שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קסג
להרב הה"ג מו"ה מיכל האראדנער נ"י אבד"ק סטרעטין ולהמו"ץ דק' ראהטין:
מכתבם הגיעני בדבר הדו"ד שבא לפניהם בעסק מצרנות כאשר באו הטענות בארוכה במכתבם ואשיב בקצרה. הנה מה שרצו כ"ת לזכות את שמעון שישב מאז בבית בשכירות מישראל ועתה שכרו ראובן מיד בעה"ב מדין עני המהפך בחררה אף דלא הוי פיסוק דמים על שנה זו כיון שבשנים שלפניהם הי' פיסוק דמים והביאו כן מס' ד"ג כלל כ"ז סו' י"ב והביא ראי' ממלמד שמבואר סי' רל"ז שאם המלמד בבית בעה"ב אסור לאחר להשכיר א"ע מדין עהמב"ח ומשמע אף דלא הי' עתה פיסוק דמים ושכ"כ כתשו' מהרשד"ם ומהרי"ק הנה גם במקנה רפ"ג דקדושין כ"כ גבי מלמד דמסתמא ע"ד שכירות הראשונה הוא והוי כאילו כבר הי' פיסוק דמים ביניהם אמנם ראיתי בס' משפט שלום סי' רל"ז שהביא תשו' רש"ל סי' ל"ו שביאר הדין דמלמד דמיירי בלא שכרו לזמן קצוב רק שישלם לו בכל חדש כך וכך אבל בשכרו לזמן קצוב ואזדא לי' הזמן ולא הי' מדובר ביניהם הלאה להשוות על הדמים אין בזה משום עהמב"ח וזה דלא כד"ג הנ"ל אבל עיינתי בתשו' רש"ל שם וראיתי שביאר שם דדוקא במלמד בעיר שיש כמה מלמדים בזה ל"ש דין עהמב"ח רק בשכרו סתם לשלם בכל חודש אבל איש השוכר לעצמו בכפר מלמד מסתמא סמכא דעתי' להחזיקו כמה זמנים ע"ס פיסוק הראשון ולכך אף כששכרו לזמן קצוב יש בזה דין עהמב"ח וא"כ גם לענין שכירות בית יש לחלק בין שכירות בעיר שמצוי לשכור בתים ובין שוכר בית בכפר כמו בנ"ד ושו"ר בד"ג שם שיסודו מדברי מהרי"ק והעתיקו שם בסי' ט"ו בשכירות מהדוכס שכ' דהוי עהמב"ח דכן דרך ארץ ליקח מהאדון לזמן ובככלות הזמן חוזר ומחדש החוק עם האדון עיי"ש וזה כעין מלמד בכפר שכ' רש"ל באופן שאין מחלוקת בין מהרי"ק ורש"ל ומסתמא גם מהרשד"ם מיירי בכה"ג וא"כ לכאורה בנ"ד יש לדון מטעם עני המהפך בחררה ואף דעהמב"ח אין מוציאין ממנו מכ"מ הכא ששמעון השוכר הראשון מוחזק בבית יש לומר דאין מוציאין מידו כמ"ש בתשו' מהרשד"ם סי' רנ"ט דאם בא החפץ ליד הראשון אין מוציאין ממנו עיי"ש ויש בזה נ"מ רבתי בשוכר בית בכפר ושכרו אחר אף בגוונא דל"ש דין מצרנות כגון באשה ששכרה מכ"מ אין ב"ד נזקקין להוציא מן השוכר הראשון מדין עהמב"ח דפשוט דדין עהמב"ח שייך גם באשה אף דלא תיקנו גבה דין ועשית הישר והטוב לענין מצרן:
אך נראה בנ"ד שהבעה"ב אמר לשמעון מקודם כמה יתן בעד הבית על להבא והשיב שאם לא יהי' לו זכות מזיגה אין הבית שוה מאומה הרי עכ"פ בזה גילה דעתו דלא הי' מהפך על שבית לשוכרו ונהי דמטעם מצרנות אכתי יש לו זכות כיון דלא אמר לו בפירוש לא בעינא למיקני אבל עכ"פ הרי רואין שלא הפך בה וגם יתכן בנ"ד דבעה"ב הלך לראובן ותבע ממנו שישכור לו הבית ובכה"ג ל"ש כלל דין עהמב"ח אף שכבר הי' ביניהם פיסוק דמים כמ"ש סמ"ע סי' שפ"ו:
אך מדין מצרנות יש לזכות את שמעון אבל גם בזה יש לדון כפי שבא בטענתם שבעה"ב טוען שהי' מוכרח להשכיר לראובן שהי' ירא לבל יעשה לעצמו איזה רשיון מהממשלה על מזיגת יי"ש וישיג גבולו וחשש לפסידא ובכה"ג דבעה"ב חשש לפסידא י"ל דל"ש דין מצרנות כמו במוכר כל שדותיו וכה"ג כמבואר סעי' ל"ו. אמנם אם עתה אין שום פסידא למשכיר י"ל דשייך מצרנות כמ"ש סמ"ע סעי' ל"ו במוכר כל שדותיו ואח"כ באו כל המצרנים ליקח דלרש"י יש בזה דין מצרנות כיון דעתה אין פסידא למוכר אבל דברי הסמ"ע צ"ע דלפימ"ש בש"ע שם דאף אם בא המצרן ורוצה ליקח כל השדות אין דין מצרנות מוכח דלדינא בכל גווני היכא שיש חשש פסידא למוכר בשעת מקח אף דעתה אין שום פסידא אזדא לי' דין מצרנות ולא קיי"ל כהג"א ושו"ר בערך שי שם שתמה על הסמ"ע עיי"ש וביותר יפלא על נה"מ בחידושים שם שהעתיק לדינא דברי הסמ"ע ודבריו נפלאים דהסמ"ע יתכן שכתבו רק לרש"י ובאמת לרש"י גם בבא מצרן א' ליקח כל השדות יש לו זכות אבל בנה"מ שם פסק כהש"ע דבא מצרן א' ליקח אף כל נכסים אין לו טענה א"כ ה"ה בבאו כל המצרנים יחד ועכ"ז בנ"ד קשה לבטל דין מצרנות מחמת שאומר המוכר שהיה ירא לנפשו לבל ישיג לו רשיון כי אין קץ לחששות כאלה ואם נחוש לזה וכיו"ב יתבטל תמיד דין מצרנות ואין לנו לדון מסברא רק מה שאמרו חז"ל ומה שהמשכיר טוען עתה שאינו רוצה בשמעון המצרן הנה באמת אם יש לו איזה טעם הדין עמו ואם נראה לב"ד שאין לו שום פסידא והבדל בין המצרן לשוכר רק רוצה לדחות המצרן משום שהשוכר קרוב לו ודאי אין בדבריו ממש דמצרן קודם ועי' בתשו' ד"ח ח"ש חו"מ סי' י"ט. לכן לדינא הדבר מסור לפי ראות עינם אם אין קפידא כפי האמת בין מצרן לשוכר אז זכה הראשון מדין מצרנות באופן אם תבעו תיכף המצרן לשוכר כשנתפרסם דבר השכירות ואין להאריך יותר: