אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קמ

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קמ

סימן קלט

להרב הגדול מו"ה אשר אנשיל נ"י מו"צ ד"ק קאלימייא:

מכתבו הגיעני א') ע"ד שאלתו לענין שמות געגועים כגון ליבלי גומפלי שכותבים לפעמים לסימן שבס"ש כתובים ביו"ד לבסוף ועפ"י המבטא בגלילותינו שאין מרגישים חירק אין לכתוב ביו"ד רק בא' והאריך בזה וגם הביא מתשו' מהר"ם שיק אה"ע סי' קל"ה שכ' ליבלא בא' לבסוף. כל דבריו בזה נכונים וכ"כ בתשו' ב"ש אה"ע סי' קכ"ד דיש לכתוב ליבלא באלף דאין החירק נרגש ואף בדיעבד יש חשש אם כתב בי' לבסוף. זולת אם חותם בי' וגם בזה אינו ברור כיון שיש שינוי במבטא עי' באהלי שם כלל ט' ס"ק י"ג מ"ש ע"ד הנוב"י בשם טאלצא שחותמת ביו"ד:

ב) וע"ד אשר העיר בתוס' חונין צ"ז ד"ה אמר רבא שהביאו ראי' מסוגיא שם דאמר רבא מב"מ דליכא למיקם אטעמא בס' ור"א דחה ראי' זו דמיירי במב"מ שאינם שוין בשמא ורבא אזיל בתר שמא ובתוס' השיגו עליו דא"כ לא הי' רבא קרי לי' מב"מ וע"ז כתב כת"ר דאדרבא מלישנא דרבא דקאמר מב"מ דליכ' למיקם אטעמא דהוא לישנא יתירא מורה כר"א דדוקא בטעמא שוין אבל אינם שוין בשמא. והנה גם בלעדי זאת יש להבין דחיית התוס' דלא הוי קרי לי' מב"מ דהא כיון דשוין בטעמא שפיר קרי לי' מב"מ לענין זה. והנלע"ד בכוונת דברי תוס' והוא דיש לדקדק בלישנא דרבא דקאמר דליכא למיקם אטעמא והול"ל דליכא טעמא. ומאז שמעתי מח"א דרבא קמ"ל אף דחלוקין בטעמן קצת כגון בשר עוף ובשר בהמה דכל א' יש לו טעם בפ"ע מכ"מ א"א למיקם אטעמא דשינוי טעם מועט אין נרגש כ"כ ברוב וכמ"ש בתשו' הש"מ יו"ד סי' ל"ב דמה"ת בטל ברוב:

והנה בגוף ד"ז דחלוקין בטעם שינוי מועט אם דינו כמב"מ לענין יבש ביבש דבטל ברוב או כשא"מ דבעי' ס' האריך בפר"ח יו"ד סי' צ"ח לברר דאם שוין בשמא הוי מב"מ ואם חלוקין בשמא הוי מבשא"מ כיון דחלוקין קצת בטעם עיי"ש והובא בנוב"י מה"ת א"ח סי' ס"ו והשתא שפיר דחי תוס' דברי ר"א דלא הוי לי' לקרות מב"מ דכיון דרבא מיירי דחלוקין קצת בטעם מלישנא דא"א למיקם אטעמא ואם איתא דרבא סובר מב"מ לא בטל וע"כ מיירי דחלוקין בשמא וא"כ שוב הוי כמבשא"מ גמור דביבש ביבש בעי' ס' ולא הי' רבא קורא אותו בשם מב"מ וע"כ מיירי דשוין בשמא ושפיר הוי מב"מ גמור וגם ביבש ביבש בטלין ברוב ומוכח דרבא סובר מב"מ בטל וזה נכון בס"ד. ובגוף הדין דבשר עוף עם בהמה אם הוי מבשא"מ ובעי' ס' מה"ת ונ"מ אם נשפך דפליגי בזה החת"ס והש"מ דלדעת החת"ס יו"ד סי' צ"א הוי מבשא"מ בטעמא יש להביא ראי' להש"מ מרש"י זבחים ע"ח בד"ה וש"מ נו"ט ברוב לאו דאוריית' באה"ד וקס"ד השתא דאפי' פיגול ונותר מב' מינים כגון האי בשר והאי שירי מנחה יעו"ש ול"ל בשר ושירי מנחה דהא שני מינים משכ"ל בבשר ובשר כגון בשר בהמה וחטאת העוף ומוכח דכל זה מיקרי שוה בטעמא ולכך הוכרח רש"י לפרש דבריו דהיינו בשר ושירי מנחה וזה ראי' ברורה: והנה בתשו' חת"ס סי' צ"ב מייתי השואל ראי' דבשר עוף עם בהמה מיקרי מב"מ מהא דכל יום נעשה גיעול לחבירו וכתבו תוס' משום דמה"ת מב"מ בטל ברוב והא יכול להיות שבישלו בשר בהמה ואח"כ חטאת העוף דהוי מבשא"מ וע"כ דג"ז הוי מב"מ יעו"ש והחת"ס כתב דכל מיני בהמות הוי שכיחי ברגל דכשעולה לרגל מקריבו כדי לצאת בו י"ח שמחה משא"כ עוף דאין יוצאין בו י"ח שמחה ל"ש ברגל יעו"ש ותמהני עליו דנהי דאין יוצא בו י"ח שמחה אכתי כל מי שנתחייב חטאת העוף הי' מוכרח להביאו ברגל כדי שלא יעבור על מ"ע דובאת שמה והבאתם שמה וברגל א' עובר בעשה כדאי' בפ"ק דר"ה: והנה גם לסברת החת"ס עכ"פ כל מיני בהמות הי' שכיח ברגל שור וכבש ואיל ומוכח מקושיא הנ"ל דכל הני עכ"פ טעמם שוה וכ"כ באמת בחת"ס בחידושי חולין דף קי"א וכ"כ בפליתי יו"ד סי' צ"ג, אבל בתשו' חת"ס יו"ד סי' פ"ז כתב דכל הני הוי מבשא"מ בטעמא ודבריו סותרים למ"ש בחידושיו ובפיה"מ להרמב"ם ז"ל חולין פ' גה"נ במשנה דירך שנתבשל בה גה"נ נרא' להדיא דסובר דגיד עם בשר הוי מבשא"מ בטעמא למ"ד יש בגידין בנו"ט עיי"ש ומוכח לכאורה דע"י שינוי מועט בטעם נמי מיקרי מבשא"מ דמסברא בין גיד לבשר הוי שיניו מועט ואולי גיד טעמו משונה ביותר והא גם לרמב"ם שם מוכח דבשר עם שומן הגיד הוי מב"מ בטעמא כמ"ש החת"ס שם בחידושיו וע' מהר"ם שי"ף קולין צ"א כ' דגיד עם בשר א"א לטעום טעם וצ"ע בכ"ז כי הראי' מרש"י זבחים ע"ח ברורה דבשר עוף עם בהמה הוי מב"מ בטעמא:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה