אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קלו

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קלו

סימן קלה

לכבוד הרב וכו' מו"ה אברהם ראזענבערג נ"י רב בקאפיטשיניץ:

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' שהי' לו ג' פרות ב' עומדות בבית ואוכלות חמץ וא' בגראלנוע אצל ישראל אוכלת בריוהע והאיש הנ"ל מכר קודם פסח הפרות שבביתו היינו ב' פרות ומהשלושות שעל הברייהע שכח רק נכתב בשט"ח שאם שכח איזה מין חמץ שהוא צריך לימכר הוא נמכר עפ"י שומת בקיאים והפר הנ"ל היתה מבכרת וילדה בפסח זכר וגם האיש שעמדה הפרה אצלו על הבריוהע מכר פרה זו עם פרותיו קודם פסח ועתה השאלה על הולד אם יש עליו קדושת בכור:

והנה מ"ש מע"כ כיון דכתב אם נשכח איזה מין חמץ הוא נמכר עפ"י שומא ממילא גם הפרה הג' הוא בכלל מכירה ואף דאין מינו ידוע הא כתב החת"ס בתשובה דמין חמוצים הוי דבר ידוע ולא הי' צריך לזה דבלא"ה הדבר ברור דמכירה שעפ"י שומא מועיל אף בדבר שאין מינו ידוע כמ"ש בתשו' באר יצחק הובא בפ"ת לחו"מ סי' ר"ט יעו"ש אך כל היסוד ליתא דודאי כששכח מין חמץ מועיל דג"ז בכלל המכר אבל הפרה אינו מין חמץ ואולי יש לומר לפימ"ש רמב"ן עה"ת פ' תולדות עה"כ כי ציד בפיו שעשו נקרא ציד דמכנה האיש ע"ש מעשיהו ותדירותו יעו"ש וה"נ יש לומר דהפרה שאוכלת חמץ נקראת מין חמץ אבל אין לבנות יסוד ע"ז:

ומ"ש מע"כ כיון דנכתב סתם ב' פרות יוכל לומר עתה שמכר הפרה הג' קודם כמו שור בשורי מכור לך דנותן לו איזה שירצה ול"ש בזה אין ברירה כמ"ש רשב"א ח"ג סי' פ"ב ובנה"מ סי' ס"א הוסיף כיון דאפשר להיות הקנין מכאן ולהבא חל גם למפרע. הנה מאז תמהתי ע"ד נתה"מ מתוס' ב"ק ס"ט ד"ה הא צנועים שבאה"ד שם כתבו ולא בעי למימר דלענין ברירה דוקא קאמר דבר א' דתרווייהו לית להו ברירה שהרי דבר א' משמע א' ממש עיי"ש והנה אם איתא לדברי נתה"מ דכל דמועיל להבא מועיל גם למפרע והא דכל המתלקט אינו מועיל למאן דלי"ל ברירה משום דלהבא אינו מועיל מטעם דהוי דשאב"ר וא"כ כיון דסברי דגם דשאב"ר מועיל חילול והפקר שוב אין ראי' דלית להו ברירה מדלא אמרו כל המתלקט דהא גם אי לית להו ברירה מועיל כל המתלקט כיון דמועיל להבא מועיל גם למפרע וע"כ דלא כנתה"מ וכל המתלקט אינו מועיל למאן דלי"ל ברירה אף אם מועיל חילול בדבר שאינו ברשותו ויועיל להבא לא יועיל למפרע ודו"ק וא"כ בנ"ד לא חל המכיר' למפרע והוי כבכור גמור וגם בלא"ה יפה כתב רו"מ דהכא באמת ע"כ בעי שיחול למפרע דאל"כ הוי בכור ושוב באמת אינו מועיל למפרע כמ"ש רשב"א בתשו' שם. וגם נראה דדוקא שור בשורי דמתחלה הי' דעתו ליתן לו איזה שירצה אבל הכא שבאמת דעתו הי' לפרות שהי' בביתו והגוי סמך דעתו עליו לקנות מה שהוא מקנה לו במחשבתו לא חלה המכירה רק על הפרות שהי' במחשבתו וז"פ באופן שמזה הבחירה של בעל הבכור אין שום היתר אך מחמת שמכר האיש שעמדה אצלו הפרה להדיא שפיר כתב כ"ת דמועיל מטעם זכי' וכמ"ש בתשו' פנים מאירות הובא בפ"ת ליו"ד סי' ש"כ ס"ק ה' ומה שפיקפק כ"ת ע"ז מד' קצוה"ח סי' רמ"ג ס"ק ה' לענין הפרשת חלה מעיסה דאינו מועיל מטעם זכי' ליתא דסברת קצוה"ח הוא דל"ש זכי' בדבר שאינו מכניס לרשותו כלום אבל הכא הרי מוכר בכסף ומזכה לבעל הבכור בכסף הוי שפיר זכי' כמו במכירת חמץ דאיתא להדיא בפסחים י"ג דמי שהופקד אצלו חמץ יכול למוכרו בע"פ מטעם זכי' וה"נ לענין בכור. ועוד דתרומה שאני דבעי' שליחות גמור אך יש לפקפק כיון שמכירה הי' בכאה וזה נו מועיל לענין בכור כדאי' בסי' ש"כ ומטעם. ניק יש לדון אם מועיל אג"ק של זה שמוכר שאין הפרה שלו ובמקו"ח סי' תמ"ח כתב דמועיל אג"ק של שליח ובחת"ס א"ח סי' קט"ז חוכך בדבר ועמ"ש בספרי לח"מ סי' ר"ב אבל י"ל דאף אם אינו מועיל מטעם אגב כיון דעכ"פ השכיר המקום שהפרה עומדת לגוי שוב מועיל מכירת הפרה בכסף כיון דלא מיחסרא משיכה דהא הפרה ברשותו של גוי וכמ"ש סברא זו במקו"ח סי' תמ"ח אמנם לאשר כל הנ"ל וגם דברי הפ"מ מילי דסברא נינהו שאינו מבואר בקדמונים יש לצוות לגוי להטיל בו מום וישבו ב"ד של ג' ויתירוהו:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה