שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קצז
לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי בכל חדר"ת מו"ה יצחק הכהן נ"י מו"ץ ד"ק אנטווערפין נ"י:
מכתבו הגיעני, וע"ד אשר תמה רו"מ ע"ד תשו' בענין היתר לאשה שיש לה מכה בעומק אזנה וזב ממנה ליחה שהרופאים ציוו לה שתהי' אזנה סתומה במוכין ובפרט בשעת טבילה במים שלא יבא מים לאזנה כי עי"ז לא תוכל להרפא שכתבתי די"ל כיון דיש חשש סכנה בדבר הוי כדבר שאינו מקפיד עליו כמו בקליטת שערותי' שכ' המרדכי והס"ט סי' קצ"ח ס"ק כ"ו ותשו' ד"ח יו"ד ח"ב סי' ס"ה ורו"מ כתב דשם אין דעתה להסירה משא"כ הכא דלאחר הטבילה ודאי תסירה דעיקר הקפידא שלא יכנסו המים לאזנה ובכה"ג אף שיש סכנה הוי כדבר המקפיד. ואינני רואה הכרח לחילוק זה שהרי עכ"פ כפי דברי הרופא צריכה להיות תמיד אזנה סתומה וכן היא עושה תמיד רק לפעמים לוקחת המוכין ומסכנסת מוכין אחרים מחמת שהמוכין נמאסים בהיותם שם ועכ"פ במים סכנה הוא לה ושפיר יתכן דמיקרי דבר שאינו מקפיד כיון דא"א לה להסירו ולטבול כן וכ"ת כתב דיש לומר טעם אחר להקל דהא דדבר שאינו מקפיד עליו בשעת טבילה אפ"ה אי מקפיד עליו בזמן אחר חוצץ כמבואר מהא דטבעת שכתבו הפוסקים דחוצץ משום דמקפדת להסירה בשעת לישה היינו דוקא בדבר שאינה מקפדת עתה וגם לית לה ניחותא כך כך דוקא שהדבר הזה תהי' עלי' בשעת טבילה אבל הכא שיש לה קפידא רבה שיהי' המוכין באזנה בשעת טבילה בכה"ג לא אזלי' בתר קפידא דלאחר הטבילה וסברתו נכונה אלא שהדבר צ"ע מהא דאגד שע"ג מכה דחוצץ והא עתה ודאי ניחא לה שיהי' האגד ע"ג מכה ובפרט דמיא מרזו מכה ואפ"ה כיון דעומדת ומצפה להסירו כשתתרפא הוי חציצה ואין שום אופן לחלק רק דשם הוי רק צער בעלמא והכא משום חשש סכנה כהס"ט הנ"ל וכמ"ש לעיל ובזה מיושב נמי מה שיש להקשות על סברא של כת"ר מהא דחולין ר"פ כיסוי הדם דקאמר שם דכיסוי הדם במוקדשין אי אפשר דבעי' עפר למטה והוי חציצה והא עתה ניחא לי' שיהי' הדם שם ונימא דהוי כאינו מקפיד ולא הוי חציצה דטבל לגבי מזבח כמ"ש רש"י ז"ל בכ"ד דהא דרובו ואינו מקפיד אינו חוצץ משום דבטל ע"ג הגוף וה"נ לגבי המזבח ואף דעתיד להסירו הא עתה ניחא לי' לקיים מצות כיסוי ולהנ"ל יש לומר דאין היתר זה רק במקום שיש סכנה וגם יש לומר דשם הוי כמו כולו דכל הדם יהי' על העפר וכולו אף בדבר שאינו מקפיד חוצץ מה"ת:
ומ"ש כת"ר עוד לפקפק על היתר זה דאינו מקפיד ומיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ מה"ת דאכתי איכא בזה חשש דאו' כיון שא"א שיבא המים לתוך אזנם וזה הוי דאו' לדעת תשו' זכרון יוסף סי'... דהא ביה"ס בעי' ראוי לביאת מים והא כל ביה"ס הוא מיעוט הגוף וע"כ כיון דאין המים ראוין לבא כלל אינו מדין חציצה ומה"ט פיקפק נמי על היתר ללחלח את המוכין מקודם במים מטעם השקה דאכתי יש פסול משום דאינו ראוי לביאת מים. ובמכ"ת לא דק כלל בזה דודאי מודה הזכרון יוסף דאם יש דבר החוצץ על ביה"ס דהוא רק מדין חציצה ומיעוטו המקפיד מותר מה"ת ובאינו מקפיד אפילו מדרבנן שרי ומה בכך דאינו ראוי לביאת מים הא כיון דאינו חוצץ כל שבאו המים על דבר החוצץ הוי כאילו באו לביה"ס וכי ביה"ס גרע מכל הגוף כשיש עליו דבר החוצץ ומהדק טובא שאין המים ראוי לבא תחת החציצה ואפ"ה כשאין מקפיד שרי רק דהזכרון יוסף חידש דבר זה לענין קרצה שפתותי' וכדומה דע"י הקריצה אין המיים ראוין לבא לתוכה שזה אינו מטעם חציצה רק מטעם שאינו ראוי לביאת מים והוי דאו' אף במיעוט הגוף דבזה ל"ש לומר דבטל לגבי פיה ע"ש אבל בדבר החוצץ מעלמא שהניחה בתוך אזנה או פיה אף שאי אפשר כלל למים לבא תוכה הוי רק מטעם חציצה ואם הוא דבר שאינו חוצץ נתבטל אגב גופה וכשהמום באין על זה הוי כאילו באין על גופה ולתוכה והוא פשוט מאוד לכל מעיין וגם בס' נחל אשכול ה' מקואות סי' ס"א חידש כן מדעתי' דנפשי' דמה שאין המים יכולין לבא ע"י גופה דהיינו שקרצה שפתותיה הוי פסול אחר דהוי כהוציאה אבר א' חוץ למקוה ופסול מה"ת אף שהוא מיעוט יעו"ש ואשתמיטתי' דברי הזכר"י שקדמו בזה והס"ט השיגו דכל עיקר הדין דקרצה שפתותי' לדעת פירוש הב' שבר"ש היא מטעם שמתכסה בשר החיצון והוי חציצה לבשר החיצון עיש"ה ועמ"ש בזה בחיבורי מ"פ ליו"ד סי' קצ"ח ועכ"פ בנ"ד בסתימת מוכין באזנה אין לדון כלל רק מדין חציצה והוי רק דרבנן אף אם היתה מקפדת ובבוה"ס הוי רק תרי דרבנן כמ"ש תשו' חת"ס יו"ד סי' קצ"ב וכיון דיש חשש סכנה ובצירוף שהמוכין יהי' לחים ודאי דיש להקל:
ומ"ש כת"ר עוד דאם רוב מביה"ס יש עליו דבר החוצץ או שאינו ראוי לב"מ אף להס"ט דפליג על זכר"י הנ"ל מכ"מ יש לומר דבוה"ס נדון בפ"ע כמו שער להגאונים והדרישה נוטה לומר דכל מקום שער נדון בפ"ע כמ"ש בס"ט ס"ק י"ז וה"ה כל מקום ביה"ס נדון בפ"ע ובמ"כ גם בזה דבריו תמוהים דדוקא לענין שער יש מקום לומר כן דשער נדון בפ"ע דיש תרי קראי כמ"ש הר"ן ז"ל אבל בביה"ס היאך יעלה על הדעת שאינו בכלל הגוף ויהי' גרע עוד משאר כל הגוף ואף דלשיטת התוס' בקידושין כ"ה הא דביה"ס בעי' ראוי' לב"מ מיתרבי מכל בשרו היינו דכל מרבה בשר שבביה"ס אבל עכ"פ בכלל בשר הוא וכן מפורש בפנ"י קידושין כ"ה ובמקנה שם לפשיטות גמור דהא דבביה"ס איתרבי דבר החוצץ מה"ת לשיטת התוס' ע"כ היינו רק לאשלומי לרוב הגוף אבל בביה"ס גרידא אפילו בכולהו ביה"ס לא משכחת לה חציצה מה"ת כיון דכולהו הוי מיעוט הגוף וכן מוכח מהא דאיתא בתוספתא הובא בר"ש פ"ו דמקואות ביה"ס בנשואה חוצץ ובפנוי' אינו חוצץ וביאר בר"ש שם דפנוי' אינה מקפדת על ביה"ס שלה משא"כ בנשואה שלא תתגנה על בעלה ומשמע ודאי דבכל ביה"ס דידה דהיינו ביה"ס דלמטה לא הוי חציצה ואם איתא דנדון בפ"ע הא רובו ואינו מקפיד חוצץ עכ"פ מדרבנן ודוחק גדול לומר דמיירי בחציצה על מיעוט ביה"ס ועוד דא"כ אדמפליג בין פנוי' לנשואה לאפלוגי בפנוי' גופא בין מיעוט ורוב אלא ע"כ דזה ליתא כלל ובשער גופא דמספ"ל לדרישה כלל אם כל מקום שער נדון בפ"ע ובתפל"מ הוסיף גם רוב שער בית השחי או בית הערוה יש לומר דנדון בפ"ע גם בזה הדבר תמוה מאוד דהא מבואר במשנה ובש"ע סי' קצ"ח סעי' ו' אלו שאין חוצצין קלקלי הראש ובית השחי וביר"ס באיש והיינו מטעם דבר שאינו מקפיד כמ"ש הרמב"ם והר"ש שם והא כיון שהראש ושער בית השחי וביה"ס ושער נדון בפ"ע א"כ אף שאינו מקפיד חוצץ מיהו מדרבנן ועל שיטת הגאונים גופא יש לדחוק דבחדא מהנהו קאמר דאם שער הראש נסבך או שער בית השחי או ביה"ס אינו חציצה דבכל א' ליכא עדיין רוב שער הכולל אבל להתפל"מ אפילו מיירי רק בא' הא כל מקום שער נדון בפ"ע ושו"ר בס"ט שם ס"ק י"ז שנדחק דמיירי במיעוט שער בכל מקום ולא ברוב עיי"ש ואין הלשון משמה כן ולענ"ד במיעוט שער שבמק"א ואינו מקפיד יש להקל מטעם ס"ס דלמ' כהרמב"ם דאין השער כדין בפ"ע ואת"ל כהגאונים דלמא אין כל מקום שער נדון בפ"ע ואף שבש"ע לא הובא כלל דעת הרמב"ם ז"ל ודאי יש לצרף שיטתו לספק וע' מנ"ח מ"ע קע"ה שדעת החינוך כהרמב"ם ז"ל וגם בתשב"ץ ח"א סי' כ"ח נראה דעתו כשיטת הרמב"ם ז"ל וכ"ז לענין שער אבל בביה"ס לכ"ע אינו נדון בפ"ע רק בקרצה שפתותי' בזה דעת הזכרון יוסף דלא עלה לה טבילה מה"ת וגם בזה הס"ט חולק וכ"ה דעת כל הפוסקים לכן בנדון השאלה הנ"ל לענ"ד להקל כמ"ש: