אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קמג

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קמג

סימן קלא

שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי עצום ערוגת הבושם מו"ה שמואל זנוויל הכהן ני' דומו"ץ דק' מונקאטש יצ"ו:

מכתבו הגיעני ולרוב טרדות אשוב בקצרה. א) בדבר אשה שאין לה זרע ועשתה צוואה ונאמר בתוך הצוואה שלשני חבורות מצוה ינתן כמו לא' מיורשיה ויש לה יורשים שני בני אחיה ושלשה בני אחיותה שעפ"י דתס"ק אין בני אחיותה יורשים א"כ מגיע לב' החבורות שליש או כיון שהמון עם אינם יודעים כלל מזה שבני אחיותה אינם יורשים והאשה הנ"ל בוודאי לא ידעה והיה כוונתה לחלק שתות. לענ"ד אין לדון בזה מכח אומדנא כי יש ג"כ אומדנא להיפוך שאם ידעה שאין בני אחיותה יורשים עפ"י התורה היתה ג"כ מצוה ליתן לב' החבורות שליש כמ"ש כ"ת שאומרים העולם שהנפטר רוצה להיות עכ"פ כיורש וכיון שלשון הצוואה ברור כא' מיורשיה מגיע להם חלק שליש רק כאשר יהי' בהכרח לפשר וליתן חלק לבני אחיותי' כנהוג היום אזי יוגרע ג"כ מחלק ב' החבורות כמובן:

ב) וע"ד הדו"ד בין משכיר ושוכר שהשוכר טוען שבתחילה אמר להשוכר שיעקור דירתו ממק"א ואחר שנה יוסיף לו והבטיחו המשכיר שישב כמה שירצה ולא יעשה עליו הוספה וע"ז האופן שכר וכעת אחר השנה רוצה המשכיר בהוספה. הנה מ"ש כבודו דפטומי מילי בעלמא הוא שאין סברא שיה' להשוכר הברירה לדור תמיד במקח הקדום בלי הוספה ולהמשכיר לא יהי' שום ברירה, בעניותי קשה לדון בזה פטומי מילי אם נעשה קודם שיגמור המכר וע' תוס' ב"מ ס"ז ד"ה והלכתא שכ' דבתחילת הלוואה מועיל בכל גווני אף שהוא נגד המנהג וא"צ קנין וע' ב"מ ק"ג בהא דשואל בטובו לעולם דצריך למיקני' מיני' היינו כמ"ש רש"י שם דלאחר חזרה פקעה משיכה הראשונה אבל אי לאו הכי ל"צ למיקני אף שהדבר זר מאוד מסברא שישאיל לחבירו כלי לעולם. אמנם בנ"ד אם אמר לו המוכר אם תרצה תוכל לישב בהדירה כמה שתרצה ולא אשים עליך שום הוספה יש לדון כיון דתלה הדבר ברצון השוכר ג"כ לא השכירו מעתה רק אם ירצה לשבת גם לאח"ז הוא משכיר לו כפי המקח דעתה וכיון דכל לשון אם כלאחר דמי הוי כמקנה לו בהמה לאחר ל' ולא אמר מעכשיו דאפילו הקנה לו בכסף גם קודם הזמן יכולים שניהם לחזור בהם כמו במקדש אשה לאחר ל' כיון שלא אמר מעכשיו. ובפרט בנ"ד הכסף ודאי לא נתן לו על השכירות שלאחר כך רק יש לומר שקנה בחזקה דעתה גם על לאח"כ אם ירצה אבל כיון שלא אמר מעכשיו אין קנין חזקה מועיל כלל דכבר כלתה חזקתו כמבואר בחו"מ סי' קצ"א וכל לשון אם כלאחר הוא. ואף אם לא אמר לשון אם כל שלא אמר לשון מעכשיו או שאר לשון המורה ע"ז נראה דאין השכירות מועיל דאף שכ' נה"מ סי' רי"א דכל סתמא כמעכשיו דמי אף בלא קנין סודר כמ"ש רמ"א סי' קצ"ה דמילי דכדי לא עבדי אנשי מכ"מ בנ"ד הא איכא הוכחה להיפוך דאל"כ יהי' הוא תמיד תלוי בדעת השוכר אף אם יוקרי הדורות ואם יוזלו יאמר השוכר שאינו רוצה עוד בהשכירות וכיון שכן שיש סברא לכאן ולכאן כל שלא אמר בפירוש מעכשיו אין לדונו כמעכשיו וא"כ ליכא שום קנין כלל וגדולה מזו דעת הגאון בית שלמה בחו"מ סי' קט"ו דשוכר על ג' שנים רצופות כל שנה בכך וכך כל שלא נתן כסף ולא הי' שטר אין חזקה דשנה זו מועיל לחברתה ואמנם בחיבורי מ"פ סי' שט"ו השגתי עליו אבל זה כמו בנידון הנ"ל שהי' שכירות על ג' שנים ואין הימים מפסיקים והוי כמו החזיק בקרקע אחד דקנה עשרה כמ"ש שם וגם השכירות הוי מעכשיו וגם סתמא כמעכשיו אבל הכא שלא הי' הדבר מבואר שזה מעכשיו ומצד הסברא יש לדון דלא הוי כמעכשיו כי לא יעשה המשכיר שטות כזה להשתעבד א"ע לעולם א"כ אף שהבטיחו קודם המקח לא קנה כי החזקה כבר כלתה וכסף לא נתן לו רק ע"ז ששכר דהיינו שנה א' כי אח"כ הרי יש לו ברירה וגם אף אם נחשוב הכסף גם ע"ז הרי יוכל המשכיר לחזור בו קודם כלות השנה כמו במקדש בכסף לאחר ל' כי אחר ששכירות הראשונה על שנה הוא שכירות מוחלטת ואח"כ הדבר תלוי ברצון השוכר א"כ אינם שכירות חד רק שהשכירו עתה גם על לאח"ז אם ירצה ולא אמר מעכשיו דאינו מועיל כנלע"ד:

ומ"ש כ"ת דיש לדון אותו כתנאי ובשכירות קרקע בעינן כפילות התנאי והרי לא כפלי' אבל עכ"פ יש לומר דהשכירות בטל וישלם לו בעד שנה שישב בשכירות כפי השומא גם זה יש לו פנים ובמ"א הבאתי מתשו' בי"ש דפשיטא לי' דשכירות קרקע בעינן ת"כ וכל משפטי התנאים דל"ד למטלטלין ויש לתלות קצת ד"ז בפלוגתא דקצה"ח ונה"מ סי' רמ"א בלא התנה ת"כ אם חייב עכ"פ לקיים מדין שכירות שהקצה"ח כתב דחייב ונה"מ סי' רמ"א ס"ק ו' כתב דפטומי מילי הוא א"כ אפשר דגם משכירות הקצוב אין לגרוע כיון דכל התנאי פטומי ויש לחלק קצת דבזה גם הנה"מ יודה דנהי דאינו מחוייב לקיים כפי התנאי אבל כיון שהטעה אותו בטל השכירות:

ג):

וע"ד השאלה בכתב פרשה לשם תפלין דר"ת אם יוכל להחליפה ולעשות אח"כ מזה תפלין דרש"י שהביא כ"ת דברי בה"ט בשם דרכי נועם דרשאין לשנות כמו מתפילין ש"ר לש"י אף דקדושתו קלה ומכ"ש לרש"י ובס' גה"ק סי' ל"ד פיקפק ע"ד הדרכי נועם דיש לומר דתפילין דר"ת מיקרי חול לגבי תפילין דרש"י יעו"ש אבל עכ"פ להיפוך מר"ת לרש"י ודאי יש לסמוך על ד"נ והרי גדולה מזו מקיל הרב ז"ל סי' ל"ד בסופו בשעת הדחק ליקח רצועה דר"ת לרש"י אף שכבר השתמש בו כיון דרוב פוסקים כרש"י יעו"ש ולחוש מטעם כתיבה שלא לשמה כיון שכ' לשם תפלין דר"ת ודאי אינו כמ"ש רדב"ז ח"ה סי' ש"א וע' בס' תהלה לדוד או"ח סי' ל"ד. אמנם יפה כתב כ"ת להכריע דעכ"פ בפרשה שכ' לשם ר"ת וצריך לשנות בדבר הפתיחות וסתומות דזה הוי כצר בי' ואזמני דאף לקדושה קלה אין לשנות כמבואר באו"ח סי' מ"ב וא"כ יש לחוש דלמא קדושת ר"ת חמורה ובפרט לפי כוונות האר"י ז"ל הובא בשע"ת או"ח סי' ל"ד א"כ פרשה זו אין לשנות זולת בשעת הדחק יש לסמוך על הרב ז"ל דמתיר מר"ת לרש"י בכל ענין אף בכבר השתמש בו שר"ת: ד) וע"ד השאלה באווזא שלא הי' יכולין למרוט הנוצות והניחו עליה מטלית מלוחלח והעביר עליו כלי שיש בו גחלים שקורין ביגעלאייזען ועי"ז יכלו לנקותה מהנוצות וכ' כת"ר דאינו אסור רק כדי קליפה כי הדבר ברור שלא הי' יד סולדת יותר מכדי קליפה והביא דברי יא"פ סי' ע"ו וכ"ת הוסיף היתר כיון דחם בחם בלי רוטב כתב פמ"ג בפתיחה לבב"ח דהוי רק מדרבנן לענין בב"ח א"כ אינו מבשל ויוצא ע"י מליחה ותמה על יא"פ שלא כתב היתר זה בנידונו שנתחמם מקצת העוף בתנור ולענ"ד אין ראי' מבב"ח לזה דהא כבוש קיי"ל דאסור דשוב אין הדם יוצא כמבואר סי' ס"ט סעי' ט"ו אף דלענין בב"ח מותר בהנאה שאינו דרך בישול וגם בפמ"ג סי' ס"ט בש"ד ס"ק מ"ד כתב להדיא דלענין מליחה חמור טפי מבב"ח עיי"ש דבנפל לקדירה אף בלא נתחמם עד שהיס"ב אסור ול"מ מליחה יעו"ש אבל הכא בלאו הכי יש לדון מכח תיתאה גבר דלא בלע רק כדי קליפה ומ"ש כ"ת משום שעומד אצל האש הנה בסי' וד"י סי' צ"ב ס"ק ט' כתב דזה דוקא שהקדירה חמה שעומד אצל האש בולע מתיתאה צונן אבל התותאה אינו בולע רק כדי קליפה עיי"ש ואף שקצת יש לדון בנ"ד דמעביר הביגו והוי דוחקא דל"ש תיתאה כמבואר סי' צ"ד לענין סכין אבל יש לחלק דמה שמעביר הביגל לא דמי לסכין ולא הוי דוחקא. וכיון שכל הענין הוא חומרא מטעם פירש ממל"מ ובס' יד"י סי' ס"ח וסי' ע"ו מקיל לגמרי כל שנתחמם ולא נצלה אף כלל עדיין עיי"ש שחולק על החוו"ד א"כ בנ"ד יש להקל ע"י קליפה כמ"ש כת"ר ובמקום שהי' המטלית יש לומר דאף קליפה א"צ דהמטלית במקום קליפה:

מ"ש כ"ת ע"ד בתשו' הקודמת כיון דהחזקתי בדברי בית יצחק דהמעות הלוואה א"כ לא שילם במזומן וזה גובה וזה גובה לענ"ד כל עיקר הטעם דכתבתי דהוי האונאה דבכל מקח טעות הדין כן אבל הכא שהוא חייב לו בעד הקמח עכ"פ מה שחייב לו יש לחשבו כפרעון לכ"ע:

ומ"ש כ"ת טעם להמנהג דקאסע שקאנטע:

א"ה - הגאון המחבר שליט"א הרשה לי להדפי' מה שכתבתי לו בזה דהנה כבר נתעורר בזה בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קס"ד ויעוין בשו"ת תשורת ש"י סי' רנ"ד מ"ש בזה ותשובתו שם הוא אלי וכעת עלה בדעתי ליישב מנהגן של ישראל דהא עיקר החילוק דמרבין על השכירות ואין מרבין על המכר כיון דעבור המקח דינא הוא דצריך לשלם מיד והוי אגר נטר משא"כ בשכירות דאינה משתלמת רק לבסוף ולפי"ז י"ל כיון דהמנהג כעת דמי שלוקח סחורה אינו משלם מיד רק לזמן כפי המנהג בענינים הנמכרים ובפרט מי שלוקח סחורה למכור וגם הסוחרים הגדולים בפעסט לוקחים מהפאבריקאנטין באופן זה וי"ל דתקנו זאת להרבות המסחר כי אין הסוחרים יכולים לשלם מיד במזומן ע"כ תקנו השער מכל ענין כפי מנהג הסוחרים או לשלשים יום או לג"ח או לששה חדשים א"כ דינא הוא דמי שלוקח סתם א"צ לשלם מיד דהמנהג עיקר בדיני ממונות ואפילו בקנינים מהני מנהג הסוחרים לעשות ממה שאינו קנין שיקנה וכמו שהביא הד"ג שליט"א במ"פ בסי' קע"ו ס"ג שו"ת הרדב"ז דמהני מנהג להשתתף אפילו בדיבור והד"ג האריך בזה לענין האפטרעט געלד שם ומכ"ש לענין זה דנאמר דהוי כמפרש שהזמן פרעון הוא לזמן אפילו בסתם ונלע"ד ברור דמי שלוקח סתם א"צ לפרוע רק לזמן כפי המנהג ויעוין במג"א סי' ש"ז סקי"ד דאף דקי"ל סתם הלואה שלשים יום במקום שנוהגין שסתם הלואה רשאי לתובעו לאלתר כמו שנוהגין במדינתינו רשאי לומר הלויני עכ"ל וכלומר כין דמנהג כ"ה כמפרש דמי ולפי"ז מה שנקרא קאססע שקאנטא הוא כפי האמת כי אינו חייב לפרוע רק לזמן הנהוג אפילו בסתם והראי' שבעת שהקונה שואל את המוכר המחיר מהסחורה או כותב לו שישלח לו דוגמאות הוא אומר או רושם על הדוגמאות המחיר כפי הזמן הנהוג רק בעת ששולח לו הסחורה ושולח לו חשבון נדפס בו פרטי הענינים כותב בו שאם ישלם מקודם יתן לו קאססע שקאנטא ואם יתבע המוכר המעות מיד כפי המחיר שרשם יהי' לצחוק בעיני כל א"כ עיקר השער כפי המנהג לזמן ובמה שנותן לו קאססא שקאנטא אוזילו הוא דקמוזיל גבי' וגם נ"ל לפי"ז דהמנהג כעת בשכירות דמשלמין במוקדם ג"ח א"כ נשתנה דין השכירות דאסור להרבות כדי לשלם לבסוף וצ"ע שוב מצאתי בחכ"א כלל קל"ו סי' שכ"ב יעו"ש כנלענ"ד:

שמואל זנוויל הכהן):

היא דבר נכון וגם אני כתבתי כן זה כביר בתשובה והנני דוש"ת באהבה:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה