שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קעח
לכבוד הרב הגדול מו"ה יצחק טייטעלבוים מו"ץ ד"ק בארדיוב יצ"ו: ע"ד שאלתו בדו"ד שבא לפניו בראובן שהי' לו חנות מסחר שניטטוואארען ומחמת צוק העתים הי' בדעתו לפשוט את הרגל לנושיו ועשה אז כמה בעשטעללונגען על סחורות מן נכרים בעלי פאברוקען ע"י מסילת הברזל ונתן האוויזעס לגיסו שמעון שהוא יקבל הסחורות מהבאהן לרשותו של שמעון וכן עשה וראובן פשט את הרגל לנושיו ותובע משמעון הסחורה שלקח מבאהן ושמעון משיב כי הוא גזל לעצמו ואין רצונו להשיב לו:
והנה כת"ה כתב דיש לזכות את שמעון דכיון דנכרי שלח הסחורה איסתליק לי' וראובן לא זכה עדיין בטרם שעשה משיכה והי' יכול שמעון לזכות בה דנעשה כהפקר כבחו"מ סי' קצ"ד בנכרי שמכר בכסף דמכי שקיל זוזי אסתליק לי' וז"א דמלבד מה שהרגיש כ"ת בעצמו דל"ש אסתליק רק בדלקח המעות ולא הכא שלא לקח המעות עדיין ואף דבהג"ה סעי' ג' בעכו"ם שהי' לו משכון אצל ראובן ונתנו לשמעון בשטר אמרי' ג"כ האי סברא דנסתלק שם נתנו במתנה והוי כקיבל כסף אבל הכא דעדיין הי' ראובן חייב לו המעות ל"ש נסתלק אבל מלבד זאת הרי מסיק בנתה"מ שם ס"ק ז' וס"ק ח' דל"ש האי סברא רק בהקנה בכסף דלגבי נוי קנין גמור הוא אבל היכא דגם לגבי עכו"ם לאו קנין הוא ל"ש אסתליק ולכך במטלטלין אף שלקח הכסף כיון דלאו קנין הוא ל"ש אסתליק ע"ש ומכ"ש הכא דלא הוי קנין כלל: אמנם כ"ת כ' עוד סברא דכיון דראובן לא זכה יוכל לומר לראובן לאו בע"ד דידי את ולגבי גוי הוי' כהפקעת הלואה והנה כעין זה כ' בנתה"מ שם ס"ק ז' דדינו של רשב"א בסעי' ג' במשכון אף דל"ש סברא דנסתלק גוי אמת מטעם הנ"ל דלאו בע"ד דידי את ולגבי גוי הוי כהפקעת הלואה אבל ל"ד לנ"ד דשם כיון שהמשכון הי' ביד ראובן שנתן לו הגוי במשכון או בפקדון הוי כהפקעת הלואה אבל הכא לא היתה הסחורה ביד שמעון מעולם מיד העכו"ם רק ראובן שלחו לוקח לו הסחורה מהבאהו אבל מיד העכו"ם לא בא כלל לרשות שמעון א"כ לגבי גוי גזל ממש הוא ועוד נראה דאף אם נדון גם זה כהפקעת הלואה לא שייך זה רק היכא שאין מגיע היזק לישראל התירו להפקיע הלואה כמו שם במשכון דנתנו הגוי לשמעון במתנה יוכל ראובן להפקיע פקדונו של גוי אבל הכא הרי ראובן באמת עדיין חייב לשלם לגוי המעות בעד הסחורה ואף שפשט הרגל בשביל זה עדיין לא נפטר מחובו נגד העכו"ם הן בד"ת הן בדא"ה ובכה"ג לא התירו להפקיע הלואה והלה יצטרך לפרוע לו מכיסו וכיוצא לזה כתבו תוס' ב"ק ס"ט ד"ה כל שלקטו דאף דיאוש הוי הפקר לכל לא יוכל שום אדם לזכות בה כיון שהיא צריכה לגזלן ליפטר מן הנגזל ואם כבר זכה בה אחר חייב לכל הפחות לפרוע דמים להגזלן עייש"ה ועוד נראה דבנ"ד ל"ש כלל הסברא דלאו בע"ד דידי את דהא העכו"ם הפאבריקאנט שלחו ע"י הבאהן להקונה ע"ד שיזכה לו הקונה והוי כאומר לו משוך וקני ואם יבא הסחורה ליד ראובן הרי באמת יהי' שלו דהרי העכו"ם מכרו לו ובכה"ג דכשימסור לו שמעון הסחורה יהי' שלו ל"ש הסברא דלאו בע"ד דידי את כמ"ש הרמב"ן ז"ל הובא בקצוה"ח ר"ס קכ"ג בטעמא דהרשאה דכיון דכתוב אפיק לנפשך ואם יתנו לידו יזכה בו שוב הוי בע"ד דידי' ע"ש ע"ש ובקצוה"ח מייתי מזה ראי' דבדשלב"ל דמהני תפיסה היינו אף בלא ידיעת המוכר ובחיבורי מ"פ לחו"מ סי' ס"ו השגתי עליו דהכא אמר לו בהדיא אפיק לנפשך והוי כאמר לו משוך ע"ש אבל בדינא דמשכון הנ"ל שפיר כ' בנתה"מ דיכול לומר לאו בע"ד דידי את דשם גם אם יתן ראובן לשמעון המשכון מגוי לא יזכה בו שמעון עפ"י דין בנטילתו דהא לא הי' שום קנין רק שטר במטלטלין דאינו כלום וגם לא אמר לו משוך ובכה"ג גם בדשלב"ל לא מהני תפס כמ"ש בנתה"מ סי' ר"ט:
ומ"ש כ"ת עוד לדון בזה לזכות את שמעון דכיון דשמעון עכ"פ לא נתכוין בנטילתו הסחורה מהבאהן לזכות בה לראובן א"כ אח"כ ששמע הגוי שכבר לקחו ראובן מהבאהן נתייאש והוי הפקר דיאוש עכ"פ ספק אי קונה לדעת הטור חו"מ סי' שנ"ג וקנאו אז חצירו של שמעון גם זה אינו דהנה לא מיבעיא לפי סברת תוס' ב"ק ס"ט הנ"ל דיאוש הוי רק הפקר לגבי גזלן ולא לאחר ואף כשמוטל אז ברה"ר לא קנאו אחר ע"ש פשיטא דהכא היאוש הוי לגבי ראובן ולא יוכל שמעון לקנותו אלא אף לפי הסברא שכ' עוד התוס' שם דהוי הפקר לכל הרי כתבו דשום אדם אינו יכול לזכות בה כיון דצריך לגזלן ליפטר מן זה שגזלו עיי"ש א"כ ה"כ הרי ראובן חייב באמת המעות לגוי דגם הפקעת הלואה ל"ש לגבי ראובן כיון דיודע הגוי מזה וגם הא חייב מדד"מ לשלם א"כ אין היאוש של גוי מועיל לשמעון כלל דהרי באמת עדיין חייב ראובן לשלם המעות לגוי אף בדינינו אף שנתייאש דאין היאוש מועיל לענין הדמים שנתחייב לו וע' נתה"מ סי' קס"ג שכ' דלהלכה אין יאוש מועיל בחוב כלל, וכ"ז אנו צריכין אם באמת שמעון לא כיון כלל בנטילת הסחורה לזכות לראובן אבל אם כיון בנטילתו לצורך ראובן הרי בלא"ה כבר זכה אז ראובן ע"י משיכת שמעון:
ומ"ש כת"ר דבעי' שליחו של בעל הממון כמ"ש תוס' ב"מ ע"א ד"ה בשלמא וכ"כ בקצוה"ח בכ"ד כבר כתבתי בזה בספרי מ"פ לחו"מ סי' קפ"ג שרוב הפוסקים חולקים ע"ז וסברו דל"ב שליחו של בעל הממון וא"כ כבר זכה עכ"פ ראובן מספק וא"א לשמעון לתפוס עתה דהוי של ראובן מספק ולגבי שמעון הוי גזל וכעין זה כ' בנתה"מ סוס"י קצ"ד לענין קנה מגוי בכסף כיון דכסף קונה עכ"פ מספק תו א"א לאחר ליקחו ע"ש ומכ"ש הכא דרוב הפוסקים סברו דישראל לישראל נעשה שליח לזכות מגוי כמ"ש מח"א ה' שלוחין סי' י"ג. ומ"ש כ"ת דהכא אף אם כיון לזכות בשביל ראובן אינו מועיל כיון דלא אמר זכה לי והוי כהא דסי' רס"ט באומר תנה לי לדעת הטור שהובא בש"ך שם ס"ק ה'. לענ"ד דוקא באמר תנה לי דמסתמא ע"ד משלחו שאמר לו תנה והוא יזכה בה אבל הכא שא"ל שיקח הסחורה לרשותו הרי אדרבה לא ציוה שיתנה לו הוי ממש כזכה לי דהיינו שהוא ימשוך הסחורה בעדו וע' נתה"מ סו' ר' ופ"ת שם בשם שעה"מ בשלח שליחו למשוך דמועיל וגם יש לחלק בהא דתנה לו דהוי מציאה והכא כבר קנה הסחורה ובאמר לו שימשוך הרי עשאו שליח לזה ואם נתכוין למשוך בשביל ראובן ודאי זכה לו. וגם מסתמא כיון שעשאו שליח לכך ודאי עשה בשבילו ואינו נאמן לומר שמשך לעצמו ומ"ש כ"ת מד' נתה"מ סי' קפ"ג דוקא מטעם עני המהפך בחררה אינו נאמן ובסחורה בזול ל"ש עהמב"ח נאמן הנה גם לדברי נתה"מ עדיין היינו בנתן מעות מכיסו דל"ש חזקה שע"ש כמ"ש בנתה"מ שם או בשינה בשליחות אבל בנ"ד הרי לא הי' צריך ליתן מעות ולא שינה בשליחותו גם לנתה"מ עכ"פ אינו נאמן מטעם חזקה שע"ש כמבואר שם. ומ"ש כ"ת דלנתה"מ סי' רס"ט נאמן במיגו לפימ"ש לעיל דהוי גזל נכרי דאסור שוב י"ל דאין השליח נאמן אף במיגו כיון דאיכא תרי חזקות לנגדו חזקה דשע"ש וחזקה דאאמע"ר לגזול ממון חבירו כמ"ש בתומים בכללי מיגו וכבר כתבתי כן בספרי מ"פ בשירי מנחה לסי' קפ"ג: