שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קסב
לכבוד הרב הגדול וכו' מו"ה שמואל מיללער נ"י ראבדיק מעדליטץ: מכתבו הגיעני וע"ד אשר דרש כ"ת חוו"ד בדין מחט בחלל הגוף אם לדונו לודאי טריפה או לספק דתב"ש ופמ"ג בסי' נ"א כתבו דבעור שלם הוי ודאי טריפה דרוב הנבלעים דרך הוושט ובאין העור לפנינו הוי ספק דילמא מבחוץ נכנס ובחת"ס יו"ד סי' צ"ג מבואר דלעולם הוי רק ספק דלעולם מצוי לנקוב מבחוץ משנכנס דרך הוושט ויבא לחלל. ואיני רואה שום פלוגתא בין הח"ס לתב"ש ופמ"ג הנ"ל דבעור שלם גם הוא מודה דהוי ודאי גמור דרוב הנבלעים דרך הוושט רק באין עור לפנינו כתב הח"ס דאין לדון בזה מטעם רוב הנבלעים דרך הוושט משום דרוב הנכנסים דרך הוושט הולכים בלי פגע וכשרואין מחט בחלל י"ל דמבחוץ נכנס והוי ס' השקול וזה באין העור לפנינו אבל בעור שלם בפנינו הרי ע"כ שבא דרך הפה שוב הדרן לכללן דרוב נבלעין דרך הוושט ולא דרך הקנה אע"ג דרוב הנבלעים דרך הוושט נכנסים כדרכן ולא ניקבו הדקין זה רק שלא נימא דיותר מסתבר שבא מבליעה דוושט אמרי' דיש סברא להיפך דאם הי' בא דרך בליעה לא הי' נוקב לחלל אבל כשודאי בא דרך הפה אודות הספק אם דרך קנה או וושט אמרי' רוב נבלעים דרך וושט דזה הוי רוב אלים טפי שבא דרך וושט ואין סברא זו דכל הבא דרך וושט נכנס בלי פגע מכריע כלל הרוב שכנגד הקנה דהא מקור האי דינא דרוב נבלעין היא במחטא דאישתכח בריאה בחולין מ"ח דלרש"י ז"ל אזלי' בתר רוב דדרך הוושט נכנס וניקבו הדקין ולא אמרי' דאי מוושט נכנס הי' נכנס בלי פגע וע"כ דזה רוב גמור דל"ש שיבלע דרך הקנה והח"ס כתב סברתו רק דלא נדון לרוב גם נגד נקובת חוץ וממילא כשהעור לפנינו שלם דאין ספק רק אם דרך הקנה או דרך הוושט הוי רוב גמור דדרך הוושט. ומ"ש כת"ר לדון דגם באין העור לפנינו הוי ודאי טריפה דאיכא ס"ס לאיסורא שמא נבלע דרך הפה וע"כ ניקבו הדקין דהא רובן נבלעין דרך הוושט ואת"ל שיכנס מבחוץ אכתי שמא ניקב א' מאברים הפנימים והוי ס"ס לאיסורא וכ' שבס' בי"צ העיר בזה והעלה להלכה דמחט בחלל הגוף הוי ודאי טריפה דלא כתב"ש ופמ"ג:
והנה ס"ס כי האי כתבו רשב"א וריטב"א קידושין ע"ג אהא דאמרו שם דשתוקי כשר דאם אזלו אינהו לגבה הרי רוב כשרים ואי אזלא איהו לגבייהו הו"ל קבוע וכמע"מ דמי והוי ס' ממזר והתורה אמרה ממזר ודאי לא יבא והקשו הם דלמ"ל קרא הא הוי ס"ס להתירא דלמא אזלי אינהו לגבה והוי רוב להיתר ואת"ל דאזלא איהי לגבייהו אכתי הו"ל ספק והיא ממש כעין ס"ס שכ' מעלתו אמנם בפנ"י שם בקידושין פיקפק ע"ז די"ל דהתורה לא אמרה ליזל בתר רוב רק בודאי אבל רוב מסופק אינו כלום ולא הוי ס"ס:
אך עכ"פ להרשב"א וריטב"א הרי הדבר מוכרח דהוי ס"ס בכה"ג להתירא ומכ"ש לאיסורא וא"כ יש לדון מחט בחלל הגוף לודאי טריפה אכן נראה נהי דהוי ודאי טריפה מכ"מ בהצטרף עוד ספק כגון ס' שמא מחמת חולי שפיר כתבו התב"ש ופמ"ג סי' נ"א דהוי ס"ס דהא נהי דרוב הנבלעים דרך וושט אבל אכתי מיהו מיעוט נכנסין דרך הקנה וא"כ יש רובא להתירא דילמא מחמת חולי ואת"ל מחמת קוץ אף בנכנס דרך הפה הא יש לומר דילמא דרך הקנה ונהי דהוי רק מיעוט אבל עכ"פ יש רוב להתיר אלא שהתוס' בכתובות ט' כתבו דרוב גמור אינו מצטרף לס"ס ובפנ"י שם כתב שמצא לראשונים שכתבו דהוי שפיר ס"ס כיון דעכ"פ יש צד יותר להיתר ואינו ספק השקול ובקדושין ע"ג כתב הפנ"י דע"כ הרשב"א וריטב"א הנ"ל דפשיטא להו דהוי ס"ס בהא דשתוקי הוא מטעם הנ"ל דעכ"פ יש צד יותר להיתר מלאיסור וחולקים על תוס' כתובות ט' הנ"ל והשתא במחט בחלל הגוף ויש עוד ספק כגון שאין רואין מחט וספק ע"י חולי או ספק שהמחט לאחר שחיטה נתחב הוי שפיר ס"ס ממ"נ דלדעת תוס' כתובות ט' יש לומר דהוי ס"ס גמור ואי דהאי ספק שמא ע"י קוץ ולא ניקב הוי ס"ס לאיסורא דילמא דרך הפה ורוב הנבלעים דרך הוושט ודילמא אף שבא מבחוץ ניקב איזה אבר שנקובתו אוסרתו הא יש לומר דרוב מסופק לא הוי ס"ס כפנ"י הנ"ל, ולשי' רשב"א וריטב"א דמוכח מדבריהם דרוב מסופק הוי רוב ויש לדון ס"ס בכה"ג הא לשיטתם גם המיעוט דילמא בקנה נכנס נצטרף לספק שקול דילמא מחמת חולי לשוי' רובא להתירא דלשיטתם כל ס"ס מטעם רוב ומועיל נמי מיעוט דעכ"פ נוסף הוא על ספק השקול לשוי' רובא. וע' בתשו' בי"ש יו"ד סי' פ"ט כתב נמי להקל דמיעוט דרך הקנה מצטרף לקורבה שיהי' עכ"פ ספק להצטרף לס"ס ע"ש. וה"נ הרי כשנמצא בחלל הגוף קרוב יותר לבטן מלפה ומצטרף נמי קורבה למיעוט דרך קנה ומצטרף לספק גמור לשוי' רובא: וגם בגוף הס"ס לאיסורא שכ' כת"ר יש לדון דהוי משם א' ואף דבדברי רשב"א וריטב"א הנ"ל הוי נמי משם א' יש לחלק דשם עכ"פ יש השתנות במעשה האיסור היכן הו' דאם אזלי אינהו לגבה הרי הי' הביאה אצל האשה ואם אזלא איהי לגבייהו הרי הי' הביאה במקום הבעל ואף שאין נ"מ לדינא מכ"מ הי' השתנות קצת במעשה האיסור וכן בהא דשם אונס חד הוא דכתובות ט' אף להפוסקים שחולקים על תוס' וסברי דהוי ס"ס אף דהוי משם א' משום דיש קצת השתנות במעשה דלספק שמא באונס הי' המעשה באונס ושמא ברצון רק דפתוי קטנה אונס הוא הרי הי' מעשה האיסור ברצון אף דלענין הדין הכל שוה אבל הכא הרי גם במעשה אין השתנות דבין אם נכנס דרך הפה או נכנס מבחוץ הספק א' הוא שמא ניקב א' מהדקין א"כ במעשה אין שום השתנות כלל בין הספיקות והוי ס"ס משם א' גמור דלכ"ע לא הוי ס"ס ואפשר דגם מה"ת לא הוי ס"ס בזה שהוא מש"א ממש וע' בפמ"ג בכללי ס"ס ומ"ש כת"ר דיש נ"מ בין הספיקות דאם נכנס דרך הוושט יש לחוש לנקיבת הוושט דהוי נבילה ובנכנס מבחוץ אין לחוש על הוושט והוי רק טריפה אינו נכון דהוושט שבמקום שחיטה שנרב עושהו נבילה הוא כולו מבחוץ לחלל הגוף וגם כשנכנס דרך הוושט אם ניקב לא יבא לחלל הגוף והחשש הוא רק שניקב הדקין או הוושט שלמטה במקום שחיטה דהוי רק טריפה ובנכנס מבחוץ נמי יש ספק זה שמא ניקב א' מהדקין:
ומ"ש כ"ת דלשיטת התב"ש גם בעור שלם מבחוץ יש לומר דהוי ספק דילמא מבחוץ ואף דאין נקב ניכר הא אין אנו בקיאין בבדיקת כל הגוף ודילמא ניקב ואין אנו בקיאין כמו בפנים לחלל הגוף דחוששין לנקב משהו לק"מ דודאי בפנים שיש שם עורות דקין חיישינן טפי לנקב משהו ואינו ניכר משא"כ העור ובשר הבטן מבחוץ שהוא עב גם נקב משהו הוא ניכר אך בזה צ"ע שכ' התב"ש דלא הוי ספק רק באין העור לפנינו דהרי גם בעור לפנינו הרי מיירי שנמצא נקב בפנים וא"י אם מחמת חולי דבזה פליגי על פר"ח דבעור שלם מבחוץ לא הוי ס"ס והרי ע"כ כבר נחתך העור א"כ אף שהוא לפנינו יש לומר דילמא הי' באמת ניכר נקב משהו מבחוץ רק שבמקום נקב הזה חתך כעין דאמרי' בחולין י"א דילמא במקום נקב קשחיט וצ"ל דהתב"ש מיירי שלא נחתך העור דרך הבטן רק דרך הרגלים או דרך הגב ועור הבטן עודנו שלם ואם הוא לפנינו ורואין שהוא שלם טריפה ודאי אבל בנחתך דרך הבטן לכאורה גם אם הוא לפנינו יש לחשבו לספק וצ"ע: ב) מ"ש כ"ת להשיג ע"ד הגאון מברעזאן שליט"א בספרו ג"ד סי' נ"ד שכ' דאם נשבר צלע יש לחוש לנפילה וצריך בדיקה באבר שכנגדו וגם הילוך יפה וכ"כ בשם ס' אל"ב דלא משמע כן בפוסקים הנה בספרי מ"פ יו"ד סי' נ"ח סעי' ג' הארכתי בזה שהדבר ברור דבכל נשבר אין אנו חוששין כלל לנפילה כל שלא ראינו שהי' הכאה בכח ושכ"מ בכ"ד וכ"כ בתשו' בי"ש יו"ד ח"א סי' מ"ב אמנם גם לחומרת הג"ד הנ"ל הדבר פשוט כל שהלכה אין לחוש כלל ול"ש בזה כל מילתא דלא רמיא ודילמא לא הלכה הילוך יפה כמ"ש בדע"ק סי' נ"ד ס"ק ג':
ג) ובדבר בהמה ששתתה פעטריאל שהביא כ"ת ד' דרכי תשובה סי' נ"א בשם שע"ד להכשיר וכ"ת פיקפק דזה שורף הב"מ ודמי לקורט של חלתית דבריו נכונים ומכ"מ אפשר כיון דלא ברירא לן אם דמי לקורט של חלתות יש להתיר עכ"פ ע"י בדיקת המעיים כמ"ש בדרישה סי' נ"א ורש"ל ביש"ש חולין סי' ק"ט וע' תב"ש סי' נ"א בדין הבהמות שאוכלין כלך ועי' בס' יד"י סי' נ"א: