אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן ר

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן ר

סימן קצט

לכבוד הרב וכו' מו"ה יעקב עפפעלבוים נ"י מו"ץ ד"ק לאדמיר:

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בד"מ שבא לפניו הר"י ליב והר"א פוזנער כאשר באו הטענות במכתב באורך הנני להשיב בקצרה. הנה באם אין בירור שהשט"ח שקנה הר"א פוזנער מר"ם קליינער ע"ס ששה מאות ר"כ הי' רק לפנים כי לא נתן הר"מ קליינער שום מעות להא"י מאטיוס פשוט שהדין עם ר"א פוזנער. אמנם באם יבורר עפ"י עדים שכן הדבר שכ' כת"ר בזה דיש מקום לזכות את הרי"ל דכיון דהעכו"ם לא הי' חייב ממון זה כלל והוציאו ממנו בערכאות בגזילה וכיון שהוא גוזל עתה את הרי"ל מחויב הר"א פוזנער להשיב המגיע לגוי להרי"ל מדין שעבודא דר"נ והביא דברי התומים סוס"י ע"ב ור"ס פ"ו דבגזל ודאי אמרי' שעבודא דר"נ גם לגבי עכו"ם שכן מפורש בתשו' מהר"ם ב"ב סי' רנ"ג:

ויש לדון קצת בזה דהא בהלוואה מספק"ל לתומים שם אם שייך דין שעבודא דר"נ כיון דהפקעת הלוואה שרי מדינא והחילוק בין גזל להלואה דהלואה בהתירא אתא לידי' וא"כ הכא כיון דהר"א פוזנער בעת שגבה החוב מה' מאטיוס לא ידע אז שהשט"ח הי' לפנים א"כ גבה בהתירא ושוב אף שנודע לו עתה הוי כהפקעת הלואה ול"ש שעבודא דר"נ לפי ספיקת התומים הנ"ל ועוד דהכא אפשר דהוי כקדמה הלואת גוי לישראל אח"כ לוה מישראל אחר דבכה"ג פשיטא לי' לתומים דל שיעבודא דר"נ דתיכף שלוה לישראל נפקע החוב מדין הפקעת הלואה:

אכן נראה לפימ"ש בנתה"מ סוס"י ע"ב דהפקעת הלואה מגוי דשרי היינו לבתר שגילה דעתו להפקיע החוב אבל בטרם שגילה דעתו עדיין החוב בתוקפו והביא כמה ראיות לזה וכ"כ בתשו' בי"ש ח"מ סי' א"כ עד הנה לא נתכוין הר"א מפוזנער להפקיע החוב מגוי דהא כסבור שאינו חייב לו ועתה אף שמכוין להפקיע תו קדמה החוב של הר"י ליב להפקעת הלואתו. באופן דאם נימא שהלוה גוי לישראל אחר שלוה כבר מישראל אחר שייך שעבודא דר"נ גם בנ"ד שייך כן אבל למאי דמספ"ל לתומים אם בחוב שייך שעבודא דר"נ אף בכה"ג א"כ יש לומר דנ"ד הוי חוב כיון דבהתירא אתי לידו. אבל נראה דגם בכה"ג דלקח מגוי דכסבור שחייב לו והוציא ממנו חובו ואח"כ נודע שלא הי' חייב לו ודאי מחויב להחזיר לו דל"ד כלל להפקעת הלואה דהגוי הלוה לו מתחלה אבל הכא הרי הוציא מן הגוי בע"כ רק דכסבור שחייב לו הוי כמו גזלו בשוגג דודאי לא נפיק מכלל גזל עכו"ם וע' ב"ק ס"ו דגזל באיסורא אתי לידו ול"מ יאוש ובודאי דגם גזל בשוגג כן דלא אשתמיט חד מהפוסקים לכתוב דגזל בשוגג מהני יאוש וע"כ דזה מיקרי באיסורא אתי לידו וה"נ בנ"ד לענין גזל עכו"ם והרי בגזל עכו"ם פשיטא לי' להתומים דאמרי' שעבודא דר"נ. ולכאורה י"ל דהכא לא מהני שעבודא דר"נ כיון דהוציא ממנו החוב בערכאות כבר זכה הר"א פוזנר גם בדינינו כדאמרי' בב"ק קי"ג אם אתה יכול לזכותו בדיניהם זכהו אבל נראה שזה רק בנדון שדיניהם משונה מדינינו אבל בנ"ד בודאי אם הי' אז לה' מאטיוס עדים בערכאות שהשט"ח הי' רק לפנים לא הי' זוכה הר"א רק בשביל שלא הי' עדים ועתה שיש עדים בדיני ישראל אין לזכותו בשביל דיניהם דודאי מי שגזל גוי ואין לו עדות כשיתבענו הגוי בדיניהם יופטר ואעפי"כ מחויב מה"ת או מדרבנן להחזיר הגזילה שיודע שגזלו אך עדיין יש לדון בזה דהנה בדינינו כשקנה שט"ח והשט"ח הי' פרוע או אמנה אין לו כלום על הלוה רק מתקה"ש צריך לשלם לו מה שנתן באם לא ידע הקונה כמ"ש ש"ך חו"מ סי' נ' אך בדיניהם אפשר שהדין הוא כיון שלא ידע הלוקח מחויב הלוה שעליו השט"ח לשלם לו כל השט"ח והוא יתבע מהמוכר וא"כ יתכן שגם אם הי' אז בירור להא"י כי השט"ח ניתן לפנים הו' מחויב לשלם להר"א פוזנער הקונה באשר הוא לא ידע ואם כן הוא בדיניהם ואז זכה הר"א המעות בדיניהם ואין לרי"ל שום טענה רק אם בדיניהם ג"כ לא הי' גובה רק מה שנתן אם הי' בירור ועתה יש בירור בדינינו יש לזכות את הרי"ל מדין שעבודא דר"נ:

והנה הבירור בנ"ד עפ"י עדים כפי שכ' כת"ר א' מהעדים הוא המוכר השט"ח דהיינו הר' משה קליינער בעצמו שיגיד בב"ד כי לא הי' לו שום חוב אצל ה' מאטיוס וניתן לו לפנים ומסופק כ"ת אם נוכל להאמינו כיון שעתה אינו נוגע בדבר. הנה מצד נוגע ודאי אין חשש דהא הוא לחובתו שאפשר יתבע ממנו הר"א פוזנער ובחו"מ סי' מ"ז בנתה"מ שם כתב דמלוה שיש בידו שט"ח ואומר פרוע אינו נאמן לחוב לאחרים גם מצד ע"א להצטרף עם עוד ע"א אינו נאמן דאע"ג דהוי לחובתו כיון דמעיד על דבר שהוא בחזקת שלו והוי כבע"ד ממש דאינו נאמן אף לחובתו כל שמזיק לאחרים רק נוגע נאמן לחובתו עייש"ה וזה שייך במלוה שהשט"ח ת"י אבל הכא הרי השט"ח בלא"ה אינו עוד של ר"מ קליינער שהרי מכבר מכרו להר"א פוזנער וכבר גבה המעות ואינו מעיד על שלו רק מטעם נוגע ונוגע נאמן לחובתו וזה ברור: אמנם כת"ר מסופק עוד משום דמשים עצמו רשע בזה ואפשר גזל עכו"ם לא משמע להו לאינשי איסורא עכ"ד הנה דבר זה מבואר בהגהות רעק"א ז"ל בחו"מ סי' ל"ד הובא בפ"ת ס"ק ט"ו שם דגז"ע לא נפסל לעדות מה"ט עיי"ש אבל לכאורה יש לדון בזה דנהי דלא נפסל לעדות מכ"מ כיון דעכ"פ גוף המעשה היא עבירה אינו נאמן לעשות עצמו רשע אף שלא נפסל עי"ז לעדות וכה ראיתי בס' ערך ש"י לחו"מ סי' ל"ד וסי' מ"ו דפשיטא לי' כן מהא דאמנה הי' דאין העדים נאמנים אף דנרא' דלא נפסלו עי"ז לעדות אם חתמו על שטר אמנה דלא משמע לאינשי איסורא כשהוא ברצון הלוה ואפ"ה לא משוי נפשייהו רשיעי וגם הביא מרשב"א כתובות י"ט דגם בדבר שהיא רק איסור מתורת חסידות א"א מע"ר ושכ"כ בס' שער המשפט עיי"ש ובתשו' נובי"ת אה"ע סי' קנ"ו מסתפק בזה ובתומים סי' מ"ו ס"ק מ"ב פשיטא לי' דדוקא בדבר שנעשה עי"ז פסול לעדות מה"ת או מדרבנן עכ"פ אם יכריזו עליו שייך אאמע"ר אבל בדבר דלא נפסל לעדות כלל ל"ש אאמע"ר עיי"ש ובאמת שהדבר מוכרח מיבמות כ"ה דאמרי' שם דלר"י דלית לי' פ"ד כשאמר הרגתיו אפ"ה מותרת להנשא כיון דסובר גזלן דאו' כשר לעדות אשה ומוכח מזה דכל ענין א"א מע"ר היינו מטעם ממ"נ דאם הוא רשע הרי הוא פסול להעיד ואם גם רשע כשר להעיד נאמן לשוי' נפשי' רשיע וא"כ מוכרח מזה דבמידי דלא נפסל לעדות ל"ש לומר א"א מע"ר וע' בתוס' רעק"א ז"ל למשניות פ"ב דיבמות אות כ"ו יח כן מסוגיא ופיקפק שם מדוע לא נימא דאין נאמן לעשות עצמו רשע וע' נוב"י מה"ק אה"ע סי' ע"ב בהגה המתחלת וראי' גדולה שהכריח ג"כ כן מהסוגיא וביאר דבכה"ג אדרבה אמרי' להיפך כיון דנאמן להעיד להתיר האשה נאמן על עצמו לשוי' נפשי' רשיעא ודוקא בגוונא דרשע פסול לעדות זה בעי' למימר פ"ד ואל"כ בטלה העדות אבל היכא דלעדות זה גם רשע נאמן אמרי' להיפך מתוך שנאמן להעיד נאמן ע"ע עייש"ה ושו"ר בשב שמעתתא שמעתא ז' פ"ג שהאריך להוכיח מהגמרא הנ"ל דכל היכא דאינו נפסל לעדות ל"ש א"א מע"ר רק באנוסים היינו מחמת ממון אף דלא נפסלו לעדות כיון דבלא"ה אינו חוזר ומגיד ואינו נאמן רק מטעם מיגו כשאין כתב ידם יוצא ממק"א ומיגו ל"ש היכא שאומר שעשה שלא כהוגן דהוי כמיגו במקום חזקה ע"ש ומזה נסתר ראיית הערך ש"י מעדים שאמרו אמנה הי' דברינו וע' תשו' ב"ש יו"ד ח"א סי' ל"א ל"ב והער"ש הביא מקצוה"ח סי' ל"ה דסובר דאף בדבר דלא נפסל לעדות שייך א"א מע"ר ולא ראה דברי הש"ש שחזר בו ממ"ש בקצוה"ח ודברי הש"ש ברורים לכן נראה ודאי דבנ"ד דגז"ע לא משמע לאינשי איסורא כל כך נאמן הר"מ קליינער להעיד בב"ד שהי' הכל לפנים ואם יצטרף לו עוד עד כשר שיעיד כן אז הדין כמ"ש בתחלה ואם לא יצטרף שום עד אחר לר"מ שכ' כת"ר דאפשר יש להשביע להר"א פוזנער שאינו מאמין לר"מ קליינער והביא מד' השער משפט סי' צ"ה שכתב כן. הנה בפ"ת סי' רנ"ג הביא כן מתשו' מבי"ט סי' קמ"ח ובתשו' שבו"י חולק עליו ובחיבורי מ"פ לח"מ סי' י"ז הארכתי בזה ע"ד השעה"מ שם ועכ"פ אחרי שבראב"ד הובא בש"ג פרק זה בורר מבואר דמחרימין על מי שאינו מאמין לעד עיי"ש ואנן נוהגין תמיד במקום שכ' הפוסקים חרם סתם ליתן חרם לנוכח כמ"ש תומים ונה"מ סי' פ"ז ע"כ גם בנ"ד יש להטיל על ר"א פוזנער חרם אם אינו מאמין לר"מ קליינער אבל לא שבועת היסת כי הקדמונים הנ"ל כתבו ח"ס. וכ"ז אם בדיניהם כשיש בירור לא זכה הלוקח בכל השט"ח אז הדין כמ"ש דאם יהי' ב' עדים ישלם הר"א פוזנער המותר ממה שנתן מכיסו ובע"א יקבל בחרם אבל באם בדיניהם גם אם הי' בירור זכה הלוקח בכל השט"ח כיון שלא ידע שהוא פרוע או אמנה אזי בכל ענין אין שום טענה ותביעה על ר"א פוזנער כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה