שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קסז
לכבוד ידידי הרב הה"ג המפורסם מו"ה יקותיאל קאממעלהאר ר"מ בק' סטאניסלוי יצ"ו:
מכתבו הגיעני נכון, וע"ד אשר העיר כ"ת במה שנסתפקתי בס' מ"פ לאה"ע סי' קמ"ג בכהן שגירש את אשתו ע"מ שלא תאכלי דבר איסור שלשים יום ואכלה תרומה באם נימא דמגורשת אם באה לב"ד קודם שלשים יום אם אמרו לה הב"ד שתאכל איסור דרבנן כדי להנצל מאיסור תרומה דאו' כעין שאמרו בשבת ד' שהתירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת וכ"ת כ' דדוקא שם שחטא ברדיית הפת וזוכה באותו דבר בעצמו שלא יבא בפת זה לידי חילול שבת דאו' אבל הכא שיחטא באיסור אחר כדי שיזכה בתרומה כעין דאמרו במנחות מ"ח דחטא בחטאת כדי שתזכה בחטאת אמרי' כדי שתזכה בעולה ל"א ול"נ דדוקא שם דהזכות הוא באכילת בשר או בהקטרת אימורי קדש שייך לומר ולחלק אם חוטא בדבר שזוכה או שחטא בד"א כדי לזכות אבל ברדיית הפת בלא"ה אין ברדיית הפת שום זכי' באותה פת דהא חולין הוא ול"ש זכות רק בקדש שלא תבא לידי הפסד רק הזכות הוא באדם שלא יבא לידי חטא וכל שהאדם חוטא וגם האדם זוכה הרי הכל בדבר א' הוא ואין נ"מ כלל אם חוטא בדבר זה וזוכה בדבר אחר כיון דהחטאת והזכות הוא באותו אדם ואם אומרים לאדם אחר חטא כדי שיזכה בזה יש כמה חילוקים כמ"ש תוס' שבת ד'. ואף שש"ס מנחות שם פריך ובתרתי מילי לא אמר והתנן חבית של תרומה וכו' ופרש"י שם ד"ה אף מטמא הרי דחוטא בתרומה כדי לזכות בחולין נראה דגם בחולין שייך זכות הרי במסקנא שם לא קאי הכי רק דהטעם משום דלאיבוד אזיל ובאמת לס"ד דש"ס צ"ע טובא דמה זכות שייך בזה שלא תבא חולין לידי הפסד:
והנה בתוס' מנחות מ"ח שם ד"ה חטא בסה"ד ואין לדמות למה שהתירו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת והנה בפשוט יראה כוונת התוס' דקשיא להו למה דבעי הש"ס למימר דל"א כלל חטא כדי שתזכה מהא דשבת ד' הנ"ל דהתירו לו לרדותה וכתבו דאין לדמות משום דהתם הוי זכות טובא שהאדם זוכה שלא יבא לידי עבירה חמורה אבל הכא רק זכות הוא לקדש שלא תבא לידי הפסד ובש"ק שם מפרש דשם הוי מידי דרבנן ודבריו תמוהים דהא בש"ס קאמר בכבשי עצרת דלא יזרוק אף דזריקה בשבת רק שבות וכבר תמה עליו כן בס' טה"ק והביא מהבה"ז שמפרש כוונת תוס' דל"ד לשם דחוטא באיסור שבת וזוכה באיסור שבת עיי"ש ועפ"י ד' בה"ז לכאורה נפשט ספיקי הנ"ל דאסור לומר לה שתאכל פירות הנושרים בשבת כדי שתזכה בתרומה כיון דאין החטא והזכות בענין איסור א' אבל ז"א דהתוס' שם שהקשו אהא דשבת ד' והוצרכו לחילוק הנ"ל כפי פירוש בה"ז היינו למה דבעי הש"ס להוכיח מכבשי עצרת דלא יזרוק אף דחטא בכבשי עצרת וזוכה בכבשי עצרת דלית לי' כלל חטא כדי שתזכה והוצרכו לחלק דשם באמת החטא והזכי' באיסור א' אבל לפי האמת למאי דמסיק בש"ס שם דאמרי' חטא כדי שיזכה ובכבשי עצרת שאני דחוטא בשבת וזכויתו בחול א"כ האיך דזוכה תיכף שפיר יכול לחטוא באיסור זה כדי להנצל תיכף מאיסור אחר החמור כמו בכבשי עצרת דאם הי' אפשר לאכול הבשר בשבת הי' מותר לעבור על שבות דזריקה כדי לזכות באכילת הבשר:
ובאמת במג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט כ' דחטא בשבת כדי שישמור שבת אמרי' אבל בשביל איסור אחר אין לחלל שבת וזה כעין ד' הבה"ז אבל בש"ע הרב ז"ל סוסי' ש"ו כתב דזה דוקא באיסור דאו' אבל באיסור דרבנן שפיר רשאי לעבור כדי להציל איש א' מא' מכל הלאוין שבתורה ע"ש ומבואר דס"ל דאין הבדל באם החטא והזכות בעבירה א' ובדבר א' רק בכל גווני אמרי' בדרבנן חטא כדי שיזכה להנצל מלאו דאו' ובתוס' שבת ד' הביאו מעירובין ל"ב דניחא לי' לחבר לפרוש שלא מן המוקף כדי שלא יאכל ע"ה טבל ושם נמי בתרי מילי נינהו דחוטא בהפרשת תרומה שלא מן המוקף כדי שיזכה ע"ה באכילתו שלא יהי' טבל והרי כתבו תוס' מנחות מ"ח שם אהא דנתערב קומצה בשיריה לא יקטיר ול"א חטא דקומץ ושירים תרי שמא נינהו וע"כ דבזה שאני להציל אדם מן העבירה בכל גווני שרי אמנם בגוף דברי התוס' שכתבו דקומץ ושיריים תרי שמא נינהו יש לתמוה דהא שם במנחות אמרי' שזורק את הדם של כבשים שלא לשמה כדי לזכות בבשר והרי דם ובשר נמי תרי שמא נינהו ואף דאמרי' פסחים פ"ג דם ובשר חדא מילתא הוא אבל לא חד שמא היא ופשוט דקומץ ושיריים נמי חד מילתא הוא ולענ"ד דעיקר ההבדל דהדם בא להתיר בשר באכילה ולהתיר להקטיר אימורין לכך כשחוטא בדם וזוכה בבשר הוי כזכות באותו דבר עצמו דכל עיקרו של דם להתיר בשר אבל שם בנתערב קומץ בשיריים הרי כבר הותרו השיריים ואין השיריים מתירין הקומץ לכך אין לעשות איסור להקטיר השיריים כדי שיוקטר והקומץ וא"כ בהא דהפרשת תרומה שלא מן המוקף שבא להתיר השיריים הוי שפיר חדא כמו שהתירו לזרוק הדם בשביל הבשר:
והנה כ"ת העיר בהא דא"ח סי' תקי"ג בבישל ביצה בתבשיל ביו"ט בשוגג דבעביד לטעמא לא בטיל ויהי' רשאי לאוכלו כדי שלא יעבור על איסור דאו' דבישל ביו"ט שלא לצורך אכילה והנה גם לסברתו הנ"ל דבעי' שיזכה באותו דבר בעצמו עדיין לא נתיישב זה דהא שם באמת באותו דבר בעצמו הוא וגם לסברא הנ"ל דבה"ז דבעי' חטא וזכות באותו האיסור גופא הרי שם כן הוא ובאמת שכעין קושיתו כבר הקשה הברוך טעם בשער הואיל ומתוך אהא דביצה כ' דעבר ושחט נו"נ אם זורק את הדם יזרוק כדי שלא יעבור על לאו דל"ת מלאכה ביו"ט וכעין הא דשבת ד' ותירץ דגם אם לא יתירו לו לזרוק לא יעבור על לאו דאו' דהואיל ואו בעי הוי זריק ע"ש ותירוץ זה הוא גם כאן דלא עבר על לאו דאו' הואיל ואי בעי הוה אכיל לי' ועבר רק על איסור דרבנן אמנם גם אם נימא דמחלל ביו"ט באוכל נפש שאסור מדרבנן עבר על לאו דאו' כמו שמצדד הפמ"ג בפתיחה כוללת לה' יו"ט ח"א סי' י"ח יש לומר דאף דברדיית הפת התירו לו לרדותו קודם שיבא לידי איסור סקילה וכן אם עשה בשוגג שלא יבא לידי איסור חטאת היינו בשבת דהוי איסור כרת אבל ביו"ט דהוי רק חיוב לאו נהי דאם עשה במזיד התירו לו אבל בשוגג י"ל דשגגת לאו לא בעי כפרה כלל כמ"ש רמב"ן עה"ת פ' ויקרא לא התירו לו לעבור על שום איסור כיון דעבירת לאו בשוגג ל"ב כפרה והב"ט שפיר קמותיב שם עבר ושחט קתני ועבר היינו במזיד כדאיתא בכ"ד יעי' שבת ל"ח:
אך גוף ד' הרמב"ן ז"ל צע"ג כמ"ש בהגהותי שם והנני מוסיף ראי' מירושלמי מע"ש פ"א ה"א ואם הי' מעות שוגג יצעק לשמים ע"ש דמוכח דשוגג דלאו בעי כפרה וברמב"ם סוף פ"ז ממעשר כ' יצאו יד"ש וראב"ד השיג עליו דאדרב' יצעק לשמים ולכאורה הי' נראה לומר דרמב"ם ס"ל כרמב"ן הנ"ל דשגגת לאו ל"ב כפרה אבל באמת מבואר ברמב"ם ה' תשובה להדיא דשוגג דלאו בעו כפרה וע"כ כמ"ש הכ"מ שם בכוונת הרמב"ם וגם נראה דאף אם נימא דשגגת לאו ל"ב כפרה מכ"מ רשאי לעבור על איסור דרבנן כדי שלא יחטא בשגגת לאו דהא אונס אפי' בחייבי כריתות ל"ב כפרה ואפ"ה אמרי' חטא כדי שתזכה להנצל מאיסור באונס כמ"ש מג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט וא"כ ה"ה בשגגת לאו אמנם י"ל דבשוגג לא עבר על לאו כלל דבישול יו"ט לדידן דקיי"ל מתוך שהותר לצורך רק דבעי' צורך קצת ובשוגג כשהי' דעתו לאכלו חשיב צורך קצת כמ"ש תוס' ביצה י"ב במבשל גיד במזיד כיון דדעתו לאוכלו חשיב צורך אבל בצל"ח שם כתב דזה רק לענין הבערה אבל לא לענין בישול אבל י"ל דדוקא במזיד בטלה דעתו אבל בשוגג כיון דקסבר לאוכלו בהיתר הוי שפיר צורך קצת ועוד הי' נראה לומר דהכא לא יועיל כלל אף אם נתיר לו לאכול מהתבשיל דהרי לשאר אדם בודאי אסור לאכול דהא גם ברדיית הפת לו התירו ולא לאדם אחר כמ"ש תוס' שם הטעם כיון שפשע אף שהי' בשוגג ע"ש וכיון דאותו מאכל אסור לאחר שוב לא מיקרי אוכל נפש כיון דאינו שוה לכל נפש ודבר זה למדתי מד' הפמ"ג בא"ח בפתיחה כוללת לה' יו"ט פ"א אות ח"י שכ' דמבשל עוף בחלב ביו"ט ואכלו לוקה מה"ת דלאו לכל נפש הוא ע"ש וכוונתו דבעי' דבר השוה לכל נפש ונהי דהוא אכלו אבל לכ"ע לא חזי אבל נפלאתי מאוד עליו דהא ע"כ הא דבעי' שוה לכל נפש היינו למעוטי מוגמר דהנאה זו רק למפונקים אבל דבר מאכל של אדם א' איסורא רביע עליו או אפילו לכל העולם ולאדם א' שרי שפיר מיקרי לכל נפש כיון דהנאה זו צריכה לכל נפש רק דל"ח לכל נפש משום איסורא וכ"כ בפמ"ג גופא סי' תקי"ב והוכיח זה מתרומה דשרי לכהן לבשל ביו"ט אף דאסור לישראל:
ולפי ד' הפמ"ג הנ"ל דמבשל איסור דרבנן ביו"ט עבר על לאו דאו' ועפ"י דבריו בפתיחה לה' יו"ט פ"ב אות ה' דהא דמבשל ביו"ט במזיד שרי היינו משום דלא עבר רק על איסור דרבנן מטעם הואיל אבל בבישל סמוך לערב דל"ש הואיל דינו כשבת י"ל דמבשל דגים שניצודו ביו"ט במזיד גם הכלים אסורים לו לעולם כמו מבשל בשבת דהא עבר על איסור דאו' דהא אסורין לכל אדם ביו"ט והוא חידוש. ועפ"י שי' הר"ב ז"ל בא"ח סי' תק"ג דמבשל ביו"ט במזיד אסור באותו יום רק במוצאי יו"ט מותר שוב מוכח דגם בעבר על איסור דאו' קיל יו"ט משבת דהא כיון דאסור ביו"ט שוב עבר על דאו' ואפ"ה שרי במיו"ט לדידי' ואף דבשבת אסור והרב ז"ל לשיטתי' דגם באיסור דאו' קיל יו"ט משבת ולהפמ"ג הנ"ל דהחילוק הוא משום דיו"ט דרבנן ושבת דאו' ע"כ דמבשל ביו"ט במזיד היכי דשייך הואיל שרי גם ביו"ט דאל"כ הדר עבר אדאורייתא וגם במוצאי יו"ט אסור לפי סברת הפמ"ג הנ"ל דאיסור דרבנן מפקיע מידי הואיל, והנה בדגים יש לדון דלא עבר על דאו' כיון דאיסור מוקצ' הוא וחזו לאכילה לחולה שאב"ס כמ"ש בתשו' ח"ס א"ח סי' ע"ט בשם הגאון רעק"א ז"ל אבל בח"ס שם השיג עליו עיש"ה: אמנם לשי' הרב ז"ל דביו"ט אסור צ"ע מהא דפסחים מ"ו באופה מיו"ט לחול דאינו לוקה הואיל ואי מקלעי לי' אורחים הרי מדרבנן אסור באותו יום ותו לוקה מה"ת וע"כ כיון דמדאו' חזי לא לקי או אפשר שהרב אוסר בו ביום רק לו ולא לאחרים וצ"ע והנה כ"ת כתב עוד אודות הספק הנ"ל דלא אמרינן חטא רק היכא דלא נעשה האיסור עדיין כמו ברדיות הפת דהא אין המלאכ' עד שתאפה לכך מתירין לו לעבור על איסור רדי' כדי שלא יוגמר המלאכה אבל היכא דכבר נעשה האיסור לגמרי לא התירו עתה לעשות איסור קל כדי להפקיע האיסו' שכבר נעשה ונגמר. וזה באמת סברא נכונה: