אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קעה

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קעה

סימן קעד

לכבוד הרב הגדול מו"ה שמואל דוד פריעדמאנן מו"ץ דק' חוסט:

ע"ד שאלתו באשה שזקוקה ליבום ויש יבם גדול בעיר ולו אשה ויש יבם קטן בן ט"ו שנים פנוי והוא ברחוק מקום קרוב למדינת בעהמען ויש חשש שאינו ראוי עוד ליבום וחליצה וגם אין שם ב"ד כלל וספק גדול אם ירצה לחלוץ והיבמה עני' הרבה להוציא הוצאות על ספק אם יחלוץ הגדול אף שהוא נשוי שהב"ש סי' קס"א כתב דאם יש לגדול אשה חליצת קטן עדיפא וע' ב"י סי' קס"ה בשם ריטב"א ואולי לא חשש הב"ש רק לכתחלה כשהיבם קטן לפנינו ולא כשהוא בריחוק מקום כל כך שיהוי מצוה לא משהינן אך בתשו' ד"ח ח"ב סי' קע"ו חושש משום חליצה פסולה ע"י החדרגמ"ה עכתו"ד כ"ת. והנה ריטב"א שאליו רמז ב"ש ודאי אין כוונתו משום חדרגמ"ה כי הריטב"א לית לי' כלל חדרגמ"ה ביבמה כמ"ש נמו"י בשמו פ' החולץ אלא דטעם ריטב"א כיון דיש לו אשה ומרבה קטטה בתוך ביתו אין מצוה בו וכן הבין בד"ח שם והביא כן מריטב"א יבמות כ"ד אמנם טעם זה לא שייך רק לענין יבום ולא לענין חליצה די"ל דחליצת גדול עדיפא לזאת מפרש דברי הב"ש דכוונתו כיון דריטב"א בדבר מועט דאו' דגדול קודם א"כ ה"ה לענין חליצה לדידן דאיכא חדרגמ"ה ויש קצת חשש דח"פ דאין להשגיח בגדול ע"ש ובאמת שמד' הב"ש לא משמע כן ולא אתי עלה מטעם ח"פ רק דחליצת קטן שאין לו אשה עדיף כפשטות דברי ריטב"א שבב"י סי' קס"ה ונראה שטעם ריטב"א כיון דכל העולה ליבום עולה לחליצה ה"נ לענין קדימה כל שקודם ליבו קודם לחליצה וכיון דקטן שאין לו אשה קודם ליבום כמ"ש ריטב"א יבמות כ"ד קודם נמי לחליצה ועפי"ז פשיטא דכשהקטן בריחוק מקום ודאי שאין דמרבה קטטה לא חש למצוה ממתינין על הקטן אם הגדול רוצה ליבם אף שיש לו אשה ובנים ומכ"ש בשהגדול רוצה לחלוץ ואין הקטן לפנינו דלא משהינן:

ובאמת הא דחליצה פסולה לענין זה הוא תמוה דהרי לרוב הפוסקים לא גזר רגמ"ה ביבמה והסוברים דגזר הרי מתירין החרם קודם החליצה וגם אפילו שייך חדרגמ"ה הרי לפי פסק רמ"א סי' ק"ע סעי' ה' ל"ש ח"פ רק בהיתה ראוי' מעיקרא ולא בהי' פסולה מתחילה רק שדעת הרמב"ם הובא בש"ע שם סעי' י"ח חושש גם בשני' משום ח"פ ועדיין אינו מוכרע לדמות חדרגמ"ה לשני' ואפילו אם נדמה לשני' הרי דעת ראב"ד וכמה פוסקים דיבמה אחת אף שחולץ הגרוע אין חשש ח"פ בדיעבד כלל וע' ב"ש שם וביאורי הגר"א ז"ל שם ס"ק מ"ט באופן שחשש קל הוא וגם הד"ח לא החמיר רק לכתחלה כשהיבם קטן בפנינו ולא כשהוא בריחוק מקום טובא וכמה חששות שא"א כלל לחלוץ עדיין ומאז כתב לי רב א' שבתשו' מים חיים להגאון מהרח"כ מאוסטרא חולק על הב"ש ופוסק דחליצת גדול עדיפא אף שהוא נשוי והקטן לפנינו ואינו ת"י ועתה ראיתי שגם בתשו' בי"צ אה"ע ח"ב סי' קי"ב רמז לתשו' מ"ח הנ"ל והביא שגם בתשו' פרמ"א חולק בד"ז וכ' דחליצת גדול עדיפא אף שהוא נשוי ע"ש שאעפ"כ חושש הגאון בית יצחק להחמיר כד' הב"ש ובעניותי חומרא דאתי לידי קולא הוא לבטל מ"ע דאו' דמצוה בגדול וכל עיקר יסוד הב"ש מדברי הריטב"א ובמים חיים שם פירשו בע"א וגם בתשו' נטע שורק אה"ע סי' נ"ד האריך דיש לפרש כוונת ריטב"א בע"א באופן דגם הוא יודה דחליצת גדול עדיף עיי"ש והן הן דברי המ"ח והנטע שורק לא ראהו ואני מצאתי בתשו' רשב"א ח"ד סי' ל"ח שנשאל באשה אלמנה ואחי המת ד' וכולם נשואים אלא הקטן פנוי והשיב רשב"א דמצוה בגדול לייבם ואם לא רצה מחזירין על שאר האחים ואם לא רצו חוזרים אצל הגדול וכופין אותו לחלוץ או לייבם וכו' עיי"ש הרי דפשיטא לי' דהן לענין יבום הן לענין חליצה הגדול קודם אף שהקטן פנוי והגדול נשוי ואף דיתכן דמיירי רשב"א במקום שלא נתפשט חדרגמ"ה הרי כל עיקר יסוד הב"ש מדשרי ריטב"א וריטב"א אינו סובר כלל ביבמה חדרגמ"ה ואם כוונת ריטב"א כב"ש הרי הרשב"א פליג להדיא לכן עכ"פ לענין חליצה שגם בריטב"א אינו מוכרח שהקטן קודם וברשב"א מבואר שהגדול קודם צ"ע אף בשניהם לפנינו אם להורות כהב"ש ובנ"ד שהקטן בריחוק מקום טובא ויש כמה חששות דהוי כמדינה אחרת כמ"ש בתשו' ח"ס ח"ב סי' פ"א נראה ברור שהגדול יחלוץ כמצות התורה:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה