אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קפו

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קפו

סימן קפה

לכבוד הרב המופלג החסיד בנש"ק מו"ה אורי נ"י בסטרעליסק:

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה באיש א' אשר בתו הי' לה קטט עם בעלה והיתה מעוברת ממנו וגרשה וילדה בן בכור ולא רצה לפדותו כי הוא איש פשוט וכבר עברו עליו ג' שנים ואבי אמו נפשו ירעה לו כי נכדו אינו פדוי וחפץ לפדותו משלו ונתייעץ עם רו"מ ודרש דעתי בזה. והנה מהלכות עמומות הוא ויש בזה כמה חילוקי דיעות ואבאר בקצרה:

הנה הט"ז סי' ש"ה ס"ק י"א העלה בפשיטות דרשאי לפדות ע"י שליח וגם אחר יכול לפדות שלא מדעת האב כשהאב חי כמו תורם משלו על של חבירו דא"צ דעת רק במת האב בזה אין מועיל לפדות את הקטן דל"ש זכי' לקטן בזה דבקטן בעי' זכי' גמורה ויש קצת חוב דאולי ניחא לי' לעשות המצוה בעצמו כשיגדל עיי"ש וראיתי בתשו' נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל סי' ד' שכ' דמצות פדה"ב ל"ש כלל רק אם נותן האב משלו ובאופן אחר אין הבן פדוי כלל כיון דהקפידה התירה בדמי הפדיון ואין פודין בשטרות וקרקעות וזה היא המצוה שיתן חמשה סלעים לכהן האב או הבן כשיגדיל ואם אחר נתן בעדם אינו כלום וע"ש שהאריך בזה ולענ"ד תמוה טובא דהרי מבואר באה"ע סי' ק"ך בשם הרמ"ה ז"ל דבעשה שליח לגרש ל"ב הקנאת הגט אף שהסופר כותב משלו מכ"מ כיון דשליחו הוא כשנותן הגט להאשה זכתה האשה הגט בשביל הבעל וגם בשבילה כמו גיטה וידה באין כאחד וכן פסק בתורת גיטין שם א"כ הכ"נ כשעושה שליח אף שהשליח נותן המעות מכיסו א"כ הרי הכהן זוכה בשביל האב המעות וזוכה לעצמו והוי שפיר משל אב והרי בגט נמי כתיב ונתן ואפ"ה מהני בכה"ג וגם בגט כשכתב על מחובר לקרקע פסול כמו פדיון הבן כשנתן קרקעות ואע"ג דבתמורה י' אמרי' דאי לאו אשר תשיג ידו הו"א דאין אדם מתכפר בקרבן שהפריש חבירו עליו דמדודו' בעי' וא"כ הכא דליכא קרא יש לומר דאינו מועיל מה שאחר נותן בשבילו התם שאני דשם באמת הרי הקרבן הוא של המפריש והמתכפר לא זכה בו דהא אף אם מסרו לחצר הקדש הרי אין יד להקדש כתוס' ב"ב ע"ט וא"כ לא זכה הקדש בשביל המתכפר ובפרט בהקדישו באמירה בעלמא אבל הכא שנותנו לכהן זכה הכהן לאב והוי ממש כמו שנותן משלו וכמו בגט דכתיב ונתן ומהני בכה"ג ואף שגם בתשו' חת"ס יור"ד סי' רצ"ז כ' כן דהא דפדיון ע"י שליח מהני היינו כשהמעות של האב אבל כשהאחר נותן המעות ואינו מזכהו לאב לא מהני ע"ש בעניותי דבריו ג"כ תמוהין דאם נותנו לכהן ממילא הוי כמזכה לאב ובמזכה לאב הרי מודה החת"ס דמועיל לכן הדבר ברור דע"י שליח מהני אף שיתן השליח משלו וממילא נמי דאם פדה אחר שלא מדעתו של אב מהני דהוי זכי' לאב כמו בתורם ונעשה שליחו והכהן המקבל זוכה בקבלתו בשביל האב וכהט"ז ז"ל:

אך כ"ז אם אין האב לפנינו אבל כפי הנראה האב הוא בסטרעליסק ואינו רוצה לפדות בשום אופן ולא לעשות שליח לפדות א"כ ל"ש בזה שליחות כיון דגלי דעתי' דלא ניחא לי' לעשות שליח וגם בזכי' אינו מועיל רק בסתמא ולא בדגלי דעתי' דלא נימא לי' אמנם י"ל לפימ"ש הרשב"א ז"ל בקידושין כ"ג דהא דזכין לעבד גט שחרור היינו אף בדגלי דעתי' דלא ניחא לי' דל"ד למתנה דלא הוי זכות גמור אבל שחרור דהוי זכות גמור ול"ש בי' חובה כמו במתנה דשונא מתנות יחי' וגם הרי הרב יכול לכוף העבד לקבל גט שחרור ממילא גם אחר נעשה שליחו אף בע"כ כיון דזכות גמור הוא ע"ש א"כ גם בנ"ד י"ל דהרי אם אין האב רוצה לפדות הב"ד כופין אותו כמ"ש בתשו' ח"ץ סי' ק"ה והענין הוא זכות גמור שאחר נותן ממון משלו ופודה את הבן ומציל לאב מאיסור עשה בכל יום והוי זכות גמור יתכן דאם אינו רוצה כמו שכופין אותו ה"נ בזמן הזה שא"א לכוף יוכל אחר ליעשות שליחו אף בע"כ דידי' ועכ"ז קשה להחליט דבר זה למעשה כי הרשב"א שם גם הוא לא החליט הדבר:

רק דיש לומר נהי דהאב אינו רוצה ולא הוי זכות לי' אבל לבן הוי שפיר זכות דהא הבן לא גלי דעתי' דלא ניחא לי' וגם הוא קטן וזכין לקטן א"כ שפיר רשאי אחר לפדות מטעם זה אלא דלענין הקטן לא הוי זכי' לדעת הט"ז ז"ל דשמא רוצה לפדות א"ע כשיגדיל א"כ לדעת הט"ז אין הדבר ברור אם יוכל אחר לפדות כשהאב מוחה. אמנם לדעת הש"ך ז"ל ס"ק י"א וס"ק ך' הב"ד פודין כשהוא קטן שמת אביו והשיג על מעד"מ ע"ש וכן פסק הגאון יעב"ץ בסידור ה' פדיון הבן א"כ נראה דגם כשהאב חי יוכל אחר לפדות משלו אם אי אפשר לכוף לאב באופן שיהי' הדבר עפ"י ב"ד דהיינו שהב"ד ממנין לא' לפדותו וע' בנקה"כ שם:

ונראה דגם המע"מ דסובר דאין פודין לקטן שאין לו אב היינו דוקא שאין לו אב וכמו שביאר שם טעמו להדיא דבמת האב תוך ל' מיירי א"כ יתכן דהוי לגבי קטן כתוך זמנו דביש לו אב קבעה תורה זמן שלשים יום אבל כשאין לו אב והחיוב לגבי נפשו היא כשיגדיל וכשפדאו מקודם כוי כמו שפדה האב תוך ל' דאינו פדוי וזה הוא רק כשמת האב תוך ל' דעדיין לא חל עליו בשום פעם חובת פדיון אבל כשמת האב לאחר ל' ולא פדאו כבר חל עליו חובת פדיון ותו לא פקע עי"ז שמת האב רק דממילא כיון דקטן הוא אינו מחויב במצות אבל כשאחר רוצה לפדותו שפיר דמי דהא זכין לקטן כמ"ש במעד"מ שם להדיא רק דטעמו דעדיין לא הגיע זמנו וזה נראה רק במת האב תוך ל' ולא במת לאחר ל' ומכ"ש בנ"ד דהאב חי וכשהאב רוצה מחויב לפדותו א"כ ל"ש לומר דלא הגיע זמנו א"כ כשהאב אינו רוצה יוכל אחר לפדותו מממונו דזכין לקטן:

באופן דבנ"ד הן לדעת המע"מ והן לדעת הש"ד רשאין לפדותו עפ"י ב"ד ובסידור דה"ח ה' פדיון הבן הביא מחלוקת המע"מ וש"ך ולא הכריע אך בנ"ד שהאב חי גם המע"מ מודה רק דיש לדון לסברת הט"ז דהא לטעמו אין זכין לקטן בדבר דאינו זכות גמור אבל כיון דגם לט"ז יש לומר דבנ"ד דהאב חי אף שאינו רוצה מועיל דנעשה שליחו של אב בע"כ כרשב"א הנ"ל ע"כ לענ"ד באם אי אפשר לפעול אצל האב שיפדה בעצמו ושיתנו לו מעות ע"ז מזקינו של הבן או עכ"פ שיפעול אצלו שיסכים שאבי זקינו של הילד יפדנו. אזי יוכל אבי האם לפדותו עפ"י רשות ב"ד וע' בקצוה"ח סי' רמ"ג האריך בזה לדחות דברי הש"ך מטעם דאין זכין לקטן מה"ת אף ע"י ב"ד ולע"ד כיון דגם המע"מ מודה דזכין לקטן רק משום דלאו בר חיובא היינו שעדיין לא הגיע זמנו וזה ל"ש בנ"ד דע"כ כבר הגיע זמן חיובו שפיר יש לפדותו אף בברכה לסמוך על ש"ך ומע"מ והגאון יעב"ץ ז"ל וגם בתשו' חת"ס יו"ד סי' רצ"ז כתב דבאין לו אב פודין א"כ ה"ה ביש לו אב ואינו רוצה נהי דהאב לא קיים המצוה אבל עכ"פ הבן נפדה ע"י הב"ד וע' תשו' ח"ס סי' רצ"ה כתב דאין הדבר מוטל כלל על ב"ד וסותר לדבריו שבסי' רצ"ז ועכ"פ בנ"ד אם האב אינו רוצה בשום אופן לפדותו יוכל אבי אמו של הילד לפדותו משלו עפ"י רשות ב"ד כמע"מ וש"ך ואפשר דגם הט"ז מודה וכמ"ש לעיל:

והנה במ"ש לעיל דאם מת האב אחר שלשים יום גם המע"מ מודה דיכולין לפדות להקטן כיון דכבר נתחייב האב לא הוצרכתי לזה רק בלא נשאר נכסים מהאב דיוכל אחר לפדות הבן משלו דעכ"פ בן חיובא הוא אבל בנשאר נכסים מהאב הדבר פשיט דלכ"ע ב"ד נחתינן לנכסי ונותנין לכהן ה' סלעים כמ"ש בח"ץ סי' ק"ה דנחתינן לנכסי וכ"כ בנחי"ע סי' ד' שם דתקפו כהן אין מוציאין היינו נמי לענין פדיון הבן כדמוכח מב"מ ח' דקאי גם לענין ספק בכור אדם ומכ"ש לענין ודאי בכור ואין האב רוצה לפדות דב"ד נחתינן לנכסי ונותנין ה' סלעים לכהן ונפדה בזה הבן אע"ג שהיא בע"כ של אב דהוי כפריעת חוב וע' מנ"ח מ"ע שצ"ב במוסגר שם מסופק בזה כיון דכתיב ונתן אם יוכל הכהן לזכות בע"כ של אב ודבריו תמוהין דגם במ"כ כתיב ונתן ועכ"ז כשאמר כהנים אל יהנו ממני נוטלין ממנו בע"כ וא"כ ה"ה בפדה"ב והי' בהעלם עיניו הטהורות דברי הח"ץ ז"ל וע' מח"א ה' זכי' ומתנה בזה ומכ"מ לענין הברכה בזה שנשאר נכסים והב"ד מגבין לכהן צ"ע אם יברכו הב"ד על פדיון ושהחינו כיון דעכשיו האב כבר מת ל"ש לומר דהב"ד נעשו שלוחים שלו דהא כבר אינו בר שליחות ובלא נשאר נכסים והצבור או איש אחר נותן משלו י"ל דזכין לקטן ונעשה שליחו של הקטן אבל כשנותנין מהנכסים שנשארו אפשר דא"צ לברך אבל הבן נפדה בזה בודאי:

וגם בנ"ד שאין האב רוצה וא"א עתה למיחת לנכסי הי' עוד עצה שאבי אמו של הילד יזכה לאבי הילד ע"י אחר ה' סלעים במתנה ואח"כ יקחו הב"ד אותן ה' סלעים ויתנו אותן לכהן כנ"ל רק דצ"ע לענין הברכה בכה"ג והיכא דמת האב תוך שלשים הנה מנכסים שהניח האב והן עתה של הבכור הנה בנחי"ע סי' ד' כתב דהי' נראה לו דנכסי הבן משועבדים והוי כפריעת חוב ויכולין הב"ד לפדות הקטן מזה ועכ"ז לדינא חוכך לומר נגד הט"ז ולעד"נ בכה"ג יש לחוש לדעת המע"מ דלא בא הבן לכלל חיוב עדיין והוי כתוך שלשים ולפלא בעיני על הנחי"ע שלא הזכיר כלום מדברי המע"מ הנ"ל ולדינא בנ"ד שהאב קיים ואינו רוצה לפדות כבר כתבתי הנלע"ד: וע' בזל"א ח"ג יו"ד אות פ' הביא מס' פחד יצחק שנעשה מעשה בהסכמת ב' גדולים בבכור שנולד לאחר מיתת אביו לפדות אותו ע"י ב"ד ומכ"ש ע"י אבי אביו כהש"ך וצידה לדרך ע"ש ובח"ב אות פ' הביא מתשו' פרי הארץ דחרש שנולד לו בכור יפדה א"ע כשיגדיל ע"ש ולע"ד פשוט לפי הכרעתו בח"ג כהש"ך גם בבן שנולד לחרש יכולים ב"ד לפדותו דלא גרע ממת ולדינא צ"ע בזה ובנ"ד שהאב חי וחייב בפדיון רק שאינו רוצה נראה נכון כמ"ש לעיל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה