אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קנ

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קנ

סימן קמט

לכבוד תלמידי היקר החריף ובקי עצום וכו' כמר הלל שפערבער יחי': ע"ד הדו"ד באשה שהפקידה אצל חברתה מרגליות ונאבדו שהנפקדת אמרה שא"י כמה היו שוין הדבר פשוט דמחיובת לישבע שאינן ברשותה ולשלם כפי השיוי שאומרת המפקדת ואין על המפקדת רק חרם כמו בכל משואיל"מ ועי' סי' ע"ב ומה שנסתפקת אם המפקדת יכולה לקבל בחרם חמור על שיוי המרגליות שהיא לא קנתה אותן רק בעלה קנה אותן ואמר לה שכך נתן בעדם הנה הדבר פשוט שזה שאמר לה בעלה הוי רק טענת ספק ואינה יכולה לישבע ע"ז כמבואר סי' ע"ה בהוגד לה מפי נאמן וגדולה מזו כ' בקצוה"ח סי' רכ"ד ס"ק א' דגם בהוגד מפי עדים כשרים כל שלא העידו בב"ד הוי רק טענת ספק וכמ"ש בתשו' חות יאיר סי' קפ"ב שהבאת אמנם מה שדן בזה החו"י בתשו' לענין לישבע לאנס שהאשה שעמו נדה שאין האיש יודע רק האשה הגידה לו וכתב בחו"י דא"י לישבע ע"ז דגם בדיני ממונות כן לא ברירא לי דבדיני ממונות שאני דיכול לומר את מהימנת לי בשבועה והוא לא מהימן לי כדאי' בב"מ ג' ואין אדם נאמן כלל בשבועה להוציא מיד חבירו או אפי' ליפטור זולת אותו האיש שיש לו דו"ד עמו אמרה תורה שנשבע ונפטר אבל בנשבע לאנס שאין בזה ענין נאמנות ממון רק השאלה לשמים אם יכול לישבע נראה כיון שהאשה נאמנת ע"ע שהיא נדה כדין ע"א נאמן באיסורין וכשמאמין לה נמי בלב שאומרת אמת יוכל לישבע ע"ז לאנס ולא אדע כלל החילוק שרוצה בחו"י שם לחלק בין אשה דעלמא לאשתו דבאשתו יכול לישבע משום דכתיב וספרה לה דאטו וספרה לה דוקא באשתו אמרו הרי כל דיני נאמנות באיסורין ילפי' משם וע' בריש גיטין ברש"י ותוס' שם ורמב"ן שם דמטעם בעלים מיהמנא ועכ"פ גם אשה דעלמא שאומרת שהיא נדה נאמנת ולענין שבועה שאין בזה הוצאות ממון או פטור מממון שפיר יכולין לישבע ע"ז וראי' מהא דסוף יבמות דנשבע ר"נ האלקים אכלו כוורי לחסא ובתשו' מיימוני להל' אישות הקשה דהאיך יכול לישבע ע"ז ותירץ דהוי רוב גמור דמועיל אף בדיני נפשות עיי"ש וכ"ה בתה"ד סי' רמ"א עיי"ש ואכתי הא כל הענין שחסא נטבע שמע ר"נ מפי גוי מסל"ת שאין לו שום נאמנות לענין ממון רק לענין עגונה הקילו רבנן והאיך נשבע ר"נ ע"ז וע"כ כיון דנאמן לענין זה וגם דעתו של ר"נ היתה סומכת עליו שאומר אמת יכול לישבע ע"ז. אך בנ"ד לענין ממון פשוט שא"י לישבע ע"ז: אך גם בקנתה בעצמה המרגליות דפשיטא לך דאם תשבע בכמה קנתה צריכה הנפקדת לשלם כן אינו ברור כלל דבש"ס סתמא כתבו כמה הי' שוה ולא משתמיט בשום דוכתא לומר שישבע בכמה קנה ואולי משום דהתשלומין צריכין להיות כמו השיוי בשעה שנאנסו או נאבדו כדין כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה וע' בחו"מ סי' ע"ג סעי' ט"ו א"כ אי אפשר לישבע בכמה קנה דאולי נשתנה השער וע' חו"מ סי' רפ"ז דשערים עשוין להשתנות וגם אולי במשך הימים שנשתמשה בהם נפחתו משוין וע' מעילה י"ט דגם כלי זהב בזמן מרובה נפגם אמנם בידוע שלא נשתנה השער ולא נפגם צ"ע אם סגי שבועה שבכמה קנה אותו דאולי טעה בקנינו ונתן יותר מהשיוי והנפקד הרי א"צ לשלם רק כפי השיוי ואולי משום חזקה דלא שדי אינש זוזי בכדי אמרי' דודאי קנה בשיוי ויכול לישבע בכמה קנה ולא נפגם וישלם הנפקד כן וע' קצוה"ח ונתה"מ סי' ע"ח בענין שמא ושמא במקום חזקה דא"א פורע תו"ז אם צריך לשלם דלקצוה"ח מהני ולנתה"מ אין החזקה מכריע ולא הוי כברי וצ"ע וע' תענית כ"ב ודלמא שוה טפי א"ל בהכי שקלינהו עיי"ש דמשמע דזה הוי בירור גמור ועכ"פ בהלך אצל כמה שמאים קודם הקניה שפיר יתכן לומר דזה הוי השיוי וע' סי' ע"ג סעי' ט"ו לענין משכון ול"ד להוגד משנים דלא הוי ברי וא"י לישבע ע"ז משום דעדים צריכים להגיד לפני ב"ד אבל כשהגידו בתורת שומא הרי הן הב"ד השמאים ונאמנים ויוכל לישבע שבכמה קנה וכשידוע שלא נשתנה השער צריך הנפקד לשלם כן. ובנ"ד שהיא לא קנתה הדבר ברור שצריכה המפקדת לקבל בח"ח שיוי המרגליות בבירור בשעת הפקדון עכ"פ:

בשלהי היריעה. במ"ש לעיל בדין שמע מעדים השיוי יש לומר עוד עפי"ד נתה"מ סי' כ"ח ס"ק ז' דכל שמעידין על דבר שלא נגמר בעדותן עדיין שום דבר א"צ להעיד לפני ב"ד וגם עד מפי עד נאמן כמו באומר אמרו יעו"ש:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה