שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קצד
לכבוד הרב הה"ג וכו' מו"ה אליעזר לייטער נ"י אבד"ק טרעמבאוולא: ע"ד שאלתו בישראל שהשתעבד א"ע לליוועראנט נכרי ליתן פת לאנשי החיל לכל ימות השנה והישראל נשתעבד ליתן לו הפת מה יעשה בפסח הנה בש"ע הרב סי' ת"ן סעי' כ"ג במוסגר שם כתב דביו"ד סי' קל"ב איתא דעבד שהוא מחויב ליתן לו מזונות של חמץ דוקא אסור לומר לנכרי פטרני ממזונות עבדי ותן לו חמץ בפסח יעו"ש וכוונתו דבסי' קל"ב איתא דמלטני מן האוצר מותר ועול תחתי אסור ובטור שם ביאר דפייס עלי למלך סתם מותר אבל עול תחתי במקומי הוי כאילו פירש שיתן לו יין ונעשה כשליחו ובב"י שם בשם רשב"א הקשה מהא דמותרין לומר לחנוני תן לפועלי יי"נ ואני פורע ותירץ דשם אפשר לפטור א"ע מן העבד בדמים אבל הכא מחויב ליתן למלך יין דוקא יעו"ש וא"כ בעבד שאי אפשר לו ליפטר א"ע שמחויב ליתן לו חמץ לאכול בכל יום מותר לומר לנכרי אחר פייס עלי אבל עול תחתי אסור וא"כ אף שאמר לו פטרני כיון דאמר לו תן לו חמץ אסור דהרי זה גרע מעול תחתי זה כוונת הרב ז"ל וא"כ בנ"ד נמי דהכא הרי מחויב ליתן לליוועראנט פת חמץ וא"א לפטור א"ע בדמים וכדומה בדבר אחר מותר לומר לנכרי אחר פייס עלי אבל לא יאמר לו עול תחתי או תן לו חמץ כנ"ל: וראיתי בספר יהושע א"ח סי' י"ב שנשאל בענין כזה ודן בזה מהא דיו"ד סי' קל"ב והשיב להיתר דהכא יש לו לישראל זכות ליתן פת לבני חילא ולקבל מאתם כך וכך דמים וגם חוב יש עליו באם לא יתן יעונש והוא רשאי למכור זכות שלו לנכרי אחר היינו כל זכות שיש לו מוכר לנכרי דיוכל להקנות זכות משטר כזה מטעם סטימותא וממילא כשיתן הנכרי יופטר הוא מחובו והוא אינו אומר לו כלום ועדיף אפילו ממלטני מאוצר יעו"ש וגם לדבריו עכ"פ שיכתוב בשטר מכירה שיעמוד במקומו ליתן להם פת או שיאמר לו כן בע"פ אסור דהוי אומר לו עול תחתי רק שימכור לו זכותו שיש לו זכות ליתן ולקבל המעות לעצמו אבל אין עליו שום חובה ליתן דאם מטיל עליו חובה הוי כעול תחתי ובאמת שבב"י שם הביא בשם רמב"ן ז"ל שמתרץ קו' רשב"א הנ"ל מהא דאומר לחנוני דהכא נמי בעול תחתי אינו אסור רק בהקדים לו דינר וכ' ב"י שלזה הסכים הר"ן והמעיין בר"ן שם יראה שדברי הב"י צע"ג דאדרבה בר"ן שם מוכח דמחמיר יותר דבאומר לחנוני בלשון זה תן להם יי"נ ואני פורע אסור בכל גווני אף שלא הקדים לו דינר רק בחנוני מיירי כשאמר לו בלשון מלפני וזה חומרא יותר מרשב"א דלרשב"א בפועליו כיון דיכול לפטור א"ע מהם בדמים מותר לומר עול תחתי רק בסוף מסיק דלפי' שי' רמב"ם יש לחלק דשם באוצר המלך היינו שהמוכר מוכר להם יי"נ והוי כקונה ממש יעו"ש ולדינא הלא הסכים הב"י לרשב"א דאף בלא הקדים לו דינר אסור ומצאתי בריטב"א ע"ז שם שהביא בשם רמב"ן גופא שמחלק כרשב"א הנ"ל דביין כיון דמוכרח ליתן יין דוקא גרע טפי ואסור לומר עול תחתי ובפועלים אפשר לפטור א"ע בדמים יעו"ש וגם במראה"פ על ירושלמי פ"ו דדמאי כ' דלהלכה קיי"ל כרשב"א וכ"ה דברי הרב ז"ל הנ"ל בסי' ת"ן ובוודאי דהכי קיי"ל. וקצ"ע בדברי הרב ז"ל הנ"ל שכ' דאם הוא חייב ליתן לעבד מזונות של חמץ ואינו יכול לפטור א"ע במה שיתן להם מזונות אחרים שאינן של חמץ כו' אסור לומר לו לחנוני וכנ"ל דהא במלך אף דצריך ליתן לו יין דוקא מכ"מ בודאי יכול ליתן לו יין כשר ואפ"ה כשאמר לעכו"ם עול תחתי או תן יין אסור וא"כ בעבד נמי אם רק מחויב ליתן לו לאכול פת דוקא אף שאפשר ליתן לו פת מצה אסור לומר לו לנכרי שיתן לו פת ודו"ק:
ולכאורה הי' נראה לצדד היתר בנ"ד אף אם יאמר לגוי עול תחתי באם הישראל אינו משלם להם בעד הפת רק הם יקחו לעצמם מעות אצל הליוועראנט בעד הפת שיתנו עפי"ד ריטב"א בע"א שם שהקשה אהא דעול תחתי לאוצר אסור דשליחותא קעביד והא אין שליחות לגוי ותירץ כיון דעל פיו עשה והישראל פורע לו שליחותו הוא יעו"ש א"כ עיקר האיסור שם בעול תחתי משום דהישראל פורע לו אבל בנ"ד שאין הישראל פורע לו בעד הפת שרי אבל גוף דברי ריטב"א צ"ע דלכמה פוסקים קיי"ל יש שליחות לנכרי לחומרא כדאי' ביו"ד סי' קס"ט סעי' ו' אבל גם בלעדי זאת בהא דעול תחתי לאוצר כיון דבשליחתו נותן למלך יין נסך אסור מטעם אמירה לגוי דקיי"ל דבכל איסורים אסור כדאי' בב"מ צ' ורא"ש שם וכיון דהישראל בעצמו אסור ליתן למלך יי"נ משום דנהנה מיי"נ אסור לומר לו לגוי שיתן בשבילו יי"נ ול"ד להא דסי' קס"ט סעי' ו' לענין רבית דאם אין שליחות לגוי שרי דשם ל"ש לאסור מטעם אמירה לנכרי דהא כיון דאין שליחות לגוי ועדיין הממון של עכו"ם הרי ממון של גוי מותר לישראל גופא להלוותן ברבית וא"כ מה שאומר לגוי שיתן מעותיו ברבית לישראל שרי דהוא גופא נמי רשאי לעשות כן אבל הכא בעול תחתי לאוצר דאסור משום נהנה מאיסורי הנאה והוא גופא אסור ליתן למלך יי"נ אסור לומר לגוי שיתן בשבילו וה"נ בנ"ד לענין חמץ כיון דהוא גופא אסור ליתן לליוועראנט חמץ אפילו במתנה אסור לומר לגוי שיעשה בשבילו דבר שאסור לעשותו בעצמו וצ"ע ע"כ יש לעשות כנ"ל שימכור לו רק הזכות:
ואודות היתר למכור לנכרי התנור במכירי וגם הקמח ויאפו שם חמץ בפסח הנה הדבר פשוט דגם במכירה ע"ד הערמה איכא מ"ע כמ"ש בתשו' ד"ח ח"א סי' ו' ז' וכל ההתורים בפסעסיא ורחיים הכל בנו יעפ"ו יסוד א' דבה"מ לא חשו למ"ע כמו במכס סי' רמ"ד וע' בש"ע הרב בקונ"א שם ובתשו' שו"מ מהד"ג ח"א סי' ש"ז התיר לאפות ע"י פועל נכרי עפ"י שט"מ ואולי הי' שם ה"מ וגם ידעתי שהג' מהר"צ ארנשטיין ז"ל לא רצה ליתן היתר ע"ז וע' מגה"ש סי' כ' ותשו' בי"צ יו"ד ח"ב בקו"א סי' ג' אך לענין פסח קיל יותר דהכל יודעים שמוכרים החמץ ולא יחשדוהו דמה"ט אין חוששין בכותח למכור קוה"פ כמ"ש תשו' ד"ח הנ"ל וג"ז אין להתיר רק לצו"ג ולבל יפוק מיני' חורבא להתיר לכל שבתות השנה: