שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קלט
לכבוד הרב הה"ג מו"ה שמואל שעחטיר אב"ד ד"ק קוצמאן נ"י:
מכתבו הגיעני וע"ד האיש הר' זרח בר"י מכפר הסמוך לקהלתו שזה ג' שנים אשר אינו דר עם אשתו שנתהוה קטט ביניהם וזה שלשה ירחים ילדה בת לזנונים והבעל רוצה לגרשה ואבי האש' אומר כי היא נשתטית ע"כ נעשה הדבר הזה והביא בידו מכתב תעודה מדאקטר שאומר כן ובאמת שהאשה הנ"ל מדברת תדיר דברי שטות אבל לא נראה בה מעשה שטות ולא דבר מהד' דברים שמוזכרי' לסי' שוטה וכ"ת האריך בזה שהאשה אסור' לבעלה דלרוב הפוסקי' לא נקרא שוטה רק בא' מד' דברים השנויין בחגיגה והנה לכאור' יש לדון קצת היתר בנ"ד עפי"ד תשו' בר"א שהובא בפ"ת אה"ע סי' ס"ח שדן לומר באשה עתים חלומ' ועתים שוטה שזינתה דאוקמי אחזקת היתר וזינתה בעת שטותה כקו' תוס' כתובות ט' אהא דקיבל בה אביה קידושין פחותה מבת ג' אסור' ותירוצם דרוב ברצון דאונס יש לו קול ל"ש בשוטה דלא מפקא לקלא יעו"ש וה"נ בנ"ד יש לומר דודאי שוטה הוא מטעם חזקת היתר אבל ז"א דהכא סד"ד הוא אם הוא שוטה ובסד"ד ל"ש לאוקמי אחזקה כמ"ש הפמ"ג סי' ח"י ובכ"ד וגם גוף קו' תוס' צ"ע דהא זנות הוי ס' טומאה ברה"י דלא אזלי' בתר חזקה ואף דבגמרא שם אמרי' דבלא קיבלה אביה קידושין בקטנותה שריא מטעם ס"ס אף דבס"ט ברה"י גם ס"ס טמא כדאי' בפ"ו דטהרות וזה כבר הקש' בשט"מ שם ותירץ דזהו דוקא בהוחזק טומא' אבל הכא לא הוחזק שום טומאה יעו"ש וכוונתו כיון דאיכא למימר מקודם שניסת זינתה א"כ אין כאן טומאה כלל דקודם שניסת אין הזנות טומא' דפנוי' היא וזה ניחא בס"ס אבל כשקיבל בה אביה קידושין פחות מבת ג' שנים דבזנות הוי טומאה דהא כבר היתה א"א וס' אונס ס' רצון הוי כס' מגע שרץ ברה"י דאין מועיל ס"ס ונרא' דדעת התוס' דל"ש לדון דין ס"ט ברה"י רק כשנודע ודאי שהי' ברה"י אבל כשלא נודע היכן הי' הס"ט אם ברה"י או ברה"ר דינו ככל איסורי תורה דאזלי' בתר חזק' וכמ"ש בש"ש ש"א פט"ו סברא זו לתרץ קושי' מהרש"א בתוס' נדה י"ט וה"נ אינו ידוע אם הזנות הי' ברה"י או ברה"ר. ובזה יש ליישב הא דתירצו תוס' שם דלא מוקמי' אחזקת היתר משום דרוב ברצון דאונס אית לי' קלא והא דהוי ס"ס משום דאינו רוב גמור יעו"ש שקשה להבין דאם אינו רוב א"כ גם בספק א' יועיל חזקת היתר ולהנ"ל י"ל דהא דאונס יש לו קול היינו דנאנסה ברה"ר כיון דרבים עוברים שם והיא צועקת יש לה קול אבל ברה"י גם אנוסה אין לה קול והשתא לענין ס' א' דהוי ס"ט ברה"י הא אינו מועיל חזק' אלא דעיקר קו' תוס' משום דילמא הי' הזנות ברה"ר וע"ז שוב אמרי' דאי ברה"ר יש לאונס קול ואם ברה"י פשיטא דהוי ס"ט ואינו מועיל חזק' אבל בלא קיבל בה אבי' קידושין פחות מג' דהוי ס"ס שפיר אמרי' דהוי ס"ס דילמא מקודם לכן ואת"ל דהוי תחתיו דילמא באונס. אף דאונס יש לו קול י"ל דהוי ברה"י ואין לו קול ואי"ל דאם ברה"י גם ס"ס לא מועיל ז"א כיון דאיכא ספק דילמא קודם לכן לא הוחזק טומאה ומועיל ס"ס אף ברה"י כשט"מ הנ"ל: ובדברי השט"מ הנ"ל לכאור' יש להעיר ממשנה פ"ו דטהרות דכל שאתה יכול לרבות ס"ס וכו' ואפי' שיש בה ס' טומאה וס' טהרה יעו"ש הרי דלא הוחזק טומא' ואפ"ה טמא בס"ס וי"ל דשם כיון שהוחזק שם ספק שרץ ספק צפרדע דעכ"פ הוחזק ספק טומאה לפנינו אבל ס' דילמא קודם לכן זינתה אין לפנינו ס' טומא' ועי' בתוי"ט מ"ג שם ד"ה ספיקו בשם הרמב"ם דבעי' שהוחזק ס"ט במבוי יעו"ש. ולדינ' פשוט שאסורה לבעל' וכמו שכ' גם הבר"א שם דאפי' אם נימא דשוטה עדיף מקטנה וגם להרמב"ם פיתוי' אונס מכ"מ היינו דוקא בא' מהדברים השנויים בחגיגה. ע"כ פשוט כיון דעכ"פ אסור' לו מספק לא תיקן רגמ"ה ורשאי לגרשה ע"י היתר מק"ר, ועוד דממ"נ רשאי לגרשה דאם נימא שוטה גמור הוא א"כ בלאו הזנות רשאי לגרשה כדין נשתטית אמנם נ"מ לענין השלשת כתוב' דאם נחשוב אותה כשוטה גמור ופיתוי' אונס א"כ אין מתירין לגרש רק בהשלשת כתוב' ואם נחשוב אותה כפקחת מטעם זונה א"כ הפסיד' כתובת' כדאי' באה"ע סי' ס"ח. ונרא' דאף דהוי סד"ד לענין כתוב' הבעל מוחזק ויכול לומר קי"ל דאין דינה כשוט' ואבדה כתובת' וממילא דיש להתיר לישא אחרת בלי השלשת כתוב' דכיון דאבדה כתובת' א"צ להשליש ולדינא הדבר פשוט להתיר לו חדרגמ"ה ובפרט אם רוצה להשליש הכתובה: