אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קעו

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קעו

סימן קעה

לכבוד הרב הגדול מו"ה ישכר שלמה טייכטאהל נ"ו חתן הגאבד"ק בוסערמין: יקרתו הגיעני וע"ד שאלתו בעובדא דאתי לקמייהו בנכרית א' הבאה להתגייר והיא דרה עם איש אחד זה כביר בלי שום נישואין אף בלי ציווילעהע שבנימוסיהם ועתה רצונה להתגייר ולקבל עליה דת יהודית ולהנשא לו עפ"י דתוה"ק וישנו בשאלה על גוף הגירות אם רשאין לגיירה מטעם חשש שנתגיירה לשום אישות וגם אפילו אם רשאין לגיירה אם רשאי הד"ר לישא אותם מטעם נטען על הנכרית וכ"ת האריך בזה בטוב טעם ודעת: והנה בדבר הגירות דיש חשש לשם אישות שלכתחלה אין מגיירין אותה כמבואר ביו"ד סי' רס"ח סעי' י"ב הביא כ"ת מתשו' טוטו"ד מה"ק שמצדד כיון דכבר בא עלי' בגיותה תו לא תקיף יצרה ול"ח שלשם אישות נתגיירה ואין הס' ת"י אבל כפי שהביאו כ"ת הוא תמוה דהרי להדיא אמרי' ביבמות כ"ד הא דנטען על הנכרית הא גיורת מיהוי הוי ורמינהו א' יש שנתגייר לשום אשה וכו' הא איתמר הלכה כולם גרים הם ע"ש הרי אף דבא עלי' ומשו"ה חיישי' שנתגיירה כדי שישא אותה אף שאין שום הוכחה שכוונתה שתשאנו מכ"ש הכא שאומרת כן בפירוש ונהי דמסיק דבדיעבד הוי גיורת אבל לכתחילה אין מגייירין וגם הסברא שכ' בשם תשו' פרי השדה כיון דדר עמה גם מעיקרא בפרסום הרי לא נחסר לה כלום ואין לתלות לשם אישות אין בזה כדי סמיכה דיתכן דהבועל רוצה עתה לדור עמה בכבוד ולא בהפקירות ומשו"ה היא באה להתגייר והרי לשון הש"ע שם סעי' י"ב כשבא האיש להתגייר בודקים אחריו שמא בגלל ממון כו' ואם לא נמצאת להם עילה מודיעים להם כובד עול התורה כו' ולשון עילה היינו סיבה ועלילה כל דהוא לתלות בו כמ"ש רש"י כתובות כ' אהא דעילה מצאו וטיהרו את א"י ע"ש ומכ"ש בנ"ד דהדבר לפנינו שרצונה להנשא לו דרך נישואין ואף גם זאת עיני כ"ת שפיר חזי בהגהמ"ר פ' החולץ שכ' ואעפ"י שנפסק הדין שכולם גרים י"ל דהיינו אחר שאנו רואין שמאשרים דרכיהם אע"פ שמתחלה עושים לשום אישות וכו' ע"ש דמוכח דסובר דגם בדיעבד שכבר גיירוהו הדבר מיתלא תלוי וקאי בתהלוכותיו אח"כ אם מתנהג בדת יהודית הוי גירות ואם לאו לא הוי גירות כלל וכיון דיש חשש גם בדיעבד א"א להקל בסברות שאין להם יסוד ברור אלא שכת"ר כ' שהגהמ"ר יחיד בדבר זה וזה אינו שבאמת גם הרמב"ם ז"ל סובר כהגהמ"ר והעתיקו בש"ע סעי' י"ב שז"ל אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששים לו עד שיתברר צדקתו עכ"ל דמבואר בעליל דבגייר לשום אישות וכדומה עדיין גם בתר הגירות חוששין לו עד שיתברר במשך הזמן תהלוכותיו ביהדות וזה ממש כדברי הגהמ"ר וכן מבואר עוד להדיא כן ברמב"ם פ"ג מה' א"ב הט"ו וז"ל לפיכך לא קיבלו ב"ד גרים בימי דוד ושלמה וכו' כי שמא בשביל הטובה והגדולה שהי' לישראל חזרו שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק ואעפי"כ הי' גרים הרבה מתגיירים כו' והי' ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ"מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחרותן עכ"ל שכ"ז הוא ממש כהגהמ"ר ואף שכ' הרמב"ם ז"ל בסעי' י"ז לאחר שכתב לשון עד שיתברר צדקתו כתב ואפילו חזר ועבד עכו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין ומצוה להחזיר אבידתו מפני שטבל וע"ש בכ"מ דקאי ארישא בלא עבד עכו"ם ומל משום תועלת וכיון דכ' דמחזירין אבידתו ע"כ דאין דנין אותו כספק גוי דהא ספק גוי ספק ישראל א"צ להחזיר לו אבידתו כדאי' בכתובות מ"ו רק ברוב ישראל וגם מדכ' הרמב"ם דקידושיו קידושין משמע דטפי דנין אותו כישראל מכ"מ לענין מילתא דאיסורא כגון ליקח אותה לאשה ולסמוך עלי' באו"ה וכדומה כתב שחוששין לה עד שתתברר צדקתה ואולי גם לענין קידושין אם בא אחר וקידשה חוששין לקידושי שניהם עכ"פ שפתי הרמב"ם ברור מללו דחוששין עד שתברר צדקתו:

ואולי למדו הרמב"ם ז"ל מהא דאמרי' ביבמות מ"ה עבדא דר"ח בר אבא אטבלו' לההיא נכרית לשם אנתתו אמר ר"י יכילנא לאכשורי בה ובברתא כר' אסי דא"ר אסי מי לא טבלה לנדותה ושם בההוא דהוי קרי לזה בר ארמייתא א"ר אסי מי לא טבלה לנדותה והנה שיטת הרמב"ם ז"ל פי"ג מה' א"ב ה"ט דבאמת טבילה לנדותה אינה מועיל כלל לשם גירות דבעי' שלשה רק מיירי שלא ידעי' אם נתגיירה וע"ז סמכינן כיון דטבלה לנדותה וטבילה ל"ד רק שראינוה נוהגת כדת ישראל תמיד ע"ש ולשיטתו יפלא מאוד בההוא עבדא דאטבלי' לשם אנתתו דממ"נ אי אטבלה לשם טבילת נדה הרי אינו מועיל כלום דהא זה הי' הגירות ואין זה מועיל כלל כיון שלא קיבלה גירות עלי' דהא לדידי' הא דטבלה לנידותה היינו כיון שראינוה נוהגת בדת יהדות אמרי' דנתגיירה אבל זה גופא ודאי אינו מועיל וא"כ האיך יפרש הא דאטבלי' לאנתתו דמביא עלה הא דר' אסי דמי לא טבלה לנידותה ע"כ נראה שרמב"ם מפרש כפירוש שמביא רמב"ם שם דאטבלי' לשם אישות אלא שרש"י ז"ל הקשה דהא בדיעבד כולן גירים וגם מה מועיל מה שטבלה לנידתה אח"כ ולכך סובר הרמב"ם ז"ל דבנתגיירה לשם אישות עדיין אין דינה כגיורת גמורה עד שתתברר צדקתה ואסור לישא בתה ולכך קאמר ר"י יכילנא להכשיר דמי לא טבלה לנידתה כיון דתדיר טבלה לנדותה והחזיקה בדת יהודית כפירוש הרמב"ם ז"ל הרי נתברר צדקתה והוי גיורת גמורה אף שמתחילתה נתגיירה לשם אישות וזה נכון והא דהניחו את העבד לדור עמה ביחד יתכן שלא הי' ברצון חכמים ועוד דעבד אינו מוזהר על נשג"ז כמ"ש תוס' שם ועתה שבא ליקחה ישראל סמך רב יוסף כיון דהתנהגה בכושר לפני העבד הוי גיורת גמורה:

באופן שהדבר חמור מאוד לגיירה ותנשא לישראל תיכף להכניס בספק עון החמור דבא על הנכרית דהוי איסור דאורייתא בפרהסיא וקנאים פוגעים בו ונשואין הוי פרהסיא כדאי' בסנהדרין ע"ד והא אסתר פרהסיא הוי ויש לתמוה בזה על ריטב"א הובא בשט"מ כתובות י"א שכ' שם אהא דנתגיירה ובנה עמה דהגדילו יכולין למחות ומשמע משם דמנסבינן לה בקטנותה ואמאי לא נחוש דילמא תמחה אח"כ והוי גוי' למפרע ותירץ דבצנעא הוי רק איסור דרבנן והוי ספק דרבנן ע"ש והא דרך חיתון אסור מה"ת כמבואר בע"א ל"ו ואפילו להסוברים דלא תתחתן בגירותה ולא בגיותה ועל ז' עמים קאי אכתי עכ"פ נשואין הוי פרהסיא ובפרהסיא הרי הל"מ דקנאין פוגעין בו ואפשר דדעת הריטב"א כיון דלע"ע אנו מחזיקין אותה כישראלית א"כ אף דהוי פרהסיא כיון דדרך נישואין הוא אבל עתה אין יודעין שנוי' הוא ושוב אף שנתברר אח"כ למפרע מכ"מ פרהסיא לא מיקרי דלא הי' מפורסם אז שהוא גוי' ודו"ק ובזה אולי יש ליישב דברי התוס' יבמות כ"ד ד"ה גיורת מיהו הוי שכ' דמשמע לא יכנוס הוא אבל אחר יכנוס וטפי הו"ל לתוס' לומר דאם אינה גיורת אפילו כנס יוציא וכ' מהרש"א שם דהוי ספק גיורת ואכתי קשה דהא סד"א להחמיר דהא נשואין הוי פרהסיא ולהנ"ל יתכן כיון דספק גיורת הוא שוב לא מיקרי בפרהסיא דאף אם אינה גיורת מכ"מ אין הדבר גלוי לכל והוי כמו בצינעה דהוי רק אד"ר ע"כ אם כנס לא יוציא אבל ברמב"ן ורשב"א וריטב"א שם כתבו באמת דאם כנס יוציא דאין סברא זו ברורה דזה לא הוי פרהסיא וגם דעת כמה פוסקים דגם בצינעא איסור דאו' הוא וקנאים פוגעים הוא בפרהסיא וע' בב"מ סי' מ"ז ובכלל הלא כ' הרמב"ם שהוא מעבירות החמורות עד למאוד ע"כ לענ"ד קשה להקל לגיירה ובפרט שרצונה להנשא תיכף. אמנם אמת נכון שבתוס' יבמות שם והובא בב"י וש"ך סוסי' רס"ח העתיק להלכה בההוא גר דבא לפני הלל ע"מ שיהא כ"ג שגיירו משום דבטוח הי' דסופו לש"ש וסיים דלפי"ז תלוי בראות עיני ב"ד אמנם בדבר הזה לא אוכל לדון ואם כ"ת בטוח בדבר ורצונו לסמוך ע"ז שבוודאי יהי' אח"כ לש"ש כמו שסמך הלל הזקן ור"י במנחות מ"ד כבינתו יעשה: אמנם גם לאחר שתקובל לגירות לענ"ד קשה להקל שהד"ר ידור עמה דהרי הלכה פסוקה הוא באה"ע סי' י"א סעי' ה' דלא יכנוס ומבואר בכל הפוסקים דגם בא עלי' בברור הדין כן משום לזות שפתים שלא יאמרו שבשביל זה נתגיירה וכ"ת הביא תשו' ד"ח אה"ע ח"ב סי' ל"ו שמצדד להקל בכזה מחמת חשש עבירות חמורות מכזה וגם כ"ת הביא מתשו' טוטו"ד מה"ק שמקיל בזה עפי"ד מהרי"ק שהובא ברמ"א אה"ע סי' קע"ז בפנוי' שיש לחוש לבל תצא לתרבות רעה שמותר לנטען לישא אותה וה"נ יש חשש שהאיש ידור עמה באיסור כמו עד הנה ואולי יתנכר והנה מה שהביא מרמ"א סי' קע"ז לא דמי כלל דשם בפנוי' בלא"ה כמה פוסקים מתירין ע"כ סמך מהרי"ק ע"ז ביש חשש שתצא לתרבות רעה אבל בנ"ד הרי הדבר מוסכם לאיסור. וגם שם הא רק נטען דבבא עלי' ודאי מותר לכונסה. ובנטען כיון שיצא על הבתולה שם ולא ירצה שום אדם לכונסה ויש חשש שבהכרח תצא לתרבות רעה ע"כ חששו על אשה שעדיין לא הוחזקה בפריצות וכעין שאמרו מוטב שיאכלו בשר שחיטות תמיתות ואל יאכלו בשר שחיטות נבילות כי האיש שהתירו לו יפ"ת עדיין בכשרותו ויש חשש שלא יוכל לעמוד נגד יצרו ע"כ התירתו לו תורה אבל הכא זה הד"ר כבר דר עמה כמה שנים באיסור ואין פחד אלקים כלל לנגד עיניו וכבר יצא לתרבות רעה מאיזה טעם אנחנו נתיר לו איסור ברור ומפורש וגם תשו' ד"ח הנ"ל דמייתי כת"ר ענין אחר שם הי' עובדא בבע"מ שבא על נכרית ואח"כ נתגיירה הנכרית והבע"מ מאיים עלי' ומגזם עלה בכמה ענינים ובאיסורים חמורים הרי הנכרית לע"ע שנתגיירה כקטן שנולד דמי ובחזקת כשירה היא ע"כ אנו חוששין עלי' שלא תחזור לסורה ע"י גיזום של הבע"מ אבל הכא אנו נחוש להאיש הנ"ל שבלא"ה כבר פרק עול וגם הגאון מסאנץ זצ"ל כ' שאין לעשות מעשה בלתי הסכמת חכמי הדור ובנ"ד אין גיזום ואיו מים רק להציל איש מאיסורים אשר הם משחק לו ע"כ אין דעתי נוחה להתיר ובפרט שכל הגירות הוא מפוקפק מאוד בעיני:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה