אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קלא

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קלא

סימן קמח

לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי בכח"ת זך השכל מו"ה שמואל זנויל הכהן ני' דומ"ץ דק' מונקאטש:

מכתבו הגיעני. וע"ד השאלה בדו"ד שבא לפניו בראובן ושמעון שעשו מקח ביניהם שראובן יקח משמעון קמח למכור בחנותו כל הצטרכותו כפי שער היומי והפרעון לשלשים יום כנהוג ונתן ראובן לשמעון בטוחות ביכליך מהבאנק ע"ס עשרת אלפים כתרים אשר הבאנק נתנה לראובן על וועקסיל שלו ומשלם לבאנק עבור זה שני פרעצענט בכדי שיהי' שמעון בטוח על חובו ואחר שעשו העסק בא שמעון ואמר לראובן וביקש ממנו שיקח המעות מהבאנק עבור הביכליך ויתנם לו וההבדל שיצטרך לשלם עבור המעות שמנה פערעצענט דהיינו יותר ששה פראצענט יחזור שמעון לראובן וכן עשה ראובן ונקח המעות מהבאנק ונתן לשמעון וקיבל ממנו קמח בכל פעם כנ"ל ובאו לדין ותובע ראובן עתה משמעון ההבדל מהצינז הנ"ל ושמעון משיב כי אסור ליתן לו ההבדל מהצינז שהוא רבית והנה. הדבר פשוט שאם ישלם שמעון הצינז הוי ר"ק כי ראובן לוה מהבאנק והלוה לשמעון בעסקא דהיינו פרעצענט וכמ"ש כת"ר. אלא שכת"ר יצא לדון בדבר החדש עפי"ד החוו"ד סי' קס"א בשם המל"מ דאם הלוה בר"ק אם רצה המלוה תובע מעותיו בתוך הזמן כי לא הלוה לו רק ע"ד רבית ובשו"ת דברי חיים להנג' מהרי"א אויערבאך ז"ל יו"ד סי' ל"ב חולק ע"ז ועכ"פ בנ"ד שנעשה בטעות שראובן הי' סובר שאין בזה משום רבית בזה יש לומר דלכ"ע הוי כדין מקח טעות דחוזר וא"כ בטרם שהוציא שמעון המעות הי' על המעות דין פקדון דאף דכל מקח טעות הוי המעות הלואה כמ"ש רמ"א חו"מ סי' רל"ב שאני התם דהטעות הוא בחפץ אבל הכא כל המקח הוא הדמים שיתן לו ברבית ובכה"ג דהטעות בזה גופא הוי כפקדון וא"כ עכ"פ רשאי שמעון ליתן לו מהריוח שהרויח במעות כמבואר ביו"ד סי' קע"ו סעי' י"ט ובחו"מ סי' רצ"ב כיון דלא היה הלוואה כלל רק לאחר שהוציא המעות נעשה הלואה:

והנה אם נימא כן אזי מלבד דרשאי שמעון ליתן ממה שהרויח לראובן אף גם הי' מחויב לעשות כן לצאת ידי שמים שהרי גרם לו היזק ונהי דמבטל כיסו של חבירו פטור היינו דהוי רק גרמא אבל הרי כל גרמא בנזיקין חייב עכ"פ לצאת ידי שמים כמבואר בב"ק נ"ו ועמ"ש במ"פ תו"מ סי' שפ"ו ועוד דהכא אולי הוי כגרמי ממש דהרי ראובן הוציא מעות מכיסו לשלם להבאנק רק דאם יש בזה איסור רבית אסור לשלם לו אבל אם נימא שאין בזה משום רבית כשיתן לו מן הריוח ממילא הוא מחיוב לעשות כן אם לצאת י"ש או אפשר מדינא וע' ב"ח חו"מ סי' ל"ח דכ' דמעכב הלוואה של חבירו שהי' יכול להרויח בו הוא אסור דגורם לו היזק ונהי דפטור מלשלם אבל איסורא קעבד ומה"ט בעדים זוממין אומדין כמה הי' יכול להרויח דכתיב בהו כאשר זמם וחייבין אף בגרמא עיי"ש אם כי דבריו בזה צ"ע דבריטב"א ריש מכות כתב להדיא דעדים זוממין פטורין מקרא דכתיב כאשר זמם לעשות והא דאם העידו שחייב לשלם מכאן ועד שלשים יום והוא חייב מכאן ועד י' שנים אומדין כמה הי' יכול להרויח כתב בריטב"א שם דף ג' דזה היי כמזיק ממש כי אם הי' החוב לשלם עד י' שנים ממילא גם עתה הי' המלוה לוקח בעד החוב פחות וזה הוא האומד עיי"ש דמה"ט במוכר שט"ח לחבירו והאריך הזמן ללוה צריך לשלם כמה נפחת החוב עי"ז משוי' עתה אם בא למוכרו דזה הוי היזק ממש וע' בס' נ"צ הנספח לפ"ת חו"מ סי' רצ"ב שהביא דברי ריטב"א הנ"ל. אבל בזה ודאי דברי הב"ח ברורים דהוי בכלל גוזל את חבירו דגורם לו הפסד ועכ"פ חייב לצי"ש:

אך עיקר יסור דברי כ"ת בזה עפי"ד המרדכי דמותר ליתן ריוח ממעות פקדון שהוציאו והכי נמי הוי כמו פקדון, לא מיחוור בעיני דע"כ לא כתב המרדכי כן רק כשיתן לו ממילא ולא היו קציצה אבל הכא שקצץ לו רבית א"כ כשיתן לו מהריוח ר"ק קיהיב לי' ואף דהוי בטעות דהא כל רבית קצוצה אין הלוה מחיוב כלל ליתן לו דהתנאי בטל ואפ"ה אי יהיב לי' הוי ר"ק ואין שום הבדל בדבר בין הי' מזיד לעבור על איסור רבית או אומר מותר וראיתי בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ג' שהשיג ג"כ על חוו"ד בסי' קס"א הנ"ל וסובר דאינו יכול לתבוע ללוה לפרוע מעותיו בתוך הזמן יעו"ש שהאריך בזה וכתב דלפי דברי החוו"ד דאדעתא דהכי לא הלוהו א"כ לשיטת התוס' ב"ב צ"ב דבכל מקח טעות הוי מעות פקדון א"כ לחוו"ד הוי תמיד מעות פקדון עד שהוציאו ופלפל בזה וא"כ לחוו"ד כל מלוה בר"ק יהי' רשאי הלוה ליתן לו ממה שהרויח וזה ודאי ליתא כיון דהיו בקציצה א"כ ה"ה בהי' טעות בדין נמי דינא הכי. והנה להבית יצחק הנ"ל פשיטא לי' דלפי מה דקיי"ל מקח טעות הוי המעות הלוואה דלא כתוס' ב"ב צ"ב גם הכא בטעות שמותר להלוות ברבית הוי המעות הלוואה דלא כמ"ש רו"מ א"כ בלאו הכי נסתרו דברי מע"כ אבל בזה נראה סמך לדברי כ"ת מדברי המל"מ פ"ה מה"מ שהקשה בהא דאיה"נ שמכרן ולא ידע הלוקח וקידש המוכר בדמיהן אינה מקודשת דהא כל מקח טעות הוי המעות הלוואה ותירץ דשאני איה"נ שאין להם דמים הוי המעות גזל אבל מקח טעות שאינו שוה כמה שנתן בעדו הוי הלוואה עיי"ש ונראה לכאורה טעם הדבר דמקח טעות שהטעות במקח עכ"פ יהיב לי' מידי אבל באיה"נ לא יהיב לי' כלום וה"נ בנ"ד כיון שהתנה ברבית בטעות דאסור ליקח רבית לא יהיב לי' מידי והוי המעות גזל ויש לחלק קצת ועכ"פ לדינא אין בזה סמך כלל שיתן לראובן המותר הצינז אף שהרויח שמעון בהמעות מטעם רבית ובפרט שכל הענין טעות בדין אם מיקרי טעות אינו ברור כמ"ש בספרי מ"פ חו"מ סי' ר"ח בזה שהביא כת"ר: אמנם מ"ש כ"ת כיון דראובן עשה עסק עם שמעון שיקח ממנו קמח בשער היומי וזמן פרעון יהי' לשלשים יום וידוע דאם משלמין מיד נותנין קאסע שקאנטע א"כ יש לומר דהי' הכוונה שיתן לו הקמח בפחות משער היומי עם סכום זה שיצטרך לשלם יותר בהבאנק. יש לו מקום. רק לא כמ"ש כת"ר שהי' הכוונה כן דזה ודאי אינו דהא בפירוש דיברו שיתן מותר הצינז אך כיון דעכ"פ אם משלמין במזומן אזי המקח מהקמח בפחות ע"כ שכן הוא השער כיון דדינא הכי לשלם בעד מכר תכף דמה"ט אין מרבין על המכר כדאי' ביו"ד סי' קע"ג א"כ מה שנקרא קאסע שקאנטא אינו כפי האמת רק כן הוא המקח במזומן רק כפי הנהוג שמשלמין לשלשים יום עלין קצת בדמים דכיון שאינו אומר בהדיא אם עכשיו בפחות ולאחר מכאן ביותר ואין השער קבוע כ"כ שרי ע' בסי' קע"ג וחוו"ד שם וא"כ הכא כיון שעכ"פ ראובן נתן לו מעות במוקדם עבור קמח א"כ ממילא דיש לחשוב הקמח כפי המקח שמשלמין בעד מעות מזומן שהרי לא היו קצבה ביניהם בכמה רק כפי שער היומי ושער היומי במזומן הוא כן. ובגוף ענין הקאסע שקאנטע הנהוג צ"ע טובא כיון דכותבין כן בהצעטלין אסור ליקח יותר כמבואר בסי' קע"ג ובתשובה אחרת כתבתי בזה ואכ"מ:

ב) וע"ד ספיקו במי שהפקיד אצל א' ביכעל אשר הבאנק משלמת מזה ד' או ה' פראצענט והנפקד לקח המעות מהבאנק לצרכו אם מחיוב אח"כ לשלם להבאנק הפראצענט שגרם לו היזק שהביא כ"ת דברי הח"ס סי' קע"ז והנה בוודאי להח"ס שהכריע כרמ"א דאם התרה בו חייב לשלם והכא הרי הוי כהתרה בו דשם בלא התרה בו הרי לא נפסד המפקיד אבל הכא הרי נפסד המפקיד אך לשיטת רש"ל שהובא שם חולק ע"ז מטעם דכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה כאורה גם בזה א"צ לשלם וע' בנ"צ חו"מ סי' רצ"ב שכ' דהוי סד"ד ויעו"ש שהשיג על הח"ס וגם בספרי מ"פ חו"מ שם כתבתי שהדבר צ"ע בנחית אדעתא דגזלנותא. אך בנ"ד גם לרש"ל אפשר דהי' כוונתו להרויח במעות בעל הפקדון וצריך עכ"פ לקבל בחרם אם לא הרויח או אפילו הרויח אם לא הי' כוונתו לצורך בעל הפקדון דאם הרויח לצורך בעל הפקדון גם לרש"ל צריך ליתן מתנה מהריוח. אך להחת"ס נראה דחייב אף בלא הרויח כיון שעכ"פ נשתמש בהמעות וגם היזק למפקיד ולענ"ד נראה להורות כהח"ס עפי"ד בית הילל סי' ק"ע שהובא ביא"פ סי' קס"ה דמעכב הלוואה של חבירו חייב לשלם לו כפי מה שהיו יכול להרויח משום פסידא דשוקא והפקר ב"ד הפקר והנה בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' א' מסופק אם מורין בזה כתקנה זו יעו"ש ונראה דנהי דבהלוואה אין להורות כן כיון דיש בזה משום איסור רבית כמ"ש הש"ך יו"ד סו"ס פ"א ושבו"י ח"א יו"ד סי' ס"ד אבל עכ"פ בפקדון וכמו בנ"ד דאין בזה משום איסור רבית ורשאי ליתן לו עכ"פ מן הריוח שהרויח וגם לצאת י"ש ודאי חייב מטעם גרמא בנזיקין וכמ"ש הב"ח הנ"ל א"כ יש לדון כהבית הילל ובפרט בזמנינו דכל עיקר המסחר תלוי בזה ועפי"ד הב"ח הנ"ל הי' נראה דמי שלוה מחבירו בר"ק ויודע שאסור רק סמך בדעתו שאח"כ לא יתן לו כי לא רצה להלוות לו בחנם דמלבד איסור רבית דקעבר משעת השמה עבר נמי משום איסור גזל ובזה יש ליישב הא דמבואר ביו"ד סי' ק"ס סעי' כ"ב דמותר ללות ברבית במקום פקו"נ ותמה הט"ז מאי קמ"ל הא אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ ולהנ"ל יש לומר דמותר לקצוץ לו רבית בשעת פקו"נ אף דיודע שאח"כ לא יהי' פקו"נ ולא ישלם לו הרבית והוא כיון דעושה בזה גזילה והו"א דאסור להציל עצמו בממון חבירו אף במקום סכ"נ דהא לא יתן לו הרבית משום דאסור ליתן לו וכעין שכ' בשט"מ ב"ק פ' בשם המאירי באותו חסיד שגידל בהמה דקה אף דהוי פקו"נ כיון דגוזל בזה אחרים שרועה בשדות אחרים אסור אף במקום פקו"נ וע' שט"מ כתובות י"ט וקמ"ל דאפ"ה שרי במקום פקו"נ וא"ש:

ג) וע"ד הדו"ד בא' שלקח מחבירו שזופין בעוד שהיו מחוברים לקרקע ולא היו קנין רק למי שפרע והיו בזה שיעור אונאה שתות אם יש לפוטרו אף ממי שפרע כיון דהוי מקח שנעשה באיסור אף דמחובר לקרקע דינו כקרקע לפימ"ש רמב"ן עה"ת פ' בהר דיש לאו דלא תונו בקרקעות וגם בצירוף דבקרקע יש אומרים דלא תיקנו מי שפרע כמ"ש בפ"ת חו"מ סי' ר"ד ס"ק ב'. הנה זה לא כביר דנתי כן בא' שמכר בקרקע בכסף ולא היו שטר והיו שיעור אונאה וככל מ"ש כ"ת בזה דהוי מקח שנעשה באיסור ועמ"ש בספרי לחו"מ סי' ר"ד ע"ד המשפ"ש בזה דבעינן מקח שנעשה באיסור מצד המוכר וכן מצד הלוקח משא"כ באונאה יעו"ש שהשגתי עליו בראי' ברורה מרבית דלדעת רוב הפוסקים ברבית דרבנן אין הלוקח מוזהר אפ"ה הוי מקח שנעשה באיסור וגם צרפתי הא דבכסף בקרקעות לא תיקנו מי שפרע לדעת כמה פוסקים. אך בנידון כת"ר לא אדע דלוקח מחובר לקרקע בכסף הדבר ברור דהוי קנין גמור דלענין זה לא הוי כקרקע דניבעי שטר כמ"ש בספרי מ"פ לחו"מ סי' קצ"ג להשיג בזה על תשו' בי"ש:

ד) וע"ד השאלה שמלחו אווזא בזוידא ונודע טרם שבישלו שחוכך כ"ת לאסור עפי"ד תשו' דברי חיים ח"א יו"ד סי' כ"ה שמחמיר במלח באלוין דאולי הוא חריף כ"כ שמפליט ומבליע המלח ול"מ מליחה וא"כ ה"ה בזוודע הנה גוף חומרת הד"ח בזה צ"ע כמ"ש בעצמו שם דחריף בלא דוחקא אינו מפליט ומבליע יעו"ש ועוד דגם אם מבליע כיון שאינו מבשל הרי מועיל מליחה שנית כמו בשר שניתן בכלי שני למ"ד שמפליט ומבליע וע' יו"ד סי' ס"ז בכבוש בחומץ דמועיל מליחה אח"כ אף בחומץ חזק וע' חוו"ד סי' ק"ה רק כיון דנפק מפומי' דהגאון זצ"ל יש להחמיר בזה שכ' בהדיא באלוין ולא להוסיף ע"ז דבר יותר כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה