שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קפ
לכבוד הרב החריף ובקי המופלג בתורה מו"ה משה ליב פרעגער נ"י דומו"ץ בק' קאמינקא:
ע"ד שאלתו בא' שבא לו ט"ג ר"ל מוויען כי אמו נפטרה שם ביום ג' והקבורה תהי' ביום ד' אם יתחיל באבילות תיכף ודעת כת"ר לדמות ד"ז להא דסי' שע"ה סעי' ב' בהחזירו פניהם חל האבלות וה"נ כיון שאין בדעתו לנסוע שמה והן מאז כבר נשאלתי בזה והשבתי כי ל"ד כלל לשם דכבר נעשה מעשה בגוף המת דהוציאוהו מחוץ לעיר הוי כקבורה לאותן שחזרו פניהם אבל הכא שהאבל בעיר אחרת ובמת לא נעשה דבר לא חל אבילות וראי' מסתימת הש"ע דסי' שמ"א דגם כשהאבל בעיר אחרת חל עליו אנינות ומשמע מסתימת הדברים אף שאין בדעתו כלל ללכת שמה ואם איתא דבכה"ג חל עליו אבילות תיכף א"כ ממילא דאינו אונן וע"כ כמ"ש וכ"נ ראי' לזה מהא דירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה דפריך אהא דחל יום א' בשבת איך משכח"ל ומשני התם כמה שינויי וחד מינייהו בשמועה קרובה ואמאי לא משני בפשיטות שמת לו בשבת מת בעיר אחרת ועדיין לא נקבר ואין דעתו לילך שמה דחל עליו אבילות וע"כ דבזה אין אבילות חל והא דשמועה קרובה היינו שכבר נקבר לפני שבת כמשמעות לשון שמועה קרובה ואולי זה כוונת תוס' מ"ק י"ז ד"ה כשחל שכ' כגון ששמע שמועה קרובה דקבורתו לא היתה בשבת דלכאורה הי' די בזה ששמע שמועה קרובה כלשון הירושלמי אלא דלא נימא דשמועה קרובם היינו שעדיין לא נקבר ונימא דחל עליו אבילות תיכף כיון דהוא בעיר אחרת לכך הוסיפו לפרש שקבורתו לא היתה בשבת והיינו שנקבר לפני השבת אבל בלא נקבר עדיין אין אבילות חל וכ"נ עוד מדברי הדגמ"ר סי' ת"ב שהחליט דשמועה קרובה מונין מיום הקבורה והרי סתם שמיעה בעיר אחרת הוא ואי איתא דבעיר אחרת כשאין דעתו ללכת שמה כשנודע לו חל עליו אבילות מיום המיתה הי' לו למנות ל' מיום המיתה וע"כ דזה אינו דבעיר אחרת כיון שלא נעשה במת דבר אין האבילות מתחיל עד שעת הקבורה וכת"ר מייתי ראי' דבעיר אחרת חל אבילות תיכף מדברי ש"ך יו"ד סי' שע"ה ס"ק י"ב אליבא דר"ח ורי"ץ גיאות דהיכא דבא א' ממקום קרוב ולא ידע ממיתתו והלך גדול הבית לביה"ק קודם קבורה ובא אחר ג"י הקרוב מונה לעצמו מיום שנודע לו לא משעה שהתחילו המתאבלים מיציאת המת ולא כגדול דמונה מסתימת הגולל הרי דבא ממקום אחר מונה משעה שנודע לו ואין זה כלום דשם מיירי שנודע לו לאחר שהוציאו את המת מן העיר דכבר נעשה מעשה במת ואין דעתו ללכת אחריו מונה משעה שנודע לו אבל כשעדיין לא נעשה מעשה במת גופא והאבל נודע לו בעיר אחרת אין שום סברא לומר שיחול עליו אבילות:
ומה שהעיר על טור אה"ע סי' ע"ז שכ' דגם לרב דמורד ממזונות הוי מורד וכופין אותו להוציא אם אין רצונה להתגרש עדיין מוסיפין על כתובתה אף שכופין אותו לזונה דמנ"ל להטור זה דהרא"ש כ' כן רק לשמואל אבל לרב אין כופין לזון נראה ברור דשיטת הטור נהי דלרב לא סגי בזה שיכפוהו לזון דאין אדם דר עם נחש בכפיפה וא"א להיות עמו כל הימים באופן זה אבל עכ"פ בטרם שכופין אותו להוציא שהוא רצונה להמתין כופין אותו לזון והברירה בידה כגירסת הרא"ש ז"ל בגמרא ולאו לאמלוכי בה בעי וע' בהפלא"ה כתובות ס"ג שמסופק בזה לרב אם כופין לזון ותמהני שלא הביא מדברי הטור ז"ל שמבואר להדיא: