שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קפא
לכבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה מרדכי בלעך נ"י אבד"ק אוסציא:
ע"ד שאלתו בשו"ב ששחט בהמה בסכין חד ופגע בטבעת והוצרך לעשות י"ב הולכה והובאה עד שגמר השחיטה והאריך כ"ת להתיר ודרש חוו"ד. והנה מחמת החשש ששחט מקודם הקנה כידוע ושהה במיעוט בתרא של הקנה שיעור שהי' דהיינו כדי שחיטת רוב ב' סימנים שדעת התב"ש והרב ז"ל בש"ע שם להחמיר גם בזה דל"ב שיעור הגבהה והרבצה וכ"ת כתב דהכא שאני דהסכין חד רק מחמת קשיות הטבעת לא נשחט מהרה וזה הי' בתחילת שחיטת הקנה אבל לאחר שירד לתוך הטבעת שוב נשחט מהר והביא סמך מדברי ד"ק סי' כ"ג ס"ק כ"ב ואינו מוכרח כ"כ דיתכן דד"ק מיירי בידוע לשו"ב שהו"ה רבות הי' בטרם שירד לטבעת אבל אם אין השוחט מרגיש כן ומספ"ל בהכי אפשר דאסור אמנם בגוף דברי התב"ש ז"ל ראיתי בס' יד"י שחולק עליו וכ' כיון דכל עיקר החשש בשוחט בסכין רעה מחמת שהי' במיעוט בתרא של קמא הוא רק לפירוש א' של תוס' באיבעיא דר' אושעיא ורוב הפוסקים לא פירשו כן אין להחמיר רק בשהה במיעוט בתרא דקמא שיעור שהי' לדיעה א' שבש"ע סי' כ"ג סעי' א' דהיינו שיעור הגבהה והרבצה ורוב סימנים ע"ש ואם כי קשה לחלוק על התב"ש ז"ל ובפרט לצרף ס"ס בשחיטה דהוי חזקת איסור ועכ"ז בנ"ד דיש נמי ספק דילמא כל ההולכות והובאות המרובים הי' בטרם שירד לטבעת כאורחא דמילתא שמתחילת שחיטת הטבעת כבד לשחוט הו"ל ג' ספיקות דיש להקל אף במקום חזקת איסור כמ"ש פמ"ג סי' כ"ג ובפרט דתרי מהנהו ספיקות הוא פלוגתא דרבוותא:
אלא שעדיין יש מקום להסתפק אף בלעדי חשש שהי' במע"ב דקמא באם השוחט לא חתך כלום בעת א' מהולכות והובאות והוי שיהוי משהו דאסור כמ"ש התב"ש ז"ל והפר"ח דשוחט בסכין רעה היינו שחותך תדיר אבל באינו חותך אף שמוליך ומביא הו"ל שהי' ואף שראיתי בדע"ק הנ"ל כ' דאין חשש שהי' בזה דממ"נ אם לא נגע בוושט עדיין הו"ל שהי' במיעוט קמא דקנה דקיל ואם פגע בוושט אין שהי' שהרי חותך מעט בוושט בכל פעם עיי"ש ואינו מוכרח דיתכן דנגע בוושט בדרך הולכה והובאה ונקבו כ"ש ושוב אח"כ עשה כל הולכה והובאה המרובים בקנה לבדו וכיון שלא חתך כלום הוי שהי' וגם אולי הי' הולוהו"ב לאחר שחיטת חצי קנה וכמ"ש לעיל וכ"ת כתב דהתוו"ק חולק על התב"ש ומתיר אף שלא חתך כיון שעשה תדיר הולוהו"ב והס' תוו"ק אינו ת"י רק ראיתיו מובא בס' דע"ת וכן ראיתי בס' יד"י סי' כ"ג שהאריך הרבה לחלוק על התב"ש ז"ל והסכים עם התוי"ק ושכן נמי דעת הרב ז"ל בש"ע סי' כ"ג בפירושו ס"ק ב' עיי"ש ועכ"ז לדינא אם הי' ברור לשו"ב שלא חתך כלל בהולכה והובאה והי' שיעור שהי' קשה להקל בדאו' נגד התב"ש ז"ל ועיקר ראיית היד"י שם מפשטות הגמרא דשחט בסכין רעה כל היום כשר והרי אם חותך מעט מעט אי אפשר להיות כל היום ומ"ש תב"ש דגוזמא קאמר תמוה דהאיך יתכן גוזמא אם באמת פסול כה"ג שבהכרח שוהה מלחתוך ע"ש ואינו ראי' כלל דהרי בשבועות י"ז אמרי' קצרה שאמרו אפי' עקב בצד גודל ואפילו כל היום כולו והתב"ש שם בסופו מביא הגמרא הנ"ל והרי עקב בצד גודל א"א כלל בשום אופן כל היום ואם שהה כל היום באמת חייב ואפ"ה קתני כל היום ומוכח דגוזמא קתני אף דבאמת אין הדין כן דאם שהה כל היום הרי לא הלך עקב בצד גודל רק עמד והוי שהי' גמורה וא"כ ה"ה לענין שחיטה דיש לומר כן כהתב"ש ז"ל:
אך בנ"ד אם אין השו"ב יודע בבירור שלא חתך כלום בעת הולכה והובאה נראה דגם התב"ש יודה להקל דמסתמא אמרי' דחתך בכל פעם מעט כפשטות הגמרא דחותך בסכין רעה כשר וה"ה בפגע בטבעת וגם בדע"ק שם כתב דבפגע בטבעת מצד הסברא א"א כלל שלא לחתוך כ"ש בכל הולכה והובאה וכן יש להוכיח מדברי האו"ז חולין פ' השוחט דמייתי שם גירסת הגמרא חולין ל"ב השוחט בסכין רעה אפי' כל היום כשר בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו ותפשוט לי' מדידי' דילמא בדלא שהה ע"ש (וגירסא דידן התם בדלא שהה) ויפלא על לשון דילמא לא שהה דהרי ע"כ מיירי בדלא שהה דאל"כ תיפשוט מדידי' וע' ריטב"א שבועות י"ז הביא שם גירסא כזו והקשה כן ע"ש ולהנ"ל נראה דהא עיקר קושית הש"ס ביאר התב"ש דמשמע לי' לגמרא דמסתמא עושה נמי הולכה והובאה בלי חיתוך כלל ושהיות מצטרפות ולכך משני דילמא לא שהה פירוש שאין להחזיק ריעותא כיון שאינו יודע אם עשה הולכה והובאה בלא חיתוך אין להחזיק ריעותא דמסתמא אמרי' דבכל פעם חתך מקצת וא"כ גם להתב"ש כשר ובפרט דבנ"ד אין כאן שיעור שהי' דהגבהה והרבצה בשום אופן וכיון דרבים חולקים על התב"ש הוי כמה ספיקות להקל דאיכא נמי להסתפק שמא לא נגע בוושט והוי כל הולכה והובאה במיעוט קמא דקנה ע"כ אם עכ"פ הדבר ברור לשו"ב שלא הגביה סכינו ועשה תדיר הולכה והובאה יש להכשיר אף שא"י אם חתך בכל הולכה והובאה: