שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן רב
לכבוד ידידי הרב הה"ג וכו' מו"ה יהושע ווידערקעהר נ"י מברעזאן: מכתבו הגיעני וע"ד השאלה אם מותר להחזיר בשבת הזכוכית מבתי עינים ששכיח הדבר שנופל מהברזל ולאותן שצריכין לבתי עינים הוא צורך גדול. הנה באשל אברהם מה"ת א"ח סי' שי"ג כ' לאסור בזה כיון שצריך להיות מהודק ונראה דמדמי לי' למטה של פרקים מנורה דדרכן להיות מהודקים דבזה אפילו להחזירו עתה רפוי אסור דאם אין דרכו להיות מהודק בחוזק רק מהודק קצת הרי דמי לכוס דיש מתירין להחזיר ובט"ז וש"ע הר"ב שם כתבו דלצורך גדול יש להתיר אבל נראה דזה מתחלתו עשוי להידוק הרבה ודמי למנורה ולכאורה יש לומר כיון דבתי עינים של זכוכית שהוא נקל להשבר יש לומר דאין חשש כל כך שמא יתקע בחוזק דירא שלא תשבר אבל לא מצאתי סמך לזה בפוסקים. וגם נראה בזה לאיסור עפי"ד מג"א סי' שי"ז ס"ק ט' לענין החזרת רצועות לסנדל דאם הנקב צר אף במקום שאין דרך לקשור אסור משום דהוי טורח וע' בש"ע הרב שם דביש טורח הוי כנתינה בתחילה דאסור משום מתקן מנא ע"ש ונראה דנקב של ברזל שמחזיק הזכוכית צר ויש טורח להחזירו א"כ אף ברפוי לגמרי אסור כיון דהוי כנותן מתחלה וזה אף ברפוי אסור דהא אסור לתת מוכין בכסת בשבת בתחלה כמבואר סי' ש"מ וצ"ל הא דמותר להחזיר כוס בדרכו להיות רפוי היינו כשאין טורח בחזרה שהנקב רחב אבל הכא הנקב צר:
וכ"ת הביא מס' או"ח החדש שהביא בשם ס' מאורי אור שכ' דזוג שניטל מעינבל דמותר להחזירו ול"ד למנורה דהכא כל א' כלי בפ"ע יעו"ש וכ"ת כ' שכוונתו לשבת נ"ח בפלוגתא דאביי ורבא שם לענין טומאה וה"נ הברזל ג"כ כלי בפ"ע ולע"ד אין לדמות כלל טומאה לשבת והא בשבת מ"ז מבואר המחזיר קני מנורה בשבת חייב ופרש"י שיוצאין הימנה קנים הרבה ונוטלין הימנה ובשעת הצורך מחזירין והא כשנוטל כלי א' הוי כלי בפ"ע וגם המנורה שיש עלי' עוד כמה קנים הוי כלי ואפ"ה אם החזיר חייב חטאת וכן מוכח מדברי מג"א סי' שי"ד ס"ק ו' לענין הסרת צירים שיש מתירין והקשה דהא תוקע עץ בעץ חייב משום בונה ותירץ דבלא צירים נמי הוי כלי ובנשמת אדם ה' שבת כלל מ"ד ביאר טעמו דהתם ע"י תקיעה אבל הכא כל חד וחד כלי בפ"ע יעו"ש וכונתו דהכיסוי הוי כלי בפ"ע וכן התיבה והיא כעין סברתו דמאורי אור הנ"ל ועכ"ז כ' מג"א שם דה"ד לענין סתירה אבל לתקוע הצירים אסור משום מתקן מנא הרי אף דכל א' כלי בפ"ע הוי מתקן מנא כשנתחברו וכן מוכח עוד ממג"א וט"ז סי' שי"ג שנתנו טעם היתר מה שמחזירין הכיסוים בשבת מכלים דעשוין להכניס ולהוציא תדיר יעו"ש ומוכח דאם אינו עשוי להוציא אף שכל א' בפ"ע הוי כלי אסור ואם תקע חייב לכן אין בזה שום היתר:
וצ"ע אם מותר לשמש בזכוכית בשבת בלעדי הצירים דאפשר דמי לספסל בא"ח סי' ש"ח סעי' ט"ז דאסור לטלטלה ולשומה על ספסל אחר מה"ט דשמא יחזירנו ויתקע אבל לא מצינו כלל חששא זו בש"ע רק לענין ספסל וע' סי' שי"ג ובמקור הדין שהוא בתה"ד סי' ע"א משמע דהיא חומרא בעלמא וכאן עדיף טפי דאפשר דלענין זכוכית ל"ח שמא יתקע משום דירא שתשבר כמ"ש לעיל ונהי דאין לסמוך ע"ז להחזיר וגם דאסור משום טורח מכ"מ לטלטל הזכוכית ולהשתמש בו אין לאסור:
וע"ד אשר הקשה כת"ר על הרא"ש ז"ל בפי ע"פ שמביא דברי הר"י דגם אם אין אורחים בביהכ"נ מועיל הקידוש לאותן שאין יודעים לקדש לצאת ידי חובת קידוש מה"ת דהא דאין קידוש אלא במקום סעודה הוי אסמכתא והרא"ש כ' דאינו קידוש מה"ת דאין קידוש אלא במקום סעודה משמע דאינו קידוש כלל דגם על מידי דרבנן יתכן לומר כן ומנ"ל להרא"ש שהוא מה"ת וכ' דיליף לה מזבחים נ"ו א"כ מאי אלא עד חצות אלא כי התם וכו' דמשמע דלישנא דאלא שייך רק על דאו' תמהני עליו דבכמה מקומות עצמו מספרי אשכחן לשון זה גם על מידי דרבנן וא' מהם בשבת מ"ג אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל אבל שם בזבחים הרי מפרש בגמרא כי התם היינו דבמכוון נקיט התנא לישנא דאלא לדמות אותו להא דקתני שם ואינו נאכל אלא למנויו דהוי דאו' ה"נ הא דאינו נאכל אלא עד חצות כיון דקתני להו בלישנא חדא וע' ברש"י שם דבשאר קדשים קתני ונאכלין עד חצות והכא שינה בלישנא אלא עד חצות כדי להשוותו עם שלא למנויו אבל בעלמא אין שום דיוק כלל מזה על דאו' ולא עוד אף למידק מלשון זה דאלא דאף בדיעבד אינו מועיל לאו כללא הוא דהא אין מערבין אלא לדבר מצוה מבואר בא"ח סי' תט"ו דאם בדיעבד עירב לדבר הרשות הוי עירוב וע' חולין קל"א דמת"כ אין נאכלין אלא צלי ובחרדל ובודאי דאינו מעכב בדיעבד אם אין לו חרדל וע' תוס' שם:
וגם מ"ש כ"ת בשם הרא"ש ז"ל דסובר דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא מה"ת ליתא זה ברא"ש כלל רק שכ' דאין קידוש אלא במקום סעודה משמע שאינו קידוש כלל וע' מג"א סי' רע"א ס"ק א' כ' דיוצאין מה"ת בקידוש וקידוש במקום סעודה רבנן תקנוה עיי"ש ובודאי דלא נעלם ממג"א דברי הרא"ש ז"ל דפליג על ר"י ונראה ברור דהרא"ש ז"ל סובר דמה"ת יוצאין בקדוש בתפילה כמ"ש מג"א וא"כ מה שכ' הר"י דיכולין לקדש בביהכ"נ על היין אף שאין אורחים לצאת י"ח קידוש מה"ת ליתא דכבר יצאו בתפילה ואפי' אותן שאין יודעין להתפלל הרי שמעו מהש"ץ ברכת מעין שבע ויצאו בזה מה"ת חובת קידוש רק דחז"ל תיקנו קידוש על כוס והם אמרו אין קידוש אלא במקום סעודה א"כ שלא במקום סעודה הוי ברכה לבטלה כיון דחובת קידוש מה"ת כבר יצאו בתפילה וחובת קידוש מד"ס אינו רק במקום סעודה והיינו דמדייק הרא"ש מלישנא דאין קידוש והיינו דאין שום תועלת בקידוש שלא במקום סעודה והיינו קידוש שתיקנו חז"ל על כסא וזה ברור בכוונת הרא"ש ז"ל:
וראיתי בחידושי רע"א ר"ס ער"א שהקשה על הרא"ש הנ"ל שכ' לדייק דמה"ת אין יוצאין בקידוש אלא במקום סעודה מהא דפריך בש"ס ולשמואל למה לקדושי בבי כנישתא והא הוצרך כדי שיצאו חובת קידוש מה"ת ותמה רעק"א ז"ל דהא כבר יצאו בתפילה ואפילו באין יודעין להתפלל יצאו באיזה נוסח שבח ושבתא טבא עיי"ש ובאמת ברא"ש לא נזכר כלל דקידוש במקום סעודה הוא מה"ת דאדרבא מה"ת יוצאין בתפילה וכדומה באיזה שבח ועיקר השגת הרא"ש על ר"י כי קידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו כלום דאי כה"ר יונה דצריך לקדש על הכוס מה"ת ואינו מועיל מה שיצאו בתפלה א"כ מאי פריך לשמואל למ"ל לקדושי בבי כנישתא הרי הוצרך כנ"ל לצאת ידי חובת קידוש מה"ת וע"כ כנ"ל דמה"ת כבר יצאו בתפילה ומד"ס אין שום קידוש רק במקום סעודה וזה ברור וע' פמ"ג א"ח במ"ז סי' רס"ט כ דכוונת הרא"ש ז"ל דחכמים אמרו דלא יצא כלל זכרהו אם לא קידש במקום סעודה כעין שכ' תוס' סוכה ב' יעו"ש ולענ"ד א"צ וכוונת הרא"ש כדפרישית:
ובגוף דברי הרעק"א ז"ל דחוכך לומר דאף בשבתא טבא לבד יוצאין י"ח קידוש מה"ת כיון בזה לתשו' רשב"א ח"ד סי' רצ"ה שכ' דבכל שבח וקילוס כגון ושמרו או ויכולו יצא ידי חובת זכרהו מה"ת ע"ש והבאתי בשירי מנחה לא"ח סי' ער"א ובזה נסתר מ"ש דגמ"ר דאיש שהתפלל ערבית א"י להוציא אשה שלא התפללה בקידוש כיון דהיא חייבת בקידוש מה"ת והוא מד"ס וערבות ל"ש לגבי נשים דהא כיון דהנשים בעת הדלקת נירות אומרות תחינות ושבח שבת קדש בזה גופא יצאו כבר י"ח קידוש מה"ת ודו"ק: