שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קלז
להרב הג' וכו' מו"ה ארי' ליב בערינפעלד נ"י ראבד"ק זאלישטשוק יצ"ו: מכתבו הגיעני נכון וע"ד הגט שנשלח לידו מאמעריקא מעיר בופעלע ע"י הב"ד שהבעל דשם מינה לשליח איש א' בזאלישטשיק שיתן הגט לאשתו ומינה אותו בפני שני עדים ונשלח הרשאה משני עדים הנ"ל מקוימת מתלתא מהרב ושני דיינים וכ"ת מפקפק טובא בגט זה כי מנהגינו בזה לעשות ב' שלוחים והראשון יהי' מעיר הבעל ויאמר שם בפני נכתב ובפנ"ח והשני יאמר במקום הנתינה שליח ב"ד אני כמ"ש בפ"ת אה"ע סו"ס קנ"ב ובקונטרס תוס' בכורים לס"ג שני אות ס"א אבל בנ"ד א"א לשליח לומר בפ"נ ובפ"נ וגם לא שליח ב"ד אני כי לא נתמנה מהב"ד כו מינה אותו לפני עדים ולדעתי אין שום נ"מ בזה אם מינה אותו בפני עדים או בפני ב"ד דשליח ב"ד לא יתכן רק בשליח שני אבל בשליח ראשון אין נ"מ כלל אם נתמנה לפני ב"ד או לפני עדים והדבר מוכרח מכמה דוכתי דבשליח ראשון אין שום נ"מ וב"כ וב"כ א"א לו לומר שליח ב"ד אני דכל מעליותא דשליח ב"ד היינו משום שהראשון כבר אמר בפ"נ בפני ב"ד. אמנם באופן כזה שממנים רק שליח א' אין שום עצה רק לסמוך על רשב"א שהובא בהג"ה ר"ס קמ"ב דהרשאה הוי קיום וא"צ השליח לומר כלום כמו גט שנתקיים בחותמיו וכת"ר פיקפק גם על זה שהרי הריב"ש כתב שאין זה קום ואף שבתשו' גאו"ב הובא בפ"ת לאה"ע סי' קמ"א סי"ק ל"א כתב דאם כתבו בהרשאה שעדיו החתומים על הגט הם פלוני ופלוני וכתבו סימנים מובהקים בגט גם הריב"ש מודה דהוי קיום גמור יעו"ש וכן המנהג לעשות אבל בנ"ד אין כתוב שום סימן בהרשאה רק שכתוב בו עידי הגט פלוני ופלוני רק שהרב בעצמו ששלח הגט כתב סימנים של הגט וזה אינו מועיל כיון דאין ע"ז ב' עדים. ולענ"ד כיון דכל עיקר טעמו של הריב"ש הוא משום דילמא נאבד הגט וזייף השליח את הגט ועפי"ז כתוב בגאו"ב דאם יש סימנים מובהקים אין לחוש לזיוף עם הסימנים וכזה כתב נמי בתשו' מהר"ם לובלין הובא בכנה"ג ועפי"ז נראה דלענין חשש שנאבד אף ע"א מועיל להעיד על הסימנים מובהקים דהא בנאבד גופא כתב הב"ש סי' קל"ב ס"ק י"ג דאם מעיד ע"א שמכיר הגט בטב"ע מחזירין אותו בלי שום מיגו ושליח שאני דהוי נוגע יעו"ש הרי דלענין זה גם ע"א נאמן כמו באיסורין ומכ"ש הכא דליכא רק חשש נאבד נהי דשליח אינו נאמן הרב נאמן ע"ז. וצף שבב"מ ותו"ג פיקפקו על הב"ש בזה דלמה יהי' ע"א נאמן בזה הא הוי דשב"ע ואינו פחות משנים מכ"מ בנ"ד דהוי רק חשש נאבד והוא רק חומרא בעלמא כמ"ש הב"ש ונוב"י מה"ת סי' קכ"ח שפיר יש לסמוך על הב"ש דהא לרשב"א בכל גווני כשר כל שנתקיים ע"י הרשאה אף שאין כתוב בו שום סימנים וגדולה מזו נראה דעת רשב"א בתשו' סי' תתקס"א דאם יש ביד השליח הרשאה וב' עדים חתומים אף שאין כתוב בהרשאה עדים החתומים על הגט מכל מקום א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ דהא טעמו דרשב"א ז"ל דהוי כמו אתיוהו בי תרי יעו"ש דאינו נזכר כלל בהרשב"א שמבואר בהרשאה שמות עידי הגט ועי' ביאורי הגר"א ר"ס קמ"ב אך ברמ"א העתיק דברי הרשב"א הנ"ל דהוי קיום כיון דכתוב בהרשאה עידי הגט ועכ"פ סימנים בודאי ל"צ לרשב"א הנ"ל. וגם י"ל דהב"מ ותו"ג לא פליגי על הב"ש הנ"ל רק לפי פשטות דבריו דנראה דע"א נאמן בזה אף שאין השליח מכירו כלל בטב"ע וע"ז כתבו דהוי דבר שבערוה ואין דשב"ע פחות מב' אבל אם השליח ג"כ אומר שמכירו רק שהשליח אינו נאמן מטעם נוגע נראה דשפיר מצטרף עם העד הנ"ל והוי ב' עדים דנאמנים דהא סברא דנוגע אינו מועיל רק לגרע נאמנות השליח לבדו אבל לענין צירוף ב' עדים אין זה מגרע כלל דאינו נוגע ממש דהא נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ אף שלדעת כמה פוסקים נוגע פסול לזה ועי' תשו' נוב"י מה"ת סי' קכ"ח וחת"ס אח"ע ח"ב סי' נ"א וא"כ בנ"ד דהשליח אומר שלא זייף והרב העיד על הסימנים הוי ב' עדים ומועיל לכולי עלמא:
אך כת"ר פיקפק עוד מטעם שאין מכירין חתימת עדי הרשאה ולא דייני הרשאה ונהי דרמ"א סו"ס קמ"ב סמך בשעת הדחק דדייני קיום א"צ להכיר חתימתן כהתשב"ץ אבל בנ"ד עידי הגט הם בעצמם שני הדיינים החתומים בהרשאה נמצא שכל עידי קיום הגט שהוא ע"י הרשאה וקיום הרשאה הוא ע"י עידי הגט בעצמם. והנה אם היינו מכירין חתימת דייני הקיום של הרשאה לענ"ד הוי קיום גמור וגם אף שאם בעצמם דייני הקיום דהא לענין קיום שטרות עד נעשה דיין ועי' ש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק נ"ז בשם רשב"א דעד החתום בשטר יכול להיות דיין הקיום לקבל עדות על עד השני שחתום עמו בשטר יעו"ש וקצ"ע מדוע לא נקיט רבותא יותר דיכולין ב' עדות השטר להיות דייני הקיום כגון שהם בעצמם אינם מכירין חתימתן ואפשר דאורחא דמילתא נקיט דמסתמא אדם מכיר חתימתו אבל אה"נ דיכול להיות דיין הקיום גם על חתימתן ועי' באורים שם שכ' על רשב"א הנ"ל דאף דדייני קיום צריך להיות רחוקים מעידי השער משום דנפיק מיני' חורבא דאח"כ יקיימו החתימות ע"י עד ודיין והם קרובים משא"כ אם העדים בעצמם דייני הקיום הרי יכירו שזה הוא יעו"ש באופן דנראה דאם היינו מכירין החתימות מדייני הקיום הוי שפיר קיום לגט רק מחמת שאין מכירין חתימתם רק חתימת הרב לבדו ואף שברמ"א סי' קמ"א סעי' מ"ד כתב דגם במכירין חתימה אחת סגי היינו בשליח שאומר בפ"נ ובפ"נ דהרשאה אינו מדינא משא"כ בנ"ד דהרשאה צריכה לקיום עידי הגט. ובאמת שבתו"ג שם כתב הטעם דסמכו על תשב"ץ דא"צ להכיר חתימת דייני קיום עיי"ש אלא שכת"ר מפקפק מחמת שבנ"ד דייני הקיום שמחתימתם באנו לקיים הגט הם עידי הגט בעצמם: ולענ"ד הנה טעם התשב"ץ דמכשיר בשעת הדחק הנה לפי המבואר מדברי רשב"ש שהובא בתשב"ץ גופא ח"ג סי' מ"ז עיקר טעמו משום דסומכין על ירושלמי דקיום ב"ד א"צ קיום וע"כ טעם ירושלמי משום דלא חציף לזייף חתימת ב"ד קבוע וא"כ גם בנ"ד כן דנהי דחתימת עדי הגט חשוד לזייף אף שהם דיינים כי אינם חתומים בתורת ב"ד אבל על הקיום שחתומים ג' והם ב"ד קבוע לא חצוף לזייף טעם זה כתוב ברשב"א הובא בתשב"ץ ח"ג סי' כ"ב ואף שהתשב"ץ חולק ע"ז מכ"מ לדינא נראה שמשום עיגונא דאתתא סמך ע"ז. וגם לפי הטעם שכ' בנוב"י מה"ת סי' קל"ו שטעם התשב"ץ משום כיון שהאמינו חז"ל לשליח שהוא ע"א לענין קיום לא גרע קיום ב"ד שאין מכירין החתימות מקיום ע"א יעו"ש וכדבריו נראה מדברי תשב"ץ סי' ט"ז הנ"ל וע"ש שכתב דאף דאמרי' לענין ע"א שאינו שליח דאתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא מכ"מ בשלשה דהוי שם ב"ד לא גזרו יעו"ש א"כ גם בנ"ד כיון דעכ"פ מדינא הוי זה קיום גמור ב"ד של שלשה אף שמקיימין עי"ז חתימת עצמם מכ"מ אין זה גרעון כלל וכמ"ש לעיל ואתי לאיחלופי ל"ש בב"ד ובאמת שגוף דברי התשב"ץ שסמך יסודו על הגמרא גיטין ע"א דנשתתק מועיל לעדות אשה והכוונה לענין קיום הגט תמוה טובא דנראה דשם לענין עדות אשה שמת בעלה מיירי דהוי מילתא דעבידא לאגלויי ונראה בהג"ה שם מבנו הר"ש שנראה שהרגיש קצת בזה וע"כ כתב שעיקר שסמך על ירושלמי דקיום ב"ד א"צ קיום יעו"ש וה"נ בנ"ד קיום ב"ד הוא. ובאמת גם התקנה מב' שלוחים אם אין מכירין החתימות אין שום היתר רק בסמיכה על תשב"ץ הנ"ל וע' תשו' שו"מ מהד"ג ח"א סי' ר"י וא"כ גם בשליח א' יש לסמוך ע"ז ובס' תוספת ביכורים בהגהות לס"ג שני אות ס"א כתב בשם מים חיים דע"י שליח א' ע"י ב"ד צריכין דוקא להכיר החתימות הדיינים יעו"ש ולענ"ד אין חילוק ע"כ כפי מה שכ' כת"ר שהוא מקום עיגון גדול לענ"ד יש להתיר ליתן הגט ומחמת חומר דשב"ע אין רצוני שיסמוך עלי בלתי אם יסכים כת"ר ועוד רב א' מובהק ונמטי שובא מכשורי כי הענין חמור בנ"ד מחמת שהקיום על עדי הגט נצמח מהם גופא ואף דעד נעשה דיין אכתי יש לפקפק לפי ד' נוב"י דטעם תשב"ץ משום כיון דשליח ע"א מועיל לקיום אף שמה"ת אין ע"א קם לממון מכ"ש ב"ד של שלשה אף שאינו קיום הא מה"ת מועיל וע"כ הכוונה שאף אם הי' הגט צריך קיום מה"ת הוי הקיום של שלשה מועיל אף שאין מכירין חתימתן וא"כ בנ"ד דעדים גופייהו נעשו דיינים הא באמת מה"ת אין עד נעשה דיין רק מדרבנן מחמת שטרות הקילו וא"כ שוב ליכא ק"ו דגם השלשה אינם נאמנים מה"ת אך מד' התשב"ץ שם שכתב בב"ד שנשתתק וכתבו בכת"י קיום הגט כשר אף דשם באמת פסול מה"ת מטעם מפיהם ולא מפי כתבם אפ"ה לענין קיום הקילו וא"כ ה"ה בשלשה שהיו בעצמם עדים ונעשו דיינים וצ"ל דעיקר טעם תשב"ץ דעכ"פ שלשה עדיפי מע"א וכמו דמייתי שם מסוכה ז' דשם ארבעה מחיצות אף שאינן גמורות עדיף מב' מחיצות גמורותיעו"ש בתשב"ץ וה"נ תלתא עדיפי מע"א אף שהוא שליח וא"כ בנ"ד ג"כ יש להתיר במקום עיגון גדול: