע"ר וכ' דליכא למימר שסבר שמותר לפגל דהא לא נהירא כלל (נראה דכוונתו כמ"ש דמפורש בקרא) ותו דהא כהנים זריזים הם ופרש"י וכו' (כוונתו לשבת כ' הנ"ל) ועתה מצאתי בתשו' הרשב"א ח"ה סי' רל"ט בהגהות הג' מהר"ח פאלאג'י אריכות בזה והביא מתוס' חולין סוף דף קל"ב ד"ה ולאו ומשנה י"ב פ"ג דביכורים ותוס' חדשים חלה פ"ד מ"ח וזוהר חדש על פסוק ורות דבקה בה ע"ש וד' או"ז הנ"ל צע"ג דהרי במנחות מ"ט א' מוקי אביי להא דכהנים שפיגלו במקדש באומר מותר ואיך לא הרגיש האו"ז בזה אמנם נראה למעיין באו"ז דלא הי' לפניו בגמרא מן אמר רבא ומותבי' וכו' עד מתיב ר"ז ע"ש. ולולי ד' מורי הגאון שליט"א הי' נ"ל ליישב בהיפך דאף דסובר אביי אומר מותר קרוב לאונס הוא ולי"ל סברת רבא דאיבע"ל ללמוד זה דוקא בסתם אדם דלאו כל אדם זוכה ללמוד ומשא"כ במי שמקבל עליו משרה שגופי תורה תלוים בה בודאי צריך ללמוד טרם גשתו לעבודתו כל דיני עבודה ואם לא למד בודאי קרוב מזיד הוא ותדע דאם מי שאינו בקי בחכמת הרפואה יתן סמים לחולה וימיתהו בהם נדוניהו בקרוב לאונס זה ודאי לא ניתן להאמר כלל ומשו"ה בהא דב"מ קט"ז דמיירי בסתם אדם שפיר כ' תוס' דהוי זכי' בטעות ומשא"כ בהא דמנחות מ"ט דמיירי בכהן שבעבודתו תלוים כמה גופי תורה אם לא למד בודאי קרוב למזיד הוא דהי' לו מקודם ללמוד דיני עבודה וע' כתובות ק"ח ת"ח המלמדים הלכות שחיטה לכהנים ולזה שפיר משני באומר מותר ובזה מיושב הא דקתני הכהנים שפיגלו והרי שחיטה בזר כשירה ויצוייר ד"ז אף בישראל וכבר ראיתי למחברים שהרגישו בזה ולנ"ל א"ש דבישראל לא שייך למיתני שוגגים פטורים דבאומר מותר ליכא לאוקמי דהוי קרוב לאונס אחרי שע"י מקרה שחט ול"ש לומר אבע"ל ללמוד וזה מסתבר והא דבאמת פטור בכהן בשוגג מלשלם עי' שי"ק בירושלמי פ"ה ה"ה דגיטין מה שתי' אליבא דרבא ומתיישב גם אליבא דאביי:

לסי' הנ"ל במ"ש מע"ז נ"ג אדעתא דעכו"ם לא זבין לע"ד הפירוש בגמרא דחיישי' שמא אדעתא דעכו"ם לא זבין אבל אין זה ודאי ושו"ר כן בישויע"ק בקו"א לה' פסח אמנם בס' שושנת יעקב לח"מ סי' רל"א פי' כד' מורי דהוא ודאי אלא דראייתו שם מהא דע"ז כ"ב אם איתא דפלח לה לא הוה מזבין לה ע"ש ולע"ד אין זה ראי' דהתם מיירי שמוכרה לשחיטה שפיר אמרי' דודאי אם פלח לה לא מזבין לה משא"כ הכא דמיירי שמוכרה סתם אין זה מוכרח דשמא גם אדעתא דעכו"ם מזבין לה ומשום דסובר איידי דדמי' יקרים לעכו"ם מזבין לה עי' לעיל מ"ג א' ובתוס' שם:

לסי' כ"ג שאלה כזו מוזכר בתשו' מהר"ם שיק א"ח סי' רי"ט ואסר ג"כ אלא שבסוף צידד להתיר בהפ"מ לבטלו ברוב:

לסי' ס"ג בד' נוב"י הערותי מאז מגיטין פ"ח א' ת"ר חניכת אבות כו' ג' דורות כשר כו' מאי קרא כי תוליד בנים ובני בנים ע"ש הרי דגם הראשון בכלל לשון ג' דורות וערש"י שכ' וב"ב היינו דור ג' ומזה צע"ק על רשב"ם ב"ב פ' ע"א ד"ה והא לאמה שכ' ב"ב שניים הם לזקנים וי"ל: לסי' ס"ד במ"ש מאב"מ סי' כ"ז שתמה על הסמ"ע סי' פ"ח עי' ת' בית יעקב סי' קי"ג הרבה ג"כ לתמוה עליו:

לסי' ס"ז בדין היתר נדר סתם שבעת צרה ע' רדב"ז ח"א סי' רצ"א דמשמע בפשיטות להתיר ובדין נדרי צדקה ע' תשב"ץ ח"ב סי' קל"א בא' שנדר סתם בעת צרה לחלק לעניים וכ' בפשיטות להתיר:

לסי' ע"ג בד' התשב"ץ ורד"ך עי' בתשו' פרח מט"א ח"א סי' מ"ד מחבילות תשו' האחרונים וע' ת' שער אפרים סי' ס"ז ומהרשד"ם סי צ"א וסי' קל"א שצידדו הרבה בזה וע' ת' הרשב"ש סי' ק"ע נשאל בעובדא דתשב"ץ ופסק כמותו ולא הביא כלל מדברי אביו ובמ"ש מורי הגאון שליט"א להוכיח דלכ"ע בקונם אם איני מגרשך רשאי להחזירה כ"כ גם בתשו' רדב"ז ח"א סי' קכ"ו אבל במ"ש להוכיח מזה דלא כתשב"ץ צ"ע דהרי בתשב"ץ גופי' ח"ב סי' קס"ג בסוף התשובה בא' שנשבע שלא יהי' ש"ץ במיורקא כ' דאם אמר עד שאצא ממיורקא יש לו תקנה ליצא משם ויחזור אבל אם אמר כ"ז שאהי' במיורקא אסור אף יצא וחזר כדמוכח בנדרים בפ' בפ' השותפין (לא ידעתי כעת מקומה) והנה ד"ז לכאורה הוא ממש כדין דקונם אם איני מגרשך הרי דאף דהקיל אם אמר עד שאצא אפ"ה החמיר בדין דיין יו"ד סי' רי"ח וע"כ דשאני בין הא דסו' רי"ח דהנדר בודאי חל אלא שאנו דנין על פרטי התפשטותו אם גם על זה שלא פירש חל אמרי' מכח האומדנא להחמיר ומשא"כ בקונם אם אינו מגרשך ובהא דעד שאצא ממיורקא דלאחר שגירשה ולאחר שיצא ממיורקא אם לא מכח האומדנא אין לנדר חלות כלל אז אין בכחו לחול מחדש מחמת האומדנא. ובגוף השאלה ע' ת' מהרשד"ם יו"ד סי' קי"ב בשנים שנשבעו ליסע לעיר פלוני ויבררו להם דיינים בזבל"א ויקיימו ככל אשר יפסקו הדיינים או השליש שיבררו להם הנבררים (אם לא יבאו לעמק השוה) ואח"כ חזר א' מהנבררים ולא רצה לדון בדבר וכ' הרשד"ם דלא יצא ידי שבועתו עד שיברר לו דיין אחר כזה שידון ויתנו פסק ויקיים הפסק וכ"ז שלא יהי' להם פסק ויקיימוהו לא יצאו ידי שבועה דכיון שנשבע לטובת חבירו בודאי ע"ד זה נשבע שיפסקו המריבות ויהי' שלום ביניהם והביא ראי' ממהרי"ק שורש קי"ג דנשבע לטובת חבירו לא יצא עד שיקוים כוונת השבועה ע"ש הרי דאף דרשד"ם לא ברירא לי' הא דתשב"ץ אפ"ה החמיר בדין זה מטעם דנשבע לטובת חבירו וא"כ ה"נ בד"ז דלא יצא ידי שבועה עד שישתדל להשיג בורר כזה שירוצה בשליש ויתן פסק ויקוים כפי הפסק ואם שלכאורה יש לחלק אבל המעיין לאשורו יראה כמ"ש וחילוק זה כ' הרשד"ם גם בחו"מ סי' רצ"ט ובמ"ש על פיה"מ להר"מ ע' נתיבות לשבת סי' י' וכפי"מ שפירש ד' הגמרא ל"ק כלל וד"א צ"ע על הר"ם ז"ל שהשמיט ד"ז דאבל הוא שהדיר את אשתו:

לסי' ע"ז במ"ש מא"ח סי' קנ"ג סעי' כ' כ"כ גם בתשו' שארית יוסף למהר"י כהן סי'... ובטעם שהביא בשם שו"ת שו"מ כבר קדמו בתשו' מהרש"ך ספר ב' סי' ח':

לסי' ע"ט במ"ש מורי הגאון שליט"א בסברא דקרש שזכה לינתן בצפון דהוא משום דשלחן בצפון וכו' כ"כ גם בקרבן עדה לירושלמי שבת פי"ב ה"ג: לסי' פ"ד במ"ש לענין רב ותלמידו אם כשרים לחליצה ע' ת' משפטי שמואל סי' ק' דכ' דכיון דהדיוטות כשרים ה"ה הרב ותלמיד ובפרט אם אינו מלמדו בשעת מעשה דהמרדכי (הוא דינא דש"ע סי' י"ח) מכשיר:

לסי' פ"ה לענין נדרה האשה ושתק הבעל ע' תשו' הרשב"ש סי' קנ"ו כ' בפשיטות באשה שנדרה להקדש ולעניים בחולייה והבעל שתק דאין זו כלום: לסי' פ"ו בד' נתה"מ ר"ס קפ"ו דדוקא בשכר ע' מהרשד"ם חו"מ סי' קכ"ב בא' שהי' לו פאטור במקום אחר ומכר סחורתו לעכו"ם על זמן ולא תבעו בזמנו ואח"כ נשבר העכו"ם (אינזאלווענט) דחייב דהוה פושע שהי' לו לתובעו בזמנו וע"ש דדוקא בפאטור בשכר ולכאורה הא ש"ח ג"כ חייב בפשיעה ולד' נתה"מ דבחנם יכול לחזור בו א"ש:

לסי' צ"א במ"ש משבו"י לענין שתדלנות ע' תשו' רשד"ם סי' נ"ח בראובן שהתחייב לשמעון בשטר כו"כ אם ישתדל אצל הממשלה שיקח לוי המכס שכ' דל"ה אסמכתא אמנם בתנאי שיאמרו היודעים שראוי ליתן סך כזה עבור זה ואי לא הוי גוזמא דמשמע דלא כשבו"י:

לסי':

צ"ו במ"ש מגיטין מ"ב עבדי שהי' כבר עי' תשו' ראנ"ח ח"ב סי' פ"ג בהגה בא' שכ' בחנות שלו שי"ל שהי' כבר שלו והביא מגיטין הנ"ל ועי' זבחים כ"ו א' הפר שהי' כבר ושם קי"ג ב' מחלוקת בזה אי דרשי' חריבה שהיתה כבר ור"י לי"ל דרשה זו וקצ"ע דבמנחות ט' ב' סובר ר"י בעצמו המנחה שהיתה כבר:

לסי':

ק' בקו' הרש"ש על ירושלמי פסחים פ' ע"פ נלע"ד לחומר הנושא עפ"י ד' ירושלמי שביעית פ"ד מאימתי אדם זוכה בפירותיו בשביעית ר' ירמי' סבר מימר משיתנם בתוך כליו ר' יוסי סבר אפי' נתנם לתוך כליו לא זכה בהו דאיהו סבר דאינין דידי' ולית אינין דידי' וע' מח"א ה' קנין משיכה סי' ה' דר' יוסי סבר דחצר משום יד ואין קונה שלא מדעתו ור' ירמי' סובר משום שליחות וקונה שלא מדעתו ולזה שפיר מספ"ל לירושלמי אם יוצאין ביין של שביעית דאולי הו"ל כגזל כיון שאינו זוכה בו מתורת הפקר כ"א בתורת שלו וכהא דעודר בנכסי הגר וכסבור שהם שלו דלא קנה וכמח"א הנ"ל ובזה מיושב סוף ד' ירושלמי תני ר' אושעיא יוצאין ביין של שביעית משום דר' אושעיא כשיטתי' גיטין ע"ז ע"ב דחצר משום שליחות ושפיר קונה אף שלא מדעתו וכמח"א הנ"ל ואף דבמסקנא קאמר דכ"ע חצר משום ידה איתרבאי י"ל עפ"י מ"ש בפנ"י ב"מ סוף דף י' דעיקר מחלוקת אם חצר משום יד או משום שליחות הוא בממונא אבל בגט לכ"ע ל"א משום שליחות דחוב הוא לה (ולא כרש"י ותוס' שם) ע"ש א"כ י"ל דמתחלה קאמר דאף בגט פליגי וכרש"י ותוס' וע"ז דחי לא דכ"ע בגט משום ידה וכפנ"י הנ"ל דבגט ל"ש שליחות דחוב הוא לה וכפנ"י הנ"ל אבל בממונא שפיר אי"ל לר' אושעיא משום שליחות ובזה יובן במאי פליגי הס"ד והמסקנא דהס"ד קי"ל בר' אושעיא דיוצאין ביין של שביעית כירושלמי דע"פ הנ"ל וע"כ דאי"ל חצר משום שליחות וכנ"ל ולזה רצה לאוקמי גם פלוגתא דגיטין בזה ודחי דבגיטין גם ר' אושעיא מודה וכפנ"י ובהכי א"ש שי' הרי"ף והרמב"ם דאי"ל משום שליחות (ע' מח"א ה' קנין חצר סי' א' אות כ"א) שלא יסתרו מגמרא הנ"ל דהכא קאי לענין גיטין דוקא. וכה ראיתי בבי"צ יו"ד ח"ב סי' פ"א חידש דלכתחלה אסור לזכות בפירות של שביעית שיהי' שלו רק בתורת הפקר ואף אלו שלקטן והביאן לביתו לצורך אכילתו צריך לאוכלן בתורת הפקר ולדידי' צ"ל הא דאמרי' קידושין נ"ב דמקדש בפירות שביעית מקודשת וברש"י ותוס' שם דהוי כשלו דזה רק בדיעבד אבל לכתחלה צריך לכוין בתורת הפקר ואסור לקדש לכתחלה בפירות שביעית וא"כ י"ל דזה הוא דבעי בירושלמי אם יוצאין ידי ד' כוסות בשל הפקר אמנם ר' אושעיא פשיט להיתר דצורך מצוה הוי ג"כ כאכילה ורשאי ליקח יין של שביעית ואי משום דל"ה לכם י"ל דס"ל דל"ב לכם בד' כוסות וכמ"ש באמת ברש"ש הנ"ל. והנה לבי"צ הנ"ל אין יוצאין באתרוג שביעית לכתחלה דבאתרוג בעי' לכם וצ"ל בהא דסוכה ל"ז דמיירי בעבר הע"ה וזכה ושוב הוי שלו אבל לכתחלה אסור לזכות בו בתורת שלו. ושו"ר שירושלמי הנ"ל הוא ג"כ בשבת פ' המוציא הלכה א' ושם פי' בפנ"מ ומראה"פ דמיירי בבעה"ב שנשאר לו לאחר הביעור ואפ"ה מותר לר' אושעיא משום דמצוה קאעביד וא"ש בפשיטות. ובמ"ש מורי הגאון שליט"א אם לוקחין שלמים מדמי שביעית עי' תוספתא דשביעית פ"ז שביעית אין לוקחין בה זבחי שלמים, במ"ש מט"א ר"ה ט"ו ע' תשב"ץ ח"ב סי' רמ"ז העיר בזה ובכל ד' הט"א שם:

לסי' ק"ו אות ג' בדין שם שלא כסדרן ע' תשו' רדב"ז ח"ד סי' שס"ג וח"ה סי' שני אלפים קכ"א כ' בפשיטות דא"צ כסדרן והנה בתשו' ד"ח יו"ד סי' קכ"ח הביא ראי' דל"ב כסדרן מהא דיומא ל"ח א' במשנה וברש"י דבן קמצר כ' שם של ד' אותיות כא' ולע"ד יש לדחות ראי' זו דכאחד י"ל דהוי כסדרן ושלא כסדרן הוי רק אם כ' אות המאוחר קודם למוקדם וע' כריתות כ' א' נהי דאקדומי לא מקדים אחורי נמי לא מאחר וכן יורה לשון המג"א סי' ל"ב ס"ק נ"ז שכ' באיסור פרשיות הנדפסים משום דא"א לצמצם ופעמים שנדפס האות הא' קודם לראשון ולכאורה למה לו לטעם זה ותפ"ל דאפי' נדפסים כאחת הו"ל שלכ"ס וע"כ דס"ל דכא' הוי כסדרן מיהו מכ"ד משמע דכא' הוי שלכ"ס עי' ר"ה ל"ד ב' שמע ט' תקיעות מט' בנ"א כא' לא יצא לגי' רוב הפוסקים ע' סי' תקפ"ח סעי' ג' וע' נדה ס"ב במשנה או שלא כסדרן וע' תוס' תמורה ד' א' ד"ה ואתמר בסופו שכ' ליכא לאו אלא עשה שהרי בב"א הן וצ"ע:

לסי' קי"ב ד"ה ומ"ש, ולע"ד ראי' לד' הח"ץ כפי שאסברי' מורי הגאון שליט"א דהחשש הוא משום הולד מהא דגיטין פ"ג ע"א גבי מגרש אשתו חוץ מפלוני דאמרי' נענה ר"ע ואמר הרי שהלכה זו ונישאת לא' מן השוק והי' לה בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובני' ממזרים ע"ש הרי דר"ע אוסרה להינשא מחשש שמא יתגלה אח"כ שהגט בטל ובני' ממזרים ואף דאמרי' דאית לי' פירכא היינו משום שבידה שלא לעבור על התנאי אבל היכא שיש לחוש שיתגלה אח"כ האיסור מעצמו משמע דודאי חיישי' ולא העלתיו על כור הבחינה ובאתי רק לעורר: לסי' קי"ד ד"ה וראיתי במ"ש מתוס' תמורה כ"ג דאף לרבי לא עשו תקנה בקדשים כ"א כשיש ריוח בדבר בחי' הקשיתי ע"ד תוס' הנ"ל דא"כ מאי פריך שם רב משרשיא מהא דאין אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שלא יבא לידי אכילה גסה והרי אין שום ריוח מצוה בדבר בזה שיאכל עמה חולין ותרומה ושו"ר לרש"ש שהעיר בזה ונלע"ד ליישב דהנה לכאורה אטו בשופטני עסקי' שיש לו די אכילה בשירי מנחות בחנם וירצה לאכול חולין השוים דמי או תרומה שג"כ יש להם קצת דמים וע"כ דמיירי ברוצה לאכול חולין או תרומה מדברים כאלו שמעוררים תאות אכילה וכדומה להם כדי שיאכל השירי מנחות לתיאבון ושוב הוי שפיר מצוה דכתיב למשחה כדרך שהמלכים אוכלין ע' זבחים צ' ב' במשנה ושם צ"א בגמרא ובזה שפיר הוי סיפא דומיא דרישא שאוכל עמה חולין ותרומה כדי שיהא נאכל על השובע דזה ג"כ מטעם למשחה כרש"י פסחים קי"ט ב' ד"ה כגון' וקמ"ל בסיפא כיון דיש חשש שיבא לידי נותר אסור לאכול חולין ותרומה ואף דלא מקיים עי"ז למשחה משום דעשו תקנה בקדשים ושפיר מקשה:

לסי' קכ"ו במוסגר במ"ש בשם חוו"ד סוס"י קס"ו דלעולם אסור כבר קדמו לחוו"ד בסברא זו בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קי"ז ד"ה ועוד וע' תשו' פרח מט"א ח"ב סי' ע"ו:

לסי' קל"ו במ"ש ע"ד נתה"מ סי' ס"א ומה שהק' מורי שליט"א דא"כ אמאי לא מועיל כל המתלקט דהרי לבתר התקנה יוכל לפדות דשאב"ר וא"כ חל הפדיון לאחר שנלקט ויועיל גם מעכשיו לענ"ד י"ל דענין זה שהיכא שמועיל אח"כ מועיל גם למפרע הוא כמו מגו וא"כ י"ל דכ"ז דוקא היכא שמועיל אח"כ מה"ת אבל אם מה שמועיל אח"כ הוא רק מתקנה ל"ש לומר בזה מגו שיועיל גם למפרע וכמו דמצינו להיפך בקני את וחמור דאמרי' דמתוך דלא קנה חמור לא קנה כלום ואפ"ה אמרי' בב"ב קמ"ג א' דהיכא דמדאו' קנה אלא שמדרבנן לא קנה לא אמרי' מתוך ולזה נתכוין הבית שמואל אה"ע סי' ל"א ס"ק י"ז ומטעם דבדרבנן ל"א מגו ה"נ בזה דמה שמועיל אח"כ היא רק מתקנתא ל"א מגו שיועיל גם למפרע. וד"א צ"ע על ט"ז א"ח סי' ת"מ סוס"ק ב' במ"ש דהא קיי"ל דל"א ברירה דאורייתא ע"ש והרי שם ל"ב שיוברר למפרע וסגי במכאן ולהבא ובזה לכ"ע יש ברירה וצ"ע:

לסי' קל"ז במ"ש בתשו' ואו"ב ומהר"ם לובלין דהיכא שנכתב בהרשאה סימני הגט גם ריב"ש מודה דהוי קיום ע' תשו' מהריב"ל ספר ג' סי' כ"ד בשאלה כזו שנזכר בהרשאה סימני הגט וכ' דלא מצא דין זה זולת בתשו' הריב"ש סי' שי"ח (הנ"ל) דלא הוי קיום ומוכח דלא ס"ל כגאו"ב ומהרמ"ל הנ"ל: לסי' קמ"ה בראי' שהביא מורי הגאון שליט"א מתוס' נדה כ"ג ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שע"ח הביאה בשם רב א' ודחאה דכוונת תוס' הוא שאינו חי יב"ח שלא יעשה טריפה במשך הזמן והרואה בפי' הרא"ש שסביב הגמרא שכ' דלא חיי כולי האי שתהא ראוי' לביאה או לצאת מידי טריפה (והוא מתאים לד' תוס') יראה שפירוש זה אינו עולה יפה בדבריו. אבל גם במה שהביא מורי הגאון שליט"א בדבריהם דהוי ודאי טריפה יש לדון ולומר דכוונת תוס' הוא דהוי ס' טריפה וכיון דאינו חי יב"ח להוציא מידי ספק ההורגה פטור ולזה מטין ד' הרא"ש הנ"ל והא דחיישי' כאן יותר לטריפה מבכל מקום דהרגי' הרוצח ול"ח דילמא טריפה הוא י"ל משום דבעלמא אזלי' בתר רוב אנשים שאינם טריפות אבל זה שנשתנה צורתו לבהמה יצא מכלל רוב וחיישי' שפיר לס' טריפה וכ"כ בס' ערוך לנר ומעתה י"ל דבעופות הללו שכולם כך ואין בהם שינוי ל"ח לטריפה. ובגוף ד' תוס' הנ"ל י"ל דכוונתם דכיון דאינו יכול להתקיים הוי כטריפה לענין רציחה אבל לא שיהי' טריפה ממש וכן משמע מד' פירוש הרא"ש שכ' ותימה וכו' אבל זה אינו מתקיים יב"ח אבל פחות מתקיים והוי "כטריפה" משמע דאינו טריפה ממש ומה שהק' מורי הגאון שליט"א דלא גרע מגוסס בידי שמים דההורגו חייב לענ"ד יש לחלק דגוסס נברא בגוף חזק שיכול להתקיים ככל אדם ולזה אף שהוא עתה גוסס וקרבו ימיו למות מ"מ לא חילקה תורה בין הורג רך בשנים לזקן ברגע אחרונה של חייו הקצובים כיון שעכ"פ באיזה זמן הי' יכול לחיות משא"כ בבהמה במיעי אשה שנבנה במבנה גו כזה שלא יוכל לחיות זה דינו כטריפה וע' מנ"ח מ"ע ל"ד ועי' כעין זה מנחות ל"ז במי שנברא בשני ראשים דפטור מה' סלעים וכ' רש"י ד"ה אך וז"ל והאי נמי כנטרף דמי שהרי לא יחי' ע"ש ומשמע מפשטות דבריו דלא מטעם כל יתר כנטול אתי עלה דזה טריפה ממש הוא אלא דכיון דאינו יכול לחיות הוי כטריפה והתורה לא חייבה בפדיון כ"א בבר קיימא וה"נ לא חייבה תורה ההורג מי שאינו יכול לחיות והנה בתשו' מהרש"ם הנ"ל הבין דכוונת מורי שליט"א בראייתו מתוס' הנ"ל הוא דזה בעצמו שאינו יכול לחיות הוי טריפות ולזה הביא הוא מסוגיא דמסוכנת חולין ל"ז א' דאף מה שאינו יכול לחיות אינו טריפה וכוונת מורי הגאון שליט"א מבוארת דחשש שמא יש בגופו איזה טריפות מתולדה אבל לא עלה על דעתו שהטריפות הוא מה שאינו יכול לחיות ולזה הראי' ממסוכנת אינה מכרעת דהתם אין בה שום ריעותא בגופה רק שאינה יכולה לחיות וזה אינו טריפות דאין לנו אלא מה שמנו חכמים. וע' ת' רדב"ז ח"ד סי' קמ"ח בנפלו הנוצות שכ' השואל לחוש מחמת שאמר לו הערבי שחושש שמא ימותו מרוב שומן דשמא מחמת טריפה הוא זה וטריפה אינה חי' והשיב ומה שאמר לך הערבי שמא תמות מחמת השומן וכי מפני השמא של הערבי אתה בא לחדש לך חומרא ע"ש. וד"א אני תמה על ס' הלכות קטנות סי' ל"ז שכ' דההורג חרש ושוטה פטור ובמח"כ שכח לפי שעה ד' תוס' נדה הנ"ל דמשמע מדבריהם דאילו חי יב"ח הי' חייב ההורגה אף דבהמה במיעי אשה שוטה גמור הוא:

לסי' קנ"א ד"ה ועפ"י, בד' מורי הגאון שליט"א יתיישב לי לשון הר"ם ז"ל פ"ח מה' כלי המקדש שכ' חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז ואסור לכה"ד ללובשו אלא בשעת עבודה ותמה השואל ברדב"ז בלשונות הר"מ סי' צ"ט דהרי גם אבניטו של כה"ג הי' כלאים ולמה פרט כס"ד ע"ש ולנ"ל יתכן דסובר הר"מ דכ"ג רשאי לילך גם באבנט כיון דחזי לשאול בו באו"ת ומשא"כ בכה"ד דאינו שואל באו"ת אסור וא"ש. וד"א צע"ג על רדב"ז הנ"ל שיישב קו' השואל השניי' אהא דפרט הר"ם ז"ל אבנט והרי גם החשן ואפוד היו כלאים ותי' דחשן ואפוד הי' מכ"ח חוטים והי' קשים ואין בהם משום כלאים ומותר ללובשם אפי' שלא בשעת עבודה אבל אבנט רך הוא ואינו קשה ויש בו כלאים של תורה ע"ש והרי שי' הרמב"ם פ"י מכלאים הי"ג דבלבישה אסור אפי' בקשין ולא הותר רק בהעלאה ומלבד זה הרי עיקר הדבר דבגדי כהונה קשים הם נאמרה בגמרא יומא ס"ט אאבנט ע"ש דמקשה אהא דכהנים הדיוטים הי' מניחים בגדיהם תחת ראשיהם והרי האבנט הוא כלאים ומשני בגד"כ קשים הם הרי דאבנט ג"כ קשה:

לסי' הנ"ל ד' וע"ד, במ"ש מתו' סנהדרין ע"ח בחי' למכות ט"ז הקשיתי לפימ"ש הרא"ש בתשובה ונפסק ברמ"א אה"ע סי' ס"א דחופת גוסס אינה ראוי' לביאה ולדבריו יתכן דבעשה לאנוסתו גוססת שוב הוי אינה ראוי לקיימה ומק"ו דאם אינה ראוי' לקיימה רק מחמת איסור דרביע עלה הוי א"ר לקיימה מכ"ש באינה ראוי' מחמת עצמה וא"כ לפימ"ש בתוס' הנ"ל דבעשה לחבירו גוסס פטור עד שימות א"כ משכח"ל ביטלה בעשאה גוססת ואח"כ הרגה אחר דבשעה שעשאה גוסס מבטל העשה דולו תהי' לאשה דעשאה א"ר לקיימה וקטלא לא מיחייב כתוס' הנ"ל וי"ל. ולכאורה משכח"ל ג"כ במחלה לו קודם שיצאה נשמתה על הריגתה דג"כ ל"ה קבד"מ אמנם ז"א דהרי חידש לן הר"מ ז"ל בס' המורה חלק ג' ריש פ' מ"א דאפי' מחל לו הנרצח קודם שימות מחויבין להורגו ולא נזכר בשום פוסק ומכאן יהי' ראי' לדבריו:

לסי' קנ"ב בדבר אם יש לחוש שנפחת משוי' משעת קני' עד שעת אבידה יש להעיר מתוס' עירוכין י"ח א' ד"ה שיתן שכ' ותימה מאי סברא הוא זה דלמה יש לנו לומר שהי' שוה יותר מעכשיו ע"ש אבל י"ל דדוקא לגבי אדם כ' כן שאין סברא לומר שנחלש בריאותו בזמן קצר שאין טבע ב"א להשתנות כוחם בזמן מיעוט וע' מכות כ"ב ב' דאמדוהו למחר וליומא אוחר וברש"י שם:

לסי' קנ"ג במ"ש תלמידו מהר"י בערגמאן דהיכא שמתחלה היתה של גוי וגם עכשיו יש לו אחריות הוי יד עכו"ם באמצע כמ"ש תוס' ב"מ ע' וחיזקו מורי הגאון שליט"א מרמ"א סי' שכ"א, המעיין במקור דין דרמ"א שהוא במהרי"ו יראה שהדבר כמעט מפורש שם כן דמהרי"ו למד דין בהמת ישראל ואחריות הגוי מד' תוס' הנ"ל שכ' בהיפך בבהמת גוי דלא יצאה מרשותו וה"ה בבהמת ישראל הרי דהשוה ד"ז לתוס' הנ"ל וא"כ בנ"ד שמתחילה היתה הבהמה של גוי וגם עכשיו יש לו אחריות י"ל דפטורה מבכורה וצ"ע. ובד' הרמב"ם פ"ו מה' ע"א ע' רדב"ז לשונות הרמב"ם סוס"י קנ"ב כ' ומד' רבינו פי"ד מא"ב ופ"י מה' עכו"ם נראה דאין אסור לקיים עכו"ם בארץ ישראל ע"ש ונראה ברור להגי' "אלא" בארץ ישראל ונתיישב היתר שפחות במצרים שכ' שם ודו"ק:

דברי המעתיק הרל שפערבר:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה