שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קלח
להרב וכו' מו"ה יעקב שלום הערצוג נ"י אבד"ק ניזיאנקיוויץ:
מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו ופסק שבועת היסת לנתבע והתובע ברח למדינת הים מחמת נושיו ועתה אין הנתבע רוצה לישבע עד שיקבל התובע בחרם מקוד' אם יכול לומר קי"ל כרש"ל וש"ך בסי' קכ"ג הנה כבר ראו עיני כ"ת ד' שער המשפט שם שהכריע כהמחבר זולת היכא דהרשאה מתקנתא הוא ולא מדינא אבל אם היא מדינא אין מעכבין השבועה מפני תקנת הגאוני' שיקבל התובע בחרם ובנ"ד ודאי הרשאה דתקנתא הוא דהוי מלוה ע"פ אבל יש לדון קצת דכפי הנראה בנ"ד כפי מכתב כת"ר שלא הזכיר מהרשאה ויתכן שנושיו של התובע נושים בו מטעם שעבודא דר"נ וזה הוי דין גמור ושפיר מחויב לישבע:
ומ"ש כת"ר דאפשר יכול לטעון שרוצה להפוך השבועה על שכנגדו. הנה בש"ך שם חולק על המבי"ט וכ' דלהמחבר אף בשבועת היסת אין מעכבין הרי דאין זו טענה דשמא ירצה להפוך והא דמבואר שם בש"ע סעי' ז' דאם אין המרשה כאן ונתחייב הנתבע שבועת היסת ורוצה להפוך שומעין לו היינו ברצה להפוך באמת ומשליש המעות כדאי' שם סעי' ח' אבל באין רוצה להפוך עתה אין מעכבין דלמא ירצה להפוך:
ובנ"ד אני מסופק גם אם רוצה באמת להפוך השבועה אם שומעין לו כיון דאי אפשר כלל לתובע לבא לכאן לישבע ושם בסעי' ז' מיירי שהתובע יכול לבא ואינו עתה בעיר אבל בנ"ד דהוא בורח אפשר דאין מהפכין ויש ללמוד קצת מהא דח"מ סי' צ"ב סעי' י"ג דמי שנתחייב שבועת היסת והי' התובע חשוד דאין שומעין לנתבע להפוך ובשורש הדין שנובע מרמב"ם וטור שם סעי' ט"ו כתבו שאין שומעין לו לתלות בדבר שאי אפשר והר"ז כמו שמהפך שבועה על הקטן שאומרים לו או השבע היסת או תשלם יעו"ש ולכאורה י"ל דדוקא שם דלאו בר שבועה הוא כיון דחשוד ולא אמרו חכמים היפוך באדם דלאו בר שבועה הוא וכן בקטן כן אבל הכא בר שבועה הוא אלא שאי אפשר לו לבא שפיר מהפכין בשבועת היסת אבל מפשטות דברי הטור שכתב מפני שתלה בדבר שאי אפשר משמע דבכל גווני דאי אפשר אין שומעין לו והא דסי' קכ"ג שאני דאפשר לו לבא רק שאינו עתה לפנינו אבל צ"ע דהא כתב כמו בקטן וקטן הא אפשר להמתין עד שיגדיל ואפ"ה אין שומעין לו והרי כשאין לפנינו התובע מבואר בסי' קכ"ג דשומעין לו ולכאורה שני ענינים אלו שוין ועי' יבמות ל"ט תלה בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא ממד"ה וכו' וע"כ דהכא עיקר הטעם משום דקטן לאו בר שבועה הוא וכן חשוד א"כ שוב י"ל כיון דהכא בר שבועה הוא אף דאי אפשר לו כלל לבא שפיר מהפכין ובזה יש ליישב קצת לשון רמב"ם וטור הנ"ל שכתבו כמו בקטן דלכאורה אין רבותא בזה יותר מבזה וע' סמ"ע סו"ס צ"ב שהרגיש בזה וכ' שביאר בדו"פ ולא מצאתי שם ולהנ"ל יתכן דמלשון שתלה בדבר שאי אפשר הי' אפשר להבין דבכל גווני שא"א כגון בבורח ג"כ אין שומעין לו להפוך ולשלול זה כתב כמו בקטן דאף שאפשר להמתין עד שיגדיל אפ"ה אין מהפכין משום דלאו בר שבועה הוא עתה וא"כ היינו טעמא נמי בחשוד אבל בורח דבר שבועה הוא רק אי אפשר לו לבא שפיר מהפכין ואם לא יבא עד זמן שיקבעו הב"ד נותנין לנתבע מעותיו ובפרט אם יתרצה שישבע התובע לפני ב"ד במקום שהוא דבכה"ג ודאי מהפכין כיון דאפשר בהכי ואין להאריך יותר: