שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קלה
להרב הה"ג מו"ה בעריש נ"י מו"ץ בעיר וויען:
יקרתו הגיעני וע"ד אשר דרש ממנו חוו"ד אודות הענין כי גם היראים דשמה אינם נוהגים כלל לכתוב שט"מ לפסח באמרם כי אין אצלם שום חמץ זולת מרקחת ושומן וכת"ר הביא דברי הפמ"ג ומקו"ח סי' תמ"ז דבעומד בכלי חמץ בפסח אף דהוי נט"ל מכ"מ לא גרע ממשהו דצריך לבער והביא מדברי ספ"י פו"כ סי' רל"ח שיצא לדון בדבר החדש דהא דנט"ל אסור בפסח היינו כשנעשה נט"ל בפסח אבל כשנעשה נט"ל קודם הפסח מותר גם לדידן כמו למ"ד נט"ל אסור בסרוחה מעיקרא שרי כדאי' בע"א דף ס"ח וכת"ר השיג עליו דנט"ל לדידן דשרי היינו רק מטעם ביטול ברוב כמ"ש רשב"א ביו"ד סי' ק"ג א"כ בעומד בכלי הי' אסור אף שנט"ל וליש בזה סרוחה מעיקרא ודבריו נכונים ומזה יש לתמוה נמי על המקו"ח סי' תמ"ז שהקשה בהא דפסחים כ"ט דקדירות בפסח ישברו דפירש רש"י דרב סובר נט"ל אסור דהא למ"ד נט"ל אסור גם קדירות בת יומא פגמה וא"כ גם כשנשתמש בקדירות חמץ בער"פ בשעת היתר נפגם תיכף והוי סרוחה מעיקרא יעו"ש ולהנ"ל ל"ש בזה דין סרוחה מעיקרא כיון דלא נתבטל אז ברוב. אפס גם בנתבטל ברוב מקודם נראה דלא שייך דין סרוחה מעיקרא רק בנפסל מאוכל אדם ולא בנט"ל אף למאן דאוסר דהא בחולין קי"א סובר רב דגים שעלו בקערה של בשר אסור לאוכלן בכותח ותיפוק לי' דשרי מטעם נט"ל דהא קדירם בת יומא נמי פגמה פורתא לרב דסובר נט"ל אסור (לפי מה דמספקא לי' להש"ס ע"א ס"ח) וגם ביטול ברוב יש בדגים טרם שנעשה איסור וע"כ כנ"ל דבזה ל"ש דין דסרוחה מעיקרא ושו"ר בס' מגן האלף סי' תמ"ז שכתב כן להשיג על מקו"ח והביא ראי' זו אבל באמת בדברי המקו"ח בלא"ה אינו סרוח מעיקרא כיון דלא הי' ביטול ברוב אבל מחולין הנ"ל מוכח דגם בזה ל"ש דין סרוחה מעיקרא ובפרט לדידן דקיי"ל נט"ל שרי רק דבפסח אסור דהוי משהו דאין לחלק בין נפגם קודם הפסח או אח"כ כמ"ש במג"א להדיא וגם במקו"ח מוכח כן דהא הוא מפרש הא דאמר רב קדירות בפסח ישברו משום דילמא אתי למיעבד במינו היינו דבמינו דהוה במשהו גם נט"ל אסור ובודאי משמע דקדירות בפסח ישברו היינו אף שנשתמש בהם מעל"ע קודם פסח וא"כ הוי סרוחה מעיקרא וע"כ דלענין משהו אין לחלק. ועוד דאף אם נדחוק לומר דרב מיירי בנשתמש בהם בתוך מעל"ע אכתי לפשוט מזה בע"א ס"ח דרב סובר נט"ל שרי דאי נט"ל אסור א"כ גם קדירה בת יומא פגמה והוי סרוחה מעיקרא וע"כ דלענין משהו אין לחלק ופירוש המקו"ח הנ"ל בהגמרא מבואר בהגהות מיימוני פ"א מחו"מ להדי' כמ"ש במגן האלף שם א"כ מוכח להדיא נמי מדברי הגמ"יי דלענין משהו אין שום חילוק בין סרוחה מעיקר' באופן שאין יסוד כלל לדברי הספ"י בזה:
אמנם יש ללמוד זכות עליהם כי בתשו' הר הכרמל סי' י"ד הובא בשע"ת סי' ת"מ מקיל בשומן או מרקחת שעומד בכלי חמץ בפסח וטעמו ונמוקו משום דסתם בליעת חמץ הוי משהו כתוס' ורש"י פסחים כ"ט וכיון דהוי נמי לפגם ובתרתי לטיבותא מותר בשהי' יעו"ש ובאמת גם הפמ"ג בא"א סי' תמ"ז ס"ק י"א מצדד להקל בתרתי לטיבותא בשהי' ובסי' תס"ז במ"ז ס"ק י"א חוכך להחמיר אך בגוף היסוד דבליעת חמץ הוי משהו קשה להבין הטעם ועי' ברמ"א סי' תמ"ז שכ' דשומן שהותך בכלי חמץ אם אינו ידוע שלא הי' בו איסור מוכח להיפך וכבר תמה על רמ"א בחק יעקב יעו"ש וראיתי בפנ"י פסחים כ"ט שכתב סברת רש"י ותוס' דדבר כחוש כחמץ ואינו חריף גם בבישול אינו מבליע בכלי רק משהו והביא סמוכין לזה מרמב"ם פט"ו מתרומות הי"א דקדירה שבישל בה תרומה מותר לבשל בה חולין ע"י הדחה ובתשו' לחכמי לוניל שהובא בכ"מ שם והטעם כנ"ל דמיי רי בבישל כחוש כגון תבואה יעו"ש ואני תמה דהא הרמב"ם שם בתשו' לחכמי לוניל הביא ראי' ממשנה דתרומות דמערה מכד יין או שמן של תרומה נוטף ג' טפין ונותן לתוכו ואם שם הקילו אף ביש מעט בעין יש להקל בבישל עכ"פ כשהדיח והרי שמן ודאי נקרא דבר שמן וא"כ מוכח דגם בשמן מקיל רמב"ם ז"ל. אכן נראה דלכאורה גוף ראייתו תמוה דמה ראי' משם דאין שום בליעה בכלי דהוי צונן רק מעט שע"פ בטל בק"א משא"כ בבישל דנבלע בגוף הכלי וע"כ צ"ל דראיית רמב"ם הוא דסתמא אמרו המערה מכד אף ששהה היין או השמן מעל"ע וגם עתה שנותן חולין בתוכו משהה מעל"ע והוי כבוש כמבושל ואפ"ה התירו אמנם לכאורה אין ראי' משם דהא להפליט מכלי ל"ש כבוש דהוי נט"ל כמ"ש ט"ז סי' ק"ה וצ"ל דעיקר ראיית רמב"ם מכד של יין דסתמא אמרו מערה מכד דהיינו שמן או יין וכמ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש שם בתרומות והרי יין אינו נפגם כלל במעל"ע כמ"ש הפוסקי' לענין יי"נ וכיון דעיקר ראיית רמב"ם מיין שוב י"ל כהפנ"י דהטעם משום דיין כחוש ומשמן בלא"ה לק"מ דהא שמן נפגם במעל"ע ודו"ק. וקצת ראי' לסברת הפנ"י דהא במשנה דתרומות סובר ר"י דכל המתבשלים זע"ז מותרין מלבד בנתבשל עם הבשר ועי' בפהמ"ש לרמב"ם שם והיינו דירקות של תרומה שהם כחושים אינם מבליעים רק בבשר שהוא שמן יעו"ש ונהי דאנן לא קיי"ל כן אבל בבלוע בכלי יש לומר כן דכחוש אינו מבליע רק כ"ש והא דביי"נ במכניסו לקיום אסור היינו משום דיי"נ במשהו ובאמת שמדברי הפוסקים שסברו גם לענין סתם יינם דבטל בס' האי דינא דמכניסו לקיום מוכח להיפך ואולי יש לחלק בין התירא בלע לאיסורא בלע וחמץ הוי התירא בלע כמו תרומה לא החמירו בכחוש ועי' חוו"ד וסי' ק"ה:
אמנם במרקחת חריף יש להחמיר יותר דהא בחריף ל"ש נט"ל וכמ"ש הט"ז סי' תמ"ז ס"ק י"א אמנם בפמ"ג שם כתב בשם הת"ח דמרקחת אף שחריף ע"י דובשא ומיתקא אזיל החריפות וע' בש"ע הרב ז"ל סי' תמ"ז העתיק דברי הט"ז להלכה וצ"ע וגם הסניף שכ' כת"ר בשם הח"ץ דמשהו רק מטעם תקלה וזה רק בתבשיל אבל לא בדבר שאינו מתקלקל בשהי' כמו מרקחת וכיו"ב הוא נכון אף שראיתי שתמהו על הח"ץ מדברי הר"נ גאון שבטור סי' תמ"ב בדין בשר יבש דמוכח להיפך דבכל גווני חששו לתקלה. אבל באמת גם הח"ץ לא החליט כן לדינא רק הביא שכן דעת הראב"ד בתמים דעים דבדבר שאינו מתקלקל א"צ לבער במשהו וסניף הוא בצרוף סברא דהה"כ הנ"ל לסמוך עליו ואין להאריך. ושוב עיינתי בקושיא הנ"ל על המקו"ח דפשיטא לי' דשייך דין סרוחה מעיקר גם בנט"ל אף שלא נפסל מאוכל אדם מהא דרב אסר דגים שעלו בקערה לאוכלן בכותח די"ל לפמ"ש הפלתי סי' צ"ה להוכיח דנ"ט בנ"ט מותר לאוכלו אף בדבר חריף כיון דנעשה נ"ט בנ"ט מקודם תו אין דבר חריף מועיל מהא דדגים שעלו בקערה דמותר לאוכלן בכותח דהוי דבר חריף יעו"ש וזה לדידן דקיי"ל נ"ט בנ"ט שרי אבל לרב דלא שאני לי' בין נ"ט לנ"ט בר נ"ט רק דהקושי' דהוי נט"ל כיון דקדירה בת יומא נמי פגמה ונפגמה קודם האיסור ממילא דבכותח אסור לאוכלן דהא כותח דבר חריף ומחליא לשבח דנהי דלענין נ"ט בנ"ט אינו מועיל דבר חריף היינו דדבר חריף מוציא כל הטעם אבל הכא הא הדגים לא היו חריפים ולא הוציאו כל הטעם והוי נ"ט בנ"ט אבל מטעם נ"ט לפגם שפיר מועיל דבר חריף לשוי' לשבח דאין לומר דבסרוחה מעיקרא גם דבר חריף לא מועיל ז"א דהא צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלן בחלב אף שהסכין הי' אב"י מטעם דדבר חריף מחליא לשבח אף שהי' פגום טרם שנאסר והוי סרוחה מעיקרא:
ועפ"י האמור יש ליישב הא דאמרי' בחולין קי"א ר"א הוי קאים קמי' דמר שמואל אייתו קמי' דגים שעלו בקערה אכיל בכותח יהיב לי' ולא אכל א"ל לרבך יהיבי לי' ואכל ואת לא אכלת אתא לקמי' דרב א"ל הדר בי' מר משמעתי' א"ל חס לי' לזרעא דאבא בר אבא דליספי לי מידי דלא ס"ל ופרש"י להד"מ והוא חמוה דאיך יאמר שמואל דבר שהוא שקר וכבר תמה ריטב"א שם ולהנ"ל יתכן דנתן שמואל לרב דגים שעלו בקערה של בשר לאוכלן בחלב ואכל וסבר שמואל דהדר בי' דאין הבדל בין כותח לחלב אבל רב סובר נוט"ל אסור וא"כ גם קדירה בת יומא פגמה פורתא וא"כ ממילא דגים שעלו בקערה של בשר מותר מטעם נט"ל כיון דהוי סרוחה מעיקרא אבל בכותח אסור דדבר חריף משוי הטעם לשבח ושמואל לא עלה על דעתו לחלק בין חלב לכותח וא"ש. אך כיון שבאנו לידי מדה זו דאפי' בסרוחה מעיקרא כשבא אח"כ לדבר חריף נאסר מטעם פגום ולבסוף השביח תו נראה ברור דבנט"ל ל"ש כלל דין דסרוחה מעיקרא דכל ענין סרוחה מעיקרא היינו דמשו"ה לא חל עליו שם איסור כלל וזה ניחא בנבילה מסרחת דלא חל עלה שם נבילה דמה"ט אף שהשביחה אח"כ בדברים טובים לא מיתסרא כמ"ש חו"ד ר"ס ק"ג אבל פגם שעדיין ראוי לאכילה כיון דלבסוף השביח אסור אף בסרוחה מעיקרא שוב ל"ש כלל לחלק בין סרוחה מעיקרא או לא דהא ע"כ חל שם איסור דהא אם יאכל אח"כ בדבר חריף יהי' אסור ושוב ממילא למאן דסובר נט"ל אסור כל סרוחה דמעיקרא דנט"ל אסור אף בדבר שאינו חריף כיון דא"א לומר דלא חל שם איסור עי"ז כלל ודו"ק: