שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קצט
להרב המאוה"ג מו"ה דוד שטערן נ"י אבד"ק מושין יצ"ו:
יקרתו הגיעני נכון וע"ד שאלתו בדבר מקוה שעשו בכפר הסמוך לו כפי שבא הענין במכתבו באורך כי עשו ארגז נקוב כדינו והעמידו הארגז בבור והנקב סתמו בסיד וצרורות ואח"ז ראו שנתמלא הארגז מים שנבעו לתוכו מבחוץ בין השולים לדפנות המקוה כמו מעיין נובע ואח"כ מלאו הארגז מים ע"י חפירה מהנהר וכאשר תעמוד המקוה כך בערך יום תחסר בערך אגודל ויותר מזה לא יחסר אף אם יעמוד ימים רבים אם יש לחוש במקוה זו מטעם זוחלין:
והנה ממה שראו שנבעו המים דרך שולים לדפנות אף שע"כ יש סדקים ככונס משקה ומכ"ש שיוכל להוציא משקה ע"י הסדקים הנ"ל מכ"מ אין לחוש כיון שכפי הנראה יש שם מתחת לארגז מים הרבה שדוחקין ומתקבצין למקוה ע"י סדקים וממילא כל סביבות הארגז מלא מים ולא יצאו מי המקוה לחוץ כמובן אך דא עקא אחר שראו להדיא שאחר שמילאו המקוה מים נחסר ערך אגודל מגובה המים הרי אנו רואין שהמקוה זוחלת ואף דאיתא ביו"ד סי' ר"א סעי' נ"א בניקב המקוה ומימיו מטפטפין מעט מעט כשר משום שאין הזחילה ניכרת היינו במטפטף סוף טיף אבל בזוחל ממש אף שאינו ניכר לעין הוי זחילה ע' בתשו' בי"ש ח"ב סי' פ"ב. ואף שברא"ש ה' מקואות סי' י"ב נראה דמכשיר בכל גווני דלא מיקרי זחילה רק כשכל המים זוחלין כמעיין וכ"ה דעת האשכול ה' מקואות סי' ס' ומה"ט מתיר בנפרץ אחד מכותלי המקוה מכ"מ בש"ע לא הובא דיעה זו כלל וגם המתירין סעי' נ' הוא משום שנשאר מ' סאה אחר הסדק וראיתי בתשב"ץ ח"א סי' י"ז הביא דברי רשב"א הנ"ל דמתיר בניקב וכתב שרשב"א הביא ראי' לזה מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ומשמע דוקא חסר ממ' סאה אבל יש גם עתה מ' סאה כשר אף שחסר ממידתו הראשונה ואם מקוה שמימיו יוצאין דרך סדק הי' נפסל מפני שהוא זוחל הי' לנו לחוש שמא נשבר למטה ונעשה זוחל אלא ודאי לא פסלו נוטפין שעשאן זוחלין אלא בזוחל ממש שזחילתו נראית לפי שכל המים שבמקוה נדונים כזוחלין אבל מפני טפטוף מעט שאינו ניכר לעין לא מיקרי זוחל ע"כ והנה מראי' דמקוה שנמדד ונמצא חסר נראה דאף בנקב גדול שזוחל ממש כשר כיון שאין זחילתו כמעיין דאל"כ אכתי ניחוש שמא נעשה נקב גדול למטה אך מסוף דבריו אבל מפני טפטוף מעט כו' נראה דלא סמך להכשיר רק בטפטוף מעט וכ"ה הסכמת המחברים האחרונים גם אין להמציא קולא בנ"ד מחמת הנובעים ובאים לארגז המה מעיין ומטהר בזוחלין דאפשר שהם מי תמציות וגם הא מימי הנהר רבו על מי המעיין ומי הנהר רובן נוטפין להסוברים דל"א נהרא מכיפי' מיברך וגם הא נוהגים להטיל מים חמים למקוה וברבות הימים יהי' נוטפין מרובין ע"כ אין לטבול במקוה בהיותה זוחלת:
אך נראה למלאות המקוה ממי הנהר פחות אגודל מאשר הי' ממלאין עד הנה וגם ינסו יום או יומים ואם לא יחסר משיעור זה ודאי רשאין לטבול בה דהא אינה זוחלת וכפי הנראה שסיבת הדבר שנחסר אגודל הוא מחמת שהמים הנובעים מתחת למקוה ונכנסין למקוה ע"י סדקים שבין השוליים לדפנות ואפשר גם ע"י הנקב שבשוליים אף שסתמו בצרורות וסיד אינו סתימה יפה ויוכל להיות שבכח המים אלו לעלות עד מקום ידוע בגובה ודרך רוב מעיינות שאם ישפכו להם מים יותר מגובה השיעור שיכולין לעלות כח המעיין מושכם בחזרה הם שבים ללכת עד שיעמדו המים בשיעור גובה מי דת ונרמז ענין זה בהשגת הרז"ה לבעה"נ בשעה"מ ס"ק א' שכתב שם במעיין עומד שיש לו בית קבול ומימיו נבלעים לתוכו יעו"ש כי כוונתו כנ"ל ע"כ אם ימלאו המים פחות אגודל לא יחסר כלל שזה שיעור גובה המעיין: ומה שחשש כ"ת כיון שעכ"פ יש סדקים בארגז יש לחוש דילמא המים זוחלים לחוץ וחוזרים ונובעים לפנים ואכתי לא יצא מכלל זוחלין אף שלא יחסר המדה ז"א כלל כי אין לנו לחוש לחששות כאלה כיון שלפנינו לא נחסר דבר והא מבואר בתשו' הרא"ש שהובא ביו"ד סי' ר"א סעי' מ"ז במקוה שהי' מעיין נובע ונתייבש בקיץ והי' בור סמוך לו ומלאוהו שאובים ונתמלא המעיין מהשאובים הנ"ל כשר וע' בש"ך שם דאף דרבו שאובים ומטהר בהמשכה כיון שהוא מעיין יעו"ש ועכ"פ אין מעיין זה מטהר רק באשבורן דהא רבו נוטפין וכ"כ בלחו"ש שם ונחוש שמא המים יוצאים דרך נקבים וגידין שבבור שמשם באו והם זוחלים לשם ושבים למקוה וע"כ דאין לחוש לזה אף בידוע שיש נקבים וכ"נ מהא דחגיגה י"ח והא ארעא כולא חלחולי מיחלחלא ובעי' מ"ס במקום א' והראשונים הקש הא חלחולי מיחלחלא ל"ש רק במעיין ומעיין מטהר באמת בכ"ש ובתשו' מהרי"ט ח"ב סי' י"ח כתב דמיירי במי תמציות ומי תמציות חלחולי מיחלחלא ומחובר למקוה שיש בו מ' סאה מי תמציות יעו"ש ואפ"ה במי תמצית שיש בו מ' סאה מותר לטבול אף דחלחולי מחלחלא ולא חיישי' שהמים זוחלין ושבין וע"כ דאין לחוש לזה או שאף אם כן מיקרי זחילה שאינה ניכרת וזה נראה כוונת רשב"א המובא בתשב"ץ ח"א סי' י"ז שהביא ראי' לניקב המקוה כשר מהא דארעא כולא חלחולי מוחלחלא ולא הוי זחילה והא חלחולי מיחלחלא היינו מעיין ומעיין אף בזוחלין מטהר וע"כ דהרשב"א מפרש לה במי תמצית דאינם מטהרים בזוחלין ואפ"ה מותר לטבול וגם יש לומר כיון דהמים זוחלין ושבין תיכף לא הוי זחילה כלל כהריב"ש שהובא בש"ך ס"ק ק"כ ובש"ך שם נראה דהטעם משום דהמים אינם יוצאים מאליהם רק מכח הטובל ובס' לחו"ש ס"ק פ"ח כתב דכוונת ריב"ש היא משום ששבים תיכף לא מיקרי זחילה יעו"ש:
וגם אין לחוש בנ"ד אף אם המים לא יחסרו משום שהם כגובה מדתם אכתי כשאדם טובל וכופף ראשו ויוצאין המים למעלה ואי אז יש לחוש שימשוך כח המעיין בתחתיתו המים בזו הרגע והוי זוחלין בשעת טבילה דהא כשהמים יוצאין מכח הטובל לא מיקרי זחילה לש"ך הנ"ל מטעם שע"י אדם נפתחו וגם להלחו"ש משום שחזרו תיכף וגם בתשו' חת"ס יו"ד סי' ס"ט כ' כוונה אחרת בדברי הריב"ש משום שאין המים זוחלין רק לאחר שכופף ראשו ואז כבר עלתה לו טבילה עם הכנסת ראשו יעו"ש ואף שכ' הכ"מ פ"ו מה' אה"ט דאין הטמא נטהר עד שיצא מן המים הוא כענין הערב שמש שאז נגמרה טהרתו אבל להכשר המקוה א"צ רק שיתכסה במים וגם אם זוחל אח"כ כשר כמ"ש בזה בחיבורי שי"ט בקו"א לפ"ו דמקואות מ"ב וגם יש לומר כיון דהמעיין מושך בתחתיתו דבר זה צריך שיהוי זמן קצת ואין הדבר נעשה כהרף עין ע"כ גם הנוב"י סי' קל"ז דמחמיר ביוצאין המים מכח הטובל וע' בתשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' נ"ב מודה בנ"ד דהא אין המים יוצאין לחוץ רק שנחוש שבהגבהת המים למעלה מגובהם נמשכים המעיין לאחוריו ודבר זה לא נעשה בהרף עין והטבילה עלתה בלי זחילה לכ"ע ואין חשש רק אם הי' המים גבוהים והתחיל למשוך מקודם כי אז זוחל בכל רגע ורגע אבל לא כן אם עד זמן הטבילה לא הי' זחילה כלל אין לחוש שבזו הרגע כבר נעשה הזחילה ואין להאריך יותר בזה: