אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קנג

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קנג

סימן קנ

לכבוד הרב המאוה"ג מו"ה שמעון אלסטער נ"י אבד"ק יאשלישצק יצ"ו: מכתבו הגיענו, וע"ד שאלתו באיש א' שמכר פרה מבכרת שלו לעבדו לפוטרה מבכורה כנהוג ואח"כ מכר פרה זו לישראל אחר והקונה שחלו אם כבר מכרה להפקיעה מבכורה והשיב הן ואעפי"כ מוטב שגם הוא ימכרנה לנכרי ולקחה הישראל לביתו וילדה זכר אם הולד קדוש בבכורה ועיני כ"ת חזי בתשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' קצ"ו עובדא כזו שדעתו להתיר ושם בסי' ר"ש הוא כחוזר בו ואוסר עיי"ש ודרש חוו"ד והנה עיקר הטעם לאיסור בנ"ד הוא מחמת שהישראל שמכר הפרה הוי כגוזלה מהנכרי ולדעת כמה פוסקים הפקעת הלואה מגוי דשרי ה"ה פקדון וממילא דנעשה בהמה של ישראל וחייבת בבכורה אך הב"ש שם סי' קצ"ז כ' כמה טעמים להתיר וא' מהם דנהי דהפקעת פקדון שרי מכ"מ פשוט דאם תפס הגוי בחזרה לא מפקעי' מיני' וכיון דיש לעכו"ם זכות תפיסה לענין בכורה הוי כדידי' כדאי' בב"מ ע' גבי וולדות עיי"ש והוא טעם נכון מאוד ובסי' ר"ט כתב שבסי' קצ"ז נשען ע"ד נתה"מ סי' שמ"ח דכמו דגז"ע לא מיקרי לכם ה"ה הפקעת הלואה וביאר בזה ד' ש"ע אה"ע סי' כ"ח והיא השיג ע"ז דשפיר מיקרי לכם עיי"ש ולע"ד אף דמקרי לכם מכ"מ פשוט דאם תפס הגוי לא מפקינן מיני' וגדולה מזו דאף בהפקעת הלואה שאינו דבר מסוים ג"כ נראה דאי תפס העכו"ם כדי חובו לא מפקינן מיני' אף בזמן שיד ישראל תקיפה ולא עוד אלא שנראה דאם חזר הישראל אח"כ ותפס מגוי מפקינן מיני' דזה הוי גזילה ממש וכמ"ש כעין זה הר"ן בשבת פ' שואל לענין הלואות יו"ט דלא ניתנה ליתבע דאם תפס זכה עיי"ש ומכ"ש בהפקעת הלואה דנראה דנהי דהפקעת הלואה שרי מכ"מ ניתנה ליתבע בדיני ישראל והב"ד מוציאים ממנו וכמ"ש בתשו' חת"ס יו"ד סי' שט"ז וע' בקצוה"ח סי' קכ"ח שכ' דבידע הגוי ל"ש דין הפקעת הלואה והביא ראי' מערכין שקיבל עליו לדון בדיני ישראל הרי דב"ד מגבין החוב למלוה עכו"ם עיי"ש ומאז הערני ח"א בהא דקיי"ל בחמץ של גוי שקיבל עליו ישראל אחריות דעובר בב"י הואיל ואי מגניב בעו שלומי דהרי בידו להפקיע התשלומין מדין הפקעת הלואה ולהנ"ל ניחא דעכ"פ מהני תפיסת הגוי ושפיר הוי גורם לממון וגם לד' הקצוה"ח וחת"ס הנ"ל ב"ד ישראל נזקקין לגוי להוציא חובו וגם י"ל לשי' רש"ל שבש"ך חו"מ סי' שמ"ח דבדרך מקח אסור לגזול עיי"ש ובקע"א היינו בע"כ בקבלת קנין כמ"ש בח"י סי' ת"מ והוי כדרך מקח ולרש"ל פשיטא דבנ"ד הוי דרך מקח ממש שהפרה של נכרי אסור להפקיע אמנם בנ"ד הוסיף כ"ת טעמא לאיסורא משום שהעבד שקנה מאז הפרה עמד עתה בשעת המכר ושתיקה כהודאה דמיא וכמ"ש נה"מ סי' פ"א ס"ק ה' והוי כאילו מכר העבד הפרה לישראל והוא לכאורה טעם נכון אמנם בגוף הדין דשתיקה כהודאה הבאתי בספרי מ"פ לחו"מ סי' פ"א תשו' הר"ח או"ז סי' כ"ב וסי' מ"ג דדעת הר"א שם דאם מכר או נתן ראובן שדה שמעון ללוי בפני שמעון דהוי כאילו ראובן שלוחו של שמעון וזכה והר"ח הרבה להשיב עליו דל"א ביה שתיקה כהודאה עיי"ש ובנ"ד לדעת הר"ח פשיטא דלא זכה הישראל בפרה אלא אפי' לדעת הר"א הא הטעם דנעשה שלוחו והכא כיון דהעבד עכו"ם אין שליחות לגוי ולדבר הזה העירני תלמודי החריף כמר אורי נ"י:

ולכאורה יש לדון דגם לדעת הר"ח היינו במכר שדה אבל במטלטלין כיון שמשכם הלוקח בפני הבעלים ושתקו הוי כאילו מכרם הוא גופא וכ"נ מלשון נתה"מ שם סי' פ"א שכ' ומשכו אבל בתשו' הר"ח הביא ראי' מסוכה מ"א באתרוג של ר"ג שנתנו לר"י ור"י נתנו לראב"ע שכ' תוס' דר"ג נתנו לו אדעתא דהכי ותיפוק לי' כיון דנתן בפני ר"ג ושתק זכה ראב"ע וע"כ דשתיקה לאו כהודאה עיי"ש מוכח דגם במטלטלין הדין כן. והנה בספרי שם תמהתי על שי' הר"א מהתוספתא פ"ט דב"ב המוכר שדה חבירו במעמד חבירו לא עשה כלום כתב לקיים מאחריו דבריו קיימין ומצאתי בתשב"ץ ח"ג סי' ס"ח שהביא תוספתא זו ופירושה ברור כנדון הר"ח והר"א הנ"ל ומבואר כשי' הר"ח או"ז דשתיקה לאו כהודאה דמיא:

אלא שבתשב"ץ שם כ' דאם מכרו בפניו וראה אח"כ דר בו ולא ערער כלום הוי ככתב וקיים מאחריו וה"נ בנ"ד אפשר שאם ראה העבד אח"כ את הקונה משתמש בפרה ולא תבעו הוי כקיים מאחריו אלא שיש לומר דגם קיים מאחריו דמועיל היינו דאיגל"מ דנעשה שלוחו והכא אין שליחות לגוי ועוד דבנ"ד אין ראי' ממה שלא תבעו אח"כ דהא לא סילק כל דמי הפרה גם לישראל הראשון א"י לתבוע אם לא יסלק לו מעותיו והשני יש לו עכ"פ זכות הראשון והנה בחו"מ סי' רמ"א בהג"ה דאם ראובן אמר לשמעון בית לוי נתון לך במתנה ולוי קיבל קנין לקיים דברי ראובן אינו כלום ולכאורה זה סותר להתוספתא דהא קיים אחריו וראיתי בס' תוי"ר שם סי' רמ"א שהקשה מהתוספתא ונדחק לפרש התוספתא דמיירי בהכחשה וליתא דהתוספתא כפשטה וכמ"ש מהתשב"ץ הנ"ל אלא שיש לומר דדוקא במכר במעמד חבירו וקיים מאחריו מועיל דאגל"מ דגם מעיקרא נעשה שלוחו ולכך שתק אבל הכא מיירי שלא מכר במעמד לוי ולכך אף שקיבל קנין לקיים דברי ראובן אינו כלום וגם יש לחלק קצת באופן אחר וצל"ע בגוף תשו' הריב"ש שהובא שם בהג"ה כי אינה ת"י:

והנה עכ"ז קשה להקל בנ"ד, אך כפי הוצעת המעשה שהקונה ישראל שאל להמוכר אם כבר נמכרה לפוטרה מבכורה והשיב הן נראה דבזה כיון דגלו שניהם אדעתייהו כי אדרבא ניחא להו המכירה הקודמת וע"כ אין כוונתם עתה להפקיע המכירה הראשונה ולגזול הפרה מהעבד רק שמוכר לו הזכות שהוא יפדה הפרה מהעבד הזכות שהיו לו לבעלים הראשונים כי אין אחר רשאי לקנותה מהגוי כמ"ש ט"ז בשם מ"ב סי' תמ"ח ומעולם לא כיון המוכר והקונה להפקיע מכירה הקודמת ובאמת שהשואל בתשו' בי"ש סי' קצ"ז כתב סברא זו אבל הוא כ' מטעם אומדנא ע"כ אף שהב"ש סי' קצ"ז הסכים לו חזר בו בסי' ר"ט אבל הכא שגילו דעתם בפירוש בשעת מכר בזה דמי לדברי הב"ש סי' כ"ח ס"ק ל"א דכל שאומר להאשה שהוא משכון הרי לא כיון לגזול והובא בב"ש שם וה"נ מעולם לא כיון למכור זכות הנכרי והישראל לא רצה לקנותו כלל ושוב אינו מגרע כלל מה שעמד העבד בעת המכירה כמובן וזה נראה ברור. והנה תלמודי החריף מו"ה יצחק בערגמאן העירני בדבר חדש דעתם שנתהוה חוק חדש שהמוכר פרה ומתה תוך ו' חדשים צריך המוכר להחזיר דמי' ממילא אף אם העבד בעצמו מכר הפרה הרי אחריותה עליו עד ו' חדשים והוי יד גוי באמצע ופטורה מהבכורה וכעין הא דב"מ ע' דאי תפיס לי' שכ' תוס' שם כיון דמעיקרא הי' של גוי וגם עתה עכ"פ יש לו זכות תפיסה מיקרי יד גוי באמצע עיי"ש וה"נ כיון דאחריות הוי דבר הגל"מ לענין חמץ ונהי דשם לחומרא מכ"מ הכא לענין בכורה גם להקל יש לומר כן כיון דמעיקרא הי' הפרה של גוי והיא הערה חדשה וכ"נ מלשון הג"ה ביו"ד סוסי' שכ"א בעכו"ם שקיבל פרה מישראל לטפל בה חייבת בבכורה אף דאחריות על גוי עיי"ש ומשמע היכא דדוקא שגוף הפרה של ישראל אבל גוי שמכר פרה לישראל כיון דגוף הפרה של נכרי וקיבל עליו חיוב אחריות שפיר י"ל דמיקרי יד עכו"ם באמצע וע' תשו' צ"צ סי' ס"ב שכ' דגדולה מזו אם יש לגוי תפיסת יד מחמת אלמות חשיב יד עכו"ם באמצע לפטור מן הבכורה כמו דלענין ע"א לחומרא חשיב יד עכו"ם באמצע כדאי' בחולין פ' השוחט דף ל"ט עיי"ש והרי גול"מ חשוב עכ"פ לגבי חמץ לעבור בב"י א"כ לענין בכור הוי יד גוי באמצע ואף שברוט"א תמה על צ"צ מד' תוס' ב"מ ע' דאף היכא שמתחלה הי' של גוי ועדיין נשאר לו תפיסת יד מועיל זכות כל דהוא אבל היכא דמעיקרא לא היתה שלו אינו מועיל זכות כ"ד ומה"ט פסק הרמ"א הנ"ל דחיוב אחריות אינו פוטר מבכורה היינו בבהמת ישראל אבל בבהמה דמעיקרא היתה של גוי ואחר מכירה נשאר עליו חיוב אחריות י"ל דפטורה מבכורה וכ"נ קצת מלשון מהרי"ו שהובא בהג"ה סי' שכ"א ובד"מ שם. ובנ"ד אין נ"מ כ"כ מזה דאפשר בדיניהם אינו מכירה כלל ואין חיוב אחריות עליו אך נ"מ במכירה גמורה שמכר גוי בהמתו לישראל וילדה בכור תוך ו' חדשים וצ"ע:

ובגוף הדבר לענין הפקעת פקדון מגוי אי שרי יש להעיר בהא דאמרי' פסחים ה' דגוי שהפקיד חמצו אצל ישראל אינו עובר אם לא קע"א הא כיון דהפקעת פקדון שרי שוב נימא דהוי כשלו הואיל ואי בעי מצי זכו בי' והרי כעין זה הקשו תוס' פסחים מ"ו בחמץ של הקדש דנימא הואיל ואי בעי פריק לי' ותירץ כיון שנתחמץ לא יפדנו וזה ניחא היכא דצריך ליתן מעות אבל הכא דמצי זכי בחנם שפיר שייך הואיל וי"ל דאין בידו להפקיעו דהעכו"ם יתבענו בערכאות ויוכרח לשלם לו ול"ש הואיל. ובזה יש ליישב ד' הרמב"ם ז"ל שלשונו מועתק בש"ע א"ח סי' ת"מ דאם אינו חייב באחריותו אינו חייב לבערו אפי' הוא כבוש ת"י כגון גר תושב עיי"ש שהוא פלאי דאטו בשביל שהוא גר תושב הוא כבוש ת"י ע"כ הוא בזמן שיד ישראל תקיפה ומה נ"מ אם הוא גר תושב או לא ובגמ' פסחים אמרו דגם עכו"ם שכבשתו אינו עובר אבל גר תושב לא נזכר שם ולהנ"ל יתכן דקשה לי' לרמב"ם בעכו"ם שכבשתו דע"כ היינו ביד ישראל תקיפה שפיר עובר מטעם הואיל ואי בעי זכי בי' מדין הפקעת פקדון ובערכאות לא יוכל לתובעו כיון דיד ישראל תקיפה ע"כ כתב כגון גר תושב ובגר תושב כיין דמצויה להחיותו מכ"ש שאסור להפקיע הלואתו או פקדונו כמ"ש בתומים ר"ס צ"ה וא"ש בס"ד. ושוב התבוננתי כוונה אחרת בדברי הרמב"ם במ"ש כגון גר תושב שאזיל לשיטתו בסוף פ"ו מה' ע"א שמי שעובד ע"א אסור להניחו בארץ ישראל אפי' לפי שעה עד שיקבל עליו ז' מצות עיי"ש. ע"כ כשכתב הרמב"ם אפי' הוא כבוש ת"י דהיינו שיד ישראל תקיפה בארצינו א"כ איך יהי' שם נכרי הא אסור לדור שם ע"כ כ' כגון גר תושב דזה מקבלין אותו לדור בא"י וזה ברור. אלא שבגוף שי' הרמב"ם תמהני דהא מקרא מלא הוא ונמכר לעקר משפחת גר ובגמ' ב"ק קי"ג מבואר דהיינו עובד ע"א ושם מיירי ביד ישראל תקופה כדכתיב ויצא ביובל ואפ"ה הניחון לגוי עובד אלילים בא"י וזה ראי' לראב"ד שם שחולק על רמב"ם:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה