שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קעז
להרב החריף ובקי מו"ה ישראל מרדכי טייטעלבוים נ"י:
ע"ד שאלתו בשחת שנמצא שם בחצר של הה"צ שליט"א יותר מע' אמה אם מבעל הדירה כמו זרעים או דמי לאילנות ורב א' אמר לו שבריטב"א עירובין מצא דשחת דמי לאילנות לא אדע ע"נ כוונתו במלת שחת אם זרעים שעדיין לא גדלו בעודנו עשב כהא דקונר לשחת פסחים כ"ג א"כ מאיזה טעם דמי לאילנות הרי זרעים גמורים הם אלא שעדיין לא גדלו כ"צ והרי זרעים מבטלין הדירה ואם כוונתו זרעים שזורעין לצורך בהמה פשיטא דלא עדיף מזרעים הזרועים לצורך אדם דמבטלים הדירה מכ"ש זרעוני בהמה דהרי מה שראוי למאכל אדם יותר סברא לומר שלא יבטל הדירה כמ"ש רש"י עירובין י"ח במשנה ד"ה וחצר ע"ש ועשבים שלא נזרעו וגדילים מאליהם יש לומר דאינו מבטל הדירה כמ"ש בתשו' מהרי"א והבאתי' במ"פ א"ח סי' שנ"ח אבל זרעים הנ"ל מבטלים הדירה ולא מצאתי בריטב"א שם דבר מזה ואולי כוונתו בשחת תלוש שמונח שם בחצר יותר מב"ס בזה נראה דתלוי בפלוגתא דקמאי דהנה בהא דאמרי' בעירובין כ"ד ודחזיין לתשמישתא נמי לא אמרן אלא שאין בעומקו יותר מב"ס וכו' ולאו מילתא הוא מ"ד אכריא דפירי ופרש"י שם שוחה עמוקה שמניחין שם פירות ובריטב"א שם הקשה ע"ז דזה באמת אסור כשיש יותר מב"ס כדלקמן דף כ' בפירי דבי תורי דהוי מחיצה העשוי' לנחת ומפרש לה הריטב"א מידי דהוי אכריא דפירי שמפוזר בחצר יותר מב"ס דנתבטל אגב חצר ע"ש וכוונתו דביש לו מחיצה בפ"ע אסור דהוי מחיצה העשוי' לנחת ואינו מוקף נדירה אבל כשמונח בחצר המוקף מחיצה ואין לו מחיצה בפ"ע שרי דאין זה מבטל הדירה והנה פירי דבי תורי היינו גרעינים תמרים לאכילת בהמות ומוכח מריטב"א דמאכל בהמה המפוזר בחצר יותר מב"ס אף גבוה י"ט אינו מבטל דירת החצר רק ביש לו מחיצה בפ"ע אסור דהוי עשוי לנחת וכ"מ בריטב"א שם דף כ"ו למעיין אבל התוס' דף כ"ו כתבו דאסור לטלטל ע"י פירי דבי תורי כיון שהיו יותר מב"ס ול"ד לכריא דפירי דלעיל דראוין למאכל אדם וכו' ע"ש ומוכח דשיטתם דבראוי למאכל אדם אינו מבטל הדירה אבל הכא שהיא למאכל בהמה שפיר מבטל דירת החצר ומשמע מלשונם דגם אם אין להגרעינים מחיצה בפ"ע אסורים מדכתבו ואע"ג דיש לה מחיצות אינם מועילות דמחיצות העשוים לנחת ומשמע דגם אם אין להם מחיצות בפ"ע רק החומה שמסביב כל מחוזא מכ"מ לא מהני וע"כ הטעם דנתבטל הדירה כיון דאינו ראוי למאכל אדם מבטל הדירה אף בתלוש וכריא דפירי שאני דראוי למאכל אדם ודבר שראוי למאכל אדם אינו מבטל הדירה כלל וגם לא מיקרי מחיצות העשוים לנחת וכ"נ שהוא שי' רש"י ז"ל בדף י"ח בד"ה וחצר דפסי ביראות דהואיל ומימיהן ראוין לשתות אדם תשמיש דירה מעליותא היא ע"ש משמע דלשתית אדם דוקא וכן בהא דאמרי' בדף כ"ד דמים כנטעים דמי אמרי' שם והוא דחזיין לתשמישתא פרש"י לשתי' דאין לך דירה מעולה מזו ע"ש משמע מלשונו דהיינו לשתיית אדם אבל בדחזיא לשתיית בהמה שפיר מבטלי הדירה כמו זרעים אבל הריטב"א ז"ל אינו מחלק כלל בין אוכל אדם למאכל בהמה דלדידי' הכל שוה וגם בהא דמים פירש כל שהם ראוים לתשמיש החצר בטל ע"י חצר ע"ש ומשמע דלא קפיד כלל אשתי' דלא הזכיר כלל משתי' רק שיהי' המים זכים וראוים לתשמיש ולדידי' הא דפירי דבי תורי אסור היינו משום שמניח במקום עמוק י' והוי מחיצה בפ"ע ומחיצה זו מבטלת המחיצה שהי' למחוזא כיון שנעשה להפירי דבי תורי מחיצה בפ"ע ומחיצה זו אינה כלום דהא עשוי לנחת ולא לדירה אבל אם לא הי' מחיצה בפ"ע אין הבדל כלל בין מאכל אדם למאכל בהמה דל"ד נזרעים כלל ולריטב"א נראה דאף גן שיש בו אילנות יותר מב"ס בעיר ויש לו מחיצות בפ"ע אסור לטלטל בו דאף דאילנות אינו מבטל הדירה מכ"מ לא מיקרי מוקף לדירה כיון שמחיצה שלו לא נעשה לדירה ולשי' רש"י ותוס' הנ"ל נראה דשרי לטלטל בנן כזה דוה הוי מוקף לדירה אף כיש לו מחיצות בפ"ע אינו מגרע כלל ולדינא לפי משמעות הטוש"ע סי' שנ"ח דבעי' ראוי לשתי' נראה כרש"י ותוס' ויש הבדל בין מאכל אדם למאכל בהמה ופירי דבי תורי דאסור משום דהוי מאכל בהמה ואף שאין להם מחיצה בפ"ע ומאכל אדם שרי אף ביש מחיצה בפ"ע ולריטב"א מאכל אדם ומאכל בהמה שרי דאינו מבטל הדירה והיינו כשהוא בחצר המוקף לדירה אבל כשיש להם מחיצה בפ"ע אסור לטלטל בהם ונמצא דבחצר שמונח שם וכדומה מאכל בהמה ביותר מב"ס לריטב"א שרו לטלטל בכל החצר ולרש"י ותוס' אסור מיהו זה בגבוהים י"ט כמו במים דאל"כ הובטלו אגב חצר וע' א"ח סי' שנ"ח וזה בתלוש אבל בזרעים המחוברים לכ"ע מבטל הדירה הן בזרעוני אדם הן בזרעוני בהמה תיכף משעה שנזרעו ואין ספק בדבר:
ב) וע"ד שאלתו בהא דא"ח סי' ש"ל דבהפילה נפל שלא גמרו שערו וצפרניו אין מחללין שבת עליו דעכשיו שנתחדש המכונה דפאריז ועוד עיירות גדולות שאף נפל גמור שלא גמרו שערו וצפרניו מחעממין אותו שם זמן גידולו וחי מה יהי' הדין עתה לענין שבת וגם לענין חניצה אחר שאתמחי הרפואה. והנה לענין חלול שבת בודאי שכשנולד נפל אין מחללין עליו את השבת כי גם חז"ל ידעו שאפשר ע"צ הרחוק שאיזה נפל יחי' כדמוכח ביבמות פ' דבן שמנה כשגמרו סימניו כשחי כ' שנים יצא מכלל נפל ועכ"ז אין מחללין עליו את השבת דמילתא דלא שכיחא הוא כלל כמ"ש תוס' שם ד"ה והתניא בסוה"ד וא"כ אף שאתמחי רפואה בכמה ילדים אולי הוא ע"צ המיעוט הגמור ואף גם זאת לא איתמחי רפואה עד שנדע שהיוצאים מהמכונה חיו יותר מכ' שנים כמ"ש רש"י ותוס' שם דעד כ' שנים לפעמים חי ועכ"ז דינו כנפל ואף דמשמע בגמרא שם דוקא בגמרו סימניו אבל בלא גמרו סימניו א"א כלל לחיות יותר משלשים יום היינו דבזה לא שכיח כלל רק בבן ח' דאישתהי ועכ"ז גם בלא גמרו סימניו וכן בפחות מבן ז' דל"ש כלל אישתהי נראה ג"כ דהדין כן דכל שרואין שחי ך' שנים יצא מכלל נפל אבל מקודם לכן לא יצא מכלל נפל דק"ל לחז"ל כן עפ"י פירוש רש"י ותוס' שם וע' במאירי שבת קל"ז שכ' להדיא דגם בלא גמרו כל שחי ך' שנים ע"ד הזרות יצא מכלל נפל ואף דנראה דמאירי לא כ' כן רק בבן ח' שלא גמרו דעכ"פ אפשר דבן ז' הוא ואישתהי אבל בבן ששה לא משכח"ל כלל מכ"מ נראה דאין לחלק בדבר דכל שרואין שחי ך' שנים ע"כ יצא מכלל נפל והוא ע"צ המיעוט ובאמת שהריטב"א ונמו"י שם פירשו פירוש אחר בסוגיא בהא דבן ח' אין עושים בו מעשה עד ך' שנים דקאי לענין גדלות דקשיא להו דאיך יתכן שבן ך' נושא אשה ויוצא בצבא ועדיין יהי' נפל עיי"ש אבל גם לשיטתם היינו דיוצא מכלל נפל בפחות מכ' שנים אבל בלי יום ודאי דלא ואולי סגי לדידהו בי' שנים ואין אתנו יודע עד מה וע' תשב"ץ ח"ג סי' רנ"ז במחלוקת הראשונים הנ"ל ובמאירי שבת קל"ז כ' ג"כ מחלוקת הנ"ל ונראה דעתו להחמיר כרש"י ומכ"מ כ' שם דהיינו לענין יבום וחליצה אבל לענין חלול שבת כל שחי שלשים יום מחללין עליו את השבת דחי אינו כאבן ע"ש ואף דמאירי כ' שם רק לענין בן ח' שלא גמרו שערו נראה דה"ה לענין בן ו' וכדומה ודאי נפל כל שחי ל' יום לאחר שיצא מהמכונה מותר לחלל עליו שבת אבל לענין לפטור מיבום נראה כרש"י ותוס' דבעי' עד שיהי' בן כ' שנים ועכ"פ מספק יש לומר כן דגם לשי' שאר הפוסקים אין אתנו יודע השיעור ולרש"י ותוס' השיעור עד ך' שנים: