שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קצח
לתלמידי היקר הרב החריף ובקי חד השכל מו"ה צבי פרעמינגער נ"י בבוטשאטש:
ע"ד אשר הקשה כ"ת בהא דבעי בבכורות י"ב מאי לעדות בפסולי המוקדשין וכו' ות"ל דפסוה"מ הוי כלאים דהמנהיג בפסוה"מ לוקה ואין פודין בכלאים כדאי' במשנה שם ולזה י"ל דבאמת היינו פשיטותא דגמ' שם מהצבי ואיל אין פודין וכו' דהא פסוה"מ הוי כלאים דהוי כצבי ואיל לשיטת תוס' במכות שם וא"כ תקשה על תוס' שם שהקשו דמנ"ל למעט כל הני דרשות מצבי ואיל הא כיון דהוי כלאים ע"כ אימעט עכתו"ד ולדעתי לק"מ דהא דשה למעוטי כלאים לענין פדיון פ"ח וכן לענין קדשים היינו דבר הנולד מב' מינים בזה הוי כלאים שהתורה אסרתו לגבוה ודבר זה שנולד מב' מינים מותר להנהיגו ולמשוך בו דהא פרידה בא מב' מינים והוי כלאים גמור ומותר בהנאה כדאי' בירושלמי וכמ"ש הרא"ש ה' כלאים ולא קיי"ל כאיסי בן יהודא וא"כ שור פסה"מ דהמנהיג בו לוקה דהוי כשני מינים הכונה דכשהמנהיג שור זה הוי כמנהיג צבי ואיל וכן המרביעו כאילו מרביע ב' מינים אבל השור בעצמו אינו בסוג כלאים לענין פסול הקרבה ופדיון דא"כ הי' מותר להנהיג בו רק דהשור הוא כשתי מינים המחוברין יחד ומחמת זה לא נפסל כלל לגבוה ולא לפדיון. וע"כ הא דקאמר הש"ס מה צוא"י אין פודין היינו דהוי כחיה לענין זה ושפיר הקשו תוס' דמנ"ל כל הני מיעוטי. ובזה יש לי לתמוה על המש"מ פ"ט מכלאים שכ' דמותר להרביע שור פסה"מ על פסה"מ וכמו פרידה דמותר להרביע על מינו והביא דברי התוס' חולין ע"ט שכ' דל"ד זה לח"ע וחב"ח דאסור בח"ע וחב"ח יעו"ש דהנה התוס' שם דבריהם ז"ל קצרים וטעם הדבר דל"ד לח"ע וחב"ח ביאר בחידושי רמב"ן שם וביותר ביאור בתשב"ץ ח"ב ס' ד' דמה שנולד מסוס וחמור מין חדש היא לגמרי דהרכבה מוזגית היא שנתמזג בצד ב"ח ומה"ט נמי קיי"ל דפרידה מותר להנהיגה משום דאינו כלאים כלל רק מין אחר חדש שנתמזג ואין כאן כלאים ועי"ש בתשב"ץ והשתא לא מיבעי לשיטת התוס' ז"ל בהא דמנהיג בשור פסוה"מ לוקה דרחמנא אחשבי' כצבי ואיל דודאי הכוונה כמ"ש דשור זה הוי כשני מינים הנ"ל קשורים יחד דהמנהיגו לוקה וכן מרביעו הוי כמרביע צבי ואיל וממילא דבכל דבר שבעולם שמרביעו הוי כלאים אף אם מרביע בפסה"מ כמוה דע"כ זה הוי רק כהרכבה שכניות ולא מזוגיות דאל"כ לא הו' המנהיגו לוקה כמו בפרידה אלא אף לשיטת רש"י דהטעם דכלאים משום דיש בו קדשים חולין ע"כ היינו דהוי כמקצתו חולין ומקצתו קדשים הרכבה שכניות ולא מזגיות דאם הי' מוזגית הי' מותר להנהיגו כמו פרד וכיון דהרכבה שכניות הוא דמי לח"ע וחב"ח דאסור לשמש בח"ע וחב"ח וכמ"ש וזה ברור בחידושי ריטב"א מכות שם כ' בשם הר"מ ז"ל דמשו"ה הוי כלאים דקדש וחול מעורבין דהעור והגיזה קודש והבשר חולין והוי כלאים וכשיטת רש"י הנ"ל וזה ודאי דהוי הרכבה שכניות וגם במינו אסור ובגוף שיטת רש"י וביותר על סברת הר"מ ז"ל יש לתמוה מהא דתמורה י"א הקדיש עורה מאי בעבודה וכו' ומסיק שם דאסור בעבודה מדרבנן ות"ל דהוי כלאים דעור קדוש והבשר חולין וכלאים כמו דאסור בהנהגה ה"ה בכל הנהגה דהא כתיב לא תחרוש וכמבואר ביו"ד ה' כלאים א"כ נהי דעבודה לא מכחשה לעור איכא לאו דכלאים ונראה דדוקא בקדוה"ג עם חולין הוי מבשא"מ אבל קדושת דמים די"ל פדיון אף בעודו בקדושתו ל"ה כמין אחר ושם בהקדיש עורה הוי רק הקדש בה"ב אבל צ"ע לפי"ז דברי רש"י שם ד"ה מדרבנן וכי קמבע"ל אדאו' ולמילקי עלה ות"ל דקבה"ב ליכא איסור דאו' בגיזה ועבודה כדאי' בבכורות י"ד והנה לפי שיטת רש"י ז"ל נראה פשוט דעובד בפסה"מ לוקה שתים משום כלאים ומשום עבודה וע' ברש"ש שם במכות לענין מרביעו דלקי שתים מה"ט והמנהיגו דלוקה אחת אולי מנהיג לאו עבודה לגבי קדשים מקרי: