אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קמט

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קמט

סימן קמג

לכבוד הרב הה"ג וכו' מו"ה שלום יוסף ני' אבד"ק לוקאטש:

ע"ד שאלתו במקוה שבעירו שהתחתונה מליאה מים כשרים ועליונה שטובלין בה הוא מים שאובין ועליונה מחוברת לתחתונה בנקב כשפה"נ שברצפה המפסקת ביניהם ופתוח הנקב תדיר. ועליונה מנקין בכל פעם היינו ע"י ברזא שסותם נקב ברצפה וכשפותחין הנקב יוצאין כל המים שבעליונה ושופכין מים שאובין אחרים לעליונה וכן בכל פעם. והתחתונה אין מנקין רק פעם לג' שנים וחושש כת"ר מחמת נ"ס ונ"ס כיון שעליונה מחובר לתחתונה ע"י נקב כשפה"נ הוי כמקוה אחת וע"י ניקוי כמ"פ לא נשאר בתחתונה מ"ס מקוריים או יש לומר אף שמנוקב כשה"נ אין המים מתערבים כלום ומים כשרים שבתחתונה לא יחסרו לעולם שהרי רואין בחוש שאף שעליונה חמה התחתונה צוננת הרי שאין המים מעורבין עכתו"ד:

ולדעתי הדבר פשוט שע"י נקב כשה"נ אין המים מתערבין כלל ואין חשש כלל מטעם נ"ס ונ"ס כיון דמים כשרים שבתחתונה לא נחסרו כלל כי אינם עולים למעלה וגם השאובין לא נכנסו לתוכם בהיותה מליאה תדיר מיים כשרים אפס מקום לשאובים ליכנס שם. וראי' ברורה ממשנה פ"ו דמקואות משנה י"א במטהרת שבמרחץ התחתונה מליאה שאובין והעליונה כשרים אם יש כנגד הנקב ג' לוגין פסולה עיי"ש הרי דדוקא כשיש כנגד הנקב ג' לוגין שאובין הוא דפסולה העליונה ואם אין בנקב ג' לוגין כשירה ול"א שהמים מתערבין בהדדי ונכנסין בוודאי ג' לוגין שאובין וע"כ דבאמת אין המים נכנסין מתחתונה לעליונה דכיון שתחתונה מליאה ועליונה מליאה אין המים נכנסין מזל"ז רק לענין שאובין חשבו חז"ל כל שכנגד הנקב כאלו עלה למעלה. וכן אם השאובין למעלה וכשירה למטה חשבינן כאלו השאובין שכנגד הנקב כאלו ירדו למטה אבל באמת לא עולין ולא יורדין כדמוכח להדיא מלשון הרע"ב ז"ל שם במשנה ומ"ש הרע"ב ז"ל שם ורבותא נקיט שבתחתונה מים שאובין ועליונה כשרים שדרך המים לרדת ואין דרכן לעלות כו' אין הכונה שבאמת יורד מעליון לתחתון שהרי כשהתחתונה מליאה ואין המים עולין למעלה ממילא א"א למים עליונים לירד למטה מאפס מקום שתחזיקן אלא הכוונה שזה חמור יותר דהא טבע המים לירד דאם היה התחתונה חסירה היו המים שבעליונה יורדין ממילא לתחתונה. משא"כ מים שאובין בתחתונה שאין עולין למעלה אף אם הי' עליונה חסירה. ועכ"ז בתרווייהו החמירו לחשוב שאובין שכנגד הנקב כאלו הוא במקוה כשירה אבל לענין נ"ס ונ"ס אין שום חשש כי לא נטל ממנה ולא ניתן כלום. וא"כ הדבר פשוט שבנדון שאלתו עליונה מתכשרת ע"י חיבורה למקוה התחתונה שלא נחסר ממנה כלום מהכשרים. ובר מן דין כיון שאין נוטלין המים מעליונה בכלים רק פותחין הברזא ויוצא המים יש להקל לענין חשש נ"ס ונ"ס כמ"ש מדברי הח"ס יו"ד סי' רי"ד כיון דהחשש משום מראית עין בעינן דוקא נתן שאובין בידים וה"ה נטל בידים וכ"כ בס' לחם ושמלה סי' ר"א ס"ק נ"ד להתיר בזה שנוטל המים ע"י פתיחת ברזא אף שנותן לתוכה בידים עיי"ש. וע"ד שאלתו בהעמדת פאמיוואר למקוה שבס' מי נדה מחמיר בזה מגזירת מרחצאות וכ"ת פקפק דמ"ש מהא דמטילין עששיות של ברזל לכה"ג במקוה כבר האריך בזה בלחו"ש ס"ק קכ"א להתיר העמדת סאמיוואר דלא כהמי נדה וכן המנהג:

ב) וע"ד הבעל הטורי' פ' תצום שכ' אהא דעשית חושן משפט מה משפט ביום אף או"ת ביום דוקא שתמהו עליו שלא נודע מקורו דטעמו משום דצריכין ללבוש ח' בגדים לשאלת או"ת והרי בבגדי כ"ג יש כלאים ונהי דלראב"ד הותר במקדש אף שלא בשעת עבודה היינו משום דחזי לעבודה אבל בלילה לא הותר לבישת בג"כ רק כשצריך באמת לעשות איזה עבודה כגון תרומת הדשן או כשיש אברים ופדרים שנשארו מביום ושאלה גופא דאו"ת לאו עבודה היא לכך א"א בלילה רק ביום לצורך עבודה ורבינו בעה"ט אסמכו' אקרא אבל טעמו כנ"ל. הנה בענין לילה אם הותר בג"כ במקדש שלא בשעת עבודה הובא בתמים דעים בזה מחלוקת שהראב"ד גופא סובר דגם בלילה הותר הואיל וחזי לצורך אברים ופדרים ורז"ה סובר דבלילה לא הותר והובא בשעה"מ סוף פ"ו מה' כלאים ויש לומר דבעה"ט אזיל בשיטת הרז"ה ז"ל. והנה כ"ת כ' דהא דבשמואל א' י"ד ל"ו ששאלו באו"ת אף שהי' במדינה ולא הותר כלאים במדינה לכ"ע וגם לבישת בג"כ גופא אף בלי כלאים לא הותר רק במקדש היינו משום דהיה פקו"נ שנפקדו יונתן ונו"כ ובמקום פקו"נ הותר לאו דכלאים ומכ"ש איסור הנאה בבגדי קודש וזה נכון אבל מה שרצה כ"ת לדייק ולומר שהלכו לגבעון ששם הבמה ושאלו שם באו"ת ליתא כלל דמשמעות הקרא ששאלו שם וכן מוכרח בשמואל א' כ"ג דשאל דוד באו"ת בהיותו בקעילה ומוכרח דשאלו אף במדינה וצ"ל משום דהוי חשש פקו"נ הותר לבישת בג"כ ובזה יש ליישב קושי' תוס' עירובין מ"ה דאמרינן שם דאפילו באו אויבים על עסקי קש ותבן אם הוא עיר הסמוכה לספר מחללין את השבת דכעסקי נפשות דמי ויליף לה מקרא דהגידו לדוד פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים את הגרנות והקשו תוס' דמנלן דבשבת הוי ולהנ"ל נכון דאף דהוי בחול מוכרח דהוי פקו"נ דאל"כ האיך שאל באו"ת במדינה ולבש הכהן בג"כ שהם כלאים וע"כ משום פקו"נ והרי לא באו אלא לבוז את הגרנות וע"כ דבעיר הסמוכה לספר הוי גם בזה סכנת נפשות וממילא גם בשבת מותר וא"ש: ומ"ש כת"ר לרמב"ם פ"י מכה"מ דהשואל פניו כלפי הארון האיך שאלו באו"ת במחנה כשאין שם ארון לפע"ד מרמב"ם גופא מוכרח דארון אינו מעכב לשאלת או"ת רק לכתחלה הוצרך לשאול כלפי ארון דהרי כ' הרמב"ם שם דבבית שני לא היו שואלין באו"ת משום דלא היה רוה"ק שורה על הכהן ותיפוק לי' דבבית שני לא הי' ארון וע"כ דאינו מעכב. וקצת ראי' נ"ל לדברי כ"ת דלא הותר לבישת בג"כ לשאלת או"ת רק במקדש אבל במדינה לא הותר רק במקום פקו"נ מהא דאיתא בתוספתא הובא בתוס' מנחות מ' דבגדי כ"ג היוצא בהם למדינה חייב ועי' בתוס' שם דחייב מלקות מה"ת משום כלאים והרי הטעם דהותר במקדש אף שלא בענין עבודה כתב בשו"ת שאגת ארי' משום הואיל ואי מיקלע לי' עבודה וא"כ בכ"ג דחזי לשאול באו"ת אף במדינה יהי' מותר ללבוש ח' בגדים מטעם הואיל ואי מקלעי לי' שם איזה שאלה הצריכה לכלל ישראל חזו לי' וע"כ דבאמת לא הותר כלל לשאול באו"ת רק במקדש או בהר הבית ואי דלמא מתרמי איזה שאלה שיש בה פקו"נ הרי זה לא שכיח כעין שכ' תוס' פסחים מ"ו דחולה שיב"ס לא שכיח אבל יש לדחות כיון דאין נשאלין לאו"ת רק למלך ולכלל ישראל זה גופא מילתא דלא שכיחא ול"א הואיל בזה דלא שכיחא:

ועפ"י הנ"ל י"ל הא דאמרי' בתוספתא בגדי כ"ג היוצא בהן למדינה חייב דיש לדקדק למה נקט בגדי כ"ג דוקא הא גם בכהן הדיוט כן שיוצא למדינה חייב ולהנ"ל י"ל דרבותא קאמר דכהן הדיוט בודאי חייב דהרי אינו חזי מבחוץ לשום דבר כי כהן הדיוט אינו נשאל באו"ת אלא אפי' כ"ג דגם במדינה חזי לפעמים לבגד"כ לשאול באו"ת אפ"ה כיון שיצא בהן שלא לצורך חייב דל"א הואיל כיון דלא שכיח. ואולי י"ל בפשוט דדעת התוספתא כמ"ד דאבנטו של כה"ג ביוה"כ זה אבנטו של כה"ד א"כ ממילא לא הי' בבגדי כהן הדיוט כלאים כלל ואינו חייב מלקות לכך נקט בכה"ג דבגדי כה"ג יש בהם כלאים לכ"ע ואף דגם בבג"כ הדיוט נהי דכלאים ליכא אסור ליהנות בהם מחוץ למקדש מכ"מ י"ל דזה רק איסור דרבנן דכיון דניתנו ליהנות בהם במקדש ל"ש מעילה מה"ת וכ"כ במקנה קידושין נ"ד אבל של כה"ג שיש בהן כלאים לוקה משום כלאים ומדיוק בזה הא דבגמ' יומא ס"ט איתא דבג"כ היוצא בהם למדינה אסור נקיט לשון אסור ובתוספתא קתני חייב דהגמ' מיירי בבגדי כה"ד שאין בהן כלאים וזה רק איסור בעלמא אבל בתוספתא קאמר בהדיא בגדי כהן גדול דיש בהן כלאים וחייב מלקות וא"ש. ושוב עיינתי בתוספתא שהובא בתוס' מנחות הנ"ל שז"ל בגדי כהנים ובגדי כהן גדול אין בהן משום כלאים בגדי כה"ג היוצא בהן למדינה חייב ובמקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור עיי"ש ומדקתני ברישא בגדי כהנים ובגדי כה"ג אין בהן משום כלאים דהכוונה במקדש מוכח דגם בבגדי כהן הדיוט הי' כלאים דאל"כ פשיטא דבבגדי כהנים ליכא כלאים כלל וא"א שוב לומר דהא דנקיט בסיפא בגדי כה"ג היוצא בהן למדינה חייב משום דבגדי כה"ד ליכא כלאים וע"כ כתירוצי הראשון דנקיט בגדי כה"ג לרבותא ושו"ר במראה"פ פ"ט דכלאים שכ' לפרש דברי התוספתא דנקיט בסיפא בגדי כה"ג היינו בגדי לבן שאין בהן משום כלאים בזה הותר במקדש אף שלא לשרת אבל בגדים שיש בהן כלאים לא הותר אף במקדש רק לצורך עבודה כהרמב"ם ז"ל ומפרש בגדי כה"ג היינו בגדי בוץ וצ"ע דא"כ היאך קתני חייב כיון דאין בהן כלאים נראה דגם במדינה ליכא חיוב רק איסורא בעלמא כמ"ש לעיל בשם המקנה:

וע"ד אשר הביא כת"ר דברי הלק"ט סי' רל"א במי שחבל בעצמו ועשה לעצמו טריפה והתרו בו אם ב"ד הורגין אותו דהוי כהורג אחרים מקרא דאך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ופלפל כ"ת דהוי עדות שאאי"ל דהא העדים לא יהרגו כשיוזמו כדין הורג טריפה ואני תמה שבלעדי זאת הדבר תמוה דהא להדיא כ' תוס' סנהדרין ע"ח ד"ה בגוסס ביד"א דמי שעשאו גוסס אינו נהרג כיון דבעי חבישה והקילה תורה שלא להורגו תיכף וכיון שנהרג ע"י אחר אין הורגין למי שעשאו גוסס עיי"ש והרי עשאו גוסס הוי כמו שעשאו טריפה כדאמרי' שם ואפ"ה אין הורגין אותו עד שימות מאליו א"כ ה"נ בעשה לעצמו טריפה א"א לב"ד להרוג אותו דהא לא גרע מעשה טריפה לאדם אחר דאין הורגין אותו עד שימות הטריפה ועי' בגיטין מ"ג מבואר דגם שור שהרג את האדם שעשאו טריפה אין משתלם רק לאחר מיתה והיא מטעם הנ"ל דכופר במקום מיתה עומדת וכשם שאין הורגין הרוצח עד שימות הטריפה כך אינו משלם כופר עד שימות. וגם זאת תמהני על הלק"ט שהרי בקרא כתיב אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ולשון דרישה בידי שמים הוא ומוכח דב"ד אין הורגין אותו וכ"כ רש"י שם להדיא דדרישה בידי שמים הוא וכן מבואר במשנה סנהדרין פ"ט וכ"ה להדיא ברמב"ם ז"ל פ"ב מה' רוצח ה"ג דדמכם לנפשותיכם אדרוש היינו בידי שמים אבל בדיני אדם פטור ע"כ דברי הלק"ט תמוהים ואין להאריך יותר:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה